בבקשה, בבקשה. תוריד לי מהגאווה הזו. היא כל כך מפריעה לי.
אני לא יכולה לדבר עם אף אחד, כי אני מחכה שידברו איתי. אני כל כך מפחדת להיראות אנושית.
ואני לא רוצה את זה. אני רוצה שיידעו מי אני, ולא יפחדו או ייבהלו או ייגעלו מזה.
אני לא חושבת שיש בי משהו נורא, אז למה קשה לי גם להתנהג ככה?
למה אני לא יכולה להיות פשוטה וזהו?
ברצינות, לא בא לי להיות מה שאני הופכת להיות. אני רוצה להגיע לאמת שלך, ולגלות שהיא נכונה גם לי.
אבל אני לא יכולה כשכל העולם סביבי מראה לי שרע לי בדרך הזו.
וההחלטות שלי כל כך קשות לי, וכל כך קשה לי לזוז מהן.
אני חושבת שאני צריכה שמשהו ישתנה. שמשהו יתווסף או יתגלה מתוך הקיים.
אני באמת, באמת רוצה להיות לגמרי שם, בלי ספקות ונטיות ודמיונות.
למה הכל קשה כל כך?
אני לא יכולה לדבר עם אף אחד, כי אני מחכה שידברו איתי. אני כל כך מפחדת להיראות אנושית.
ואני לא רוצה את זה. אני רוצה שיידעו מי אני, ולא יפחדו או ייבהלו או ייגעלו מזה.
אני לא חושבת שיש בי משהו נורא, אז למה קשה לי גם להתנהג ככה?
למה אני לא יכולה להיות פשוטה וזהו?
ברצינות, לא בא לי להיות מה שאני הופכת להיות. אני רוצה להגיע לאמת שלך, ולגלות שהיא נכונה גם לי.
אבל אני לא יכולה כשכל העולם סביבי מראה לי שרע לי בדרך הזו.
וההחלטות שלי כל כך קשות לי, וכל כך קשה לי לזוז מהן.
אני חושבת שאני צריכה שמשהו ישתנה. שמשהו יתווסף או יתגלה מתוך הקיים.
אני באמת, באמת רוצה להיות לגמרי שם, בלי ספקות ונטיות ודמיונות.
למה הכל קשה כל כך?

יש
