זוגיות כלכליתשמי תכלת
מעניינת אותי דעתכם...
רוצה לקבל עוד דעות כדי לשמוע עוד כיווני מחשבה כי אנחנו חוזרים על עצמינו לאותה הנקודה שוב ושוב.
נשואים 5 שנים.
אנחנו מתפרנסים יפה מאד ברוך ה.
אני מכניסה כ10000 שח בעלי כ7000. יש לנו רכב מהעבודה שלי כולל דלקן.
לאחרונה ילדתי ובגלל מרכזיות התפקיד שלי, כמנהלת, לא ממש נחתי בחופשת הלידה...

בכל אופן הערב הסתובבנו בקניון, וזו תקופה שאני רוצה תכשיט אחרי הלידה...
נכנסנו לגראס בעלי הציע שאמדוד.. וששאל כמה עולה.. המוכרת אמרה 4900.. שח.. והוא אמר לא רלוונטי.
נפגעתי. הרגשתי שהוא לא מוכן להשקיע את זה בשבילי...
למרות שזה מגיע לי!!! ילדתי. אני עובדת קשה. אני מכניסה המון כסף. יחסית.

אני יודעת שהוא אוהב אותי ומפרגן לי . אבל לא מצליחה להירגע.

תובנות?
מה הוא עושה עם הכסף? מבזבז או בונה עתיד?משה
לא הייתי מבזבז כזה סכום על תכשיט.
על משהו שימושי (לבית/לאישה) אולי כן.
אני אומנם לש שייך לפורום אבל אדמין, התשובה שלך תפסה אותי...ותן טל

אתה לא מוכן לקבל את העובדה שתכשיט בשביל אישה הוא דבר שימושי לא פחות ממה ש, למשל, פריטי טכנולוגיה מתקדמים שאתה חושק בהם לעבודתך, שימושיים לך?

 

"שימושי" זה לא עניין רק של בפועל מה עושים עם זה ביומיום/האם זה עוזר להכניס עוד כסף/לנקות את הבית וכו' - שימושי זה גם כמה זה משפיע על הנפש של האדם השני.

 

לפחות לפי מה שאני יודע, תכשיטים (וגם בגדים) הם דברים שמשפיעים מאוד על הנפש של האישה... ויתקנו אותי נשות הפורום אם אני טועה

פריטים בשבילה, מכשיר יעיל למטבח, משהו כזהמשה
כן

סתם תכשיט לא.
סתם תכשיט?ט'
גם אם אתה לא מבין את החשיבות של תכשיט אצל אישה אתה לא יכול לבטל את זה.

תכשיט זה לא סתם, בדרך כלל יש חשיבה כלשהיא מאחורי הבחירה וההתאמה שלו.

אם היתה לי היכולת בהחלט הייתי מוציאה סכום דומה על תכשיטים אחת לכמה שנים.

בקיצור, אתה לא חושב ששימושי לנפש זה דבר מספיק חשוב..ותן טל

נו, שוין. לפי המחשבה הזאת אפילו לקנות פרח/דובי עם שוקולד לאישה, זה מיותר לחלוטין - בשביל מה לקנות את זה, אפילו אם זה לא יקר מידי, אם דבר שהוא שימושי לנפש הוא לא חשוב... עדיף כבר לקנות לה עוד תבנית לעוגות במקום הפרחים/דובי הזה.

 

כמו שראית, אני, רווק קטן שכמוני, מעיז לחלוק עליך בנושא הזה ואני מאמין שרבים, גם נשים וגם גברים, מסכימים איתי בעניין.

 

(אבהיר: לא בהכרח שזה אומר שכעת כל תכשיט צריך לקנות, ובכל מחיר - ברור שאם אין כסף בבית ללחם וחלב, אז יש סדרי קדימויות - אבל בהחלט, אם זה או לקנות פעם בשנתיים מכשיר פלאפון חדש כי זה נוח יותר, ולא לקנות פעם בשלוש-ארבע שנים מכשיר חדש, ולקנות כל שנה תכשיט יפה לאשתך - אני מאמין שהתכשיט חשוב יותר. בטח כאשר בהלכה עצמה כתוב שאדם בחג צריך לשמח את אשתו וזה נעשה על ידי קניית תכשיטים...)

לגמרי מסכימה אתך. אני נשואה מכניסה יותר מהשואלת ולא מעלה עלאחת שאכפת לה
דעתי להסתובב עם חצי משכורת על הגוף. ממליצה לכל הנשים שזה מה שגורם להן חוסר מנוחה לעבוד על המידות . אלה צרות של עשירים!!!
מעניין למה חזל שלחו לקנות לאישה תכשיט לחג, ולא 'משהו יעיל'DvorW


לא חשבתי שאסכים איתך אי פעם...ט'
בעלי מכיר בחשיבותשמי תכלת
בעלי מכיר בחשיבותו של תכשיט. הוא לא מזלזל בזה בכלל.
וגם יש לנו את הכסף הזה בחסכון.. ואם לא רוצים לפגוע בחסכון אפשר להכניס לשוטף בדמוי תשלומים (אנחנו לא אוהבים לעשות את זה.. אבל זו אופציה).
העניין הוא שזה בכלל לא הגיע לדיון..
הוא לא תכנן להוציא כזה סכום אז למרות שממש רציתי וממש מגיע לי הוא אמר זה לא רלוונטי.. וזה ביאס אותי בטירוף..
והוא מצידו אמר שזה לא סביר שגם על סכום כזה אני לא מבינה שקשה לו להוציא. בעיקר מנטאלית..
וזה לא שאני לא מבינה שקשה לו. אני רוצה שהוא יהיה מוכן, אולי דווקא בגלל שקשה לו, להשקיע את זה בי.. בלי שתכנן.. בשם אהבתו אלי..
יקרהכוחות שמימיים
לדעתי סכום כזה לא מוציאים ברגע בהינף יד כדרך אגב כשעוברים בקניון.
ואם זה סכום שהוא רוב המשכורת שלו הדבר הכי הגיוני לעשות זה לתת לו לחשוב על העניין ולספר לו בצורה נעימה ולא ממקום של תביעה שהיית רוצה תכשיט בסדר גודל כזה.

תני לו לחשוב על זה,
אז מה אם את עובדת,
אני מבינה את הכאב שלך,
אבל אם תתני לו את הכבוד הראוי לו
תצאי יותר מורווחת,

כי בעז'ה הוא יגיע למקום שאת רוצה
שיכבד אותך ויפרגן לך
ממקום של תהליך,
פנימי ואמיתי.

צריך להבין שעל הראש של הגברים
באופן טבעי יושבת אחריות גדולה וכבדה
ואפילו שאת עוזרת המווון בפרנסה זה לא פשוט, ועדיין האחאיות היא עליו.

לכן אני מייעצת לך מצד אחד להנמיך ראש בענווה ובסבלנות, ולשדר לו כבוד להחלטתו,
מצד שני תמשיכי לבקש ממנו בנעימות ולהסביר לו כמה זה חשוב לך וישמח אותך...

בטוחה שעם הזמן הוא יפתיע אותך!
*רק תני לו את הזמן..
אם הוא כן היה מוציאאיש השקים
אולי היית אומרת איזה משקיען אבל אז הוא היה מאד לא מחושב כלכלית ועל זה היה השרשור הבא..

הנורמלי זה לא לקנות בסכום כזה בהנף יד.. אם זה מאד חשוב לך וכו כמו שלכל אחד יש טת השריטות שלו אז אולי תסבירי לו את זה..
תכשיטשמי תכלת
זה משמעותי לי.

וכן. הוא חוסך כדי לבנות עתיד.
אבל בעיני גם להווה יש משמעות.
ולאחר 5 שנות נישואין.. מגיע לי!
לא?
זה עניין של הסתכלותאמא, ברוך ה'

גם אני בחיים לא הייתי מוציאה 4900 ש"ח על תכשיט (ואני מרוויחה יותר ממך, ובעלי פחות מחצי ממני...).

אבל אם זה בנפשך, זה משהו אחר.

וכמובן, השאלה, כמה "מגיע לי" יש בחיים שלך.. ועד כמה הוא מרגיש שאת באמת רוצה לחסוך אבל פעם אחת רוצה להתפנק, או שיש הרבה דרישות כאלה בחיים שלך.

את רוצה להרגיש שהוא "לארג'" בשבילך. הוא ממש לא מרגיש שהוא קמצן ומוכן בשמחה לקנות לך תכשיט, אבל במחיר יותר סביר ולפי דעתי זה לגיטימי לחלוטין. (טוב, בחיים לא הייתי מסתכלת לכיוון תכשיטים במחיר כזה...)

העניין הוא שאני חושבת שגם את צריכה לחשוב על העתיד שלכם. במידה והוא רואה שאת כן חושבת ומשקיעה בזה מאמץ, פעם אחת מיוחדת, יכול להיות סביר. אבל בכל מקרה לא כמשהו ש"מגיע לי". 

(זה משדר כמו, תגיד תודה שאני עובדת, ונשמע זלזול. את הרי עובדת בשביל העתיד של שניכם ושל המשפחה, וגם מן הסתם כי את נהנית מהעבודה הזו. וגם הוא עובד ועושה כמיטב יכולתו. אין צורך להשוות, שאת מרוויחה יותר ולכן "מגיע לך". זה פשוט לא תורם לכלום...)

 

לא בטוחה שתסכימי איתי, אבל רציתי להראות לך שיש גם נשים שחושבות שזה מוגזם... (ואני ממש לא מהקמצניות, אבל אצלנו, התפקיד של החיסכון ותקציב המשפחה הוא עלי. בעלי לא ממש מבין בתחום אך למזלי גם לא ממש מהבזבזנים, לארג' במידה... וכמי שהמחשבות על העתיד הם באחריותה, צריך להיות שקולים. רוצים לקנות בית/לחסוך לילדים וכו וכו. ועדיף ששני בני הזוג יחשבו על העתיד ביחד)

 

יפה כתבת^^ מסכימה מאוד!מקופלת
סתם מסוקרנת, איך אתן מרוויחות הרבה?הי -טק?lama

אני קוראת פה את השרשור, מעניין והציעו הצעות רבות לניתוח העניין. אבל בתור אמא לכמה ילדים שחושבת רק איך יהיה כסף לקנות עוף לשבת ( בשרי ביום חול זה מחוץ לתחום...) אני תוהה איך בכלל אנשים מסתדרים בצורה שמאפשרת להם לקנות משהו חוץ מהצרכים הכי בסיסיים. אני ובעלי במקצועות החינוך והטיפול. כרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה ללא הצלחה אבל גם כשעבדתי, אחרי כל הצמצומים האפשריים- אנחנו לא מצליחים להתפרנס מ 13K שמרוויחים ביחד. לא קונים כלום שהוא לא צרכים בסיסיים. אבל הוצאות על בית, חשמל מים חינוך, ישיבות וכו כבר מחסלות את המשכורת לפני האוכל. לא קונים  שום מתנה אפילו לא ב40 ש"ח ליומולדת\יום נישואין שלנו, לילדים כן. לא מזמינים לשבתות אורחים \משפחות מאז שאני מובטלת- כי אין מאיפה.

איך אנשים יכולים להוציא אלפי שקלים על מתנות??אני מתחרטת שלא הלכתי להייטק, אבל בגיל 40+ כבר אבוד...

אכן בהוראה ובטיפול המשכורות נמוכות משמעותיתאמא, ברוך ה'

וזה כל כך לא הוגן כי זה ממש לא אומר שאלה עבודות פחות משמעותיות (ובעלי עובד בעבודה חינוכית ולכן, על אף שעובד גם מהצד בעבודה נוספת, מרוויח פחות ממני... אבל זה ממש לא אומר שמשקיע פחות זמן/מחשבה ממני)

אני לא עובדת בהייטק ממש, אבל במשהו נושק (אאוטינג...)

ומן הסתם כשהילדים שלנו יהיו גדולים יותר גם לנו יהיו הרבה יותר הוצאות, לכן אני כן מתלבטת אם לעבור להייטק (בעבודה שלי עכשיו אין ממש בטחון תעסוקתי, לצערי). אבל כמובן שיש לזה גם הרבה מאוד חסרונות מבחינת הנגישות לילדים. החיים... (ובאמת אם הייתי יודעת שבגיל 40+ אחרי שהילדים יגדלו, אוכל לעבור להייטק, זו היתה הבחירה שלי, אך אז, מן הסתם אהיה שם כבר לא רלוונטית...)

רוב מי שאמר שמוציא סכומים כאלו-כמו צמח בר

אין לו הוצאות כאלו גדולות על ילדים.. (ילדים קטנים)

 

ואכן חינוך הוא לא מהגבוהים במשכורות (אבל גם לא מהנמוכים)

ואל תשכחי שלהייטק יש את החסרונות שלו.. כמו למשל שעות עבודה ארוכות מאוד ופחות חופשות.

לא בטוח שאת מעדיפה לעבור להיי-טק

זו הסתכלות תינוקית—מגיע לי!רוני תהילה
ואין מה להעלב....
עדיף את הכסף הנ"ל לשמור למשהו יותר נצרך.
וגם ההתנשאות הזו של "אני מרוויחה יותר מבעלי" צורמת לי מאוד.
זה נשמע לי ממש התנשאות.

גם אם יש כסף לא צריך לבזבז אותו סתם...
לדעתךכוחות שמימיים
כדאי לשמור למשהו יותר נצרך,
אבל לכל אחד יש סדר עדיפויות אחר.

לה נראה נצרך לקנות תכשיט בסדר גודל מסויים.

כל אחד והצרכים שלו.

לדעתך זה בזבוז וסתם, ולדעתה לא.



ההיפך......Curious

לגמרי לא נראה לי שהיא מתנשאת על בעלה כשהיא מפרטת שהיא מרוויחה יותר,

אלא ההיפך...

נראה לי שבתת המודע היא חוששת מזה שבעלה מתוסכל מזה שהוא מרוויח פחות ומנסה להוכיח את גבריותו בדרכים אחרות .

ואל תשכחו שהיא אחרי לידה - אחרי לידה אנשים יותר רגישים ונפגעים.

ועוד - מאד מאד מקובל לתת לאשה מתנה ללידה ונראה לי שהיא עדיין לא קיבלה מתנה כזו.

יחד עם זה, ייתכן שהוא היה בשוק מן הסכום אך אם יתברר לו שהיא מאד רוצה את התכשיט - הוא כן יתרצה ויקנה לה.

"שמי תכלת" יקרה, קודם כל שיהיה לך המון מזל טוב על הלידה. אינני שייכת לפורום אך מה שאני במקומך הייתי עושה זה ללכת לייעוץ חד פעמי כדי להבהיר את התמונה, ואולי כדי לברר איך לדבר עם כעלך על מה שקרה.

והמוווווווון הצלחה

ב"ה השאלה אם בכללי אתם מוציאים הרבה או לאmetorafi
אם לא אז זוכות מדי פעם לקנות לעצמך מה גם שאת המפרנסת העיקרית ואם לא אז כדאי לחשוב לפני שמגעצים כרטיס אשראי על 4900שח
אם בעלי היה קונה לי תכשיט ב5000 הייתי כועס עליו מאודבלי מקוריות.

כסף שעבדתי כ"כ קשה בשבילו - חצי משכורת! זה אומר שחצי מכל העבודה שלך בחודש - רק על התכשיט! ובמקרה שלו-זה כמעט כל המשכורת שלו.

 

כן, 5000 ש"ח עלתכשיט זה מוגזם!

 

ולעניינכם- שבו, תדברו, תגיעו למסקנות. מן הסתם הוא חשב שאת גם חושבת שזה מוגזם

נקודת מבט גבריתנשוי בכיר

שלום

מציע לך כמה זויות שאולי יעזרו לך להרגע

1) זה לא כל כך משנה כמה אתם מרוויחים אלא כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש אחרי ההוצאות הקבועות

אם זוג מכניס 30k כל חודש וממוציא 30K הוא לא יכול להרשות לעצמו 

אם מכניס 20K ומוציא 18K ז"א חוסך כל חודש אלפיים זה כבר סיפור אחר

2) אולי הוא לא חשב שזה רלוונטי גם מבחינתך

3) אם התכשיט היה עולה 20 אלף שח זה עדיין היה "מגיע לך" אם לא איפה עובר הגבול - ולמה הוא לא נושא לגיטימי לדיון בלי להעלב

4) האם הוא מוציא סכומים כאלה על עצמו - אם לא, למה את נעלבת?

5) אם הוא היה מרוויח יותר, היית לו זכות להוציא יותר על עצמו? אתם זוג ולא צריכים לעשות חשבונות מי מרויח יותר

בהצלחה

אני גם מקבלת ללידות מתנה במחיר כזה. זה נראה לי הגיוניאין כמו אמא

אז בכמה כסף נראה לו לקנות מתנה? ההבדל הוא 1000 שקל

הוא שהוא חושב על מתנה ב500 שח?

 

תסבירי לו שהחיים עוברים... ואם יש משהוא שכל כך משמח אותך ועושה לך טוב  אז למה שזה ילך נגיד על אוכל? או על תיקון רכב? או תיקון מזגן?

יש כאלו שלוקחים הלוואה אפילו לקנות תכשיט לאישה לכבוד החג... ופה זה לא נראה לי המקרה

 

לא יכולה לשכוח את סבתא שלי... שכל החיים לא ממש קיבלה תכשיטים ובגיל 70 סבא שלי קנה לה שרשרת אבל אז היא כבר הייתה על כסא גלגלים בבית זה לא ממש שימח אותה אילו הייתה בת 25...

באמת תודה שלגיל 70 הוא נזכר... לא חבל???

אני חייבת להבין.. על כל לידה את מקבלת מתנה תכשיט ב5000 שח???נשואים פלוס


כן ואפילו יותראין כמו אמא

למה זה ברור שעל אוכל, מזגן, דלק ,  אפשר להוציא אלפי שקלים

 

ועל תכשיט לא, לי אישית יהלומים עושים טוב. עושים לי שמחה. למה לא????

מבחינתי שיהיה יהלומים בברזים אם הייתי יכולה.

כרגע זה יכול להיות רק בתכשיט, שעון וכו. ואם זה משהוא שניתן לעמוד בו אז אני קונה.....

ולשלא תחשבי, ביום יום אנחנו חיים די בפשטות, אבל פה ושם שאני קונה דברים וגם בעלי זה דברים יוקרתיים ,

כמו תיק מעור יקר (1000ש"ח )ליום הולדת

בכללי כל שנה מתנה ליום הולדת לי ולגם בעלי אנחנו קונים מתנה  באזור ה1000 שח, אבל משהוא שווה שמאוד משמח

וזה עושה מאוד טוב,

אני יכולה יום יום לקחת את התיק היקר שלי ולהנות ממנו כל בוקר

וכנ"ל בעלי אם קנה שעון יקר הוא נהנה מזה כל פעם מחדש

לא ברוריעל בר
מה עושה לכם טוב?? היוקר או הצורך במתנה? ואם תקנו תיק ב500 שח? אז זה לא ישמח?
סליחה אבל יש פה תפיסה מעוותת לדעתי.
משהוא יוקרתי שזה מותגאין כמו אמא
אם יהיה תיק מסוים שאני מאוד אוהבת והוא מותג והוא עולה אלף שקל ובדיוק יהיה שבעים אחוז הנחה והתיק הזה יעלה שלוש מאות אני אקנה ואהיה אפילו יותר מאושרת, גם קיבלתי את התיק שחלמתי וגם היה בהנחה, זה לא הסכום כסף עושה את השמחה, אלא היוקרתיות של המוצר, וזה גם אם אני אהיה באי בודד, אני אוהבת דברים יוקרתיים, אפילו אם אנשים לא מבינים סביבי
אם ככה, תקני זיופים איכותיים ב-AX...משה


ללללאאאאאאין כמו אמא
אני מעדיפה ללבוש בגד מקורי דהוי וישן ורק לא זיוף
עצם המחשבה שיש אצלי זיוף עושה לי רע אפילו שעין אדם לא תבחין.
בעלי בדיוק כמוני, לפחות על זה אין ויכוח כי מי שלא מבין במותגים קשה לו לחשוב להוציא כסף אם יש חיקוי.
זה לא נשמע טוב יותר...אבל כל אחת והאופי שלהbinbin
סתם נקודה שעלתה לייעל בר
בקשר לכל מה שפרטת למלעה. אלו צרכי רבים. אני בטוחה שלא רק בעלך נהנה מהמזגן/ אוטו/ אוכל. ( שגם בהם אפשר להגזים)
בקשר לתכשיט/ תיק/ שעון זאת שאלה... מי עוד נהנה ממנו חוץ ממי שזה שלו?
אני לא אומרת שלא לקנות או שזה לא צורך אבל לדמות את זה לצורך קולקטיבי?!
בטוחה שהילדים יסתדרו בלי תכשיט על אמא אבל עם אוכל מזין קצת פחות...
הילדים לא נהנים באמתאין כמו אמא
אבל בעלי נהנה מאוד להסתכל על היהלומים.
כמו שאני נהנת לראות שיש לו עט יוקרתי או שעון יוקרתי.
נגיד רכב יש לנו ממש סטנדרט ומטה.
ומשקפים לילדים אני לא קונה מותגים לעומתנו שכן חשוב לנו.
סה"כ אנחנו מאוד מחושבנים. אין אצלנו סתם לצאת לקניון ולחזור קניות ביגוד ב600 ש"ח כמו חברות שלי.
אני עושה עכשיו חשבון מתחילת עונת החורף לא קנינו ביגוד כלום לא לילדים ולא לי ולבעלי, כלום ממש, לא סודר, לא מכנסים, הכל או שעובר בין הילדים שגדלו או שקניתי הרבה סוף עונה חורף שעבר וזה טוב.
עוד מעט שיתחילו מבצעים אקנה.
הבהרהיעל בר
לא התכוונתי אליך ספציפית. הבנתי שיש לך כסף ובאמת עדיף לעשות איתו משהו במקום שישכב בבנק. אלא על התפיסת עולם.
חח.. דווקא כאן יש משהו מוזר בסדר העדיפויות..כמו צמח בר

בגדים לילדים את לא קונה, אבל תכשיטים, עטים, תיקים לך ולבעלך כן?

 

בקשר לביגוד -זה לא רק לילדיםאין כמו אמא

גם לי ולבעלי-ביגוד והנעלה לא קונים בתחילת עונה במחיר מלא .

קונים סוף שנה לשנה הבאה, זה כולל הכל הנעלה, מעילים, סודרים

תחילת שנה אם קצת חסר מנסים להסתדר עם מעט וקונים בהמשך כשיש מבצעים.

 

חוץ מיזה שבינינו בגדים יפים לילדים זה נטו להורים, הם לא ממש צריכים מותגים.

אז בזה שאני לא קונה להם אני מוותרת על פינוק בשבילי, הם מבחינתם ללבוש כל יום אותו מכנס וסודר

 

אמא שלי כשילדה אותי קיבלה מתנה תכשיט שערכו הכספי מטורף...ותן טל

או יותר נכון, אי אפשר להעריך אותו בכסף... אותי  

 

 

חחחחחמקופלת
מותרהעני ממעש

אם ישפיע לטובה על האשה אז מותר

נוחות ושמחה נפשית זה חשוב

 

זה לא חצי משכורת- כי זה לא קוטג'

זה 5000 שקל פעם בX שנים ואם אפשר זה יפה

 

יש מה ללמוד מהחברה החרדית שדואגים לבנות שמתחתנות, לתכשיטים יפים בסכומים גבוהים

 

אם התירו חילול שבת לפייס דעת החולה, מותר גם "לחלל כסף" לשמח אשתו.

 

אמנם, שהמחיר יקר, וטוב יהיה לשבת מראש- "אני רוצה תכשיט יקר חד פעמי, נחשוב על סכום"- יכול להיות שתוותרו על פינוקים בשוטף כדי "להוזיל" את המחיר ה"אמתי"

 

 

לא צריך להגזים עם המגיע ליפרה

אני מסכימה שצריך לקנות מתנות ולפרגן.

אבל...

לא צריך להגזים בסכום שמוציאים.. אתם מרויחים יפה אבל לא מליונרים.

וגם לא צריך להגזים עם "מגיע לי" .

 

אני לא מוציאה סכומים כאלה על תכשיטים ובגדים, נראה לי ממש מוגזם.

אשמח למתנה מבעלי שמראה על אכפתיות רגש והבנה.  ושלא נראית שהוא קמצן. אבל לא אשמח בהגזמה שכזאת.

 

לא להסכים להוציא כמעט 5000 שקל על תכשיט, לא נכנס אצלי להגדרה של קמצנות,  גם בעיני זה מוגזם.

וגם אני אישה וגם אני ילדתי ועובדת מאוד קשה בבית ובחוץ. הכי חשוב לי שבעלי יבין וירגיש שאכן אני משקיעה ועובדת קשה ויפרגן במילים ומעשים יומיומים.

מתנות קטנות במשך השנה (יום הולדת/נישואין, וגם לידה, פרחים לשבת) נותנות לדעתי אפקט הרבה יותר חזק ומתמשך.

 

 

בהצלחה

והכי חשוב שתהני ותשמחי בילדים

מסכימה עם כל התגובות שאומרות שזה מוגזם...binbin
אז כל הכבוד על הלידה, על העבודה הקשה, על היותך אישה לתפארת....אני הייתי שמחה גם לתכשיט מ'טופטן' בתור אישה קצת לקראת הסוף של ההודעה שלך אמרתי לעצמי "אם לכזה מצב הגעתי שאני צריכה לבקש מתנה אני לא רוצה"
לעניות דעתי- אם זה חשוב לך אז כדאי לקנות אבל..מ.מ.

כדאי לחשוב מאיזה נקודה את רוצה את זה.

 

האם את רוצה את זה כי את צריכה תדלוק לחיים ומתנה יפה מבן זוגך שתראה את הערכה והאהבה שיש לו אליך כאשתו.

 

או שאת רוצה את זה כי את מביאה את רב המשכורת הביתה אז זכותך להתפנק בסכום כזה.

(אני באה מנקודת הנחה שגם בעלך עובד קשה ולא עובד בעבודה קלה מבחירה..).

 

אפשר להשיג את אותו תכשיט בהפרשאוריה,
משמעותי אצל סוחרים קטנים/מתחילים בבורסה.
בד"כ מה שרואים בקניונים שווה 30-40% פחות. (אמר לי חבר יהלומן שקניתי דרכו משהו במציאה)
אתם מרווחים יפה..כמו צמח בר

אבל כמה אתם מוציאים בחודש?

 

זה לגיטימי בענייך לשלם חצי משכורת חודשית שלכם על תכשיט?

אם הסכום שנכנס בחודש משניכםשולם עלייכם
הוא כפול מהסכום של התכשיט. בטח שכן!!
אני חושבת שפיספסת את הנקודה~א.ל

אהבה לא נמדדת בסכומים כאלה או אחרים

אם אתם אוהבים, מן הסתם את מבינה שאהבתו אלייך לא נמדדת בכסף

וכסף לא רלוונטי למשוואה

הוא אוהב אותך, אבל גם לא מוכן לשלם סכומים מופקעים ואסטרונומים

לי זה נשמע הגיוני

אם את מרגישה אחרת- אני מאמינה שהסבת תשומת הלב לעניין הייתה גורמת לו לרכוש את התכשיט

 

 

 

 

לא מסכימה עם ההרגשה שלך.....אר
גם מרוויחה כמוך, ובעלי גם מרוויח יפה (קצת יותר ממני).

ואני בחיים לא אסכים וארשה לעצמי לקנות משהו כ"כ יקר.... את בוגרת יודעת את מצבכם אם יש אפשרות אז למה לא אבל סכום כזה לייב לבוא על חשבון משהו אחר או כניסה למינוס....

תחשבי אם בעלך היה רוצה לקנות משהו בסכום כזה היית מסכימה בלי בעיה? מפרגנת לו בשמחה?

אתם אנשים בןגרים שצריכים להחזיק בית ומשפחה וזה לא סכום שמוציאים בלי הרבה מחשבה לפני.

וזה לא מראה שהוא לא מפרגן או לא אכפת לא ממך.....

מה זה על חשבון משהוא אחר??אין כמו אמא

נגיד מזגן

מבחינתי היה אפשר רק בסלון, בעלי רצה גם בחדרים... שזה עוד כמה אלפים.. וקנינו מזגנים. אז למה זה לא בזבוז?

 

לא נעים לי להגיד אז אמרתי שאני מקבלת מתנות ללידה בכזה סכום, אבל האמת שקבלתי ביותר. אני מאוד אוהבת יהלומים, אני נהנית כל פעם להסתכל עליהם מחדש. אז למה מזגן שמבחינתי מיותר עדיף מיהלומים???

אני גם מצידי יכולה לחיות בלי רכב, כל חודש להוציא על רכב זה מינימום אלף שקל, ז"א שתוך חמישה חודשים את מגיעה לסכום התכשיט.

אני בטוחה שבכל משפחה יש דברים שהצד השני חושב שזה מיותר , בכל אופן הדברים שבחלקן נקנים. מי החליט שאי אפשר לחיות בלי אוטו? לדעתי זה מותרות... אבל בעלי לא מוכן להיטלטל באוטובוסים עם ילדים אז אנחנו מחזיקים רכב.

את מעדיפה להטלטל באוטובוסים עם הילדים אבל להסתובב עםיהלומים?נשואים פלוס

ונניח שכן. את מבינה שיש אנשים שאת הכסף הזה מעדיפים לחסוך לבית??

אני מבינה אם פעם אחת רוצים מתנה באלפי שקלים..אבל לראות בסירוב הוכחה לאי אהבה נראה לי חבל..

ממש לא מסכימהאר
לא נראה לי שהוצאה כזו גדולה מוציאים אם אחד מסני הזוג לא מסכים.
כמובן ששניכם רוצים בטובתו של השני ובטובת המשפחה.

שוב, אם יש אפשרות אז למה לא??

אבל אם זה לחוץ אז זה נראה לי סכום גבוה....
אצלנו זה בדרכ הפוך בעלי היה רוצה לקנות בסכומים גבוהים תכשיט ואני עוצרת אותו.


בכל אופן זה לא קשור לרמת האהבה והערכה שלו אליה
מבינה, אבליש אמונה
נראה לי שנפגעת מעצם השלילה המיידית לקניית התכשיט במחיר כזה.
נשמע מדברייך שמזה שהוא לא פרגן לך את התכשיט, את מרגישה שהוא לא מעריך את המאמצים שעברת במהלך ההריון, הלידה והתקופה שלאחריה ..
אולי היה עדיף שהוא היה אומר בחנות שזה מחיר גבוה ותחשבו על זה ובאמת היה מתיעץ איתך לאחר מכן כמה התכשיט הזה חשוב לך, ואולי שניכם הייתם מגיעים למסקנה שזה באמת יקר מדי ואפשר למצוא משהו אחר ביותר זול. וכך אולי ההערכה שלו כלפייך היתה באה לידי ביטוי, גם אם הוא לא קנה את התכשיט. (כי אני בטוחה שהוא מאוד מעריך אותך, גם אם הוא מחושב כלכלית)
אם את מרגישה שמה שאמרתי נכון, דברי איתו על כך שחשובה לך ההערכה שלו, ומתנה גדולה היתה מבטאת את זה כלפייך בצורה טובה.
תנסי להסביר לו את זה.. אני בטוחה שהוא רוצה רק בטובתך!
טוב אז אחדד את הענייןשמי תכלת
בגלל שלקחתי אחריות ועבדתי במהלך חופשת הלידה, תוגמלתי בסך של 30000 שח מהמעביד שלי.
הכל הלך לחסכון.
ובכללי אנחנו די חוסכים כל חודש..
אז רציתי, 5000 מתוך 30000 שח להתפנק על תכשיט שבחיים לא קניתי בסכום כזה. לצורך העניין, התכשיט הכי יקר שיש לי עד היום הוא בסביבות ה2000 שח...

וכן.. אנחנו כבר בשלבים של בניית בית.. ודי צעירים (בני 25+)
אז הרגשתי שלחסוך הכל זה באמת חשוב..
אבל גם לפרגן לי בלי שתכננו.. גם זה חשוב.
זה לא יכניס אותנו למינוס וגם לא מטלטל את העובר ושב...
אוקיי זה משהו שלא ציינת...יש בחשבון 30000 ש'חbinbin
שבעיקרון הוא בזכות העבודה שלך וההקרבה לעבוד גם בחופשה...אז אפשר להבין צריך וגם רצוי לפרגן לך ;)
אמרת שאתם חוזרים לאותו עניין שוב ושובכוחות שמימיים
מה הכוונה?
במשך החיים?
מאתמול?
זה משהו שחוזר על עצמו באופן קבוע?
כי פה זה בכל זאת מקרה מיוחד.

זה באמת לא רגיל לעבוד בחופשת לידה, ועשית המון מאמץ, זה נשמע ממש מטורף !!!
אם היית שואלת אותי זה ממש מתבקש לקבל מתנה

עדיין חמש אלף זה המון, ורוב האנשים לא מוציאים הוצאות כאלו ברגע אלא לאחר שיקולים.

אני מבינה את הצורך הזה, ועדיין חושבת שבמקרים האלה לא כדאי להחזיק בתפקיד הצודקת אלא החכמה,
ושיחה פשוטה בזמן נכון יכולה לעשות המון.

עוד שאלה שעלתה לי, יכול להיות שהתכשיט הזה זה קשור למקום העבודה?
שיש לנשים שם תכשיטים כאלו,
ואם לך אין נגרמת לך מבוכה?
אם כן זו לא אשמת בעלך .

נקודה נוספת,
זמן של בניית בית יכול להיות תקופה לחוצה לבעל.
אל תשכחי שהעול עליו, ואם אי פעם תרצי לקחת מנוחה ולא לעבוד זו תהיה אחריותו לפרנס.

לדעתי חבל לך לבזבז שלום בית ותסכולים על משהו שאת יכולה לעשות בצורה חכמה ונעימה גם לו וגם לך.

אם זה משהו שאת מאוד רוצה אני בטוחה שאת יכולה לקבל, רק כדאי שזה יגיע בדרך הנכונה.
אני בטוחה שלא היית רוצה שילדייך יעשו לך פרצופים אם לא קנית להם איזשהו מותג ברגע שהם ביקשו.

ניסית לדבר איתו על זה (על כוס תה ועוגה)?

זאת דעתי,בסיוג, בלי להכיר אותך ואת כל הסיפור..






עדיין, אני חושב שעדיף לחסוך למשהו אחרמשה
תחשבי על משהו שבאמת ישדרג לך את החיים למשל.
וואו אדמין. אני ככ לא מסכימה איתך!!!ת**רעות
לא כל החיים זה לחסוך.
היא עובדת קשה, ושכרה בצידה.
תכשיט בעיני זה ממש לא ''לבזבז''!
זה פינוק. ומגיע לה! היא עובדת קשה, ועוד אחרי לידה!

אני ממש מאמינה שצריך לחיות את החיים.
ואם תכשיט משמח אותך, תקני! את מרויחה מספיק ןיש לכם יכולת..
תדברי עם בעלך, ותסבירי לו את חשיבות ה'לפנק'.
בעיניי זה דבר מאוד חשוב בחיים- הלדעת להנות!
עדיף להשקיע במשהו שיקל את החיים שלה.משה

כך לענ"ד

 

לא בשטויות היקרות האלה שהעולם המערבי דוחף לנו לראש בקניונים (מקדש הקניות, מקום שמטרתו ללחוץ על נשים בעיקר ולא רק לבזבז כסף).

אולי-העני ממעש

אולי צריך לכבד מישהו שסדרי העדיפות שלו הם לא כמו שלנו/ המקובל במגזר

 

אולי יש להבין שזה יכול לא להקל על החיים, אלא למנף את החיים

 

אולי בזכות השמחה והנינוחות, זה למשל יגרום להם להביא ילדים שלולי זה היתה דוחה עוד?

אולי בזכות זה, היא תרגיש בטחון עצמי ויסתדר לה תקן של עוד אלפיים שקל בחודש?

למה ללכת רק על להקל על החיים?אין כמו אמא
להקל זה כיבוי שריפות.
למה לא ללכת על משהוא שיעצים את החיים? שיעשה אושר בחיים?
אלא אם כן אתה רוצה לחיות פת במלח תאכל...
לפי זה אין סיבה לקנות תכשיט אפילו לא ב100 שקלים.ותן טל

 

ואז לא מובנת קביעת ההלכה שאדם משמח את אשתו במועד בתכשיטים... - כבר אז חז" ידעו את זה, ואז, להזכירך, לא היו קניונים וכו' וכו', ואפילו לא היה כמות כסף וזמן פנוי ושפע כמו היום.. (בשום קנה מידה של השוואה). ובכל זאת, תכשיטים היו דבר חשוב לאישה.

 

וממה נפשך - אם אין סיבה לקנות תכשיט יקר אם יש יכולת כלכלית לכך וזה דבר שמשח את האישה - אז גם אין צורך לקנות תכשיט של 100 ש"ח גם אם יש יכולת כלכלית לכך והאישה שמחה בכך - גם ב100 ש"ח ניתן להשקיע במשהו ש"יקל את החיים שלה". 

 

ואם אין כסף מיותר לבזבז? ובכן - אז זה תלוי - יש פעמים שאפילו 100 שקל לתכשיט אין לבזבז, יש פעמים שתכשיט ב500 אפשר אבל באל אסור, ויש פעמים שתכשיט ב1500 אפשר אבל ב5000 לא, וכן הלאה...

 

לסיכום - אי אפשר להיות לא עקבי - אם תכשיט זה דבר שחשוב ומשמח נשים, ויש אפילו מצווה לקנותו לאישה, אזי זה לא קשור לכמה הוא עולה, אלא לכמה אפשר להשקיע בו- ואז אין שום הבדל בין 100 ל5000 שקלים. אם יש להם יכולת כלכלית להשקיע 5000 בתכשיט, אז יש להם.

 

דבר אחרון - תכשיט הוא גם שמקל את החיים על נשים, שרוצות בו, והוא מעניק להם מצב רוח טוב. תחשוב על כך... 

 

(ושוב, אדגיש לקוראים/קוראות - אני אישית לא נשוי עדיין. הגעתי לכאן רק בגלל הודעות צד מהחברים...)

אם המשכורת שלך היא 10,000 ש"ח בחודש אזמקופלת
גם מביטוח לאומי המענק לידה היה צריך להיות בסכום של 30 אש"ח. התגמול על עבודתך הוא בנוסף לביטוח לאומי או במקום? כי אם במקום, עדיין לא חושבת שהגיוני להוציא סכום כזה...
^^^^^^^^נשואים פלוס
בהחלט. אם עבדת את לא זכאית לביטוח לאומי ולכן, הוא לא נתן לך איזה תגמול מיוחד אלא את מה שהיית מקבלת בעל מקרה
נכון מאוד...מקופלת
לא בטוח. זה מאוד מקובל בתפקידי מפתחמודדת כובעים

שעובדים על אש קטנה ומקבלים לאחר החל"ד "בונוס" שהוא למעשה תגמול על העבודה שאי אפשר לשלם עליה כשכר.

אני לא מבינה את הרעיון שתכשיט שווה ככל שהוא יקר יותרשירק

המטרה היא להתייפות באמצעות התכשיטים, לא?

זאת לא פונקציה של יוקר.

אלא אם כן את רואה בהם נכס עתידי למקרה של מלחמה או משבר כלכלי שיגרמו לכסף לאבד את הערך שלו.

שאז אני מבינה..

וואלה! לבריאות שיהיה לך ! קנה לה התכשיט אישה חרוצהאחת שאכפת לה


טיפ קטן ממני-הקולה טובה

צאי מגישת ה"מגיע לי".

בכלל, בחיים.

זו גישה שרק תגרום לך לסבל.

 

מעבר לזה- תנסי להתסכלת על זה אחרת, 5000 ש"ח זה לא דבר שמוצאים בלי לחשוב.

צריך בשביל זה לפני שחיוצאים לחפש לך תכשיט- לשבת, לתכנן- כמה אתם מתכננים להוציא על זה? מה הסכום הכי גבוהה שאפשר? ואז לבדוק- איזה חנות תתאים לנו? חנות שבאמת תהיה זולה ולא החנות הראשונה שנתקלת בה.

 

התגובה שלו בעיני דווקא מחושבת ואחראית.

הוא לא מוציא סכום כזה בלי לחשוב על זה קודם ולבדוק לעומק.

 

אם בעלי היה נוהג הפוך (מוציא סכום כ"כ גדול בלי לחשוב קודם ולבדוק) הייתי מאוכזבת ממנו, ולא משנה עבור מה, גם אם זה היה עבור משהו מאד נצרך!

(רק אם זה היה משהו להצלת חיים או בריאות..)

 

למה צריך להגיע לפיקוח נפש בשביל לשלם פעם ב10 שנים?העני ממעש

כסף הוא לא טרגדיה, וגם לא הוצאתו

 

ניצול נכון כולל לדעת שאתה יכול להוציא

 

האם מי שמשקיע בבורסה מתאבל כשהמדד יורד? פה יש קנייה WINWIN

 

אמרו חכמינו "קב א' ותפלות מט' קבין ופרישות"

 

למה אי אפשר לפרגן לאומללה? לא משנה למה בדיוק היא רוצה את התכשיט(מרוויחה יותר/ מגיע לי). זה חשוב לה, מגיע לה, מצאנו שחכמינו - שלא כחכמי הפיננסים דפה- כן קנו תכשיטים. לא נשאל פה האם יש לה רגשות כאלה ואחרים בגלל סיבה זו או אחרת.

 

מקסימום זה טעות- מטעויות לומדים. והם מרוויחים בסדר ולא במינוס

עוד משהו-העני ממעש

האם מותר לקנות פמוטות לשבת/ חנוכיה? אמתית, לא זולה?

כבוד זה דבר שנמדד - גם - באיכות ובכסף. זה חשוב לנפש מדי פעם להוציא. כשיש מאיפה- וזה המצב המדובר.

 

די לקמצנות

 

ידוע הסיפור שהרב אמר לעשיר לאכול כמו עשיר, כדי שיבין שלעני יש לתת קצת אוכל. ואם יאכל כעני, לא יוכל לתת כלום לצדקה

לעני ממעשכוחות שמימיים
מדובר פה בשאלה שלה לא של הבעל שמתלבט.

לכוחות- ממה שהבנתי-העני ממעש

היא רוצה אשרור, שמלבד ההגיון של בעלה שזה יקר, והיא מבינה את זה, יש הגיון גם ברצונה 

אז יש הגיון ברצונות של שניהםכוחות שמימיים
וההגיון הכי גדול זה לדעת לשתף זה את זו.ולהיפך.

הכי חשוב שתהיה בינהם הבנה ואהדה ולא ח'ו לגרום להם להתבצר בעמדותיהם ולהרגיש צודקים.

אני בהחלט מזדהה עם שני הצדדים כמובן בסיוג בלי לשמוע על ואת הצד השני ובלי להכיר.

וחושבת שאין טעם לצדוק אבל לחיות בלי שלום בית.
במיוחד כשאפשר להשיג את שניהם.
תקרא את מה שכתבתי שוב.הקולה טובה

לא כתבתי על מה נכון או לא נכון לקנות, כי אני מאמינה שאין פה נכון או לא נכון וכל זוג וסדר העדיפויות שלו.

כתבתי רק על האיך- לא מוציאים כזה סכום בהחלטה של רגע שלא לצורך בריאות\פיקוח נפש.

צריך שיקול דעת ובחינת סדר העדיפויות (כלומר על חשבון מה זה בא)

 

זה לא כוס קפה ב5 ש"ח (שגם עליה אני מאמינה שצריך לקנות מתוך שיקול דעת ומחשבה אבל לא נורא אם לא..)

 

ולכן בעל צודק שהוא לא קצץ על קניה כזו, ולפעם הבאה- שישבו קודם ויחליטו על סכום שנכון להם להוציא על תכשיטים, מתוך החלטה משותפת ומחושבת.

נכוןהעני ממעש

הוצאה כזו מחייבת היערכות מראש ולא החלטה ברגע

 

לענ"ד, גם ברפואה דחופה אין להחליט ברגע/ ללא עוד חוו:ד

גם הוצאות של 5 שקל, לענ"ד יש לגבש עמדה בעניין

 

אך מסכים לדיוק 

 

מפריע לי שרוב הנוכחים התייחסו לזה כ"מוקצה" גמור

מסכימה מאוד מאוד עם מה שכתבתכוחות שמימיים
לדעתי כשלא באים בגישה כזאת
הרבה יותר כיף לתת מתנה! !

אם מישהו לא מסכים איתי אשמח לשמוע.
מבינה כל כך!(=רק שמחה=)
אני ממש רציתי צמיד מזהב עוד מהחתונה..
אחרי הלידה קנינו. (זה היה ביחד עם יום נישואים, יומולדת, שחרור מהצבא וכו).
היה את הכסף אבל מנטאלית זה היה קשה לבעלי. הוא לא הכיר את זה מהעולם שממנו הוא בא. את צריכה להסביר את המקום שלך. אחרי שהסברתי לו קנינו.
אני זוכרת שממש אחרי הקניה הוא אמר שהוא לא מאמין שהוא הוציא סכום כזה וזה גרם לי להערכה כי הוא באמת יצא מהטבע שלו כדי לשמח אותי.
אני ממש הבנתי והערכתי. הוא גבר. הוא לא אחד של מותגים. הוא לא הוציא על עצמו הרבה כסף (חוץ מנעליים איכותיות וכאלה) זה פשוט שונה ממה שהוא רגיל.
מבחינתו הוא יצא מהטבע שלו.
ושתביני כל העניין שלו זה שאני יהיה שמחה אבל הוא לא הבין למה צריך להוציא סכום ככ גדול. הסברתי לו והתקבל.
בסופו של דבר היום הוא שמח על זה. הוא רואה שזה משהו שממש רציתי ומבחינתו לקנות לי עוד אחד רק שהפעם אני זאתי שאומרת לא
צריך להבין את המקום שממנו הוא בא..

כמובן שיש סדרי עדיפויות ואם זה על חשבון דברים חשובים אז לא.

בהצלחה!
נרשמתי לאתר רק בכדי לענות לכל הכותבים כאןtiffany

תכשיט יקר לאשה- בוודאי ובוודאי שכן.

המלומדים כאן לא למדו גמרא שאשה שמחה בתכשיט ובבגדים?

כל מי שלא רוכש לאשתו תכשיט יקר כלבבה (בפרט אם היא אוהבת מעט תכשיטים אך יקרים) מדיר מעצמו ברכה. גם זאת כתוב הוקירו לנשיכן וכו'. הרבנית ימימה מזרחי שתחי' מדברת על זה המון והיא פשוט צודקת.

לי אישית יש מעט תכשיטים אבל בעלי דואג לקנות לי יקרים ויהלומים כמו שאני אוהבת. הוא רק מתעשר מזה. מכל בחינה. רוחנית וכלכלית. "עושר" לא נקנה במיליונים בבנק אלא בברכה כללית בהכל. אשה שמחה בבית- הכל זורח בבית. נקודה.

אלו לא מותרות!!!!!

הדברים יפים על אחת כמה וכמה על אנשים שמרוויחים יפה.

הגברים לא יודעים כמה נזק הם עושים לעצמם כשהם לא מרצים את נשותיהם בעניין זה.

אפילו סבי זצ"ל ( תימני "עתיק") נתן כסף לאבי לרכוש לאימי טבעת יהלום ראשונה בחייה, כי הוא חי חיי תורה.  

 

 

ולכך- היקרה, שפתחה את הנושא:

 

בעלי בא מתרבות שתכשיט יוקרתי הוא בילט אין.

אולם, לא כל הגברים באו מתרבות כזו, ויש נשים (שאני מתקשה להבין) שפלסטיקים משמחים אותן, אז זה עדיין לא נורמה, תכשיט יוקרתי.

את צריכה להבהיר לו בחכמתך או באמצעות מישהו שידבר על ליבו בעניין, את החשיבות מבחינה יהודית ובעיקר בשבילך.

כמו שהרבנית ימימה שתח' אמרה פעם- אין מחיר יותר יקר מאשר אישה עצובה בבית. ( או משהו בסגנון)..

רכישת תכשיט לא צריכה להיות קשורה לחסכונות לעתיד. ממש לא.

 

בהצלחה. והלוואי שכל הגברים יתעשתו ...

 

מבינה אותך לגמרי.

 

בתור אישה ששמחה מפרח שבעלי מביא ליbinbin
זה קצת פוגע שאת קוראת לתכשיטים שלי פלסטיק.
זה שאני שמחה גם משרשרת שעלתה 100 שקל הופך אותי לפחות אישה?!!
אז כן, לימי הולדת משקיעים קצת יותר.
אבל אני שמחה שיש לי 30 שרשראות שהוא קנה לי שמתאימות לי לכל בגד מאשר שרשרת אחת ב50,000 שאני אפחד לשים אותה בכלל...שמחה בחלקי ב"ה
יפה כתבת.ד.

זה שפלונית "מתקשה להבין" שלא כל אחת צריכה מה שהיא, לא הופך את האחרות לפחות.. אולי זה ההיפך?

 

כל תכשיט שאינו "יוקרתי" הוא פלסטיק?...

 

אשרייך שאת שמחה מפרח מבעלך...

 

[לא קראתי את השרשור, התייחסתי ספציפית לזה]

אכן,העני ממעש

אך לאשה שמתאים לה, יש לדאוג שתקבל- "עולה עמו ואינה יורדת עמו"

 

אתגר כלכלי-

להשוות תכשיט יקר להמון תכשיטים זולים/ שייטל יפה לעשרות מטפחות שמחזיקות מעמד עד שדוהות

ושלא יבינו לא נכון, כל חג הוא קונה לי סט תכשיטיםbinbin

שרשרת עגיל וצמיד.- מזהב,מכסף או מגולדפיד...הכל תלוי בתקציב באותו רגע..
ואני בכלל לא דורשת מבקשת או רומזת.
אנשים טובים..ד.


ל- tiffany. גם חכמינו ז"לכמו צמח בר
לא היו אומרים בשום מצב לקנות תכשיט יקר על חשבון דברים אחרים שנצרכים בבית.
אם יש מספיק כסף- בכיף, שיפרגן לה. למה לא?
אם זה בא על חשבון דברים אחרים, נצרכים למציאות העכשווית- זה בהחלט שאלה גדולה. ואף רב לא יגיד לך לעשות את זה. גם לא הרבנית ימימה אגב.

הפותחת לא כתבה כלום על ההוצאות החודשיות שלה. היא מרוויחה יפה ב"ה ה'. אבל כמה ילדים יש לה? כמה היא מוציאה על אביזרים לתינוק, בגדים לילדים, בתי ספר ומעונות, ארנונה, שכ"ד, מיים, חשמל, נסיעות לעבודה ועוד ועוד...
הדברים האלו יכולים להגיע לסכום כסף לא קטן. וייתכן שכאשר היא מוציאה חצי משכורת חודשית על תכשיט-זה יפגע בדברים אחרים. אין מצווה להיכנס למינוס בגלל תכשיט.

וכל מה שאמרתי הוא מעבר לכמויות הזילזול וההתנשאות שהיו בדברייך לנשים שבוחרות לקנות תכשיטים במחירים נורמליים ולא להוציא על זה משכורת שלמה. זה שיש לך תכשיטים שעלו יקר לא הופך אותך למישהי מיוחדת וגם לא את בעלך.. זה בסכ"ה אומר שיש לך (או במקרה הגרוע- שאין לך) יכולת כלכלית להוציא על דברים כאלו.
אישה בפירוש יכולה לשמוח במה שיש ולא לפתוח עניים גדולות לעבר מהשאין ביכולתה להשיג.
אישה שמשמח אותה רק להשיג דברים שמעבר ליכולתה הכלגלית היא אישה מסכנה ובעלה מסכן עוד יותר. היא מסכנה כי היא לעולם לא תשיג את מה שהיא רוצה. והוא מסכן כי או שהוא יכנס למינוס בגלל זה או שהוא יהיה בריב מתמיד איתה.

אני מעדיפה לחיות בגבולות מה שיש לי ולהנות מהדברים הקטנים שבעלי מביא לי. כי העיקר שהוא חשב עליי ורצה לשמח אותי ממש לא משנה כמה הוא הוציא.

הרבנית ימימה מדברת מאוד מהצד הנשי כיוון שקהל היעד שלה הוא נשים. אבל בניגוד למה שהשתמע מההודעה שלך- אישה שמחה היא לא כזאת שממלאים את כל סיפוקה בכל גחמה שלה על תכשיט האישה היא לא היחידה בעסק הזה שנקרא זוגיות . אישה שמחה באמת היא כזאת שטוב לה בבית עם בעלה והיא לא רבה איתו על תכשיטים הם ביחד בניהול הבית. וביחד חושבים מה מתאים להוציא ומה לא. והם יכולים להחליט ביחד לקנות או ביחד להחליט שלא לקנות. העיקר שהם ביחד ולא אחד נגד השני.
הגישה שלך זעזעה אותי!!!דעה

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי וכן אין לי כסף בשבילם!!!! ושתינו מרוויחים משכורות מאוזנות עם רכב ודלקן מהעבודה

ולא אתן לבעלי להכניס אותנו לחובות בגלל כמה נשים כמוך שחושבות שתכשיטי פלסטיק גורמים לאישה עצבות???

אנחנו כל כך מאושרים ושמחים במה שיש לנו בלי ה"בילט אין" המטופש שלך!!!!

אושר לא נמדד בתכשיט מיהלום או מזהב או ממותג.....

 

איפה את חיה? אושר מגיע מעומק של בנייה פנימית ששום תכשיט בעולם לא יכול לקחת לך או לתת לך!

וכמו שכתבה לפניי ש"היא שמחה בפרח", לא יזיק להרבה נשים ללמוד ממנה.

אישה צריכה להיות צנועה ולבקש מבעלה כפי יכולתם הכלכלית. 

 

ולפותחת צורם מאוד שרשמת פעמיים מגיע לי? וקישרת זאת לעבודתך והכנסתך, גם לאשה שלא עובדת קונים תכשיטים רק ברצון ובזמן המתאים לשניכם!

תכשיט בכזה סכום, לאנשים שמרוויחים כמוכם זה משהו ששוקלים יחד בבית וחושבים האם זה באמת חשוב?

וזה הגיוני שהוא מעריך אותך גם אם הוא רוצה להיות שקול.

 

 

תגובה לדעה-העני ממעש

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי-

לו הם כן היו מעניינים אותך, ק"ו שהיית מתקשה בלעדיהם עד כדי כך שהיית מתייעצת ע"ג הפורום , 

או לפחות שהיית מוכנה לקבל שזה כן מעניין מישהו אחר,

היה לך אפשרות לשים עצמך בנעליים של הפותחת / לחוות דעה

 

וכמו שאמרתי, חז"ל על דברים כאלה חיוו דעתם עולה עמו ואינה יורדת עמו

לפי הנתונים הם במצב שמאפשר קנייה כזאת

אהבתי את השורה האחרונה. זה בתור הפקיד שלהם בבנק?נשואים פלוס
לא חוכמה לקחת חצי משפט ועל סמך זה לבנות תגובה שלמה..כמו צמח בר
חוסר העניין שלה ביהלומים נובע בין היתר מהעובדה שאין לה כסף מיותר להוציא עליהם..

אין פה עניין של חוסר הזדהות.. מי שלא יכולה לאפשר לעצמה כלכלית דברים כאלה, עדיף שלא תפזול אליהם.

אמרת שהם יכולים לאפשר כלכלית קניה כזאת- אבל אל תשכח שהם כתבו רק הכנסות ולא כתבו הוצאות.. ויכול מאוד להיות שבשל הוצאות מרובות קניה כזאת מאסיבית תוציא אותם מאיזון.

האימרה של חז"ל לגבי זה שאישה לא יורדת עם בעלה ממש לא אומרת שהבעל צריך להיכנס למינוס בגלל דברים שהם בגדר מותרות. הכוונה היא שהבעל צריך לעשות כל מה שביכולתו בגבולות הסביר ע"מ שאשתו תמשיך לחיות ברמת חיים טובה.
לא חוכמה סתם לזרוק אמירות כאלו.. הכל חייב לבוא מתוך עיגון חזק במציאות! והיות שאתה לא במציאות שלהם וגם לא קיבלת מהם את המידע המלא- לשחרר הודעות כאלו זה מסוכן מאןד ויכול לגרום למריבות ולחיכוחים.
לנשואים וצמח-העני ממעש

מבין השיטין נראה שהמצב הכספי מאוזן ומאפשר, נ"ל שאף הוזכר על ידה שזה המצב.

ח"ו להכנס למינוס

 

אבל שוב, חורה לי שהוצאה כזו תוגדר כ"מותרות" באופן כזה מוחלט

חז"ל רואים בעין יפה (גם) את העושר כשממונן ומיוחס באופן נכון

 

ושוב, איני דן ספציפית בשואלת-

אלא בעצם העניין לראות פסול בקניית תכשיט, שדרך אגב אצל קהילות מסויימות זה סטטוס קוו גם לעניים

אני לא אמרתי בשום מקום שלקנות תכשיט זה פסול.כמו צמח בר

אמרתי שתכשיט זה מותרת. תרצה או לא תרצה.

לכן חשוב לשקול באופן נבון האם יש יכולת כלכלית כזאת.

אם יש- בכיף, למה לא? שתתפנק! שתקנה גם ב10,000 אם היא יכולה ורוצה.אני לגמרי בעד שתקנה לעצמה דברים שטוב לה להיות איתם וכיף לה ללבוש אותם.

אבל אם אם אין יכולת כלכלית- זה בעייתי מאוד. ולא נכון לקפוץ פה בציטוטים מחז''ל על מקרה כזה.כי אף אחד לא היה אומר לקנות תכשיט על חשבון דברים שנצרכים ליום-יום.

 

בין השיטין היא אמרה שהיא מרוויחה טוב. אך היא לא אמרה כלום על ההוצאות שלה, כמו שאמרתי. ככה שהכל פה זה דיי ניחושים, גם שלי וגם שלך.

עשיתם תיאום ציפיות לפני שיצאתם לקניון?עדיין טרייה
כי אולי בגלל שאין לך תכשיטים יקרים בעלך חשב שזה הרבה כסף גם לדעתך? הכנת אותו כמה כסף את רוצה להוציא על התכשיט? תדברו על זה בנחת גם אז יכול להיות שהוא עדיין יחשוב שזה בזבוז כסף ואולי תחליטו על סכום כסף אחר פשרה בינכם. חוץ מזה קצת מוזר לי הגישה של מגיע לי גם אני ילדתי ולא הייתה לי חופשת לידה חזרתי ללימודים די מייד והיה לי מאוד קשה ועדיין אני לא חושבת ש"מגיע לי" תכשיט יקר כן מגיע לי לקבל הערכה מהבעל הכרת טובה מהבעל עזרה וכו' תכשיט זה לא עיניין של מגיע לי זה כבר עיניין של יכולת וחשיבה כלכלית התכשיט בא להביע הערכה אבל הערכה לא חייבת להיות מובעת בצורה הזאת.
למה קנית תכשיט אמורה להיות בגלל הערכה מהבעל?אין כמו אמא
אני בכלל לא מקשרת מתנה ללידה לבין אהבה והערכה מבעלי.
גם אם הייתי בודדה הייתי קונה לעצמי תכשיט, לא צריך שיהיה בעל שיהיה תכשיט, אני מעריכה את עצמי ואוהבת את עצמי ואחרי לידה אני מרגישה שאני שמחה ואני רוצה לציין זאת במתנה ענקית.
אבל בכל אופן אני לא לבד ויש חשבון משותף אז אני משתפת את בעלי ברצון לתכשיט.
תכשיט ללידה זה לא בגלל שהלידה היתה קשה או לא נפשתי בחופשת לידה לפי דעתי.
אלא בגלל שזה תחנה משמעותית בחיים שיפה לציין אותה עם תכשיט
את רואה בעצמך שפותחת השרשורנשואים פלוס
לא כועסת על זה שבעלה לא מסכים להוצאה הגדולה. אלא פגועה שהוא לא רוצה לתת לה ו להשקיע בה.. אז כנראה שזה כן נתפס כאות הערכה באיזשהו מקום.. למרות שיש מצב שאני מסכימה איתך על זה שנוצר שזה יהיה מעצמך לעצמך(-;
מבינה אותך על הרצון לפינוק..ברכה11

אבל נראה לי שניסית קצת לבחון את הקשר שלכם בכלים מסוימים שלך- לפי מה שלך נראה השקעה ואהבה וכו'...

אבל כל אחד מביע אהבה בצורה שונה - אולי מההסתכלות שלו מעשים אחרים מביעים את זה ונראה לו מוגזם להוציא סכום ככ גדול על תכשיט. הרי את לא יכולה לדרוש ממנו את אותו צורה לבטא שהוא מעריך ואוהב.

^^^^גב'
טובשמי תכלת
קראתי הכל..
ולא מצליחה למצוא פריצת דרך - כיצד להתקדם מהנקודה הזו עכשיו.
אני רוצה את זה, מרגישה שזה אכן יקר יותר מהרגיל אך בהחלט בגבולות המתאפשר. ואם לא עכשיו.. אימתי? הרי תמיד 5000 שח יהיה מחיר גבוה..

הוא בשלו-טוען שזה לא מדד ושהוא יעשה הכל בשבילי.
ואני אומרת-אז למה לזה אתה לא מוכן?
מרגישה שהוא צריך להקריב מתפיסת העולם השמרנית שלו בענייני כספים (זו ההקרבה היחידה שאני מזהה, כי, כאמור, ברוך ה יש לנו מאיפה להוציא את זה בלי שהעוש יפגע...)

ואם הוא מוכן לעשות הכל.. אז למה את זה לא?
ומתי הוא כן יהיה מוכן? לעולם לא?

ובכלל.. הייתי מאד רוצה שזה יבוא ממנו.. לפרגן לי גם כשזה מעבר לגבולות הסביר שלו.. (גבולות שמשורטטים בעיקר על ידי המנטאליות שהוא גדל בה.)

מישהו מזדהה עם פערי תפיסה כלכלית כזו בזוגיות שלו ומצליח לעבור משוכות כאלו?

ושוב, הוא בעל מתוק ומפרגן.. עד שהכסף שהעניין דורש חורג לו מהנורמה. (ברור שאם הוא היה חורג גם ממה שיש, גם אני לא הייתי מעיזה..)
את לא יכולה פשוט להודיע לו שזה חשוב לךאין כמו אמא
ואת הולכת לקנות.
הוא יכעס עליך?
אל תתלי את זה בכלל באהבה כלפיך. אין קשר, קשה לו לשחרר כסף.
ללכת לייעוץ-העני ממעש

בכמה מפגשים תוכלו לחדד ולהגביר את הקשר, ממקום יותר עמוק מהשאלה הספציפית של ה5000 שקל

מדובר שיש לכם כלכלה יציבה וקשר יציב, אין בעיה להיעזר בגורם שיעזור לכם לראות משהו שאתם כעת לא רואים

 

אולי כל השאלה נולדה ממקום בו אתם מתקשים לעבור, והיה יכול ליפול גם על שאלה של 500 שקל- שדרך אגב גם סכום משמעותי באופן מסויים

 

בכל אופן נראה שאתם בוגרים שניכם, ומסתדרים, וממקום כזה יותר כיף להגיע ליועץ- מאשר ממקום של מריבות

 

זה יכול בהחלט לתרום

 

בהצלחה

 

מה שהוא אמרtx,rxukyi

וכמובן שהשאלה פה היא על כסף, זה יותר מזה. את רוצה שהוא יצא מצורת החשיבה ומהמנטליות שלו. הוא לא רוצה. זכותו.

ייעוץ קצר יעשה לשניכם ממש טוב... 

(ובהרבה פחות כסףקורץ)

נכון. ובכ"ז נ"ל סביר שאחרי הייעוץ הם יקנוהעני ממעש


אם ישאר ממה מודדת כובעים


דברת איתו על מה שקרה?הלוי
נרשמתי בשבילך אורקוש

פער בתפיסה לגבי תכשיטים (ולא רק תכשיטים כמובן) הוא דבר שקיים בכל מקום. בין תרבויות שונות, בין מקומות שונים. 

אפשר לראות את זה גם כאן בשרשור.

אצלנו אחרי שהתארסנו חמותי אמרה לבעלי שהוא יכול לקנות לי תכשיטים ב8000 ש"ח והתנצלה שהם לא יכולים כרגע להרשות יותר... אמרתי לו- אין מצב!!! אני לא הולכת עם תכשיטים בסדר גודל כזה. מגנוליה זה לגמרי מספיקחיוך

אצלם זה כך, חמותי מקבלת כל יומולדת תכשיט בכמה אלפי שקלים. זה קשור בעיני לגמרי למנטליות.

נראה לי שרוב המגיבים התייחסו לשאלת התכשיט ועלותו, ולא לנקודה שהיא בעיני המשמעותית ביותר.

כתבת בסוף דברייך שאת יודעת שהוא אוהב ומפרגן, ואני בטוחה שזה אכן כך, אבל אולי בכל זאת את צריכה להרגיש את זה ממנו יותר. 

חשוב לזכור שלכל אחד מכם יש את הזכות להיות מי שהוא. זכותך לרצות מאד את התכשיט ולתת לזה משמעות של הערכה, וזכותו לחשוב שזה סכום גבוה מידי ושלא זו הדרך להביע את הערכתו כלפייך.

אם ניגשים לדבר מתוך נקודת ההנחה הזו לדעתי יש יותר אפשרות להגיע לפתרון מתאים. 

אני מניחה שאם תצליחי להעביר לו את התחושה שאת זקוקה להערכה שלו מאד, שיצאת מגדרך בזמן חופשת הלידה ואף שאת מבינה שבשבילו להוציא כזה סכום על תכשיט זה לצאת מגדרו היית רוצה שהוא יבוא לקראתך בעניין הזה, שזה יעשה לך טוב.

מתוך כך כדאי אולי להגיע להסכמה גם לגבי העתיד (איזה סכום מתאים להוציא לאיזה אירוע למשל) על מנת שלא תרגישי שזה חוזר על עצמו שוב ושוב.

 

 

כתבת נפלא.כוחות שמימיים
מסכימה מאוד עם הנאמר..
תכשיט לאשהאשה אוהבת

שלום לכולם

אף על פי שנכתב כאן די הרבה 

אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם.

אין ראוי יותר מלרכוש תכשיט לאשה אהובה האם ערכו או עלותו של התכשיט זו הבעיה של הכותבים השונים.

כל זוג נמצא במצב כלכלי שונה לכל אחד טעם שונה, ואין כל בעיה למי שיכול להוציא סכום שכזה שיוציא .

ראוי שכל אחד יבדוק את עצמו ביחס לעצמו ולא ביחס לזולתו.

ובנימה אישית בה' נשואה בשמחה ילדים מתוקים בעל נפלא רק מה ממש לא מפרגן בעניניי תכשיטים.

שנים שאנו חוסכים לעתיד ילדנו ותמיד עם אצבע על הדופק עד שיום אחד פשוט הפסדנו סכום גדול מחסכונותיהם, מה יצא לנו משנים של חסכנות בלתי פוסקת???

כלום .

אז קדימה תהנו ממה שיש לכם לא באופן חסר אחריות אבל גם לא בחסכנות מופלגת

 

אתמול ראיתי את השרשור, והיום, כשהתיישבתי ללמודבקצרה
את ההספק היומי שלי, ראיתי את זה -
כל הדיון, במסכת פסחים.



כמו שאת מצפה שהוא יבין את הקושי שלך, את צריכה להבין את הקושי שלו..
(פסחים קיח עמוד א'. הצילום מתוך הפירוש של שוטנשטיין)
מזכיר לי מם שרץ בווצאפ, הולך בערך כך:ונסי
כאישה יולדת, היא חווה כ"כ הרבה כאב, שהיא מבינה מה עובר על גבר בחום של 37.5 מעלות...
תעשו תיאום ציפיות...אם תשבי ותגידי לו כמה זה חשוב לךאמא אוהבת+
הוא כן ישקיע..אולי הוא לא הבין גמה את צריכה את התכשיט הזה וכמה זה עושה לך טוב...זה לא אומר כלום עליו להרבה גברים זה היה נראה מוגזם לשלם 5000 על תכשיט.. חבל שתיפגעי לשווא
נקודה למחשבהיועצת נישואין

אני קוראת את דבריך ומרגישה את הקושי שלך להירגע, משהו בפנים מציק לך, וזה לא דווקא התכשיט שלא קיבלת, אלא מה שהעובדה הזו מסמלת בשבילך. אני טועה? ואם כן, כאן המקום לשאול את עצמך איפה זה פגע בך. ולנסות להכנס עמוק עמוק פנימה ולבדוק על מה זה יושב, איפה עוד זה מגיע, ומה משותף לכל המקרים האלו, כי אני מבינה ממך שאתם חוזרים על עצמיכם לאותה הנקודה שוב ושוב, כלומר יש איזה דפוס מציק ועצוב שחוזר על עצמו מידי פעם והיית רוצה לשנות אותו. אז זו ההתחלה.

השלב הראשון יכול לקחת לך זמן, וזה בסדר גמור, ייתכן שזה לא יבזיק לך ברגע הראשון אבל זו תהיה תובנה בונה כשתגיעי אליה, כי אני יכולה לומר לך מנסיון עם הרבה הרבה זוגות שמגיעים עם סיפור כזה או אחר, וכשאנחנו מנסים להכנס ל"מה שמעבר" לסיפור, שם, ורק שם טמון הסיפור, כי היום זה תכשיט אתמול משהו אחר ומחר משהו אחר, והדבר הראשון בדרך לריפוי הוא המודעות, ואם מטפלים בשורש אז כבר נמצאים במקום אחר בבנית עוד אבן בזוגיות שלכם. שתעזור לכם לייצר סיפורים מועדפים בחיי הנישואין.

אם תרצי עזרה בשלב זה, או להתקדם אחר כך תוכלי בשמחה לפנות אלי. חיה וסרמן: 050-4103860

מכל מה שקראתי על פהמאמע צאדיקה

הכי עלה לי חזק-

אני שומעת את ההצפת הורמונים של אחרי לידה עד----------------------------------------------------פה, איפה שאני

(דרך כל החוטי אינטרנט בכל הקילומטרים שלהם) 

 

יקרה, תירגעי

 

בעלך אוהב אותך, מפרגן לך, מעריך אותך מאוד 

הוא רוצה לשמח אותך, הוא רוצה לתת לך מתנות יפות, 

הוא רוצה לתת לך משו שיביע את ההערכה שלו על הלידה ומסביב לזה

 

אבל תני לו לעשות את זה, להביע את זה באמת

לא בשליפות מהמותן כי ראיתם משו בקניון

 

בעיני לקנות כל דבר בעולם בסכום כזה, או בסכום של עשירית ממנו-

בלי לדבר על זה בבית מראש, לקנות רק כי ראינו בחנות-

זה צורה לא נכונה של ניהול כסף, 

וצורה לא נכונה של ניהול צרכים ורצונות, חפצים שיש בהם חפץ. 

 

 

 

 

ולכל מי שהתפלאו על בעלי (אדמין) ועל מה שהוא כתב-

אז אני מסכימה איתו

תכשיט בשווי של יותר מחצי משכורת חודשית זה מופרך בעיני

זה לא משמח אותי להסתובב עם משו יקר ככ, רק ממלא חשש. 

 

ואילו/ כשבעז"ה יהיה לי סכום הזה כדי לפנק אותי אחרי לידה-

מיעוטו הולך על תכשיט (כי זה יפה כיף ומשמח)

ורובו ילך על משו אחר שיהיה לי משמעותי, במיוחד שיהיה לי משמעותי לתקופה של אחרי הלידה וההתאוששות ממנה 

(רעיונות? המון! בית יולדות, חופשה של כמה ימים, בייביסיטר קבועה לחודשיים כל יום, עוזרת בית לחודשיים, אוכל קנוי לשבת לחודשיים, מדיח כלים, מוניות, משאבת הנקה חשמלית, ציוד אחר שיקל על חיי בצורה משמעותית...) 

(וכן- אין לי בעיה שקבלה ממונית תהיה הפתק של המתנה שלי... זה דבר שאני שמחה בו ומפנק אותי) 

 

 

 

חולקת עלייך בדבר אחד (ויש פה עוד כמה שכתבו כך)מודדת כובעים

בתגובתך קשה לך לקבל שתכשיט זה ה-דבר שמשמעותי לפותחת השרשור.

את מתארת לאן ילך הכסף במקרה שלך - לדבר שמשמעותי עבורי: ומתארת מהו.

 

לפותחת תכשיט זה משמעותי וכמעט הכרחי, אחרי לידה.

זו העובדה.

 

ועכשיו על סמך זה אפשר להבין אותה ולתת לה להבין/לשער את העמדה של בעלה.

לא אמרתי שלאמאמע צאדיקה

גם לי תכשיט אחרי לידה (או לחג, או ליומיום, או לזמן אחר...) זה מאוד משמעותי לי

תבררו עם בעלי- כמה שיגעתי אותו.... 

 

אבל בין משמעותי לי- לבין להוציא על זה משכורת חודשית שלמה- יש מרחק גדול...

האומנם מה שמשמעותי לה זה תכשיט יקר כל כך? 

היא רוצה תשומת לב? או אפיק השקעה כספי? 

 

אני מרשה לעצמי לעורר שאלה על עצם הנחת היסוד שלה 

כי זו השאלה שבעלה שואל. 

אם היא תגיד כן- זה מספיק משמעותי וחשוב ובנפשי ממש לקנות תכשיט ככ יקר- אז שילכו על זה, לבריאות להם.

 

 

אגב- אם כבר קונים תכשיט יקר- 

שווה יותר לקנות מאמן שיוצר, ולא מחנות בקניון שהכל גנרי ותעשייתי... 

 

צריך ללדת בשביל לקחת מוניות?אין כמו אמא


נראה לי...יעל בר
היא לא כתבה שהיא לא לוקחת מוניות באופן רגיל אלא שנחמד שהבעל חשב על זה שאחרי הלידה קשה יותר להתנייד באוטובוס ( שזה מה שרוב העולם עושה כשאין לו מכונית פרטית/רשיון) ושילם על מוניות מראש לחודש או חודשיים. באמת רעיון נחמד
מקווה שהבנתי
אין מוניות באיזור שלי כדי לקחת, אזרחית סוג ב שכמותימאמע צאדיקה

(מתנחלת....) 

 

לא, אם יש מצב אחר שאני בעומס גדול- אני אקח מונית. 

 

אבל הכוונה שלי היא שזו תקופה שממילא הגוף הנפש הידיים העצבים בעומס גדול-

ולא חייב להיות מסוגלת בו לנהוג לעצמך, או להיטרטר באוטובוסים-

אפשר להקדיש תקציב למוניות, לדברים שבמצב חיים אחר היית מתאמצת קצת ונוסעת 

לגור בהתנחלות מבחינתי זה צדיקות לא נורמליתאין כמו אמא

לא משהוא שהייתי עומדת בו

לא מהפחד ולא מהמרחק וכו

כל הכבוד לכם

צדיקות?בת 30

אני מרגישה שמי שגר בעיר ועוד באיזור המרכז זה ממש מסירות נפש מבחינתו!

איך אפשר לגור שם?

אחרי 24 שעות של שבת אנחנו רק רוצים לחזור הביתה...חיוך

ואגב, יותר מפחיד אותי, מבחינת חינוך ילדים, לגור בעיר. אני אוהבת את התמימות שעוד נשארה פה ושם במחוזות ההתנחלויות. בעיר זה ממש ממש נדיר, לפחות זה מה שאני ראיתי.

טוב ויכוחי עיר וישוב............אין כמו אמא

אני בטוחה שהתמימות של הילדים שלי לא שונה בגלל שאנחנו לא בהתנחלות

בכלל לא ויכוח.בת 30

אבל יש הבדלי מנטליות, וזו עובדה. אפילו ביני לבין אחותי אני רואה הבדלים.

אני פה בגלל (חיסכון ב)כסף לא בגלל צדיקותמאמע צאדיקה

אבל תודה על ההערכה  

אי, קילקלתמודדת כובעים


למה לא לגיטימי?משה
הכל לגיטימימודדת כובעים

רק חבל לכם.

 

אם כבר אתם עושים מעשה כל כך פטריוטי, תעשו אותו "לשם שמים".

החיים נראים אחרת.

נזקים, חלילה שלא יקרו, יתקבלו אחרת.

 

כלכלית תלכו לגור בביטחה בצפון/דרום.

 

ממני, המעריכה את החיים בישובים, אך עירונית בדרכי.

ברורנשואים פלוס
למה לסוע במונית ולשלם כפול ארבע?
להודעת הפתיחה, כעת קראתי...ד.

א. יופי שאתם מרוויחים יפה.

 

ב. אני חושב שפירשת לא נכון את תגובתו. זה לא מראה כלום על כך שאינו מוכן "להשקיע בשבילך"..

 

לאיש ממוצע, 4900 ש"ח לתכשיט, נראה המון. זה טבעי לגמרי. לא קשור לכמה כסף אתם  מרוויחים או יש בבנק..

 

לכן, אל תקחי את זה כלל כמעיד על משהו ביחסו אלייך.  זה יותר "מחאה" כלפי החנות.

 

אז את ממש יכולה להירגע...

 

 

אם באמת "שווה" לקנות תכשיט בשווי כזה, כבר ענין לדיון ביניכם. זה באמת נראה הרבה. את יכולה להגיד לו כמה זה חשוב לך (אם באמת חשוב לך - ולא רק כי הרגשת שזה מעיד משהו על היחס..), ואולי לכבוד האירוע המיוחד, "ישתכנע" לקנות, מהלב.

אבל באמת זה לא מראה על יחס. פשוט מושגים שונים ביחס לתכשיטים וכסף.

 

ובאמת - העיקר אינו הנושא הזה, אלא כמו שחשת - היחס. תנוח דעתך, ותמשיכו לבנות יחס אוהב ביניכם.

שאלת תם.shindov

וזהו? אם הוא היה קונה לך את התכשיט הזה הכל היה בסדר???? אני משום מה לא בטוח.

אולי מה שקשה לך הוא שאת בכלל צריכה את האישור שלו?ירושלמית טרייה

כי את עובדת ומרוויחה יותר ממנו, אז למה הוא צריך לאשר קניות.

אם זה מפריע, אז זה משהו שאת צריכה לחשוב עליו עם עצמך, שזה הכסף של שניכם, לא משנה מי הרוויח, וגם את לא היית רוצה שהוא יחזור פתאום ויגיד שקנה לעצמו משהו בכמה אלפים בלי להודיע מראש.

 

 ודבר נוסף שכבר אמרו פה, אני מניחה שהיה לך מאד לא נעים שהוא זה שאמר למוכרת שזה יקר מדי ולא בא בחשבון. זה מביך. כאילו בעלך אחראי על התקציב בלי לשאול אותך, לעיני זרים. על זה תדברו, אני בטוחה שהוא יבין - אתם צריכים לדבר ביניכם בשקט ובסוף הדיון ביניכם אחד מכם אומר מה החלטתם. זה נכון לכל תחום. אתם זוג, לא עונים לבד. כך נכון בעיני.

 

ודבר שלישי, בכלל לא כדאי לקנות בגראס. הם גנבים והעיצובים שלהם הם מאד תלויי אפנה ועלולים להימאס. עדיף לקנות במקום שבררתם עליו, ודברים בעיצוב קלאסי - אם קונים דברים יקרים יחסית. יכול להיות שעוד כמה ימים, או כשתלכי בקניון שוב ותראי את התכשיט הנ"ל, תגידי בליבך תודה לבעלך שהציל אותך מקניה נחפזת.

 

בהצלחה! תדברו על זה! תגידי לו כמה נפגעת ושזה מאד חשוב גם איך ואיפה אומרים!

 

להבנתי,ד.

את לא ב"ראש" שלה. את מעבירה את הדברים כאילו הדיון הוא "של מי הכסף"..

מה שנראה מדבריה, שהיא פשוט רצתה כ"מתנה" ממנו. והענין היה ההרגשה הסובייקטיבית כאילו היא לא שווה מספיק בשביל זה..

 

ואין בעיה נוראה, אם הוא אומר למוכרת שזה לא בא בחשבון. לא מדבר אל אשתו בפניה, אלא "מחאה" על המחירים שם. אמנם כתבת "כך נכון בעיני", אבל לא בטוח שאצל אחרים. בהרבה משפחות זה כך, ונותן הרגשה טובה לשניהם, מזוית אחרת.

 

[וכדאי להיזהר מהביטוי שאמרת לגבי החנות. שמיה"ל]

כמה הערות!ירושלמית טרייה
1. אם זה לא בראש שלה, היא צריכה לומר. אמרו פה הרבה דברים שלא בראש שלה.

2. אמרתי שכך נכון בעיני בדיוק בשביל לסייג שאולי לא בעיני כולם או לא במקרה כזה.

3. לגבי החנות, באמת אולי כדאי להיזהר אבל במקרה זה זה יכול לנחם אותה וניסיתי לעודד.

לא נעים לקבל הערה על כל מילה. בפורום שבו הרבה פעמים כותבים דברים שנראים לי מזעזעים ואני יודעת שאין מה להעיר כי זה דיון פתוח. במיוחד שלא קריטי, אולי דווקא חוץ מההערה האחרונה.
א. סליחה.ד.

אמנם ממש לא קראת נכון מה שכתבתי, אבל ניכר שבגלל הקריאה הסובייקטיבית נפגעת קצת - אז סליחה על ההרגשה הלא-נעימה שנגרמה לך.

 

ב. זו לא היתה "הערה על כל מילה".. הכוונה שלי היתה לומר שאני חושב שמה שהצעת לה, הוא יכול להיות נכון לגבי מי שהבעיה שלה היא כמו שתיארת (ש"צריכה אישור" וכד'), אבל שאני חושב שהבעיה היתה סתם כי רצתה שיתן מתנה ברצון. אגב, כך, אמרתי גם שדווקא יש כאלה שנוח לשני הצדדים שהבעל "חותך" במקרה שמוכרת הגזימה, וזה כמובן לא מכוון כלפי אשתו. תיאור מציאות בעלמא.

 

אז זו פשוט דעה על מה היה מדובר. חלילה, לא "הערה על כל מילה". שוב, באמת מצטער על התחושה הלא-נעימה שנגרמה, ללא שמץ כוונה לכך..

 

ג. לגבי ההערה על החנות, ברור שכוונתך לטובה, אבל מה נעשה.. הביטוי עליהם היה חריף מידי.

 

 

תנמיכי ציפיות, לגברים לוקח זמןארץטרופיתיפה
ואגב, אצלנו היה ריב הפוך.
בעלי קנה לי אחרי הלידה הראשונה ב 4000 ,
חשבתי שהוא לא נורמלי.
באותו הזמן היינו גרים בקראוון, ללא אוטו , עם הכנסה של 6000₪ ביחד.
לקח לי הרבה לילות בלי שינה להתאפק לא לצרוח עליו...
אני ממש זוכרת את עצמי מתהפכת בלילה, כשאני רוצה להעיר אותו ולשאול 'מה עשית???!!!!'

ללידה השניה הוא קנה משהו שאין לי מושג כמה עלה , אבל פחות.

אל תגידי כלום, השי''ת ימלא שכרך ובע''ה תקבלי עוד הרבה מתנות ותכשיטים ממנו.
איזה מקסים הוא!!מודעת
תראי כמה הוא אוהב אותך האהבה מוציאה מן השורה...
כל הכבוד שהתאפקת.
זה לא עניין של אהבה, זה עניין של הסתכלותארץטרופיתיפה
במשפחה שלו נהוג להשקיע בתכשיטים.

אבל הוא באמת מקסים ואוהב ;) תודה
תדברי איתו ישירות על הנושא הזה למה לפתוח את זה בפורום???חיכו ממתקים
את צודקת ב- 100%. מגיע לך, ואם הוא לא קונה- תקני בעצמך!!שאולי18


כמה שאתה "עוזר" לשלום בית שלהם...סדר נשים


אני רווקה אבל דווקא מבינה את הפגיעות שלךמודעת
את מרגישה שאת מביאה את כל כולך למענכם, ויש בך צד שמצפה שגם הוא ימסור את הנפש ויביע את אהבתו אליך.
כאילו מעין הוכחה מעשית לאהבה שלו כלפייך...
יכול להיות שאם הוא היה מוכן להוציא את זה עליך, את היית מיוזמתך מוותרת על זה.
אני לא חושבת שאת לא צנועה, ועוד יותר, לא חושבת שמה שהפריע לך זה דווקא התכשיט.
נראה לי שהפריע לך שהוא יודע שזה ישמח אותך ושכאילו הוא הוכיח בזה שלאהבה יש גבול

לא יודעת, אני ממש מבינה את הפגיעות שלך...
יכול להיות שאת גם מרגישה שזה לא הוגן שאת מכניסה יותר כסף ממנו, ויש לו איזו צרות עין כלפי מה שעושה לך טוב. (אחרת אולי לא היית מציינת את הפער בין ההכנסות שלכם)

אבל תדעי לך שלא בטוח שהוא מבין כמה התכשיט חשוב לך, ועוד יותר, מה זה מסמל עבורך.

גברים באופן כללי פחות מבינים את כל מה שמסתתר מאחורי הרצונות שלנו, לכן כשלא אומרים להם "אני רוצה הוכחה לכך שאתה אוהב אותי בלי גבול" הם לא מבינים מה את לא מבינה פה, שהרי 4900 שח לתכשיט זה יקר, זה טיעון הגיוני. אז מה את רוצה?

אל תיכנסי ל"מגיע לי", אני לא חושבת שזו ההגדרה הנכונה, וגם לא הנקודה באמת.
ברור שמגיע לך, וברור שהוא מודע לזה... הוא פשוט לא יודע מה זה מסמל בעבורך.

אין לי שום עצות מעשיות לתת לך, רק לומר לך שאני מבינה את הפגיעות... (כנראה שרת עמוקה) אבל שאין לך מה לכעוס עליו
הצד של הבעל...שמי תכלת
פעם ראשונה שאני נחשף לכלי המיוחד הזה ומוכרח לומר שהוא יכול להיות כלי מדהים ומאד מועיל לזוגיות. הוא מאד משקף את כל מה שלא אמרנו או לא הבאנו לידי ביטוי באותו ויכוח או דיון, וגם מאפשר לשמוע את הדברים בצורה קצת שונה ממישהו ולחשוב עליהם עוד פעם. ועכשיו לגופו של עניין. מן הסתם אתם מבינים שאני חוויתי את כל הסיפור הזה קצת אחרת אפילו במישור
של העובדות; מדהים שבעל ואישה יכולים לחוות אותה סיטואציה בצורה כל כך שונה. אז גילוי נאות זה היה ביום ההולדת שלי הלכנו בשביל לקנות בשבילי משהו ובדרך לחנות אחת, פתאום, בלי כוונה אשתי נכנסה ואני אחריה ..
נכנסנו לחנות תכשיטים ( פה אנחנו מגיעים לאחד מהדברים שהפכו לי את הסיפור לפי כמה יות קשה) אני בן אדם שבהקשר הכלכלי אוהב להיות מאד מתוכנן ומסודר והקטע הזה שפתאום באופן כל כך לא צפוי להוציא סכום שהוא פי 2 מהסכום שאי פעם הוצאנו על תכשיט והכל ככה בהינף יד כשהמוכרת הדי מעצבנת עושה ממך הבעל הקמצן והלא מפרגן עשה לי תחושה שאשתי קצת מרחפת ולא ממש מפוקסת... מה שגרם לי לנסות לגרום לנו לא לעשות את הדברים בלחץ חיצוני ובלי לעכל את המשמעות.. הרגשתי שככה מבחינתי זה לא נעשה מתוך יישוב הדעת ובחירה אמיתית. עוד דבר שהיה לי מורכב זו הפרדיגמה שאם אתם לא קונים לאשתך תכשיט ב5000 שקל זה אומר שזה גבול האהבה וההשקעה שלך, ולא שאולי זה לא נראה לך צעד מספיק שקול , או לא בעתוי הכי נכון או לא ממש ביוזמתך בצורה כזאת...

מסכימה איתך!!נשואים פלוס
הדד ליין הזה, כאילו כסכום ההוצאה כן גודל האהבה הוא הכי שטותי שיש..
חוץ מזה שזה מצוין שאתה שוקל הוצאה כספית בכובד ראש ולא רק כי המוכרת חופרת..

חוץ מזה שבימי הולדת של הבעל קונים מתנות לבעל ולא לאישה(-;
אז בשבילךאמא, ברוך ה'

תפתיע אותה פעם. במשהו שיראה לה לא "שקול" מבחינתך.. זה לא צריך להיות הרבה פעמים, אבל זה יראה לה שאתה יכול "לצאת מהריבוע" שלך בשביל לשמח אותה. וזה לא חייב להיות תכשיט, יכול להיות משהו מפנק אחר (לא כדאי שאתן רעיונות כאן.. אחותי, לדוגמא, חסכה בסתר במשך שנה, כדי לעשות לבעלה משהו מפנק ל10 שנות נישואין שסתם כך לא היה מפרגן לעצמו)

וזה לא סותר את זה שאני ממש מבינה אותך, גם בתור אישה.

אבל שאלה נוספת היא, למה ה"חלוקת תפקידים" שלכם היא שאתה האחראי על הכסף והיא זאת שצריכה להרגיש ש"מגיע לה"? היא מרויחה יותר ממך, מן הסתם אישה חכמה ונבונה, שבו ביחד ותחליטו מה ומו. וכמה אתם מוכנים להוציא על דברים "מיותרים" שעושים טוב לנשמה. ששניכם תהיו ביחד אחראים על התחום הזה ותרגישו אחראים לעתיד שלכם באופן שווה. ויש גם מצב שצריך להקשיב קצת יותר לרצונות שלה, לחיות ולהנות מהרגע ומזה שיש יכולת לפעמים ולא רק לחשוב כל הזמן על העתיד. צריך איזון שכל בני זוג צריכים למצוא בו את שביל הזהב שמתאים להם (ולי ברור, שיש דברים בהם לבעלי חשוב להיות לארג', אז אני הולכת לקראתו, למרות שבטבעי אני יותר חסכנית. אבל ביחד מוצאים את האיזון שמתאים לכל זוג, כדי לחיות יחד בשלום ובשמחה)

לא לכל זוג מתאים ששניהם אחראיים על העניין הכספי בבית..כמו צמח בר

ואולי מה שמפריע לך דווקא ממש לא מפריע לה..

 

לי למשל מאוד נוח שבעךי מנהל את הכספים, ואני דווקא שמחה שהוא עוצר בי לפעמים כי אני נוטה פחות לשיקול דעת כלכלי ממנו..

סתם דוגמא כדי להמחיש לך שיש גם צד שני..

אבל זה נראה שאת סומכת עליו בזהאמא, ברוך ה'

היא, לא נראית כמגיבה כך, אלא כ"מגיע לי"...

ולהגיע למצב של "מגיע לי" זה לרוב להפגין "כוחניות", הרבה פעמים מול "כוחניות" שהיא ראתה מהצד השני (באיזו זכות הוא אומר למוכרת "לא רלוונטי" בלי להתייעץ איתה, זה כסף שהיא הרוויחה בזעת אפה?... לי חסרה פה האמירה, בואי נתייעץ על זה ביחד מחוץ לחנות, אפילו אם המוכרת מאוד הכעיסה אותו... או לפחות התנצלות לאחר מעשה על כך ש"החליט" בשביל שניהם. ברור שלא חייבים להחליט עכשיו בצורה "רגשית", אבל למה לא להחליט ביחד? למה המילה האחרונה צריכה להיות שלו והיא צריכה לבוא ולהתייעץ על גבי הפורום?)

וכשמישהו אחד לוקח אחריות על משהו, הרבה פעמים השני מוריד אוטומטית אחריות, מה שרק עוד יותר מעצבן את הצד הראשון וחוזר חלילה. וזה יכול להיות בעוד הרבה תחומים. אם זה נוח לשני בני הזוג, סבבה. אם לא, אפשר בהחלט לשנות את מצב התפקידים והסמכויות בבית.

אהבתי את מה שכתבת. וסתם משהו שעלה לי מהשרשור הזה..ירושלמית טרייה

דורי דורות של משפחות יהודיות נהגו לקנות תכשיטים לנשים.

גם יהלומים ונוצצים ויקרים ושעון זהב ומה לא.

אז נכון שפעם זאת היתה השקעה - משהו שהערך שלו לא יירד, ועובר גם בירושה וכו', אבל 5000 שקל זה מעט מאד לעומת מה שהיו משקיעים פעם.

וגם היום בציבור החרדי, במיוחד החסידי, רואים נשים מסתובבות עם המון זהב עליהן.

 

בציבור הדתי לאומי הרבה דברים נתחדשו, והנהגות ישנות הלכו לאיבוד.

אז הזלזול בתכשיטים יקרים פה, שנאמר בדרך כלל בנחרצות רבה, נראה לי לא במקום.

זה עניין תרבותי, ויש לו מקום מכובד במשפחה היהודית (שלא תגידו לי שזה משהו שלילי מהתרבות המערבית המודרנית), והזלזול והאמירה שהשקעה באישה היא בזבוז, הם הגישה החדשה שטעונה ברור.

 

היו כאן כמה מגיבות שכתבו שהן מעריכות תכשיטים יקרים. אי אפשר להתווכח עם זה כי מי שלא אוהבת זול, לא תלבש ולא תהנה מתכשיט זול. מי שיכולה להנות מזה או אפילו לא שמה לב להבדלים, מעולה, היא "low maintenance".

אהמ אהמכמו צמח בר
בציבור החרדי הרבה מהמשפחות גם מתחת לקו העוני. אומר לך משהו?

כנ"ל לגבי המנהג הנלוז שנפוץ בעיקר אצל יוצאי אשכנז -שההורים של האישה מביאים דירה.


תסתכלי טוב בשירשור- כמעט אף אחד פה לא אמר שתכשיטים זה שטות או שתכשיטים זה דבר לא נצרך.
הרוב המוחלט טענו שתכשיטים זה נצרך מאוד אבל בגבולות האפשרי והנורמלי. אין פה מישהו שלא מעריך תכשיטים יקרים, אבל רק כשיש לזה כסף!!

אישה שאין לה כסף לגמור את החודש אבל מתעקשת פעם אחרי פעם על תכשיטים ייקרים- היא במקרה הטוב מפונקת ואינפנטילית ובמקרה הרע
חסרת כל חוש כלכלי , חוש הגינות ועלולה להביא לאבדון של הבית.

נסכם- תכשיטים זה טוב ויפה- כשמתאפשר.
ואם אתם קונים תכשיטים כשלא מתאפשר- שיהיה לכם לבריאות וניפגש כשיבואו להתרים אותנו בשבילכם.
במקרה הנ"ל זה כן מתאפשר+mp8
ועל זה יצא הקצף.

השאלה העקרונית היא- האם המדד לאהבה ולפרגון מתבטא בגודל הסכום שבעל מוכן להוציא בגחמה רגעית למען אשתו??
האם עצם העובדה שהכסף קיים- מצדיק להוציא סכום נכבד כ"כ (כמעט שליש מההכנסה המשותפת) בלי תכנון ומחשבה מראש??
האם אצל זוג צריכה להיות החשבונאות הקטנונית של מי מכניס יותר כסף ומה זה אומר לגבי שליטה והחלטה בהוצאות??
זה בעיני העיקר מכל השרשור הזה.
כל אחד וסדרי העדיפויות שלו,
כל זוג יעשה את שיקוליו.
מה עשית סלט.. ירושלמית טרייה
עבר עריכה על ידי ירושלמית טרייה בתאריך ט"ז בטבת תשע"ו 04:16

אלה שמתחת לקו העוני אין להם תכשיטים יקרים.

גם בציבור הדתי לאומי יש מתחת לקו העוני ויש עונדי תכשיטים יקרים.

האם זה ששניהם מאותו ציבור אומר שהציבור הדתי לאומי הוא חסר אחריות כלכלית, אין לו מה לאכול ועונד יהלומים?

"להתרים אותנו בשבילכם", על זה הייתי אומרת אהמ אהמ.. שנזכה כולנו להיות תמיד מן הנותנים ולא מן הנצרכים.

 

 

הדיון הוא בעיקר על "גבולות האפשרי והנורמלי" כמו שציינת - על הנורמלי. לא על מה שאי אפשר, אלא כשאפשר, כמה משקיעים.

ומה נורמלי להוציא, לגבי זה רק רציתי לציין שזה עניין תרבותי.

והתרבות שאומרת להשקיע סכומים גדולים יותר בתכשיטי האישה היא לא שלילית אלא מבוססת דורות רבים ביהדות.

ולכן צרמו לי התגובות שאמרו שזה בזבוז ומי קונה תכשיטים כאלה יקרים.

 אבל MP8 סיכמה יותר טוב, אז חבל על הקשקושים שלי..

הנה לך התחושה של "מקדש הקניות" בקניונים...משה


קלאסי. מובן. כך היה אכן נראה. שניכם טובים...ד.


ממש מבינה אותךרחל משהו
אני הייתי שואלת אותו בנימוס למה לא.. יכול להיות שהוא חושב שהתכשיט לא שווה את הסכום והם הפריזו במחיר ובגלל זה הוא לא היה מוכן ולווא דווקא כי זה לא מגיע לך..
ממש לא מסכימה עם רובכםכולנובשמחה
תכלת, בהחלט מגיע לך התכשיט! את עובדת קשה ואתם במצב שאתם יכולים להרשות לעצמכם את זה. דברי עם בעלך, תנסי להסביר לו שזה חשוב לך. גברים בכל מקרה לא מבינים את הערך בקניית תכשיטים לאשה וזה עצוב מאוד!
לפרגן זה מצויין במיוחד כשיש יכולת כלכלית...מטיילת
למוסך הייתם מוציאים כזה סכום אם היה מתבקש?? לנופש?? אז גם על תכשיט זה אפשרי... אם זה מה שיעשה טוב להרגשה... ואכן אני חושבת שאחרי שעבדת קשה מגיע לך.... גם לי היה צורך אחרי הלידה הרביעית בטבעת יהלום... ובעלי פירגן לי... זה לגיטימי ומתבקש... והעיקר שיהיה במזל טוב
נשמע קצת לא יפה הצורה של הדברים שסופרו, אבל..Benny1988
עבר עריכה על ידי Benny1988 בתאריך ט"ו בטבת תשע"ו 03:51
האמת שצריך להיות אישה כדי להבין את זה.. בכל אופן, לרוב הזוגות היום (גם לאמידים ולמבוססים) 4900 שקרים חדשים - הוצאה ששוקלים אותה ולא ממהרים.
על כל פנים - זה לא דבר ששווה שיגרום למחשבות שליליות. בסה"כ זה מותרות.
ב"ה לסיכוםmetorafi
תדברי איתו על זה ותקני מה שבא לך עם הכסף שלך בטח אם לא לקחת חופשת לידה ואת מרוויחה משכורת יפה
צרות של עשיריםO.L
הבעיה שהעלית מראה לכולנו איך כסף לא הופך אדם למאושר.

הרבה נשים יכולות לחלום על תכשיט בשליש מחיר ממה שרשמת, והן גם עובדות קשה מאוד ובהחלט "מגיע להן", (לעניין המגיע לא אתייחס כרגע).

מרבה כסף מרבה מכאוב.
אולי את רעבה להערכה ולא לכסףאיש מרגיש

את כמהה להמון הערכה

גם כי את עובדת מאד קשה

גם כי ילדת

וגם בגלל העובדה שלא הספקת אפילו לנוח מעט בחופשת הלידה.

אני חושב שמה שחסר לך זה לא הכסף אלא ההערכה.

לו בעלך היה אומר בדומה לר' עקיבא לרחל:

הייתי רוצה לקנות לך תכשיט ב100000 שח,אלא שאני חושש להוציא סכומים כאלה...

 היית אולי נרגעת.

אז אולי כדאי לעצור את שטף החיים ולומר לבעלך מה את חשה.

עוד לא מאוחר לתת לך המון הערכה כי זה בעצם מה שאת צריכה.

את יודעת שהוא אוהב ומפרגן אבל זה כנראה לא מספיק.....

הוא הניח שהוא מדבר בשמך. היה לו ברור שאת לא תרצילשם שבו ואחלמה
בגד בסכום כזה שנשמע להרבה אנשים סכום הזוי שמתאים למי שההכנסה שלו פי חמישה משלכם.

אבל אם הוא היה יודע שאת משתוקקת לכזה בגד, ובהנחה שיש לכם את היכולת הכלכלית,
אני בטוח שהוא היה שמח לפנק אותך.
NONSENSEמייקל 32

בעלך אוהב אותך ודואג לך ללא קשר לתכשיט שיקנה לך

את וודאי שווה הרבה יותר מהתכשיט

 

ומתנה ללידה כבר יש לך

 

מזל טוב!

תבקשי משהו זול יותר מאמינה שלא יסרבנשואה מבולבלתאחרונה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

ילדותיותכנפי נשרים

אהלן, נשואים כחצי שנה. אני חייל קרבי בסדיר והיא סטודנטית ועובדת ככה שעמוס..

קורה שרוב השיח שלנו הוא בטלפון- ופה עולות שני בעיות:

1. אני מרגיש שרק אני מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני אחרת היא יכולה לשכוח ממני ליום שלם גם אם זה יום חופשי שלה.

2. קורה הרבה שהיא מתוסכלת מדברים קטנים ביום יום, לפני שהתחתנו גם אובחנה עם דיכאון שמאז עבר, ואז היא מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה- לא יודעת מה היא רוצה מעצה או מה היא מרגישה ובוכה ונעלבת ממש בקלות ובכללי מרגיש שמה שמנחם אותה ועוזר זה כמו לדבר לילדה קטנה- זה ממש קשה לי מרגיש לי שאני על קצה ההכלה של הדבר ולא יודע מה לעשות

כי להמשיך לפתור לה את הרגשות והבעיות אני כבר לא מסוגל.. עצה איך ממשיכים מפה? 

לעבור לג'וב זו אופציה?אריק מהדרום
לאכנפי נשרים
לא, זה גם לא יפתור את הבעיה וגם אנחנו באמצע מלחמה וצריך אותי בחזית.. שנינו מאמינים בזה והיא גם דוחפת אותי לשם
דעתי האובייקטיבית כתמידחתול זמני
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

 

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

 

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

 

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

 

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

 

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

 

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

 

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

 

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

 

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

 

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

תענוג לקרואבבושקה
אשריך על התשובה המפורטת 
ישר כח על התגובה- חתול זמנימישהי נשואה

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.


בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.


אני מתעלמת בכוונה מהדיכאון שאשתך אובחנה בומבולבלת מאדדדד

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.


ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.


בהצלחה!

בקשר ל1נעמי28

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.


בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.


מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.


אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".


לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

מה הגיל שלההעני ממעש
רק על עצמימקלדתי פתח

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

קודם כל, אשריך שאתה נלחם בשבילנו, זו זכות גדולה. תהסטורי
תודה רבה על כל מה שאתה עושה בשביל כלל ישראל.

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.


חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.


אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.


אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:


ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.


גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.


בהצלחה רבה


לגבי 1ניגון של הלב

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

 

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

בקשר ל2רקאני

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

 

תזכור ששניכם מעולמות שונים לחלוטיןשוקו.

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

לפני שאתה שולח אותה לטיפולהפי

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)


 

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .


 

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

 

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

 

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

 

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

 

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

 

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

 

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

 

 

...כנפי נשרים

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.


מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

קודם כל מזל טוב! שנה ראשונה נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:09

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!


 

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)


 

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.


 

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

 

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

 

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.


 

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

טוב זה באמת לא תקין ..הפי
אולי ללכת לטיפול ביחד .. 
טיפולshindov

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

1- היא לא יודעת מתי אתה פנויים...

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

בד"כ לא כותבת כאן ובאתי מהעמוד הראשי וכותבת לשניכםאמא הכפולה

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

כמה כיוונים:נגמרו לי השמותאחרונה

א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".

עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.

על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.

 

ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.

רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.

גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!

גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.

וגם לכם כזוג נשוי. 

רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים

כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,

ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם

וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.

 

ג. לא זאת בלבד,

ציינת שאשתך גם לומדת כעת

וגם עובדת במקביל

נשמע שיש על שניכם עומס עצום

גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.

 

ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.

(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים

ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).

 

ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -

כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).

אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?

אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?

אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?

אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...

ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.

חשוב לשמוע ממנה ישירות

ולפי התשובה לעבוד.

 

ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.

כלומר:

לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!

שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.

 

לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.

 

גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.

 

לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,

בעלה בסדיר חייל קרבי,

היא עובדת

היא לומדת

היא מחזיקה בית

היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך

יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)

אזעקות

חדשות

דאגות

ומה לא...

ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.

אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.

 

ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"

ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".

כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.

היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.

יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.

בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,

ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.

הכל בסדר.

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד.

נישואים הם לימוד.

ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד

לימוד של שנים

ואפשר להתחיל בלימוד הזה

מתוך מקום מעצים ולא מחליש

מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.

ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.

ומה אתה?

ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.

ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?

 

ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.

מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'

ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.

אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.

וזה גם לימוד.

למצוא את האיזון הנכון

ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד

איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע

איפה הביחד בתוך הנפרדות

איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.

 

אז צעד צעד

לימוד אחר לימוד

התקדמות אחר התקדמות

תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות

ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו

ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.

 

המון ברכה והצלחה ב"ה

ופסח כשר ושמח

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
תודה על ההסכמההסטורי
איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהיאחרונה

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

"והבוטח בה' חסד יסובבנו"נגמרו לי השמות

כותבת גם פה בתקווה שנתחזק יחד 🙏💪

מוזמנים להוסיף דברי חיזוק ❤️

 

"והבוטח בה' חסד יסובבנו"
זה המשפט שאני מנסה לחקוק על קירות הלב כל יום וכמה פעמים ביום.
וזה המשפט שהכי מחזק אותי והכי עוזר לי.
פתחתי את תהילים לראות איזה פרק זה - וזה בפרק לב.
כי זה הלב.
זה הלב של הכל.
הביטחון בה'.
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
והכל הכל הכל שלו
והכל הכל הכל מאיתו ובידו יתברך
והוא מחיה ומקיים בכל רגע ובכל מאית שנייה את כל העולם ואת כולנו והכל זה אלוקות.
וזה לב.
וזה הלב שלנו. בתוך הלב שלנו.
פרק לב. פסוק י'.
בלב שלנו - שם הוויה - י'.
אם נכניס את הקב"ה ללב שלנו ונבטח בו - חסד יסובב אותנו.
וזה אימון.
ממש ממש אימון.
אני ממש משתדלת לזכור זאת וגם כשנופלת לומר את הפסוק הזה בלילה, ביום, אפילו רק לדמות אותי בעיני רוחי.
ויש ממש תרגיל של דמיון מודרך להכניס ביטחון ואמונה בקב"ה ממש אל תוך הלב (עם נשימות ומילוי הביטחון פנימה אבל קשה להביא זאת בכתב).
אז מכאן זה הבסיס שממנו אני משתדלת ב"ה לצאת ואליו לחזור.
ה' הוא טוב ומטיב
הוא ברא אותנו ואת העולם להיטיב לנו
וממנו הכל.

ומתוך כך אני מנסה להסתכל רגע במבט-על על המאקרו ולראות שאנחנו באמת באמת באמת חיים בניסי ניסים, בתקופה היסטורית, בתקופה תנ"כית, ממש כמו בני ישראל במצרים שאנחנו קוראים עליהם - אנחנו ממש שם! כותבים עלינו עוד פרק! 
ממש מרגישה שב"ה ב"ה אנחנו בדור הגאולה.
איך ניסי ניסים שכאלו אם לא לעם האהוב והנבחר בניו של הקב"ה?
תביטו רק רגע מה קורה לנו כאן
אנחנו מדינה פצפונת שתוקפת מדינה פי 80 (כן, פי 80!) מגודלה - ופשוט מחסלת אותם כמו דומינו בזה אחר זה אחר זה כאילו מדובר בצעצוע שלנו בחצר הגינה שלנו...
מביסים. מחסלים. מנצחים.
איזה פלא, כל הרשעים ימח שמם. 
חמינאי שבשבת זכור מחינו את זכר עמלק, את זכרו, של המן הרשע הזה בדורנו.
כל הבכירים במשטר האיראני. בכל הנגלות - הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית...
רק לכתוב את כל הבכירים אין מספיק מקום.
וכמובן כל מנהיגי ובכירי הרשעים ימח שמם שנשרפים בגיהנום לנצח סינוואר ימ"ש, נסראללה ימ"ש, הנייה ימ"ש, מוחמד דף ימ"ש, עקיל ימ"ש, שוכר ימ"ש, חארורי ימ"ש, עלי לריג'אני ימ"ש, ועוד אלפי מחבלים ושמות גדולים שבאמת אין אפשרות לכתוב מרוב שהם רבים!!!

והם מנסים,
שולחים כמויות כמויות של טילים פצצות נוראיות בכמויות מטורפות
והקב"ה שומר עלינו! עם כל הכאב העצום על כל נשמה ונשמה מעם ישראל ומהארץ שנאבדה לנו - יש כאן ניסים עצומים בצורה לא פרופורציונלית!!!
כל התחזיות היו שנים שברגע שאיראן תתקוף אנחנו קודם כל נושמד. תהיה ממש ממש שואה חס ושלום.
אח"כ דובר על אלפי הרוגים כל יום ומכל טיל (!!!)
על הפסקות חשמל של ימים ושבועות והיערכות בהתאם (!)
על הפסקות של מים ממושכות
דיברו על לשהות במרחבים הממוגנים רצוף באמת ימים על גבי ימים
כשהכל בחוץ מושבת מושבת.
ואיפה אנחנו ואיפה זה?
הכבישים מלאים, מסגרות נפתחות, אנשים קונים, יוצאים, 
מנקים לפסח (!),
מזמינים פיצה, רואים סרטון מצחיק,
כותבים ברשתות,
וממש מנהלים כמעט כמעט מה שהכי קרוב לשיגרה.
נכון, ברור שזו לא שיגרה וקשה מאוד מאוד מאוד
אבל איפה מה שאנחנו חיים ואיפה מה שתודרכנו לצפות לו לפי המציאות...
זה רחוק כרחוק מזרח ממערב
תודה לה' אלף פעמים
זה לא נתפס!
באמת לא נתפס
אנו נלחמים עם צבא ה', צה"ל שלנו, הצבא הכי מדהים בעולם
לצד עוד צבא עצום של ארה"ב, ממש כתף אל כתף! מי היה מאמין
זה ניסים רק להבין את זה
והם מפציצים את הרשע, ואנחנו מפיציצים את הרשע
וכל שעה, בעצם כל דקה יש חיסול אחר, הפצצה אחרת, השמדה אחרת, מיגור הרוע בעולם!

והעם שלנו המתוק?
כמה כמה שהוא מתקרב לקב"ה בשנתיים וחצי האלה!
כמה קירבה, כמה התחזקות, כמה אמונה!
"בדרך אמונה בחרתי"
כמויות רבבות ועוד רבבות בוחרים בדרך אמונה. שומרים שבת. חוזרים לשורשים. חוזרים לאבא.
זה מפעים ומרגש.
וכל העזרה ההדדית שכאן
הערבות ההדדית
איזה יופי של פיקוד העורף יש לנו
כמה הפקת לקחים מרגע לרגע
יש התרעות מסודרות
לפני
תוך כדי
אחרי
איפה אנחנו ואיפה אחים שלנו בחו"ל שנגיד נמצאים בקפריסין או דובאי ורועדים מפחד שפתאום "בום!" נפילה בלי שום אזעקה, בלי שום התרעה לפני, בלי שום ידיעה מתי האירוע הסתיים, כלום.
רק 24/7 של רעד. 
אחים שלנו ממש יהודים שחיים שם.
וכאן בארץ?
תראו כמה זה מסודר שאנחנו יכולים לדעת לפני תוך כדי ואחרי.
הכל עובד, דופק כמו שעון,
מד"א, איחוד הצלה, שלא נדע זק"א, בתי חולים, פיקוד העורף, העורף, התרמות דם, מתנדבים
אלפי אלפי מתנדבים
יוזמות מרגשות בלי סוף
לארח ולתרום לקשישים בתי מלון עם ממ"ד צמוד
לתת יד בכל מה שצריך
עוד ועוד ועוד נקראים לדגל ועוזרים
והחיילים האמיצים שלנו הגיבורים המרגשים עלי אדמות קדושי עליון האלה עם האש בעיניים כמה מרגש לראות את האש הזו בהם הם באמת שואגים את שאגת האריה החזק מכל ומביסים את אויבנו!!!
והקב"ה נלחם לנו! ממש ממש כך
כל מה שקורה הוא פשוט לא יאומן
הכל הכל הכל
ההצלה העצומה ב7/10 שלא כל החזיתות באו עלינו והשמידו אותנו כליל כמו שתיכננו, הביפרים, קריסת המשטר של אסד, קריסת סוריה, לקחנו את החרמון הסורי, קריסת כל מנהיגי הרשעים, קריסת המשטר באיראן ב"ה, חיסול החיזבאללה ב"ה
וכמובן החזרת כל כל כל החטופים שלנו מכל השנים!!! שזה נס מעל הטבע בפני עצמו!
ממש כמו שאמרה דיצה אור, אימו של אבינתן אור שחזר מהשבי - שזה ממש נס בדרגה אינסופית והוא רק מהעם הזה שלנו ומכוח האחדות והתפילות שלו שכולם כולם כולם בבית!!!
ובעזה שולטים על חלק עצום וב"ה עד הסוף עוד!
חזרנו לחומש! יהודים גרים בחומש! כמה התרגשתי לפני כמה ימים לקרוא את זה
כל ההתיישבות ביו"ש פורחת, כמויות של בנייה והוספה והתיישבות!
העלייה לארץ פורחת!
אנחנו המקום היחידי שבעת מלחמה כולם גם חוזרים לכאן בטיסות חילוץ לתוך המלחמה
וגם עולים חדשים באים בכמויות לכאן דווקא עכשיו!!!
האחדות המטורפת שקיימת בשנתיים האלו, כן תרבה ב"ה
והדנא שלנו, של העם היהודי, המהות שלנו, המשמעות שלנו בעולם, לקדש שם שמים בעולם
אומת המוסר הצדק ההוככחה החיה לקיום הבורא והבריאה
אנחנו ממש נס מהלך
בגאולת עולם
בהשגחה אלוקית מטורפת
זה באמת לראות ולא להאמין
יש עוד המון המון המון
אבל בינתיים שולחת
ושולחת גם חיבוק ענק
אנחנו עם של אריות ולביאות!!!
"כי חיות הנה"
אנחנו חיות! לביאות! מביאות חיים ממשיכות חיים נותנות חיים
זה הניצחון הכי גדול שלנו
ניצחון הרוח
ניצחנו בעבר ואנו מנצחים שוב
מנצחים אותם!
הם לא יפילו לנו את הרוח!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק
ואישה לרעותה תאמר חזק
חזק חזק ונתחזק
בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו
וננצח!
ואנחנו כבר מנצחים!!!
הכל בידך מלך מלכי המלכים הקב"ה
תודה ריבונו של עולם תודה!!!
והבוטח בה' חסד יסובבנו!

מצרפת את פרק לבנגמרו לי השמות

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

המשךנגמרו לי השמות

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

 

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

 

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

על משקל "דיינו" 😅נגמרו לי השמות

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

 

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

יפה! את כתבת?קופצת רגע
כן תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות
יישר כח על הדברים המחזקיםהסטורי
ומצטרף לקריאה לכולם -

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.


אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.


לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

אכן. תודה רבהקופצת רגע
וגם לך @נגמרו לי השמות על הדברים המחזקים
🙏❤️נגמרו לי השמותאחרונה
תודה רבהנגמרו לי השמות
ותודה גם על הדברים שכתבת, חשוב מאוד לזכור זאת.
אני מקנא לכולםאנונימי בנשו"ט

מסתכל בפייסבוק ומקנא בחברים שמעלים תמונות מחופשה עם נוף עוצר נשימה

הולך ברחוב ומקנא בכולם על הבתים היפים שלהם

לכולם יש בית יפה יותר משלי

לכולם יש אשה יפה יותר משלי

כולם שריריים ורזים יותר ממני

כולם עובדים בעבודות נחשקות יותר משלי עם יותר יוקרה ויותר כסף

אני בינוני בכל תחום אפשרי

ומסביבי אנשים מוצלחים ויפים ועשירים

ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי

אני רוצה לחיות את שלהם...

פה מתחיל ונגמר הסיפורלומדת כעת

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.


 

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

סליחה שאני חסר סבלנות, תעזור לך רק עבודה פנימיתהסטורי
לא *לכולם* יש את כל מה שתארת, ממש לא.

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.


החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

כמו שאמרתנפשי תערוג

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.


לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

מעבר לענייןoo

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו


בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל


כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים


אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

לא "קנאה"משה

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

כןoo
זו הפרשנות שלי לרגש הקנאה
אני מחקתי את כל החברים שלי מהפייסבוק בגלל זהאריק מהדרום

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.


כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.


אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.


וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.


ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

יש איזה מחקרעוד מעט פסח

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.


(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה לא באמת רוצה להיות הםנעמי28

אתה רוצה להיות מאושר.


ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.


למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.


לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.


אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.


רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.


ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מי זה "הפילוסופים"?צדיק יסוד עלום
מי לאנעמי28

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

 

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

 

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

 

 

"תגיד לי, מה זה סבל? מה אתה חושב?חתול זמני

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

 

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

 

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

 

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

 

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

כתיבה מדהימה ונכונהחניאל
כל מילה מדוייקת
אתה צודק!העני ממעש

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

ואולי אפשר לקחת אותם כמקור השראה ולא קנאה?משה

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

 

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

 

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

 

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

 

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

דל"פ: מותר לקנאנקדימון
זה גם לא דבר כל כך נשלט. אם זה לא יושב על משהו נפשי, אז תנסה לחפש מה אתה יכול לשפר. ואם גם זה לא, אז מותר לעשות פשוט "צידוק הדין". מותר בהחלט.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

אף אחד לא מעלה לפייסבוק את הבית המבולגן,לאחדשה

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

פתרון: תפסיק להסתכל בפייסבוקהמקורית

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו


רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"


לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

תתקן את האופי שלך.אדם פרו+

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.


לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

במקרה עברתי פה...klo

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אל תאמין הכל למראית עין. הקנאה דלק ששורף גם את הטואור יה
עבר עריכה על ידי אור יה בתאריך י"ט באדר תשפ"ו 8:13

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

מבינה אותךשוקולד פרה.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

ממליצה בחוםנגמרו לי השמות

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

 

וכמובן להתחזק פנימהנגמרו לי השמות

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

 

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

 

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

 

ב"הצלחה רבה

אויש מסכן... אתה לא נהנה משום דבר שיש לךאורין
להיות בינוני זה בסדר, לחשוב נמוך זה לא בסדרנשוי+
הרגשות ומחשבות כמו שלך יכולות לעבור אצל אנשים שאתה מחשיב ברמה ה"גבוהה", מבין כמה שזה בעייתי?
נשמעתהילה 3>

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

עוד לפני עידן הסושיאל, אילן הייטנר כתב-שם פשוט

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

אז תעלה גם תמונות מה הבעיה?שוקו.

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

 

תהיה עסוק בלתת, תתנדב, תפתח גמ'חנרקיס*אחרונה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך


"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי

אולי יעניין אותך