*בננית*
שורדתתתאבל התכוונתי שברגעים קשים צריך עוד יותר, ובאופן ספציפי על המצב...
כן, צחקתי
שקוראים על תקופת האינקיווזיציה מתרחשים בימינו
בס"ד
כדי שזה לא יקרה שוב.
ומה בנוגע לחפים מפשע?
לא תוכל לחנך את כל משוגעי העולם (שוב, בהנחה שנאמץ את התפיסה שזה נעשה בידי יהודים).
בס"ד
אבל יש סיבה שנעצרו אנשים ספציפיים ולא אני, לדוגמא.
ובכל זאת הגישה הזאת לא מספיקה.
כי חוץ מלהיות חכם, מותר גם לצפות שהצדק יעשה.
אין אף הצדקה להתעלל בחפים מפשע (ולדעתי גם באשמים, אבל נניח לזה כרגע),
אפילו אם הם הביאו את זה על עצמם.
האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי הגורמים שמאפשרים את הזוועה הזו.
עינויים סטייל ימי הביניים לא קבילים בשום אופן.
בס"ד
אבל לנו אין שום יכולת השפעה בנושא.
המדינה אטומה
כל כך אטומה
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
