שאלה טובה...

שמא היא תצפה שאשאיר לה טיפ בסוף.

אז... בסוף אני משאירה לה קצת מילים מחמיאות.

מקווה שזה משמח אותה לא פחות.

בעיקר באולמות אירועים, הסכומים שמלצר מקבל על עבודה שבה המוזמנים מרגישים בנוח לטרטר אותו בכל מיני בקשות, הם פעוטים.

הטיפ הוא עבור הטירטורים. והחיוך שובה הלב ביותר לא יוכל לפצות באופן הוגן על כך. 

לא תמיד, אבל הרבה פעמים מדובר בנערים ונערות שבאים ממשפחות קשות יום, ואפילו אנשים מבוגרים שטורחים לצורך פרנסתם.

משום מה בציבור שלנו לא מודעים לחשיבות במתן טיפ למלצרים.

אני מודה שגם אנחנו לא היינו מודעים לכך. 

במידה מסויימת או אפילו במידה רבה. אבל בשורה התחתונה המלצרים אם אלה שמשלמים את המחיר.

מצד שני, אם תחשבי על זה - מלצר מקבל שכר על עריכה, פינוי, הגשה, סדר ונקיון. הוא מתחיל את המשמרת הרבה לפני שהאירוע מתחיל ומסיים הרבה אחרי שהאירוע מסתיים. על כל מה שהאורחים פונים בבקשה מעבר לסידור העבודה הבסיסי הזה, זו טירחה שהוא טורח למענם בלי לקבל עליה שכר.

מה שהרגשת שהתחנפו - יש מקומות שבהם מקובל להבטיח למלצר סכום יפה מצד האורחים כדי ש"יפנק" אותם במיוחד. 

אבל גם בלי זה - תארי לך שאת עובדת במקום עבודה מסויים, משתדלת לרצות את המעביד, והוא בתורות משתדל לא להיות נחמד מדי כדי שלא תפתחי ציפיות....

בסוף היום המעביד מתגמל אותך במילים חמות ובחיוך ותו לא...

לא חייבים להשאיר סכומים מי יודע מה. מספיק לאסוף מכל סועד סביב אותו שולחן אפילו שנים-שלושה שקלים, זה כבר יפה.

השכר שמקבל מלצר הוא 120-140 ש"ח ללילה. עבור כל אותן שעות שציינת.

השכר מגלם בתוכו את האפשרות שהמלצר ירוויח גם טיפ.

המלצרים שאני מכירה לא חוסכים לטיול הגדול. ולהציע למלצר כזה להגיש תלונה במשטרה נגד המעסיק שלו, זה לכרות את מקור הפרנסה הזמין הכמעט יחיד של אותו נער ממלצר.

אבל הטרטורים לא מאפיינים את רוב עבודתה. 

לא בדקתי, אבל יש מצב שעל משמרות לחוצות מקבלים בונוס. בטוח מקבלים על שעות נוספות.

הרי על זה כל הדיון.

אולי לחפש מקום אחר עם יותר עובדות?

מתפללת עליך על עבודה טובה, עם אנשים טובים, ופרנסה טובה.

למי אכפת מיחס ומילים טובות...?

לא לקבל טיפ זה באסה רצינית.  השכר הבסיסי לא שווה את הטירטורים

והאורחים - מי שרגיל בכך ומי שנדבו ליבו.

אישית, יצא שהשארתי טיפ בארוע (10,20 ש''ח) במקרים שביקשתי טובה/בקשה מיוחדת. לא סתם.

כפי הידוע לי, מלצרים במסעדות, הטיפים הם על חשבון המשכורת היומית שלהם.

כך שהם לא מרוויחים מהטיפים אלא אם סך הטיפים עולה על המשכורת היומית. אז הם מרוויחים את התוספת.

מי שמרוויח הוא בעל המסעדה, שהוצאות המשכורת שלו קטֵנות.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.