להתרפק על האושר של אנשים אחרים זה נחמד.
זה מסוכן אם זה מקור האושר שלך.
להתרפק על האושר של אנשים אחרים זה נחמד.
זה מסוכן אם זה מקור האושר שלך.
i guess.
להתרגש בכללי מרגשות של אחרים בלבד זה לא טוב.
הרגש שלי נקבר עמוק יותר ויותר בכל פעם.
במיוחד הגעגוע, העצב והכאב.
שמחה יש לי משלי, אז לא נורא קצת מאחרים.
אבל...
איך למצוא אותו?
איך להגיע לשם?
איך פותחים את המנעול הזה?
אני צריך עזרה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)