|מוציא לשון בחמדה|
@מגדלור באפלה=) --את ממש דומה לחברה שלי!
דברי איתי בש"א, בסוף נגלה שאתן קרובות
ו... טוב, נו:
(הקטע עם ה'לא יודעים איך אני' לא ממש עובד כאן, אבל סבבה)
ואתם ממש לא נראים איך שאתם נדמים!! 
יעל|מוציא לשון בחמדה|
@מגדלור באפלה=) --את ממש דומה לחברה שלי!
דברי איתי בש"א, בסוף נגלה שאתן קרובות
ו... טוב, נו:
(הקטע עם ה'לא יודעים איך אני' לא ממש עובד כאן, אבל סבבה)
ואתם ממש לא נראים איך שאתם נדמים!! 
בס"ד
ואופ אופ אופ

|לא חושף סודות כדי שלא ישמידו את המקור היודע דבר|
כישוף כושלאת חמודית ממש.
ועכשיו אני רק יותר מתה לפגוש אותך כבר.
מגדלור באפלה
) דומות. אני אומרת שיש בכך מן הצדק.חכי שניה, אתן חייבות להיות קשורות. אני כותבת לך את השם באישי


יעל|ממלמל|
ידעתי... ידעתי לא להצטלם... זו בטח התמונה מהטיול, נכון?
כמעט הרגו אותי כדי שאני אצטלם בה... |מתחרט|
יעל
את בטוחה שזה מהכיתה הנוכחית ולא משנה שעברה נגיד? 


כי ראיתי רק תמונות 
בס"ד
למה לא באת למפגש?
אתה כותב מוכשר ואיש שבטוח היו נותנים לו להפוך לחבורת הגברברים שמעבירה סדנאות
מוחמד ראיתי,
קלרינט ראיתי...
אבל יונה על הגג???
לאן נגיע??
יעל
מישי' מאפושו'
שטותבס"ד
א. תתאמץ ב. אני פסקתי שכן ואפחד לא למד ג.אתה אתה לא תגיד לי מה לעשות |חש ילד עם שקית שוש|
)
שטות
שטותעד כמה - את זה תצטרך לראות לבד 
קח סרגל ותמדוד את L.
ספר לנו כמה יצא.
זה בסדר לרכל ככה על אנשים ע"ג הפורום?![]()
*בננית*אבל אצלי תלונות ירשמו.
ואתן כולכן נראות אחלה, תפסיקו לקשקש!
נזדעזעתי כששמעתי את סיבת הברזתך.
בפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתי צריכה ללכת ברגל מצומת תפוח לצומת רחלים, ובזמן הכללי הייתי בדרך במשך חמש שעות בערך.
מצומתפוח לרחלים
עם עוד מספר אנשים מועט
וכשהכביש היה סגור לתנועה בגלל חפץ חשוד 
אבל - א. זה היה מקרה חריג 
ב. עשיתי את זה עם אחותי ובתדודה. זה אחרת. לבד אף פעם לא יצאתי בטרמפים כל כך רחוק.
את יותר חסרת מזל בטרמפים ממני!!!![]()
![]()
ואף פעם אל תעשי אתזה שוב... פשוט תתקשרי למישו שיקח אותך או שתחכי לאוטובוס... |עצלן|
היה חפץ חשוד בצומתפוח, אז פשוט הלכנו ברגל 
אני כזאתי עצלנית![]()
חוצמזה אני צכה לצד השני אז ממילא לא הייתי עושה את כל הדרך הזאת
ד
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)