לא חברה שלך, פסדר?
היינו חברות, נהננו, נמאסת.
לא סתם עברתי אולפנא, גאון.
ואני ממש לא רוצה לעבור לבהר"ן, בעיקר בגלל שאת לומדת שם.
אני לא שונאת אותך.
אבל שונאת את הנוכחות שלך.
ושונאת שאת חושבת שאני אוהבת אותך.
לא חברה שלך, פסדר?
היינו חברות, נהננו, נמאסת.
לא סתם עברתי אולפנא, גאון.
ואני ממש לא רוצה לעבור לבהר"ן, בעיקר בגלל שאת לומדת שם.
אני לא שונאת אותך.
אבל שונאת את הנוכחות שלך.
ושונאת שאת חושבת שאני אוהבת אותך.
זה לא אשמתך, אבל את מעלה לי את העצבים.
לא בא לי לבוא ליוסף הצדיק מחר, וגם לא בחודש הבא, טוב?
רדי ממני.
ואני לא רוצה לעבור לבהר"ן, נודניקית.
כן, זה סופי. לא רוצה להיות איתך באולפנא שוב.
אבל לך אני לא אומרת את זה,
אני רק אומרת שטוב לי איפה שאני.
זה נכון. טוב לי איפה שאני, ולא טוב לי איפה שאת.
רדי ממני כבר, רדי.
אבל אוף. זו באמת לא אשמתך.
אולי חוץ מזה שאת באמת קצת מתלהבת וחופרת.
די כבר לחפור! לא רוצה לעבור אולפנא.
אל תנסי לגמש אותי לטובתך.
לא. רוצה. ודי. נודניקית.
פשוט נודניקית, זו ההגדרה.
"על כמה מתערבים את סוגרת שמינית בבהר"ן".
תסתמי כבר.
מפגרת שכמותי
איך אני מדברת ככה מאחורי הגב
איך אני מדברת בכלל
אוף 
אבל באמת עלית לי על העצבים.


הבנת מעולה, היא מפציצה אותי באסמסים.
אבל מה אני עונה לה, למען ה'?
אני כולי עצבנית עליה, והיא מצטטת לי רבי נחמן...
והיא בחיים לא תבין אותי, אז אין מקום לשחנו"ש מזיל דמעות.
אוף, סליחה. אני עוקצנית עכשיו.
אל תתיחסי אלי ברצינות.
אבל... איך אפשר?
זה כמו שתהיה לך מפלצת בתוך בקבוק.
לא משנה כמה תדברי אליה יפה, היא תקרע את הבקבוק ותצא החוצה להשמיד הכל!
איך אפשר להשתלט על זה?
(והלוואי, הלוואי שהייתי מצליחה לבכות את זה)


מחילה, אבל זה נשמע לי די אכזרי... מי אני שאחליט מה טוב בשבילה ואבצע את זה?
אבל אני לא מסוגלת לעשות לה את זה.
שתתבגר ותבין לבד.
אני אנסה להתרחק בדרכים שקטות.

מה אכפת לי עכשיו אמרות של רבי נחמן.
אל תרתיחי אותי ואז תנפנפי לי במגרעות של מי שכועס.
פשוט תשתקי!
תעזבי אותי במנוחה.
עלוקה.
טיפשה.
אוף איתי 
בס"ד
נשמע בול כמו חברה שלי
מעצבן שבסוף האשמה וכל האיכסה נופלת עלינו
יעללמרות שהיא די במירוץ אחרי חתנים בשבילי.
בס"ד
איזה טרור היא עשתה לי באלול
התחילה להגיד לי שאני חצופה וכפוית טובה
ואין סיבה שאני סובלת כי (בלה בלה של דברים אישים מאוד)
ואיחלה לי איחולים נוראים
ובכל זאת אחרי שהיא נשבעה מספר פעמים שלא תדבר איתי יותר
היא שבה ומסמסת אחת לשבועיים
סבל
סבל
סבל

יעלחברות לשעבר חסרות טקט זה דבר נוראי.
בס"ד
עדיין פעם בשבועיים זה מתעורר
אבל זה פעם בשבועיים במקום מליון ביום כך שזה שיפור
אצל בנות זה רשמי כזה וכל הזמן הן מתעסקות באיך בדיוק ההיא מתייחסת אלי וכמה ההיא חברה שלי ולמה ההיא פתאום פחות מתקרבת אלי... אצל בנים הכל בזרימה. בחיים לא מנסים להגדיר מי חבר ומי לא, כמה ההוא מדבר אתו ומי מתרחק ממי. פשוט לא מתעסקים בזה. אז מי אמר שבנות מסובכות...?
טוב, בהצלחה בכל אופן. שתצליחי להתנער מכל העלוקות והברחשים למיניהם...
אבל יש גבולות.
די, לא עונה לך וזהו.
לפעמים נדמה לי שהתפקיד שלי בעולמה זה לספוג אותה בשקט ולזרום עם השטויות שלה.
אבל די, כמה אפשר.

היינו חברות-הכי-טובות כמה שנים,
מבחינתה אנחנו עדיין.
ב. די, נפרדנו באולפנות, סוף פסוק. לא חייבים להידבק לעבר, בא לי חברות אחרות שאני אוהב באמת.
שירוש16זה עובר מתישהו.
תני לזמן לעשות את שלו...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)