מה קרה?

סתם כזה מסקנות

ששקר זה עניין מדבק 

(וואי עניין מדבק זה מדבק)

והוא תופעה שפושה בכלל האוכלוסייה והיקום

וממ

אכפתיות זה עניין יחסי

שכולנו שקרנים במקום מסוים

אנחנו לא חיים אמת צרופה

ויש בנו את הזיופים האלה

כשאנחנו מוותרים לעצמנו ונכנעים ללחצים נמוכים

אבל אחרי הכל, אנחנו בני אדם

ואנחנו משתדלים

וכדאי להתמקד בזה

[נראה לי שיצאתי לגמרי לא קשורה ונתפסתי על שורה אחת..]

ומה הכוונה יחסי?

מעניין למה היית קוראת לחצים נמוכים

[הממ ישמשו,

אבל ממילא גמאני יצאתי אז זה בסדר]

שזה לא ברור בדיוק

כל אחד רואה אכפתיות לפי מדדים אחרים

אין כאן הגדרה אוניברסלית

יש נניח רמה של תאוות

ויש רמה של אובססיה לפידבקים

שניהם יכולים להיקרא נמוכים.. ביחס למה שהיה נכון לעשות.

ובכל זאת, צורך באישורים מהסביבה הוא פחות נמוך מתאווה.

[ו..שש. אל תגלי, אבל כמעט לשום דבר בעולם אין הגדרה אוניברסלית].

את מעניינת.

התכוונתי שאין קריטריונים מוסכמים על הכל לגבי אכפתיות.

ואם כך, 

מי שאכפתי בעיניי יכול להראות ההפך בעיני אחר

וכן הלאה

ואין אוניברסליות לאוניברסליות

ובלהבלהבלה

אני מחורפנת. תודה על ההבנה

יש לי תיאוריה מעניינת שכזו

שבמפגש בלתי אמצעי בין אנשים

אדם מקרין את המניעים שלו

ולכן המעשה בפועל מקבל ההקשר הנכון

(לטוב ולרע)

נדמה לי שזה לא גורף, אבל יש בזה משהו

בלהבלה

תכלס הם הכי כיפים הבלבלים האלה

וחירפונים זה בכלל פאן

תשאלי את @פינג. 

אז תואילי לבאר מפגש בלתי אמצעי?

איך מעשה מקבל הקשר?

פופ

|חש כסיל|

את בכלל לא גרועה

נגיד כשאת שומעת על מעשה של מישהו או רואה מעשה מרחוק, את שופטת אותו בצורה מסוימת (לדוג' סיטואציה באוטובוס).

לדעתי כשפוגשים את אותו אדם ומדברים איתו, אפשר לחוש במידה מסוימת מאיזה מקום בפנים המעשה מגיע (גם אם הדבר לא נאמר במפורש).

לכל מעשה יש מישהו שעשה אותו.

ברגע שמכירים קצת את האדם, אפשר לשער בצורה יותר מדויקת מה היו המניעים והכוונות.

עדיין קצת יצא לי מוזר

בראש זה דווקא מסתדר יופי

פה לא לגמרי

תשאלי מה שלא מובן ואנסה לדייק

האדם בפנים ולא לחשוב מנקודת מבט אישית. לראות את האדם כמכלול יחד עם המניעים שלו. לא רק את המעשה. 
כמו שדורשים את "חבור עצבים אפרים הנח לו". כשדנים את המכלול את החיבור אז הכל נראה אחרת. אז גם לגבי האדם הפרטי.
מישהו העיר לי שהרסתי את השירים ששרו כי התחלתי בטונים ממש גרועים. נעלבתי אבל שתקתי וחצי עניתי בציניות. ואז אחר כך הוא בא להתנצל וברגע הראשון אמרתי לעצמי יאללה שילך והתכוונתי לא באמת להתייחס ורק לנסות מבחינה חיצונית ומנומסת לגרום לו לרדת ממני. אבל באמצע שהוא מדבר חשבתי על זה מבחינתו והחלטתי להתחבר לכאב שלו ולבקשת סליחה שלו ולא לראות את הדברים מתוך נקודת המבט שלי.הייתה חוויה מרעננת ובאמת הצלחתי קצת לסלוח לו. היה באמת משהו פנימי כזה. 

וואי איזה כיף שיש פה פלספנים!!! התגעגעתי לדברים האלה!
בישיבה אני החפרן הבלתי נלאה בקטעים האלה... רק החברותא סדר בוקר שלי בקטע אבל הוא יותר מתעניין בהיסטוריה של כל מיני נוצרים קדומים ויוונים מלפני אלפי שנים והתיאולוגיה שלהם (דע מה שתשיב וכו' אבל בכללי הוא ממש מקצוען בזה) ופחות בשטויות נפשיות ופלספנות יותר מודרנית.

בכללי ממש כיף לחזור לפורום אחרי כמעט חודש!
 

בימים האחרונים נחתה עלי רוח פלסף

עמכם הסליחה תושבי הפורום היקרים על ההצפה הנוראית

נדמה לי שעודף המתמטיקה אשם בעניין |חושד|

|מנצל"ש|

בימי המתמטיקה העליזים היינו שרים שירים בעברית באנגלית עפ\ם זיופים נוראיים ואז עושים ערבי שירה במקלחות _מקלחות של קומונה כאלה_...
וואי איזה תקופה הזויה וקצת כיפיית בצורה מוזרה. אבל מה אני מתרגש הנה זה בא מחדש... מכיוון לא צפוי.

וזה ברור כשמש.

כשנפגשים עם מי שעומד מאחורי הפעולה, תמיד תמיד המעשים יתבהרו

אלא אם כן הוא אדם צבוע

או שקרן

סתם

אבל באמת שחירפונים זה הכי פאן.

היה לגמרי כיף איתך, בנניתה.

ואם יום אחד אוציא דיסק, 

הלהיט הכי שווה, חדשני וסוחט דמעות בו,

יהיה בארבע ידיים על הפסנתר:

-פינג ואורית בסרנדת פרידה: אם תלכי? אז תלכי!-

גמרת אותי עכשיו

יאי, החזרת לי את המצב רוח

אני שונאת תמילה הזאת

וכן, אני יודעת שאני חפרנית

אבל אני לא מתנצלת

את עמוקה.

וחכמה.

(וזו לא סתם חכמת דיבורים ריקה. 

אולי חכמת חיים הייתי קוראת לזה.

חכמה של אלה שמעולם לא עוברים ליד פיסות החיים, מסביבם, מעליהם או תחתם,

אלא נמצאים וחווים אותם בנקודה בה הם קורים.)

את!

והי!

אמרתי לחשוב בשקט

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)