הרמב"ם, הרא"ש, הטור והב"י-שו"ע פוסקים את זה להלכה בלי שום סיוג!
איך זה הגיוני?!
הרי בתנ"ך זה היה מלא, וכן בגמרא. מאות פעמים!
אפילו בעל המימרא בגמרא בעצמו עושה את מה שהם אומרים שהוא אמר שאסור!
וגם בלי קשר, איך אפשר לאסור את זה?!
זה הזוי!
הרמב"ם, הרא"ש, הטור והב"י-שו"ע פוסקים את זה להלכה בלי שום סיוג!
איך זה הגיוני?!
הרי בתנ"ך זה היה מלא, וכן בגמרא. מאות פעמים!
אפילו בעל המימרא בגמרא בעצמו עושה את מה שהם אומרים שהוא אמר שאסור!
וגם בלי קשר, איך אפשר לאסור את זה?!
זה הזוי!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)