זה לא אשמתך, אבל את מעלה לי את העצבים.

לא בא לי לבוא ליוסף הצדיק מחר, וגם לא בחודש הבא, טוב?

רדי ממני.

ואני לא רוצה לעבור לבהר"ן, נודניקית.

כן, זה סופי. לא רוצה להיות איתך באולפנא שוב.

אבל לך אני לא אומרת את זה,

אני רק אומרת שטוב לי איפה שאני.

זה נכון. טוב לי איפה שאני, ולא טוב לי איפה שאת.

רדי ממני כבר, רדי.

אבל אוף. זו באמת לא אשמתך.

 

אולי חוץ מזה שאת באמת קצת מתלהבת וחופרת.

די כבר לחפור! לא רוצה לעבור אולפנא.

אל תנסי לגמש אותי לטובתך.

לא. רוצה. ודי. נודניקית.

פשוט נודניקית, זו ההגדרה.

"על כמה מתערבים את סוגרת שמינית בבהר"ן".

תסתמי כבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מפגרת שכמותי

איך אני מדברת ככה מאחורי הגב

איך אני מדברת בכלל

אוף

אבל באמת עלית לי על העצבים.

זה לא כיף בכלל כשיש כזאתי.
את לא מפגרת
לא אומרים את זה על עצמך


אוף אני רוצה לדבר איתך

איזה מתסכל

הכי קשה שמצד אחד אתה סובל, ומצד שני מרגיש ייסורי מצפון איומים.
מצב לא פשוט. עבודת המידות מטורפת.
ב"ה שהיא רחוקה ממך ושהתקשורת בעיקר בכתב (או שלא הבנתי?), כי אז קל יותר להגיב בצורה שקולה, וגם אז.. צריך להתגבר הרבה.

ו.. |חסר מילים|
הלוואי שייסתדר. לפעמים הזמן עושה את שלו.. לפעמים. ולפעמים זו עבודה פנימית מאומצת.

הבנת מעולה, היא מפציצה אותי באסמסים.

 

אבל מה אני עונה לה, למען ה'?

אני כולי עצבנית עליה, והיא מצטטת לי רבי נחמן...

והיא בחיים לא תבין אותי, אז אין מקום לשחנו"ש מזיל דמעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אוף, סליחה. אני עוקצנית עכשיו.

אל תתיחסי אלי ברצינות.

עצה קטנה ממני - שבי בלי לדבר (או לכתוב) על המצב. תבכי אם באלך. תכעסי. אבל עם עצמך. עד שתרגישי שזה נרגע.
מניסיון, הוצאת עצבים רק מגבירה את התסכול, קודם כל מהמצב, ואח"כ מעצמך.

אני חושבת שאלה רגשות מתבקשים, אבל צריך ללמוד איך להתמודד איתם.
צריך הרבה לחשוב ולחקור בעצמך מה הכי מציק.

אבל... איך אפשר?

זה כמו שתהיה לך מפלצת בתוך בקבוק.

לא משנה כמה תדברי אליה יפה, היא תקרע את הבקבוק ותצא החוצה להשמיד הכל!

איך אפשר להשתלט על זה?

 

 

 

(והלוואי, הלוואי שהייתי מצליחה לבכות את זה)

אם זה כל כך מרתיח, ואת לא מצליחה להתעלם, כנראה שיש משהו בפנים שמרגיש מאוים. זו תחושה נוראית. לצערי הרב מכירה את זה מקרוב. אני יכולה להיזכר ב-3 אנשים שזה קרה לי איתם. עם שניים מהם זה כמעט עבר לחלוטין, ועם השלישי זה עדיין מלווה אותי (נדמה לי שאפילו היום היה רגע כזה ברמה מסוימת).
אני מאמינה שזה אנושי והגיוני. אבל עזבי אותה, בשבילך - צריך לחשוב איך פותרים ומתמודדים עם זה.
אני לא הולכת לתת לך פתרון, כי כמו שאמרתי, אני גם לא הצלחתי לפתור לגמרי.
אבל.. דבר ראשון אני שולחת הזדהות עמוקה. זה מסובך וקשה.

אל תנסי לפתור עכשיו את הבעייה.
נסי להתמקד באתגר אחד - לשתוק עד שהסערה תיחלש (אפילו שלא תיעלם לגמרי). שתרגישי שהכעס כבר פחות מבעבע.
בשלב הבא, אולי אחרי מקלחת ושינה טובה תוכלי לחשוב על העניין בבהירות ולמצוא דרך פעולה, שגם אם לא תועיל מיידית, היא תנרמל קצת את המצב.
לצערי הרב, לפעמים זה לא נפתר תוך יום-יומיים. לפעמים אפילו לוקח שבועות, חודשים ויותר.
במצבים קיצוניים צריך להתרחק כמה שאפשר, ולהפעיל את המוח והלב כמה שיותר כדי להתחקות אחרי השד שמצית אותך.

רק טוב בע"ה.
אוהבת ומעריכה אותך מאוד מאוד.

אז רק מוסיפה משהו קטן-לא טוב לחברה הזו שאת מאפשרת לה להציק לך. זה עושה לך רע מאוד, אבל לה זה עושה רע יותר.

והכי טוב לה, יהיה אם לא תגיבי לה. בכלל. על כלום. תסנני אותה. ממש. אם עוזר לחסום את המספר שלה-אז אפילו זה עדיף. ככה כמה ימים, מניסיון זה יירגע. ואם זה נשמע לך רע ומגעיל-זה לא. כי זה סוגשל תלות וההתעלמות הזו רק תעזור לה להתנתק ממך בצורה הכי טובה כדי שהיא תוכל להכיר בנות חדשות ולהיות חברה שלהן.

אני חושבת שאת חייבת להחדיר את זה לעצמך שזה בעצם טוב לה שאת מתעלמת. זה לא עושה אותך רעה או מגעילה אלא להפך.



חוצמזה שבשבילך זה הכי נכון בעולם. אבל את זה את יודעת.

המון כוח.

מחילה, אבל זה נשמע לי די אכזרי... מי אני שאחליט מה טוב בשבילה ואבצע את זה?

אבל לא יותר אכזרי שאת לא מתכוונת לשום דבר ממה שאת אומרת לה?

שאת משקרת לה כשבעצם את מצב שהיא תתחפף מחייך?

זה קודם כל בריא בשבילך. וזה גם טוב לה.

וכן, כשזה נוגע גם לך מותר לך לזהות שזה לא נכון לה.


ו.. סליחה על החריפות. מקווה שזה לא אגרסיבי מידי.

אבל אני לא מסוגלת לעשות לה את זה.

שתתבגר ותבין לבד.

אני אנסה להתרחק בדרכים שקטות.

לאט לאט אבל בנחישות.

ובהצלחה עם זה.

ואל תשכחי שלמרות הכל את חשובה יותר. ואם זה פוגע בך ככ זה סימן שבאמת צריך שינוי משמעותי.


את מדהימה אותי.

מה אכפת לי עכשיו אמרות של רבי נחמן.

אל תרתיחי אותי ואז תנפנפי לי במגרעות של מי שכועס.

פשוט תשתקי!

תעזבי אותי במנוחה.

עלוקה.

טיפשה.

אוף איתי

בס"ד

 

נשמע בול כמו חברה שלי

 

מעצבן שבסוף האשמה וכל האיכסה נופלת עלינו

למרות שהיא די במירוץ אחרי חתנים בשבילי.

בס"ד

 

איזה טרור היא עשתה לי באלול

 

התחילה להגיד לי שאני חצופה וכפוית טובה

ואין סיבה שאני סובלת כי (בלה בלה של דברים אישים מאוד)

ואיחלה לי איחולים נוראים

 

ובכל זאת אחרי שהיא נשבעה מספר פעמים שלא תדבר איתי יותר

היא שבה ומסמסת אחת לשבועיים

 

סבל

סבל

סבל

חברות לשעבר חסרות טקט זה דבר נוראי.

בס"ד

 

עדיין פעם בשבועיים זה מתעורר

אבל זה פעם בשבועיים במקום מליון ביום כך שזה שיפור

אצל בנות זה רשמי כזה וכל הזמן הן מתעסקות באיך בדיוק ההיא מתייחסת אלי וכמה ההיא חברה שלי ולמה ההיא פתאום פחות מתקרבת אלי... אצל בנים הכל בזרימה. בחיים לא מנסים להגדיר מי חבר ומי לא, כמה ההוא מדבר אתו ומי מתרחק ממי. פשוט לא מתעסקים בזה. אז מי אמר שבנות מסובכות...?

טוב, בהצלחה בכל אופן. שתצליחי להתנער מכל העלוקות והברחשים למיניהם...

אבל יש גבולות.

די, לא עונה לך וזהו.

לפעמים נדמה לי שהתפקיד שלי בעולמה זה לספוג אותה בשקט ולזרום עם השטויות שלה.

אבל די, כמה אפשר.

לאט לאט היא תתרגל ותבין.

(כמה שאני נשמעת אגואיסטית חסרת רגישות.
לבל שזה יתפתח למשו כמו ששירה תיארה)

להציב גבולות זה גם חשוב.
'ברגישות ובנחישות'

היינו חברות-הכי-טובות כמה שנים,

מבחינתה אנחנו עדיין.

ב. די, נפרדנו באולפנות, סוף פסוק. לא חייבים להידבק לעבר, בא לי חברות אחרות שאני אוהב באמת.

זה עובר מתישהו.

 

תני לזמן לעשות את שלו...

הייתה לי חברה בדיוק כזאתי.
עד כיתה י היינו החברות הכי טובות בעולם ושרצתי אצלה בבית, עד שהבנתי שהחברות הזאת הורסת לי את החיים. והבעיה שלי היא שהיא גרה דלת מולי ככה שאי אפשר באמת להתחמק ממנה
פשוט כל פעם שהיא שלחה הודעה ושאלה אם אני רוצה לבוא אליה, עניתי לה אחרי שעתיים או שלא עניתי בכלל ולאט לאט גם הפנימיה וגם זה הרחיקו בינינו.
אל תעני לה ובסוף היא תבין ותפסיק.

אשכרה.