אתה לא מוכן לקבל את העובדה שתכשיט בשביל אישה הוא דבר שימושי לא פחות ממה ש, למשל, פריטי טכנולוגיה מתקדמים שאתה חושק בהם לעבודתך, שימושיים לך?

"שימושי" זה לא עניין רק של בפועל מה עושים עם זה ביומיום/האם זה עוזר להכניס עוד כסף/לנקות את הבית וכו' - שימושי זה גם כמה זה משפיע על הנפש של האדם השני.

לפחות לפי מה שאני יודע, תכשיטים (וגם בגדים) הם דברים שמשפיעים מאוד על הנפש של האישה... ויתקנו אותי נשות הפורום אם אני טועה

נו, שוין. לפי המחשבה הזאת אפילו לקנות פרח/דובי עם שוקולד לאישה, זה מיותר לחלוטין - בשביל מה לקנות את זה, אפילו אם זה לא יקר מידי, אם דבר שהוא שימושי לנפש הוא לא חשוב... עדיף כבר לקנות לה עוד תבנית לעוגות במקום הפרחים/דובי הזה.

כמו שראית, אני, רווק קטן שכמוני, מעיז לחלוק עליך בנושא הזה ואני מאמין שרבים, גם נשים וגם גברים, מסכימים איתי בעניין.

(אבהיר: לא בהכרח שזה אומר שכעת כל תכשיט צריך לקנות, ובכל מחיר - ברור שאם אין כסף בבית ללחם וחלב, אז יש סדרי קדימויות - אבל בהחלט, אם זה או לקנות פעם בשנתיים מכשיר פלאפון חדש כי זה נוח יותר, ולא לקנות פעם בשלוש-ארבע שנים מכשיר חדש, ולקנות כל שנה תכשיט יפה לאשתך - אני מאמין שהתכשיט חשוב יותר. בטח כאשר בהלכה עצמה כתוב שאדם בחג צריך לשמח את אשתו וזה נעשה על ידי קניית תכשיטים...)

גם אני בחיים לא הייתי מוציאה 4900 ש"ח על תכשיט (ואני מרוויחה יותר ממך, ובעלי פחות מחצי ממני...).

אבל אם זה בנפשך, זה משהו אחר.

וכמובן, השאלה, כמה "מגיע לי" יש בחיים שלך.. ועד כמה הוא מרגיש שאת באמת רוצה לחסוך אבל פעם אחת רוצה להתפנק, או שיש הרבה דרישות כאלה בחיים שלך.

את רוצה להרגיש שהוא "לארג'" בשבילך. הוא ממש לא מרגיש שהוא קמצן ומוכן בשמחה לקנות לך תכשיט, אבל במחיר יותר סביר ולפי דעתי זה לגיטימי לחלוטין. (טוב, בחיים לא הייתי מסתכלת לכיוון תכשיטים במחיר כזה...)

העניין הוא שאני חושבת שגם את צריכה לחשוב על העתיד שלכם. במידה והוא רואה שאת כן חושבת ומשקיעה בזה מאמץ, פעם אחת מיוחדת, יכול להיות סביר. אבל בכל מקרה לא כמשהו ש"מגיע לי". 

(זה משדר כמו, תגיד תודה שאני עובדת, ונשמע זלזול. את הרי עובדת בשביל העתיד של שניכם ושל המשפחה, וגם מן הסתם כי את נהנית מהעבודה הזו. וגם הוא עובד ועושה כמיטב יכולתו. אין צורך להשוות, שאת מרוויחה יותר ולכן "מגיע לך". זה פשוט לא תורם לכלום...)

לא בטוחה שתסכימי איתי, אבל רציתי להראות לך שיש גם נשים שחושבות שזה מוגזם... (ואני ממש לא מהקמצניות, אבל אצלנו, התפקיד של החיסכון ותקציב המשפחה הוא עלי. בעלי לא ממש מבין בתחום אך למזלי גם לא ממש מהבזבזנים, לארג' במידה... וכמי שהמחשבות על העתיד הם באחריותה, צריך להיות שקולים. רוצים לקנות בית/לחסוך לילדים וכו וכו. ועדיף ששני בני הזוג יחשבו על העתיד ביחד)

אני קוראת פה את השרשור, מעניין והציעו הצעות רבות לניתוח העניין. אבל בתור אמא לכמה ילדים שחושבת רק איך יהיה כסף לקנות עוף לשבת ( בשרי ביום חול זה מחוץ לתחום...) אני תוהה איך בכלל אנשים מסתדרים בצורה שמאפשרת להם לקנות משהו חוץ מהצרכים הכי בסיסיים. אני ובעלי במקצועות החינוך והטיפול. כרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה ללא הצלחה אבל גם כשעבדתי, אחרי כל הצמצומים האפשריים- אנחנו לא מצליחים להתפרנס מ 13K שמרוויחים ביחד. לא קונים כלום שהוא לא צרכים בסיסיים. אבל הוצאות על בית, חשמל מים חינוך, ישיבות וכו כבר מחסלות את המשכורת לפני האוכל. לא קונים  שום מתנה אפילו לא ב40 ש"ח ליומולדת\יום נישואין שלנו, לילדים כן. לא מזמינים לשבתות אורחים \משפחות מאז שאני מובטלת- כי אין מאיפה.

איך אנשים יכולים להוציא אלפי שקלים על מתנות??אני מתחרטת שלא הלכתי להייטק, אבל בגיל 40+ כבר אבוד...

וזה כל כך לא הוגן כי זה ממש לא אומר שאלה עבודות פחות משמעותיות (ובעלי עובד בעבודה חינוכית ולכן, על אף שעובד גם מהצד בעבודה נוספת, מרוויח פחות ממני... אבל זה ממש לא אומר שמשקיע פחות זמן/מחשבה ממני)

אני לא עובדת בהייטק ממש, אבל במשהו נושק (אאוטינג...)

ומן הסתם כשהילדים שלנו יהיו גדולים יותר גם לנו יהיו הרבה יותר הוצאות, לכן אני כן מתלבטת אם לעבור להייטק (בעבודה שלי עכשיו אין ממש בטחון תעסוקתי, לצערי). אבל כמובן שיש לזה גם הרבה מאוד חסרונות מבחינת הנגישות לילדים. החיים... (ובאמת אם הייתי יודעת שבגיל 40+ אחרי שהילדים יגדלו, אוכל לעבור להייטק, זו היתה הבחירה שלי, אך אז, מן הסתם אהיה שם כבר לא רלוונטית...)

אין לו הוצאות כאלו גדולות על ילדים.. (ילדים קטנים)

ואכן חינוך הוא לא מהגבוהים במשכורות (אבל גם לא מהנמוכים)

ואל תשכחי שלהייטק יש את החסרונות שלו.. כמו למשל שעות עבודה ארוכות מאוד ופחות חופשות.

לא בטוח שאת מעדיפה לעבור להיי-טק

לגמרי לא נראה לי שהיא מתנשאת על בעלה כשהיא מפרטת שהיא מרוויחה יותר,

אלא ההיפך...

נראה לי שבתת המודע היא חוששת מזה שבעלה מתוסכל מזה שהוא מרוויח פחות ומנסה להוכיח את גבריותו בדרכים אחרות .

ואל תשכחו שהיא אחרי לידה - אחרי לידה אנשים יותר רגישים ונפגעים.

ועוד - מאד מאד מקובל לתת לאשה מתנה ללידה ונראה לי שהיא עדיין לא קיבלה מתנה כזו.

יחד עם זה, ייתכן שהוא היה בשוק מן הסכום אך אם יתברר לו שהיא מאד רוצה את התכשיט - הוא כן יתרצה ויקנה לה.

"שמי תכלת" יקרה, קודם כל שיהיה לך המון מזל טוב על הלידה. אינני שייכת לפורום אך מה שאני במקומך הייתי עושה זה ללכת לייעוץ חד פעמי כדי להבהיר את התמונה, ואולי כדי לברר איך לדבר עם כעלך על מה שקרה.

והמוווווווון הצלחה

כסף שעבדתי כ"כ קשה בשבילו - חצי משכורת! זה אומר שחצי מכל העבודה שלך בחודש - רק על התכשיט! ובמקרה שלו-זה כמעט כל המשכורת שלו.

כן, 5000 ש"ח עלתכשיט זה מוגזם!

ולעניינכם- שבו, תדברו, תגיעו למסקנות. מן הסתם הוא חשב שאת גם חושבת שזה מוגזם

שלום

מציע לך כמה זויות שאולי יעזרו לך להרגע

1) זה לא כל כך משנה כמה אתם מרוויחים אלא כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש אחרי ההוצאות הקבועות

אם זוג מכניס 30k כל חודש וממוציא 30K הוא לא יכול להרשות לעצמו 

אם מכניס 20K ומוציא 18K ז"א חוסך כל חודש אלפיים זה כבר סיפור אחר

2) אולי הוא לא חשב שזה רלוונטי גם מבחינתך

3) אם התכשיט היה עולה 20 אלף שח זה עדיין היה "מגיע לך" אם לא איפה עובר הגבול - ולמה הוא לא נושא לגיטימי לדיון בלי להעלב

4) האם הוא מוציא סכומים כאלה על עצמו - אם לא, למה את נעלבת?

5) אם הוא היה מרוויח יותר, היית לו זכות להוציא יותר על עצמו? אתם זוג ולא צריכים לעשות חשבונות מי מרויח יותר

בהצלחה

אז בכמה כסף נראה לו לקנות מתנה? ההבדל הוא 1000 שקל

הוא שהוא חושב על מתנה ב500 שח?

תסבירי לו שהחיים עוברים... ואם יש משהוא שכל כך משמח אותך ועושה לך טוב  אז למה שזה ילך נגיד על אוכל? או על תיקון רכב? או תיקון מזגן?

יש כאלו שלוקחים הלוואה אפילו לקנות תכשיט לאישה לכבוד החג... ופה זה לא נראה לי המקרה

לא יכולה לשכוח את סבתא שלי... שכל החיים לא ממש קיבלה תכשיטים ובגיל 70 סבא שלי קנה לה שרשרת אבל אז היא כבר הייתה על כסא גלגלים בבית זה לא ממש שימח אותה אילו הייתה בת 25...

באמת תודה שלגיל 70 הוא נזכר... לא חבל???

למה זה ברור שעל אוכל, מזגן, דלק ,  אפשר להוציא אלפי שקלים

ועל תכשיט לא, לי אישית יהלומים עושים טוב. עושים לי שמחה. למה לא????

מבחינתי שיהיה יהלומים בברזים אם הייתי יכולה.

כרגע זה יכול להיות רק בתכשיט, שעון וכו. ואם זה משהוא שניתן לעמוד בו אז אני קונה.....

ולשלא תחשבי, ביום יום אנחנו חיים די בפשטות, אבל פה ושם שאני קונה דברים וגם בעלי זה דברים יוקרתיים ,

כמו תיק מעור יקר (1000ש"ח )ליום הולדת

בכללי כל שנה מתנה ליום הולדת לי ולגם בעלי אנחנו קונים מתנה  באזור ה1000 שח, אבל משהוא שווה שמאוד משמח

וזה עושה מאוד טוב,

אני יכולה יום יום לקחת את התיק היקר שלי ולהנות ממנו כל בוקר

וכנ"ל בעלי אם קנה שעון יקר הוא נהנה מזה כל פעם מחדש

בגדים לילדים את לא קונה, אבל תכשיטים, עטים, תיקים לך ולבעלך כן?

גם לי ולבעלי-ביגוד והנעלה לא קונים בתחילת עונה במחיר מלא .

קונים סוף שנה לשנה הבאה, זה כולל הכל הנעלה, מעילים, סודרים

תחילת שנה אם קצת חסר מנסים להסתדר עם מעט וקונים בהמשך כשיש מבצעים.

חוץ מיזה שבינינו בגדים יפים לילדים זה נטו להורים, הם לא ממש צריכים מותגים.

אז בזה שאני לא קונה להם אני מוותרת על פינוק בשבילי, הם מבחינתם ללבוש כל יום אותו מכנס וסודר

או יותר נכון, אי אפשר להעריך אותו בכסף... אותי  

אם ישפיע לטובה על האשה אז מותר

נוחות ושמחה נפשית זה חשוב

זה לא חצי משכורת- כי זה לא קוטג'

זה 5000 שקל פעם בX שנים ואם אפשר זה יפה

יש מה ללמוד מהחברה החרדית שדואגים לבנות שמתחתנות, לתכשיטים יפים בסכומים גבוהים

אם התירו חילול שבת לפייס דעת החולה, מותר גם "לחלל כסף" לשמח אשתו.

אמנם, שהמחיר יקר, וטוב יהיה לשבת מראש- "אני רוצה תכשיט יקר חד פעמי, נחשוב על סכום"- יכול להיות שתוותרו על פינוקים בשוטף כדי "להוזיל" את המחיר ה"אמתי"

אני מסכימה שצריך לקנות מתנות ולפרגן.

אבל...

לא צריך להגזים בסכום שמוציאים.. אתם מרויחים יפה אבל לא מליונרים.

וגם לא צריך להגזים עם "מגיע לי" .

אני לא מוציאה סכומים כאלה על תכשיטים ובגדים, נראה לי ממש מוגזם.

אשמח למתנה מבעלי שמראה על אכפתיות רגש והבנה.  ושלא נראית שהוא קמצן. אבל לא אשמח בהגזמה שכזאת.

לא להסכים להוציא כמעט 5000 שקל על תכשיט, לא נכנס אצלי להגדרה של קמצנות,  גם בעיני זה מוגזם.

וגם אני אישה וגם אני ילדתי ועובדת מאוד קשה בבית ובחוץ. הכי חשוב לי שבעלי יבין וירגיש שאכן אני משקיעה ועובדת קשה ויפרגן במילים ומעשים יומיומים.

מתנות קטנות במשך השנה (יום הולדת/נישואין, וגם לידה, פרחים לשבת) נותנות לדעתי אפקט הרבה יותר חזק ומתמשך.

בהצלחה

והכי חשוב שתהני ותשמחי בילדים

כדאי לחשוב מאיזה נקודה את רוצה את זה.

האם את רוצה את זה כי את צריכה תדלוק לחיים ומתנה יפה מבן זוגך שתראה את הערכה והאהבה שיש לו אליך כאשתו.

או שאת רוצה את זה כי את מביאה את רב המשכורת הביתה אז זכותך להתפנק בסכום כזה.

(אני באה מנקודת הנחה שגם בעלך עובד קשה ולא עובד בעבודה קלה מבחירה..).

אבל כמה אתם מוציאים בחודש?

זה לגיטימי בענייך לשלם חצי משכורת חודשית שלכם על תכשיט?

אהבה לא נמדדת בסכומים כאלה או אחרים

אם אתם אוהבים, מן הסתם את מבינה שאהבתו אלייך לא נמדדת בכסף

וכסף לא רלוונטי למשוואה

הוא אוהב אותך, אבל גם לא מוכן לשלם סכומים מופקעים ואסטרונומים

לי זה נשמע הגיוני

אם את מרגישה אחרת- אני מאמינה שהסבת תשומת הלב לעניין הייתה גורמת לו לרכוש את התכשיט

נגיד מזגן

מבחינתי היה אפשר רק בסלון, בעלי רצה גם בחדרים... שזה עוד כמה אלפים.. וקנינו מזגנים. אז למה זה לא בזבוז?

לא נעים לי להגיד אז אמרתי שאני מקבלת מתנות ללידה בכזה סכום, אבל האמת שקבלתי ביותר. אני מאוד אוהבת יהלומים, אני נהנית כל פעם להסתכל עליהם מחדש. אז למה מזגן שמבחינתי מיותר עדיף מיהלומים???

אני גם מצידי יכולה לחיות בלי רכב, כל חודש להוציא על רכב זה מינימום אלף שקל, ז"א שתוך חמישה חודשים את מגיעה לסכום התכשיט.

אני בטוחה שבכל משפחה יש דברים שהצד השני חושב שזה מיותר , בכל אופן הדברים שבחלקן נקנים. מי החליט שאי אפשר לחיות בלי אוטו? לדעתי זה מותרות... אבל בעלי לא מוכן להיטלטל באוטובוסים עם ילדים אז אנחנו מחזיקים רכב.

ונניח שכן. את מבינה שיש אנשים שאת הכסף הזה מעדיפים לחסוך לבית??

אני מבינה אם פעם אחת רוצים מתנה באלפי שקלים..אבל לראות בסירוב הוכחה לאי אהבה נראה לי חבל..

כך לענ"ד

לא בשטויות היקרות האלה שהעולם המערבי דוחף לנו לראש בקניונים (מקדש הקניות, מקום שמטרתו ללחוץ על נשים בעיקר ולא רק לבזבז כסף).

אולי צריך לכבד מישהו שסדרי העדיפות שלו הם לא כמו שלנו/ המקובל במגזר

אולי יש להבין שזה יכול לא להקל על החיים, אלא למנף את החיים

אולי בזכות השמחה והנינוחות, זה למשל יגרום להם להביא ילדים שלולי זה היתה דוחה עוד?

אולי בזכות זה, היא תרגיש בטחון עצמי ויסתדר לה תקן של עוד אלפיים שקל בחודש?

ואז לא מובנת קביעת ההלכה שאדם משמח את אשתו במועד בתכשיטים... - כבר אז חז" ידעו את זה, ואז, להזכירך, לא היו קניונים וכו' וכו', ואפילו לא היה כמות כסף וזמן פנוי ושפע כמו היום.. (בשום קנה מידה של השוואה). ובכל זאת, תכשיטים היו דבר חשוב לאישה.

וממה נפשך - אם אין סיבה לקנות תכשיט יקר אם יש יכולת כלכלית לכך וזה דבר שמשח את האישה - אז גם אין צורך לקנות תכשיט של 100 ש"ח גם אם יש יכולת כלכלית לכך והאישה שמחה בכך - גם ב100 ש"ח ניתן להשקיע במשהו ש"יקל את החיים שלה". 

ואם אין כסף מיותר לבזבז? ובכן - אז זה תלוי - יש פעמים שאפילו 100 שקל לתכשיט אין לבזבז, יש פעמים שתכשיט ב500 אפשר אבל באל אסור, ויש פעמים שתכשיט ב1500 אפשר אבל ב5000 לא, וכן הלאה...

לסיכום - אי אפשר להיות לא עקבי - אם תכשיט זה דבר שחשוב ומשמח נשים, ויש אפילו מצווה לקנותו לאישה, אזי זה לא קשור לכמה הוא עולה, אלא לכמה אפשר להשקיע בו- ואז אין שום הבדל בין 100 ל5000 שקלים. אם יש להם יכולת כלכלית להשקיע 5000 בתכשיט, אז יש להם.

דבר אחרון - תכשיט הוא גם שמקל את החיים על נשים, שרוצות בו, והוא מעניק להם מצב רוח טוב. תחשוב על כך... 

(ושוב, אדגיש לקוראים/קוראות - אני אישית לא נשוי עדיין. הגעתי לכאן רק בגלל הודעות צד מהחברים...)

שעובדים על אש קטנה ומקבלים לאחר החל"ד "בונוס" שהוא למעשה תגמול על העבודה שאי אפשר לשלם עליה כשכר.

המטרה היא להתייפות באמצעות התכשיטים, לא?

זאת לא פונקציה של יוקר.

אלא אם כן את רואה בהם נכס עתידי למקרה של מלחמה או משבר כלכלי שיגרמו לכסף לאבד את הערך שלו.

שאז אני מבינה..

צאי מגישת ה"מגיע לי".

בכלל, בחיים.

זו גישה שרק תגרום לך לסבל.

מעבר לזה- תנסי להתסכלת על זה אחרת, 5000 ש"ח זה לא דבר שמוצאים בלי לחשוב.

צריך בשביל זה לפני שחיוצאים לחפש לך תכשיט- לשבת, לתכנן- כמה אתם מתכננים להוציא על זה? מה הסכום הכי גבוהה שאפשר? ואז לבדוק- איזה חנות תתאים לנו? חנות שבאמת תהיה זולה ולא החנות הראשונה שנתקלת בה.

התגובה שלו בעיני דווקא מחושבת ואחראית.

הוא לא מוציא סכום כזה בלי לחשוב על זה קודם ולבדוק לעומק.

אם בעלי היה נוהג הפוך (מוציא סכום כ"כ גדול בלי לחשוב קודם ולבדוק) הייתי מאוכזבת ממנו, ולא משנה עבור מה, גם אם זה היה עבור משהו מאד נצרך!

(רק אם זה היה משהו להצלת חיים או בריאות..)

כסף הוא לא טרגדיה, וגם לא הוצאתו

ניצול נכון כולל לדעת שאתה יכול להוציא

האם מי שמשקיע בבורסה מתאבל כשהמדד יורד? פה יש קנייה WINWIN

אמרו חכמינו "קב א' ותפלות מט' קבין ופרישות"

למה אי אפשר לפרגן לאומללה? לא משנה למה בדיוק היא רוצה את התכשיט(מרוויחה יותר/ מגיע לי). זה חשוב לה, מגיע לה, מצאנו שחכמינו - שלא כחכמי הפיננסים דפה- כן קנו תכשיטים. לא נשאל פה האם יש לה רגשות כאלה ואחרים בגלל סיבה זו או אחרת.

מקסימום זה טעות- מטעויות לומדים. והם מרוויחים בסדר ולא במינוס

האם מותר לקנות פמוטות לשבת/ חנוכיה? אמתית, לא זולה?

כבוד זה דבר שנמדד - גם - באיכות ובכסף. זה חשוב לנפש מדי פעם להוציא. כשיש מאיפה- וזה המצב המדובר.

די לקמצנות

ידוע הסיפור שהרב אמר לעשיר לאכול כמו עשיר, כדי שיבין שלעני יש לתת קצת אוכל. ואם יאכל כעני, לא יוכל לתת כלום לצדקה

היא רוצה אשרור, שמלבד ההגיון של בעלה שזה יקר, והיא מבינה את זה, יש הגיון גם ברצונה 

לא כתבתי על מה נכון או לא נכון לקנות, כי אני מאמינה שאין פה נכון או לא נכון וכל זוג וסדר העדיפויות שלו.

כתבתי רק על האיך- לא מוציאים כזה סכום בהחלטה של רגע שלא לצורך בריאות\פיקוח נפש.

צריך שיקול דעת ובחינת סדר העדיפויות (כלומר על חשבון מה זה בא)

זה לא כוס קפה ב5 ש"ח (שגם עליה אני מאמינה שצריך לקנות מתוך שיקול דעת ומחשבה אבל לא נורא אם לא..)

ולכן בעל צודק שהוא לא קצץ על קניה כזו, ולפעם הבאה- שישבו קודם ויחליטו על סכום שנכון להם להוציא על תכשיטים, מתוך החלטה משותפת ומחושבת.

הוצאה כזו מחייבת היערכות מראש ולא החלטה ברגע

לענ"ד, גם ברפואה דחופה אין להחליט ברגע/ ללא עוד חוו:ד

גם הוצאות של 5 שקל, לענ"ד יש לגבש עמדה בעניין

אך מסכים לדיוק 

מפריע לי שרוב הנוכחים התייחסו לזה כ"מוקצה" גמור

תכשיט יקר לאשה- בוודאי ובוודאי שכן.

המלומדים כאן לא למדו גמרא שאשה שמחה בתכשיט ובבגדים?

כל מי שלא רוכש לאשתו תכשיט יקר כלבבה (בפרט אם היא אוהבת מעט תכשיטים אך יקרים) מדיר מעצמו ברכה. גם זאת כתוב הוקירו לנשיכן וכו'. הרבנית ימימה מזרחי שתחי' מדברת על זה המון והיא פשוט צודקת.

לי אישית יש מעט תכשיטים אבל בעלי דואג לקנות לי יקרים ויהלומים כמו שאני אוהבת. הוא רק מתעשר מזה. מכל בחינה. רוחנית וכלכלית. "עושר" לא נקנה במיליונים בבנק אלא בברכה כללית בהכל. אשה שמחה בבית- הכל זורח בבית. נקודה.

אלו לא מותרות!!!!!

הדברים יפים על אחת כמה וכמה על אנשים שמרוויחים יפה.

הגברים לא יודעים כמה נזק הם עושים לעצמם כשהם לא מרצים את נשותיהם בעניין זה.

אפילו סבי זצ"ל ( תימני "עתיק") נתן כסף לאבי לרכוש לאימי טבעת יהלום ראשונה בחייה, כי הוא חי חיי תורה.  

ולכך- היקרה, שפתחה את הנושא:

בעלי בא מתרבות שתכשיט יוקרתי הוא בילט אין.

אולם, לא כל הגברים באו מתרבות כזו, ויש נשים (שאני מתקשה להבין) שפלסטיקים משמחים אותן, אז זה עדיין לא נורמה, תכשיט יוקרתי.

את צריכה להבהיר לו בחכמתך או באמצעות מישהו שידבר על ליבו בעניין, את החשיבות מבחינה יהודית ובעיקר בשבילך.

כמו שהרבנית ימימה שתח' אמרה פעם- אין מחיר יותר יקר מאשר אישה עצובה בבית. ( או משהו בסגנון)..

רכישת תכשיט לא צריכה להיות קשורה לחסכונות לעתיד. ממש לא.

בהצלחה. והלוואי שכל הגברים יתעשתו ...

מבינה אותך לגמרי.

זה שפלונית "מתקשה להבין" שלא כל אחת צריכה מה שהיא, לא הופך את האחרות לפחות.. אולי זה ההיפך?

כל תכשיט שאינו "יוקרתי" הוא פלסטיק?...

אשרייך שאת שמחה מפרח מבעלך...

[לא קראתי את השרשור, התייחסתי ספציפית לזה]

אך לאשה שמתאים לה, יש לדאוג שתקבל- "עולה עמו ואינה יורדת עמו"

אתגר כלכלי-

להשוות תכשיט יקר להמון תכשיטים זולים/ שייטל יפה לעשרות מטפחות שמחזיקות מעמד עד שדוהות

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי וכן אין לי כסף בשבילם!!!! ושתינו מרוויחים משכורות מאוזנות עם רכב ודלקן מהעבודה

ולא אתן לבעלי להכניס אותנו לחובות בגלל כמה נשים כמוך שחושבות שתכשיטי פלסטיק גורמים לאישה עצבות???

אנחנו כל כך מאושרים ושמחים במה שיש לנו בלי ה"בילט אין" המטופש שלך!!!!

אושר לא נמדד בתכשיט מיהלום או מזהב או ממותג.....

איפה את חיה? אושר מגיע מעומק של בנייה פנימית ששום תכשיט בעולם לא יכול לקחת לך או לתת לך!

וכמו שכתבה לפניי ש"היא שמחה בפרח", לא יזיק להרבה נשים ללמוד ממנה.

אישה צריכה להיות צנועה ולבקש מבעלה כפי יכולתם הכלכלית. 

ולפותחת צורם מאוד שרשמת פעמיים מגיע לי? וקישרת זאת לעבודתך והכנסתך, גם לאשה שלא עובדת קונים תכשיטים רק ברצון ובזמן המתאים לשניכם!

תכשיט בכזה סכום, לאנשים שמרוויחים כמוכם זה משהו ששוקלים יחד בבית וחושבים האם זה באמת חשוב?

וזה הגיוני שהוא מעריך אותך גם אם הוא רוצה להיות שקול.

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי-

לו הם כן היו מעניינים אותך, ק"ו שהיית מתקשה בלעדיהם עד כדי כך שהיית מתייעצת ע"ג הפורום , 

או לפחות שהיית מוכנה לקבל שזה כן מעניין מישהו אחר,

היה לך אפשרות לשים עצמך בנעליים של הפותחת / לחוות דעה

וכמו שאמרתי, חז"ל על דברים כאלה חיוו דעתם עולה עמו ואינה יורדת עמו

לפי הנתונים הם במצב שמאפשר קנייה כזאת

מבין השיטין נראה שהמצב הכספי מאוזן ומאפשר, נ"ל שאף הוזכר על ידה שזה המצב.

ח"ו להכנס למינוס

אבל שוב, חורה לי שהוצאה כזו תוגדר כ"מותרות" באופן כזה מוחלט

חז"ל רואים בעין יפה (גם) את העושר כשממונן ומיוחס באופן נכון

ושוב, איני דן ספציפית בשואלת-

אלא בעצם העניין לראות פסול בקניית תכשיט, שדרך אגב אצל קהילות מסויימות זה סטטוס קוו גם לעניים

אמרתי שתכשיט זה מותרת. תרצה או לא תרצה.

לכן חשוב לשקול באופן נבון האם יש יכולת כלכלית כזאת.

אם יש- בכיף, למה לא? שתתפנק! שתקנה גם ב10,000 אם היא יכולה ורוצה.אני לגמרי בעד שתקנה לעצמה דברים שטוב לה להיות איתם וכיף לה ללבוש אותם.

אבל אם אם אין יכולת כלכלית- זה בעייתי מאוד. ולא נכון לקפוץ פה בציטוטים מחז''ל על מקרה כזה.כי אף אחד לא היה אומר לקנות תכשיט על חשבון דברים שנצרכים ליום-יום.

בין השיטין היא אמרה שהיא מרוויחה טוב. אך היא לא אמרה כלום על ההוצאות שלה, כמו שאמרתי. ככה שהכל פה זה דיי ניחושים, גם שלי וגם שלך.

אבל נראה לי שניסית קצת לבחון את הקשר שלכם בכלים מסוימים שלך- לפי מה שלך נראה השקעה ואהבה וכו'...

אבל כל אחד מביע אהבה בצורה שונה - אולי מההסתכלות שלו מעשים אחרים מביעים את זה ונראה לו מוגזם להוציא סכום ככ גדול על תכשיט. הרי את לא יכולה לדרוש ממנו את אותו צורה לבטא שהוא מעריך ואוהב.

בכמה מפגשים תוכלו לחדד ולהגביר את הקשר, ממקום יותר עמוק מהשאלה הספציפית של ה5000 שקל

מדובר שיש לכם כלכלה יציבה וקשר יציב, אין בעיה להיעזר בגורם שיעזור לכם לראות משהו שאתם כעת לא רואים

אולי כל השאלה נולדה ממקום בו אתם מתקשים לעבור, והיה יכול ליפול גם על שאלה של 500 שקל- שדרך אגב גם סכום משמעותי באופן מסויים

בכל אופן נראה שאתם בוגרים שניכם, ומסתדרים, וממקום כזה יותר כיף להגיע ליועץ- מאשר ממקום של מריבות

זה יכול בהחלט לתרום

בהצלחה

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

שלום לכולם

אף על פי שנכתב כאן די הרבה 

אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם.

אין ראוי יותר מלרכוש תכשיט לאשה אהובה האם ערכו או עלותו של התכשיט זו הבעיה של הכותבים השונים.

כל זוג נמצא במצב כלכלי שונה לכל אחד טעם שונה, ואין כל בעיה למי שיכול להוציא סכום שכזה שיוציא .

ראוי שכל אחד יבדוק את עצמו ביחס לעצמו ולא ביחס לזולתו.

ובנימה אישית בה' נשואה בשמחה ילדים מתוקים בעל נפלא רק מה ממש לא מפרגן בעניניי תכשיטים.

שנים שאנו חוסכים לעתיד ילדנו ותמיד עם אצבע על הדופק עד שיום אחד פשוט הפסדנו סכום גדול מחסכונותיהם, מה יצא לנו משנים של חסכנות בלתי פוסקת???

כלום .

אז קדימה תהנו ממה שיש לכם לא באופן חסר אחריות אבל גם לא בחסכנות מופלגת

אני קוראת את דבריך ומרגישה את הקושי שלך להירגע, משהו בפנים מציק לך, וזה לא דווקא התכשיט שלא קיבלת, אלא מה שהעובדה הזו מסמלת בשבילך. אני טועה? ואם כן, כאן המקום לשאול את עצמך איפה זה פגע בך. ולנסות להכנס עמוק עמוק פנימה ולבדוק על מה זה יושב, איפה עוד זה מגיע, ומה משותף לכל המקרים האלו, כי אני מבינה ממך שאתם חוזרים על עצמיכם לאותה הנקודה שוב ושוב, כלומר יש איזה דפוס מציק ועצוב שחוזר על עצמו מידי פעם והיית רוצה לשנות אותו. אז זו ההתחלה.

השלב הראשון יכול לקחת לך זמן, וזה בסדר גמור, ייתכן שזה לא יבזיק לך ברגע הראשון אבל זו תהיה תובנה בונה כשתגיעי אליה, כי אני יכולה לומר לך מנסיון עם הרבה הרבה זוגות שמגיעים עם סיפור כזה או אחר, וכשאנחנו מנסים להכנס ל"מה שמעבר" לסיפור, שם, ורק שם טמון הסיפור, כי היום זה תכשיט אתמול משהו אחר ומחר משהו אחר, והדבר הראשון בדרך לריפוי הוא המודעות, ואם מטפלים בשורש אז כבר נמצאים במקום אחר בבנית עוד אבן בזוגיות שלכם. שתעזור לכם לייצר סיפורים מועדפים בחיי הנישואין.

אם תרצי עזרה בשלב זה, או להתקדם אחר כך תוכלי בשמחה לפנות אלי. חיה וסרמן: 050-4103860

הכי עלה לי חזק-

אני שומעת את ההצפת הורמונים של אחרי לידה עד----------------------------------------------------פה, איפה שאני

(דרך כל החוטי אינטרנט בכל הקילומטרים שלהם) 

יקרה, תירגעי

בעלך אוהב אותך, מפרגן לך, מעריך אותך מאוד 

הוא רוצה לשמח אותך, הוא רוצה לתת לך מתנות יפות, 

הוא רוצה לתת לך משו שיביע את ההערכה שלו על הלידה ומסביב לזה

אבל תני לו לעשות את זה, להביע את זה באמת

לא בשליפות מהמותן כי ראיתם משו בקניון

בעיני לקנות כל דבר בעולם בסכום כזה, או בסכום של עשירית ממנו-

בלי לדבר על זה בבית מראש, לקנות רק כי ראינו בחנות-

זה צורה לא נכונה של ניהול כסף, 

וצורה לא נכונה של ניהול צרכים ורצונות, חפצים שיש בהם חפץ. 

ולכל מי שהתפלאו על בעלי (אדמין) ועל מה שהוא כתב-

אז אני מסכימה איתו

תכשיט בשווי של יותר מחצי משכורת חודשית זה מופרך בעיני

זה לא משמח אותי להסתובב עם משו יקר ככ, רק ממלא חשש. 

ואילו/ כשבעז"ה יהיה לי סכום הזה כדי לפנק אותי אחרי לידה-

מיעוטו הולך על תכשיט (כי זה יפה כיף ומשמח)

ורובו ילך על משו אחר שיהיה לי משמעותי, במיוחד שיהיה לי משמעותי לתקופה של אחרי הלידה וההתאוששות ממנה 

(רעיונות? המון! בית יולדות, חופשה של כמה ימים, בייביסיטר קבועה לחודשיים כל יום, עוזרת בית לחודשיים, אוכל קנוי לשבת לחודשיים, מדיח כלים, מוניות, משאבת הנקה חשמלית, ציוד אחר שיקל על חיי בצורה משמעותית...) 

(וכן- אין לי בעיה שקבלה ממונית תהיה הפתק של המתנה שלי... זה דבר שאני שמחה בו ומפנק אותי) 

בתגובתך קשה לך לקבל שתכשיט זה ה-דבר שמשמעותי לפותחת השרשור.

את מתארת לאן ילך הכסף במקרה שלך - לדבר שמשמעותי עבורי: ומתארת מהו.

לפותחת תכשיט זה משמעותי וכמעט הכרחי, אחרי לידה.

זו העובדה.

ועכשיו על סמך זה אפשר להבין אותה ולתת לה להבין/לשער את העמדה של בעלה.

גם לי תכשיט אחרי לידה (או לחג, או ליומיום, או לזמן אחר...) זה מאוד משמעותי לי

תבררו עם בעלי- כמה שיגעתי אותו.... 

אבל בין משמעותי לי- לבין להוציא על זה משכורת חודשית שלמה- יש מרחק גדול...

האומנם מה שמשמעותי לה זה תכשיט יקר כל כך? 

היא רוצה תשומת לב? או אפיק השקעה כספי? 

אני מרשה לעצמי לעורר שאלה על עצם הנחת היסוד שלה 

כי זו השאלה שבעלה שואל. 

אם היא תגיד כן- זה מספיק משמעותי וחשוב ובנפשי ממש לקנות תכשיט ככ יקר- אז שילכו על זה, לבריאות להם.

אגב- אם כבר קונים תכשיט יקר- 

שווה יותר לקנות מאמן שיוצר, ולא מחנות בקניון שהכל גנרי ותעשייתי... 

(מתנחלת....) 

לא, אם יש מצב אחר שאני בעומס גדול- אני אקח מונית. 

אבל הכוונה שלי היא שזו תקופה שממילא הגוף הנפש הידיים העצבים בעומס גדול-

ולא חייב להיות מסוגלת בו לנהוג לעצמך, או להיטרטר באוטובוסים-

אפשר להקדיש תקציב למוניות, לדברים שבמצב חיים אחר היית מתאמצת קצת ונוסעת 

לא משהוא שהייתי עומדת בו

לא מהפחד ולא מהמרחק וכו

כל הכבוד לכם

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני בטוחה שהתמימות של הילדים שלי לא שונה בגלל שאנחנו לא בהתנחלות

אבל יש הבדלי מנטליות, וזו עובדה. אפילו ביני לבין אחותי אני רואה הבדלים.

אבל תודה על ההערכה  

רק חבל לכם.

אם כבר אתם עושים מעשה כל כך פטריוטי, תעשו אותו "לשם שמים".

החיים נראים אחרת.

נזקים, חלילה שלא יקרו, יתקבלו אחרת.

כלכלית תלכו לגור בביטחה בצפון/דרום.

ממני, המעריכה את החיים בישובים, אך עירונית בדרכי.

א. יופי שאתם מרוויחים יפה.

ב. אני חושב שפירשת לא נכון את תגובתו. זה לא מראה כלום על כך שאינו מוכן "להשקיע בשבילך"..

לאיש ממוצע, 4900 ש"ח לתכשיט, נראה המון. זה טבעי לגמרי. לא קשור לכמה כסף אתם  מרוויחים או יש בבנק..

לכן, אל תקחי את זה כלל כמעיד על משהו ביחסו אלייך.  זה יותר "מחאה" כלפי החנות.

אז את ממש יכולה להירגע...

אם באמת "שווה" לקנות תכשיט בשווי כזה, כבר ענין לדיון ביניכם. זה באמת נראה הרבה. את יכולה להגיד לו כמה זה חשוב לך (אם באמת חשוב לך - ולא רק כי הרגשת שזה מעיד משהו על היחס..), ואולי לכבוד האירוע המיוחד, "ישתכנע" לקנות, מהלב.

אבל באמת זה לא מראה על יחס. פשוט מושגים שונים ביחס לתכשיטים וכסף.

ובאמת - העיקר אינו הנושא הזה, אלא כמו שחשת - היחס. תנוח דעתך, ותמשיכו לבנות יחס אוהב ביניכם.

וזהו? אם הוא היה קונה לך את התכשיט הזה הכל היה בסדר???? אני משום מה לא בטוח.

כי את עובדת ומרוויחה יותר ממנו, אז למה הוא צריך לאשר קניות.

אם זה מפריע, אז זה משהו שאת צריכה לחשוב עליו עם עצמך, שזה הכסף של שניכם, לא משנה מי הרוויח, וגם את לא היית רוצה שהוא יחזור פתאום ויגיד שקנה לעצמו משהו בכמה אלפים בלי להודיע מראש.

 ודבר נוסף שכבר אמרו פה, אני מניחה שהיה לך מאד לא נעים שהוא זה שאמר למוכרת שזה יקר מדי ולא בא בחשבון. זה מביך. כאילו בעלך אחראי על התקציב בלי לשאול אותך, לעיני זרים. על זה תדברו, אני בטוחה שהוא יבין - אתם צריכים לדבר ביניכם בשקט ובסוף הדיון ביניכם אחד מכם אומר מה החלטתם. זה נכון לכל תחום. אתם זוג, לא עונים לבד. כך נכון בעיני.

ודבר שלישי, בכלל לא כדאי לקנות בגראס. הם גנבים והעיצובים שלהם הם מאד תלויי אפנה ועלולים להימאס. עדיף לקנות במקום שבררתם עליו, ודברים בעיצוב קלאסי - אם קונים דברים יקרים יחסית. יכול להיות שעוד כמה ימים, או כשתלכי בקניון שוב ותראי את התכשיט הנ"ל, תגידי בליבך תודה לבעלך שהציל אותך מקניה נחפזת.

בהצלחה! תדברו על זה! תגידי לו כמה נפגעת ושזה מאד חשוב גם איך ואיפה אומרים!

את לא ב"ראש" שלה. את מעבירה את הדברים כאילו הדיון הוא "של מי הכסף"..

מה שנראה מדבריה, שהיא פשוט רצתה כ"מתנה" ממנו. והענין היה ההרגשה הסובייקטיבית כאילו היא לא שווה מספיק בשביל זה..

ואין בעיה נוראה, אם הוא אומר למוכרת שזה לא בא בחשבון. לא מדבר אל אשתו בפניה, אלא "מחאה" על המחירים שם. אמנם כתבת "כך נכון בעיני", אבל לא בטוח שאצל אחרים. בהרבה משפחות זה כך, ונותן הרגשה טובה לשניהם, מזוית אחרת.

[וכדאי להיזהר מהביטוי שאמרת לגבי החנות. שמיה"ל]

אמנם ממש לא קראת נכון מה שכתבתי, אבל ניכר שבגלל הקריאה הסובייקטיבית נפגעת קצת - אז סליחה על ההרגשה הלא-נעימה שנגרמה לך.

ב. זו לא היתה "הערה על כל מילה".. הכוונה שלי היתה לומר שאני חושב שמה שהצעת לה, הוא יכול להיות נכון לגבי מי שהבעיה שלה היא כמו שתיארת (ש"צריכה אישור" וכד'), אבל שאני חושב שהבעיה היתה סתם כי רצתה שיתן מתנה ברצון. אגב, כך, אמרתי גם שדווקא יש כאלה שנוח לשני הצדדים שהבעל "חותך" במקרה שמוכרת הגזימה, וזה כמובן לא מכוון כלפי אשתו. תיאור מציאות בעלמא.

אז זו פשוט דעה על מה היה מדובר. חלילה, לא "הערה על כל מילה". שוב, באמת מצטער על התחושה הלא-נעימה שנגרמה, ללא שמץ כוונה לכך..

ג. לגבי ההערה על החנות, ברור שכוונתך לטובה, אבל מה נעשה.. הביטוי עליהם היה חריף מידי.

תפתיע אותה פעם. במשהו שיראה לה לא "שקול" מבחינתך.. זה לא צריך להיות הרבה פעמים, אבל זה יראה לה שאתה יכול "לצאת מהריבוע" שלך בשביל לשמח אותה. וזה לא חייב להיות תכשיט, יכול להיות משהו מפנק אחר (לא כדאי שאתן רעיונות כאן.. אחותי, לדוגמא, חסכה בסתר במשך שנה, כדי לעשות לבעלה משהו מפנק ל10 שנות נישואין שסתם כך לא היה מפרגן לעצמו)

וזה לא סותר את זה שאני ממש מבינה אותך, גם בתור אישה.

אבל שאלה נוספת היא, למה ה"חלוקת תפקידים" שלכם היא שאתה האחראי על הכסף והיא זאת שצריכה להרגיש ש"מגיע לה"? היא מרויחה יותר ממך, מן הסתם אישה חכמה ונבונה, שבו ביחד ותחליטו מה ומו. וכמה אתם מוכנים להוציא על דברים "מיותרים" שעושים טוב לנשמה. ששניכם תהיו ביחד אחראים על התחום הזה ותרגישו אחראים לעתיד שלכם באופן שווה. ויש גם מצב שצריך להקשיב קצת יותר לרצונות שלה, לחיות ולהנות מהרגע ומזה שיש יכולת לפעמים ולא רק לחשוב כל הזמן על העתיד. צריך איזון שכל בני זוג צריכים למצוא בו את שביל הזהב שמתאים להם (ולי ברור, שיש דברים בהם לבעלי חשוב להיות לארג', אז אני הולכת לקראתו, למרות שבטבעי אני יותר חסכנית. אבל ביחד מוצאים את האיזון שמתאים לכל זוג, כדי לחיות יחד בשלום ובשמחה)

ואולי מה שמפריע לך דווקא ממש לא מפריע לה..

לי למשל מאוד נוח שבעךי מנהל את הכספים, ואני דווקא שמחה שהוא עוצר בי לפעמים כי אני נוטה פחות לשיקול דעת כלכלי ממנו..

סתם דוגמא כדי להמחיש לך שיש גם צד שני..

היא, לא נראית כמגיבה כך, אלא כ"מגיע לי"...

ולהגיע למצב של "מגיע לי" זה לרוב להפגין "כוחניות", הרבה פעמים מול "כוחניות" שהיא ראתה מהצד השני (באיזו זכות הוא אומר למוכרת "לא רלוונטי" בלי להתייעץ איתה, זה כסף שהיא הרוויחה בזעת אפה?... לי חסרה פה האמירה, בואי נתייעץ על זה ביחד מחוץ לחנות, אפילו אם המוכרת מאוד הכעיסה אותו... או לפחות התנצלות לאחר מעשה על כך ש"החליט" בשביל שניהם. ברור שלא חייבים להחליט עכשיו בצורה "רגשית", אבל למה לא להחליט ביחד? למה המילה האחרונה צריכה להיות שלו והיא צריכה לבוא ולהתייעץ על גבי הפורום?)

וכשמישהו אחד לוקח אחריות על משהו, הרבה פעמים השני מוריד אוטומטית אחריות, מה שרק עוד יותר מעצבן את הצד הראשון וחוזר חלילה. וזה יכול להיות בעוד הרבה תחומים. אם זה נוח לשני בני הזוג, סבבה. אם לא, אפשר בהחלט לשנות את מצב התפקידים והסמכויות בבית.

דורי דורות של משפחות יהודיות נהגו לקנות תכשיטים לנשים.

גם יהלומים ונוצצים ויקרים ושעון זהב ומה לא.

אז נכון שפעם זאת היתה השקעה - משהו שהערך שלו לא יירד, ועובר גם בירושה וכו', אבל 5000 שקל זה מעט מאד לעומת מה שהיו משקיעים פעם.

וגם היום בציבור החרדי, במיוחד החסידי, רואים נשים מסתובבות עם המון זהב עליהן.

בציבור הדתי לאומי הרבה דברים נתחדשו, והנהגות ישנות הלכו לאיבוד.

אז הזלזול בתכשיטים יקרים פה, שנאמר בדרך כלל בנחרצות רבה, נראה לי לא במקום.

זה עניין תרבותי, ויש לו מקום מכובד במשפחה היהודית (שלא תגידו לי שזה משהו שלילי מהתרבות המערבית המודרנית), והזלזול והאמירה שהשקעה באישה היא בזבוז, הם הגישה החדשה שטעונה ברור.

היו כאן כמה מגיבות שכתבו שהן מעריכות תכשיטים יקרים. אי אפשר להתווכח עם זה כי מי שלא אוהבת זול, לא תלבש ולא תהנה מתכשיט זול. מי שיכולה להנות מזה או אפילו לא שמה לב להבדלים, מעולה, היא "low maintenance".

אלה שמתחת לקו העוני אין להם תכשיטים יקרים.

גם בציבור הדתי לאומי יש מתחת לקו העוני ויש עונדי תכשיטים יקרים.

האם זה ששניהם מאותו ציבור אומר שהציבור הדתי לאומי הוא חסר אחריות כלכלית, אין לו מה לאכול ועונד יהלומים?

"להתרים אותנו בשבילכם", על זה הייתי אומרת אהמ אהמ.. שנזכה כולנו להיות תמיד מן הנותנים ולא מן הנצרכים.

הדיון הוא בעיקר על "גבולות האפשרי והנורמלי" כמו שציינת - על הנורמלי. לא על מה שאי אפשר, אלא כשאפשר, כמה משקיעים.

ומה נורמלי להוציא, לגבי זה רק רציתי לציין שזה עניין תרבותי.

והתרבות שאומרת להשקיע סכומים גדולים יותר בתכשיטי האישה היא לא שלילית אלא מבוססת דורות רבים ביהדות.

ולכן צרמו לי התגובות שאמרו שזה בזבוז ומי קונה תכשיטים כאלה יקרים.

 אבל MP8 סיכמה יותר טוב, אז חבל על הקשקושים שלי..

את כמהה להמון הערכה

גם כי את עובדת מאד קשה

גם כי ילדת

וגם בגלל העובדה שלא הספקת אפילו לנוח מעט בחופשת הלידה.

אני חושב שמה שחסר לך זה לא הכסף אלא ההערכה.

לו בעלך היה אומר בדומה לר' עקיבא לרחל:

הייתי רוצה לקנות לך תכשיט ב100000 שח,אלא שאני חושש להוציא סכומים כאלה...

 היית אולי נרגעת.

אז אולי כדאי לעצור את שטף החיים ולומר לבעלך מה את חשה.

עוד לא מאוחר לתת לך המון הערכה כי זה בעצם מה שאת צריכה.

את יודעת שהוא אוהב ומפרגן אבל זה כנראה לא מספיק.....

בעלך אוהב אותך ודואג לך ללא קשר לתכשיט שיקנה לך

את וודאי שווה הרבה יותר מהתכשיט

ומתנה ללידה כבר יש לך

מזל טוב!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם