"הבת שלכם מדהימה, אני לא מפסיקה ללמוד ממנה, כיף לנו שהיא איתנו, זכינו, זכיתם"
כשאני רואה את הפרצוף של המורה כשהיא אומרת את זה אני מבינה כמה פעמים היא כבר אמרה את המשפט הזה היום.
בטח שינון המשפט הזה הוא חלק מהמבחן של הכניסה להוראה.
ואמא ואני נכנסות, ואני מרגישה בחקירה - מולנו שלושה כיסאות זה ליד זה, ועליהם הרב, המחנכת והמדריכה.
האמת שאני לא ממש מתחברת למדריכה שלי, אבל במשך כל הפגישה החלפנו קריצות, כי בשנה שעברה גם היא היתה במקום הפדחני הזה.
ואז הרב אמר שכדאי להתמתן עם הלימודים, ומסתבר שהוא והמורה חושבים שאני כל היום לומדת ובכלל לא עם החברות.
בשלוש מילים? חיים בסרט. קומדי.
איזה. אני לומדת למבחן חמש דקות בלילה שלפני, שלא לדבר על שיעורי בית.
ואז אמא שלי מעירה משהו ש"היא (כלומר אני) לא אמורה לשמוע את זה", משהו על זה שאצלנו זה תורשתי להתחתן מוקדם אז לא הכי טוב לדחות את כל הבגרויות והלימודים לשמינית כי מי יודע מה יהיה קודם. בקיצור, היא בטוחה שאני הולכת להתחתן בשביעית. והמדריכה הולכת לצחוק עלי חמש שנים בגלל זה.
@כנרית על הגג=), תראי מה עשית |מזועזע|
אני בכלל לא בל"חית!!!!!!!!
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר