כאילו, בלי הקטע של למות. פשוט לכתוב ולכתוב עד שאין יותר מה ואין יותר כוח.

היה יום לא טוב.
אבל זה בסדר. כי מכאן זה רק ישתפר אני חושבת.


בא לי לבכות
וחיבוק
ולהתפרק לרסיסים כדי להיבנות מחדש



קשה לי.
כואב
אבל זה טוב
טוב לי פה למרות הכל.

ה' ישמור אותך ויאיר לך!

 

את אמרת.

עכשיו זה להבנות מחדש.

 

 

 

[וכמה מטומטם זה להגיב לך כשאני בטלפון?]

עכשיו זה להיבנות מחדש.
אבל לא להיבנות במקום שאני בו-אלא דרגה אחת מעל. או יותר מאחת. להיבנות במקום גבוה יותר.

איזה מילים גבוהות אני מדברת.

ואז בום.התרסק.

יופידו.

עכשיו הוא צריך לחזור למסלול ולהיות טוב.
אחרת אני אבכה. ולבכות לא בא לי. זה גם לא יהיה הכי מנקה.סתם בכי מתוסכל.

שבוע פח.

מיום ראשון ועד היום.

איכס איכס איכס

אבל היא מתוקה ממש. והיא הזמינה אותי אליה. אבל זה על שיעור שבדכ אני כן נכנסת. אבל הוא דורש סופר ריכוז שאין לי אפילו טיפה ממנו היום מרוב תסכול ואיכסיות.
אז אולי אני כן אלך אליה?זה יכול לעשות לי טוב.

הלכתי אליה. והיא פשוט מהממת ברמות אחרות וזכיתי להכיר אותה. והיה לי שקט ומישהי שמקשיבה לי ותינוקת מתוקהה לעזור לטפל בה

וזה מאוד משפר מצברוח.

ואז גם היתה לי חברותא וממש התקדמנו וגם דיברנו וזה היה כיף וגם אותה זכיתי להכיר ממש ממש.

ושיעור מדויק מדויק מדויק. כאילו הוא נמסר במיוחד בשבילי. בדיוק בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.

ושיעור שהייתי מרוכזת בו. והתווכחתי עם הרב כל השיעור אבל היה מעניין ממש ובסופו קיבלתי ממנו הרבה.

וזהו. עכשיו הולכים לישון.