אתה לא מוכן לקבל את העובדה שתכשיט בשביל אישה הוא דבר שימושי לא פחות ממה ש, למשל, פריטי טכנולוגיה מתקדמים שאתה חושק בהם לעבודתך, שימושיים לך?

"שימושי" זה לא עניין רק של בפועל מה עושים עם זה ביומיום/האם זה עוזר להכניס עוד כסף/לנקות את הבית וכו' - שימושי זה גם כמה זה משפיע על הנפש של האדם השני.

לפחות לפי מה שאני יודע, תכשיטים (וגם בגדים) הם דברים שמשפיעים מאוד על הנפש של האישה... ויתקנו אותי נשות הפורום אם אני טועה

נו, שוין. לפי המחשבה הזאת אפילו לקנות פרח/דובי עם שוקולד לאישה, זה מיותר לחלוטין - בשביל מה לקנות את זה, אפילו אם זה לא יקר מידי, אם דבר שהוא שימושי לנפש הוא לא חשוב... עדיף כבר לקנות לה עוד תבנית לעוגות במקום הפרחים/דובי הזה.

כמו שראית, אני, רווק קטן שכמוני, מעיז לחלוק עליך בנושא הזה ואני מאמין שרבים, גם נשים וגם גברים, מסכימים איתי בעניין.

(אבהיר: לא בהכרח שזה אומר שכעת כל תכשיט צריך לקנות, ובכל מחיר - ברור שאם אין כסף בבית ללחם וחלב, אז יש סדרי קדימויות - אבל בהחלט, אם זה או לקנות פעם בשנתיים מכשיר פלאפון חדש כי זה נוח יותר, ולא לקנות פעם בשלוש-ארבע שנים מכשיר חדש, ולקנות כל שנה תכשיט יפה לאשתך - אני מאמין שהתכשיט חשוב יותר. בטח כאשר בהלכה עצמה כתוב שאדם בחג צריך לשמח את אשתו וזה נעשה על ידי קניית תכשיטים...)

גם אני בחיים לא הייתי מוציאה 4900 ש"ח על תכשיט (ואני מרוויחה יותר ממך, ובעלי פחות מחצי ממני...).

אבל אם זה בנפשך, זה משהו אחר.

וכמובן, השאלה, כמה "מגיע לי" יש בחיים שלך.. ועד כמה הוא מרגיש שאת באמת רוצה לחסוך אבל פעם אחת רוצה להתפנק, או שיש הרבה דרישות כאלה בחיים שלך.

את רוצה להרגיש שהוא "לארג'" בשבילך. הוא ממש לא מרגיש שהוא קמצן ומוכן בשמחה לקנות לך תכשיט, אבל במחיר יותר סביר ולפי דעתי זה לגיטימי לחלוטין. (טוב, בחיים לא הייתי מסתכלת לכיוון תכשיטים במחיר כזה...)

העניין הוא שאני חושבת שגם את צריכה לחשוב על העתיד שלכם. במידה והוא רואה שאת כן חושבת ומשקיעה בזה מאמץ, פעם אחת מיוחדת, יכול להיות סביר. אבל בכל מקרה לא כמשהו ש"מגיע לי". 

(זה משדר כמו, תגיד תודה שאני עובדת, ונשמע זלזול. את הרי עובדת בשביל העתיד של שניכם ושל המשפחה, וגם מן הסתם כי את נהנית מהעבודה הזו. וגם הוא עובד ועושה כמיטב יכולתו. אין צורך להשוות, שאת מרוויחה יותר ולכן "מגיע לך". זה פשוט לא תורם לכלום...)

לא בטוחה שתסכימי איתי, אבל רציתי להראות לך שיש גם נשים שחושבות שזה מוגזם... (ואני ממש לא מהקמצניות, אבל אצלנו, התפקיד של החיסכון ותקציב המשפחה הוא עלי. בעלי לא ממש מבין בתחום אך למזלי גם לא ממש מהבזבזנים, לארג' במידה... וכמי שהמחשבות על העתיד הם באחריותה, צריך להיות שקולים. רוצים לקנות בית/לחסוך לילדים וכו וכו. ועדיף ששני בני הזוג יחשבו על העתיד ביחד)

אני קוראת פה את השרשור, מעניין והציעו הצעות רבות לניתוח העניין. אבל בתור אמא לכמה ילדים שחושבת רק איך יהיה כסף לקנות עוף לשבת ( בשרי ביום חול זה מחוץ לתחום...) אני תוהה איך בכלל אנשים מסתדרים בצורה שמאפשרת להם לקנות משהו חוץ מהצרכים הכי בסיסיים. אני ובעלי במקצועות החינוך והטיפול. כרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה ללא הצלחה אבל גם כשעבדתי, אחרי כל הצמצומים האפשריים- אנחנו לא מצליחים להתפרנס מ 13K שמרוויחים ביחד. לא קונים כלום שהוא לא צרכים בסיסיים. אבל הוצאות על בית, חשמל מים חינוך, ישיבות וכו כבר מחסלות את המשכורת לפני האוכל. לא קונים  שום מתנה אפילו לא ב40 ש"ח ליומולדת\יום נישואין שלנו, לילדים כן. לא מזמינים לשבתות אורחים \משפחות מאז שאני מובטלת- כי אין מאיפה.

איך אנשים יכולים להוציא אלפי שקלים על מתנות??אני מתחרטת שלא הלכתי להייטק, אבל בגיל 40+ כבר אבוד...

וזה כל כך לא הוגן כי זה ממש לא אומר שאלה עבודות פחות משמעותיות (ובעלי עובד בעבודה חינוכית ולכן, על אף שעובד גם מהצד בעבודה נוספת, מרוויח פחות ממני... אבל זה ממש לא אומר שמשקיע פחות זמן/מחשבה ממני)

אני לא עובדת בהייטק ממש, אבל במשהו נושק (אאוטינג...)

ומן הסתם כשהילדים שלנו יהיו גדולים יותר גם לנו יהיו הרבה יותר הוצאות, לכן אני כן מתלבטת אם לעבור להייטק (בעבודה שלי עכשיו אין ממש בטחון תעסוקתי, לצערי). אבל כמובן שיש לזה גם הרבה מאוד חסרונות מבחינת הנגישות לילדים. החיים... (ובאמת אם הייתי יודעת שבגיל 40+ אחרי שהילדים יגדלו, אוכל לעבור להייטק, זו היתה הבחירה שלי, אך אז, מן הסתם אהיה שם כבר לא רלוונטית...)

אין לו הוצאות כאלו גדולות על ילדים.. (ילדים קטנים)

ואכן חינוך הוא לא מהגבוהים במשכורות (אבל גם לא מהנמוכים)

ואל תשכחי שלהייטק יש את החסרונות שלו.. כמו למשל שעות עבודה ארוכות מאוד ופחות חופשות.

לא בטוח שאת מעדיפה לעבור להיי-טק

לגמרי לא נראה לי שהיא מתנשאת על בעלה כשהיא מפרטת שהיא מרוויחה יותר,

אלא ההיפך...

נראה לי שבתת המודע היא חוששת מזה שבעלה מתוסכל מזה שהוא מרוויח פחות ומנסה להוכיח את גבריותו בדרכים אחרות .

ואל תשכחו שהיא אחרי לידה - אחרי לידה אנשים יותר רגישים ונפגעים.

ועוד - מאד מאד מקובל לתת לאשה מתנה ללידה ונראה לי שהיא עדיין לא קיבלה מתנה כזו.

יחד עם זה, ייתכן שהוא היה בשוק מן הסכום אך אם יתברר לו שהיא מאד רוצה את התכשיט - הוא כן יתרצה ויקנה לה.

"שמי תכלת" יקרה, קודם כל שיהיה לך המון מזל טוב על הלידה. אינני שייכת לפורום אך מה שאני במקומך הייתי עושה זה ללכת לייעוץ חד פעמי כדי להבהיר את התמונה, ואולי כדי לברר איך לדבר עם כעלך על מה שקרה.

והמוווווווון הצלחה

כסף שעבדתי כ"כ קשה בשבילו - חצי משכורת! זה אומר שחצי מכל העבודה שלך בחודש - רק על התכשיט! ובמקרה שלו-זה כמעט כל המשכורת שלו.

כן, 5000 ש"ח עלתכשיט זה מוגזם!

ולעניינכם- שבו, תדברו, תגיעו למסקנות. מן הסתם הוא חשב שאת גם חושבת שזה מוגזם

שלום

מציע לך כמה זויות שאולי יעזרו לך להרגע

1) זה לא כל כך משנה כמה אתם מרוויחים אלא כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש אחרי ההוצאות הקבועות

אם זוג מכניס 30k כל חודש וממוציא 30K הוא לא יכול להרשות לעצמו 

אם מכניס 20K ומוציא 18K ז"א חוסך כל חודש אלפיים זה כבר סיפור אחר

2) אולי הוא לא חשב שזה רלוונטי גם מבחינתך

3) אם התכשיט היה עולה 20 אלף שח זה עדיין היה "מגיע לך" אם לא איפה עובר הגבול - ולמה הוא לא נושא לגיטימי לדיון בלי להעלב

4) האם הוא מוציא סכומים כאלה על עצמו - אם לא, למה את נעלבת?

5) אם הוא היה מרוויח יותר, היית לו זכות להוציא יותר על עצמו? אתם זוג ולא צריכים לעשות חשבונות מי מרויח יותר

בהצלחה

אז בכמה כסף נראה לו לקנות מתנה? ההבדל הוא 1000 שקל

הוא שהוא חושב על מתנה ב500 שח?

תסבירי לו שהחיים עוברים... ואם יש משהוא שכל כך משמח אותך ועושה לך טוב  אז למה שזה ילך נגיד על אוכל? או על תיקון רכב? או תיקון מזגן?

יש כאלו שלוקחים הלוואה אפילו לקנות תכשיט לאישה לכבוד החג... ופה זה לא נראה לי המקרה

לא יכולה לשכוח את סבתא שלי... שכל החיים לא ממש קיבלה תכשיטים ובגיל 70 סבא שלי קנה לה שרשרת אבל אז היא כבר הייתה על כסא גלגלים בבית זה לא ממש שימח אותה אילו הייתה בת 25...

באמת תודה שלגיל 70 הוא נזכר... לא חבל???

למה זה ברור שעל אוכל, מזגן, דלק ,  אפשר להוציא אלפי שקלים

ועל תכשיט לא, לי אישית יהלומים עושים טוב. עושים לי שמחה. למה לא????

מבחינתי שיהיה יהלומים בברזים אם הייתי יכולה.

כרגע זה יכול להיות רק בתכשיט, שעון וכו. ואם זה משהוא שניתן לעמוד בו אז אני קונה.....

ולשלא תחשבי, ביום יום אנחנו חיים די בפשטות, אבל פה ושם שאני קונה דברים וגם בעלי זה דברים יוקרתיים ,

כמו תיק מעור יקר (1000ש"ח )ליום הולדת

בכללי כל שנה מתנה ליום הולדת לי ולגם בעלי אנחנו קונים מתנה  באזור ה1000 שח, אבל משהוא שווה שמאוד משמח

וזה עושה מאוד טוב,

אני יכולה יום יום לקחת את התיק היקר שלי ולהנות ממנו כל בוקר

וכנ"ל בעלי אם קנה שעון יקר הוא נהנה מזה כל פעם מחדש

בגדים לילדים את לא קונה, אבל תכשיטים, עטים, תיקים לך ולבעלך כן?

גם לי ולבעלי-ביגוד והנעלה לא קונים בתחילת עונה במחיר מלא .

קונים סוף שנה לשנה הבאה, זה כולל הכל הנעלה, מעילים, סודרים

תחילת שנה אם קצת חסר מנסים להסתדר עם מעט וקונים בהמשך כשיש מבצעים.

חוץ מיזה שבינינו בגדים יפים לילדים זה נטו להורים, הם לא ממש צריכים מותגים.

אז בזה שאני לא קונה להם אני מוותרת על פינוק בשבילי, הם מבחינתם ללבוש כל יום אותו מכנס וסודר

או יותר נכון, אי אפשר להעריך אותו בכסף... אותי  

אם ישפיע לטובה על האשה אז מותר

נוחות ושמחה נפשית זה חשוב

זה לא חצי משכורת- כי זה לא קוטג'

זה 5000 שקל פעם בX שנים ואם אפשר זה יפה

יש מה ללמוד מהחברה החרדית שדואגים לבנות שמתחתנות, לתכשיטים יפים בסכומים גבוהים

אם התירו חילול שבת לפייס דעת החולה, מותר גם "לחלל כסף" לשמח אשתו.

אמנם, שהמחיר יקר, וטוב יהיה לשבת מראש- "אני רוצה תכשיט יקר חד פעמי, נחשוב על סכום"- יכול להיות שתוותרו על פינוקים בשוטף כדי "להוזיל" את המחיר ה"אמתי"

אני מסכימה שצריך לקנות מתנות ולפרגן.

אבל...

לא צריך להגזים בסכום שמוציאים.. אתם מרויחים יפה אבל לא מליונרים.

וגם לא צריך להגזים עם "מגיע לי" .

אני לא מוציאה סכומים כאלה על תכשיטים ובגדים, נראה לי ממש מוגזם.

אשמח למתנה מבעלי שמראה על אכפתיות רגש והבנה.  ושלא נראית שהוא קמצן. אבל לא אשמח בהגזמה שכזאת.

לא להסכים להוציא כמעט 5000 שקל על תכשיט, לא נכנס אצלי להגדרה של קמצנות,  גם בעיני זה מוגזם.

וגם אני אישה וגם אני ילדתי ועובדת מאוד קשה בבית ובחוץ. הכי חשוב לי שבעלי יבין וירגיש שאכן אני משקיעה ועובדת קשה ויפרגן במילים ומעשים יומיומים.

מתנות קטנות במשך השנה (יום הולדת/נישואין, וגם לידה, פרחים לשבת) נותנות לדעתי אפקט הרבה יותר חזק ומתמשך.

בהצלחה

והכי חשוב שתהני ותשמחי בילדים

כדאי לחשוב מאיזה נקודה את רוצה את זה.

האם את רוצה את זה כי את צריכה תדלוק לחיים ומתנה יפה מבן זוגך שתראה את הערכה והאהבה שיש לו אליך כאשתו.

או שאת רוצה את זה כי את מביאה את רב המשכורת הביתה אז זכותך להתפנק בסכום כזה.

(אני באה מנקודת הנחה שגם בעלך עובד קשה ולא עובד בעבודה קלה מבחירה..).

אבל כמה אתם מוציאים בחודש?

זה לגיטימי בענייך לשלם חצי משכורת חודשית שלכם על תכשיט?

אהבה לא נמדדת בסכומים כאלה או אחרים

אם אתם אוהבים, מן הסתם את מבינה שאהבתו אלייך לא נמדדת בכסף

וכסף לא רלוונטי למשוואה

הוא אוהב אותך, אבל גם לא מוכן לשלם סכומים מופקעים ואסטרונומים

לי זה נשמע הגיוני

אם את מרגישה אחרת- אני מאמינה שהסבת תשומת הלב לעניין הייתה גורמת לו לרכוש את התכשיט

נגיד מזגן

מבחינתי היה אפשר רק בסלון, בעלי רצה גם בחדרים... שזה עוד כמה אלפים.. וקנינו מזגנים. אז למה זה לא בזבוז?

לא נעים לי להגיד אז אמרתי שאני מקבלת מתנות ללידה בכזה סכום, אבל האמת שקבלתי ביותר. אני מאוד אוהבת יהלומים, אני נהנית כל פעם להסתכל עליהם מחדש. אז למה מזגן שמבחינתי מיותר עדיף מיהלומים???

אני גם מצידי יכולה לחיות בלי רכב, כל חודש להוציא על רכב זה מינימום אלף שקל, ז"א שתוך חמישה חודשים את מגיעה לסכום התכשיט.

אני בטוחה שבכל משפחה יש דברים שהצד השני חושב שזה מיותר , בכל אופן הדברים שבחלקן נקנים. מי החליט שאי אפשר לחיות בלי אוטו? לדעתי זה מותרות... אבל בעלי לא מוכן להיטלטל באוטובוסים עם ילדים אז אנחנו מחזיקים רכב.

ונניח שכן. את מבינה שיש אנשים שאת הכסף הזה מעדיפים לחסוך לבית??

אני מבינה אם פעם אחת רוצים מתנה באלפי שקלים..אבל לראות בסירוב הוכחה לאי אהבה נראה לי חבל..

כך לענ"ד

לא בשטויות היקרות האלה שהעולם המערבי דוחף לנו לראש בקניונים (מקדש הקניות, מקום שמטרתו ללחוץ על נשים בעיקר ולא רק לבזבז כסף).

אולי צריך לכבד מישהו שסדרי העדיפות שלו הם לא כמו שלנו/ המקובל במגזר

אולי יש להבין שזה יכול לא להקל על החיים, אלא למנף את החיים

אולי בזכות השמחה והנינוחות, זה למשל יגרום להם להביא ילדים שלולי זה היתה דוחה עוד?

אולי בזכות זה, היא תרגיש בטחון עצמי ויסתדר לה תקן של עוד אלפיים שקל בחודש?

ואז לא מובנת קביעת ההלכה שאדם משמח את אשתו במועד בתכשיטים... - כבר אז חז" ידעו את זה, ואז, להזכירך, לא היו קניונים וכו' וכו', ואפילו לא היה כמות כסף וזמן פנוי ושפע כמו היום.. (בשום קנה מידה של השוואה). ובכל זאת, תכשיטים היו דבר חשוב לאישה.

וממה נפשך - אם אין סיבה לקנות תכשיט יקר אם יש יכולת כלכלית לכך וזה דבר שמשח את האישה - אז גם אין צורך לקנות תכשיט של 100 ש"ח גם אם יש יכולת כלכלית לכך והאישה שמחה בכך - גם ב100 ש"ח ניתן להשקיע במשהו ש"יקל את החיים שלה". 

ואם אין כסף מיותר לבזבז? ובכן - אז זה תלוי - יש פעמים שאפילו 100 שקל לתכשיט אין לבזבז, יש פעמים שתכשיט ב500 אפשר אבל באל אסור, ויש פעמים שתכשיט ב1500 אפשר אבל ב5000 לא, וכן הלאה...

לסיכום - אי אפשר להיות לא עקבי - אם תכשיט זה דבר שחשוב ומשמח נשים, ויש אפילו מצווה לקנותו לאישה, אזי זה לא קשור לכמה הוא עולה, אלא לכמה אפשר להשקיע בו- ואז אין שום הבדל בין 100 ל5000 שקלים. אם יש להם יכולת כלכלית להשקיע 5000 בתכשיט, אז יש להם.

דבר אחרון - תכשיט הוא גם שמקל את החיים על נשים, שרוצות בו, והוא מעניק להם מצב רוח טוב. תחשוב על כך... 

(ושוב, אדגיש לקוראים/קוראות - אני אישית לא נשוי עדיין. הגעתי לכאן רק בגלל הודעות צד מהחברים...)

שעובדים על אש קטנה ומקבלים לאחר החל"ד "בונוס" שהוא למעשה תגמול על העבודה שאי אפשר לשלם עליה כשכר.

המטרה היא להתייפות באמצעות התכשיטים, לא?

זאת לא פונקציה של יוקר.

אלא אם כן את רואה בהם נכס עתידי למקרה של מלחמה או משבר כלכלי שיגרמו לכסף לאבד את הערך שלו.

שאז אני מבינה..

צאי מגישת ה"מגיע לי".

בכלל, בחיים.

זו גישה שרק תגרום לך לסבל.

מעבר לזה- תנסי להתסכלת על זה אחרת, 5000 ש"ח זה לא דבר שמוצאים בלי לחשוב.

צריך בשביל זה לפני שחיוצאים לחפש לך תכשיט- לשבת, לתכנן- כמה אתם מתכננים להוציא על זה? מה הסכום הכי גבוהה שאפשר? ואז לבדוק- איזה חנות תתאים לנו? חנות שבאמת תהיה זולה ולא החנות הראשונה שנתקלת בה.

התגובה שלו בעיני דווקא מחושבת ואחראית.

הוא לא מוציא סכום כזה בלי לחשוב על זה קודם ולבדוק לעומק.

אם בעלי היה נוהג הפוך (מוציא סכום כ"כ גדול בלי לחשוב קודם ולבדוק) הייתי מאוכזבת ממנו, ולא משנה עבור מה, גם אם זה היה עבור משהו מאד נצרך!

(רק אם זה היה משהו להצלת חיים או בריאות..)

כסף הוא לא טרגדיה, וגם לא הוצאתו

ניצול נכון כולל לדעת שאתה יכול להוציא

האם מי שמשקיע בבורסה מתאבל כשהמדד יורד? פה יש קנייה WINWIN

אמרו חכמינו "קב א' ותפלות מט' קבין ופרישות"

למה אי אפשר לפרגן לאומללה? לא משנה למה בדיוק היא רוצה את התכשיט(מרוויחה יותר/ מגיע לי). זה חשוב לה, מגיע לה, מצאנו שחכמינו - שלא כחכמי הפיננסים דפה- כן קנו תכשיטים. לא נשאל פה האם יש לה רגשות כאלה ואחרים בגלל סיבה זו או אחרת.

מקסימום זה טעות- מטעויות לומדים. והם מרוויחים בסדר ולא במינוס

האם מותר לקנות פמוטות לשבת/ חנוכיה? אמתית, לא זולה?

כבוד זה דבר שנמדד - גם - באיכות ובכסף. זה חשוב לנפש מדי פעם להוציא. כשיש מאיפה- וזה המצב המדובר.

די לקמצנות

ידוע הסיפור שהרב אמר לעשיר לאכול כמו עשיר, כדי שיבין שלעני יש לתת קצת אוכל. ואם יאכל כעני, לא יוכל לתת כלום לצדקה

היא רוצה אשרור, שמלבד ההגיון של בעלה שזה יקר, והיא מבינה את זה, יש הגיון גם ברצונה 

לא כתבתי על מה נכון או לא נכון לקנות, כי אני מאמינה שאין פה נכון או לא נכון וכל זוג וסדר העדיפויות שלו.

כתבתי רק על האיך- לא מוציאים כזה סכום בהחלטה של רגע שלא לצורך בריאות\פיקוח נפש.

צריך שיקול דעת ובחינת סדר העדיפויות (כלומר על חשבון מה זה בא)

זה לא כוס קפה ב5 ש"ח (שגם עליה אני מאמינה שצריך לקנות מתוך שיקול דעת ומחשבה אבל לא נורא אם לא..)

ולכן בעל צודק שהוא לא קצץ על קניה כזו, ולפעם הבאה- שישבו קודם ויחליטו על סכום שנכון להם להוציא על תכשיטים, מתוך החלטה משותפת ומחושבת.

הוצאה כזו מחייבת היערכות מראש ולא החלטה ברגע

לענ"ד, גם ברפואה דחופה אין להחליט ברגע/ ללא עוד חוו:ד

גם הוצאות של 5 שקל, לענ"ד יש לגבש עמדה בעניין

אך מסכים לדיוק 

מפריע לי שרוב הנוכחים התייחסו לזה כ"מוקצה" גמור

תכשיט יקר לאשה- בוודאי ובוודאי שכן.

המלומדים כאן לא למדו גמרא שאשה שמחה בתכשיט ובבגדים?

כל מי שלא רוכש לאשתו תכשיט יקר כלבבה (בפרט אם היא אוהבת מעט תכשיטים אך יקרים) מדיר מעצמו ברכה. גם זאת כתוב הוקירו לנשיכן וכו'. הרבנית ימימה מזרחי שתחי' מדברת על זה המון והיא פשוט צודקת.

לי אישית יש מעט תכשיטים אבל בעלי דואג לקנות לי יקרים ויהלומים כמו שאני אוהבת. הוא רק מתעשר מזה. מכל בחינה. רוחנית וכלכלית. "עושר" לא נקנה במיליונים בבנק אלא בברכה כללית בהכל. אשה שמחה בבית- הכל זורח בבית. נקודה.

אלו לא מותרות!!!!!

הדברים יפים על אחת כמה וכמה על אנשים שמרוויחים יפה.

הגברים לא יודעים כמה נזק הם עושים לעצמם כשהם לא מרצים את נשותיהם בעניין זה.

אפילו סבי זצ"ל ( תימני "עתיק") נתן כסף לאבי לרכוש לאימי טבעת יהלום ראשונה בחייה, כי הוא חי חיי תורה.  

ולכך- היקרה, שפתחה את הנושא:

בעלי בא מתרבות שתכשיט יוקרתי הוא בילט אין.

אולם, לא כל הגברים באו מתרבות כזו, ויש נשים (שאני מתקשה להבין) שפלסטיקים משמחים אותן, אז זה עדיין לא נורמה, תכשיט יוקרתי.

את צריכה להבהיר לו בחכמתך או באמצעות מישהו שידבר על ליבו בעניין, את החשיבות מבחינה יהודית ובעיקר בשבילך.

כמו שהרבנית ימימה שתח' אמרה פעם- אין מחיר יותר יקר מאשר אישה עצובה בבית. ( או משהו בסגנון)..

רכישת תכשיט לא צריכה להיות קשורה לחסכונות לעתיד. ממש לא.

בהצלחה. והלוואי שכל הגברים יתעשתו ...

מבינה אותך לגמרי.

זה שפלונית "מתקשה להבין" שלא כל אחת צריכה מה שהיא, לא הופך את האחרות לפחות.. אולי זה ההיפך?

כל תכשיט שאינו "יוקרתי" הוא פלסטיק?...

אשרייך שאת שמחה מפרח מבעלך...

[לא קראתי את השרשור, התייחסתי ספציפית לזה]

אך לאשה שמתאים לה, יש לדאוג שתקבל- "עולה עמו ואינה יורדת עמו"

אתגר כלכלי-

להשוות תכשיט יקר להמון תכשיטים זולים/ שייטל יפה לעשרות מטפחות שמחזיקות מעמד עד שדוהות

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי וכן אין לי כסף בשבילם!!!! ושתינו מרוויחים משכורות מאוזנות עם רכב ודלקן מהעבודה

ולא אתן לבעלי להכניס אותנו לחובות בגלל כמה נשים כמוך שחושבות שתכשיטי פלסטיק גורמים לאישה עצבות???

אנחנו כל כך מאושרים ושמחים במה שיש לנו בלי ה"בילט אין" המטופש שלך!!!!

אושר לא נמדד בתכשיט מיהלום או מזהב או ממותג.....

איפה את חיה? אושר מגיע מעומק של בנייה פנימית ששום תכשיט בעולם לא יכול לקחת לך או לתת לך!

וכמו שכתבה לפניי ש"היא שמחה בפרח", לא יזיק להרבה נשים ללמוד ממנה.

אישה צריכה להיות צנועה ולבקש מבעלה כפי יכולתם הכלכלית. 

ולפותחת צורם מאוד שרשמת פעמיים מגיע לי? וקישרת זאת לעבודתך והכנסתך, גם לאשה שלא עובדת קונים תכשיטים רק ברצון ובזמן המתאים לשניכם!

תכשיט בכזה סכום, לאנשים שמרוויחים כמוכם זה משהו ששוקלים יחד בבית וחושבים האם זה באמת חשוב?

וזה הגיוני שהוא מעריך אותך גם אם הוא רוצה להיות שקול.

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי-

לו הם כן היו מעניינים אותך, ק"ו שהיית מתקשה בלעדיהם עד כדי כך שהיית מתייעצת ע"ג הפורום , 

או לפחות שהיית מוכנה לקבל שזה כן מעניין מישהו אחר,

היה לך אפשרות לשים עצמך בנעליים של הפותחת / לחוות דעה

וכמו שאמרתי, חז"ל על דברים כאלה חיוו דעתם עולה עמו ואינה יורדת עמו

לפי הנתונים הם במצב שמאפשר קנייה כזאת

מבין השיטין נראה שהמצב הכספי מאוזן ומאפשר, נ"ל שאף הוזכר על ידה שזה המצב.

ח"ו להכנס למינוס

אבל שוב, חורה לי שהוצאה כזו תוגדר כ"מותרות" באופן כזה מוחלט

חז"ל רואים בעין יפה (גם) את העושר כשממונן ומיוחס באופן נכון

ושוב, איני דן ספציפית בשואלת-

אלא בעצם העניין לראות פסול בקניית תכשיט, שדרך אגב אצל קהילות מסויימות זה סטטוס קוו גם לעניים

אמרתי שתכשיט זה מותרת. תרצה או לא תרצה.

לכן חשוב לשקול באופן נבון האם יש יכולת כלכלית כזאת.

אם יש- בכיף, למה לא? שתתפנק! שתקנה גם ב10,000 אם היא יכולה ורוצה.אני לגמרי בעד שתקנה לעצמה דברים שטוב לה להיות איתם וכיף לה ללבוש אותם.

אבל אם אם אין יכולת כלכלית- זה בעייתי מאוד. ולא נכון לקפוץ פה בציטוטים מחז''ל על מקרה כזה.כי אף אחד לא היה אומר לקנות תכשיט על חשבון דברים שנצרכים ליום-יום.

בין השיטין היא אמרה שהיא מרוויחה טוב. אך היא לא אמרה כלום על ההוצאות שלה, כמו שאמרתי. ככה שהכל פה זה דיי ניחושים, גם שלי וגם שלך.

אבל נראה לי שניסית קצת לבחון את הקשר שלכם בכלים מסוימים שלך- לפי מה שלך נראה השקעה ואהבה וכו'...

אבל כל אחד מביע אהבה בצורה שונה - אולי מההסתכלות שלו מעשים אחרים מביעים את זה ונראה לו מוגזם להוציא סכום ככ גדול על תכשיט. הרי את לא יכולה לדרוש ממנו את אותו צורה לבטא שהוא מעריך ואוהב.

בכמה מפגשים תוכלו לחדד ולהגביר את הקשר, ממקום יותר עמוק מהשאלה הספציפית של ה5000 שקל

מדובר שיש לכם כלכלה יציבה וקשר יציב, אין בעיה להיעזר בגורם שיעזור לכם לראות משהו שאתם כעת לא רואים

אולי כל השאלה נולדה ממקום בו אתם מתקשים לעבור, והיה יכול ליפול גם על שאלה של 500 שקל- שדרך אגב גם סכום משמעותי באופן מסויים

בכל אופן נראה שאתם בוגרים שניכם, ומסתדרים, וממקום כזה יותר כיף להגיע ליועץ- מאשר ממקום של מריבות

זה יכול בהחלט לתרום

בהצלחה

וכמובן שהשאלה פה היא על כסף, זה יותר מזה. את רוצה שהוא יצא מצורת החשיבה ומהמנטליות שלו. הוא לא רוצה. זכותו.

ייעוץ קצר יעשה לשניכם ממש טוב... 

(ובהרבה פחות כסף)

פער בתפיסה לגבי תכשיטים (ולא רק תכשיטים כמובן) הוא דבר שקיים בכל מקום. בין תרבויות שונות, בין מקומות שונים. 

אפשר לראות את זה גם כאן בשרשור.

אצלנו אחרי שהתארסנו חמותי אמרה לבעלי שהוא יכול לקנות לי תכשיטים ב8000 ש"ח והתנצלה שהם לא יכולים כרגע להרשות יותר... אמרתי לו- אין מצב!!! אני לא הולכת עם תכשיטים בסדר גודל כזה. מגנוליה זה לגמרי מספיק

אצלם זה כך, חמותי מקבלת כל יומולדת תכשיט בכמה אלפי שקלים. זה קשור בעיני לגמרי למנטליות.

נראה לי שרוב המגיבים התייחסו לשאלת התכשיט ועלותו, ולא לנקודה שהיא בעיני המשמעותית ביותר.

כתבת בסוף דברייך שאת יודעת שהוא אוהב ומפרגן, ואני בטוחה שזה אכן כך, אבל אולי בכל זאת את צריכה להרגיש את זה ממנו יותר. 

חשוב לזכור שלכל אחד מכם יש את הזכות להיות מי שהוא. זכותך לרצות מאד את התכשיט ולתת לזה משמעות של הערכה, וזכותו לחשוב שזה סכום גבוה מידי ושלא זו הדרך להביע את הערכתו כלפייך.

אם ניגשים לדבר מתוך נקודת ההנחה הזו לדעתי יש יותר אפשרות להגיע לפתרון מתאים. 

אני מניחה שאם תצליחי להעביר לו את התחושה שאת זקוקה להערכה שלו מאד, שיצאת מגדרך בזמן חופשת הלידה ואף שאת מבינה שבשבילו להוציא כזה סכום על תכשיט זה לצאת מגדרו היית רוצה שהוא יבוא לקראתך בעניין הזה, שזה יעשה לך טוב.

מתוך כך כדאי אולי להגיע להסכמה גם לגבי העתיד (איזה סכום מתאים להוציא לאיזה אירוע למשל) על מנת שלא תרגישי שזה חוזר על עצמו שוב ושוב.

שלום לכולם

אף על פי שנכתב כאן די הרבה 

אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם.

אין ראוי יותר מלרכוש תכשיט לאשה אהובה האם ערכו או עלותו של התכשיט זו הבעיה של הכותבים השונים.

כל זוג נמצא במצב כלכלי שונה לכל אחד טעם שונה, ואין כל בעיה למי שיכול להוציא סכום שכזה שיוציא .

ראוי שכל אחד יבדוק את עצמו ביחס לעצמו ולא ביחס לזולתו.

ובנימה אישית בה' נשואה בשמחה ילדים מתוקים בעל נפלא רק מה ממש לא מפרגן בעניניי תכשיטים.

שנים שאנו חוסכים לעתיד ילדנו ותמיד עם אצבע על הדופק עד שיום אחד פשוט הפסדנו סכום גדול מחסכונותיהם, מה יצא לנו משנים של חסכנות בלתי פוסקת???

כלום .

אז קדימה תהנו ממה שיש לכם לא באופן חסר אחריות אבל גם לא בחסכנות מופלגת

אני קוראת את דבריך ומרגישה את הקושי שלך להירגע, משהו בפנים מציק לך, וזה לא דווקא התכשיט שלא קיבלת, אלא מה שהעובדה הזו מסמלת בשבילך. אני טועה? ואם כן, כאן המקום לשאול את עצמך איפה זה פגע בך. ולנסות להכנס עמוק עמוק פנימה ולבדוק על מה זה יושב, איפה עוד זה מגיע, ומה משותף לכל המקרים האלו, כי אני מבינה ממך שאתם חוזרים על עצמיכם לאותה הנקודה שוב ושוב, כלומר יש איזה דפוס מציק ועצוב שחוזר על עצמו מידי פעם והיית רוצה לשנות אותו. אז זו ההתחלה.

השלב הראשון יכול לקחת לך זמן, וזה בסדר גמור, ייתכן שזה לא יבזיק לך ברגע הראשון אבל זו תהיה תובנה בונה כשתגיעי אליה, כי אני יכולה לומר לך מנסיון עם הרבה הרבה זוגות שמגיעים עם סיפור כזה או אחר, וכשאנחנו מנסים להכנס ל"מה שמעבר" לסיפור, שם, ורק שם טמון הסיפור, כי היום זה תכשיט אתמול משהו אחר ומחר משהו אחר, והדבר הראשון בדרך לריפוי הוא המודעות, ואם מטפלים בשורש אז כבר נמצאים במקום אחר בבנית עוד אבן בזוגיות שלכם. שתעזור לכם לייצר סיפורים מועדפים בחיי הנישואין.

אם תרצי עזרה בשלב זה, או להתקדם אחר כך תוכלי בשמחה לפנות אלי. חיה וסרמן: 050-4103860

הכי עלה לי חזק-

אני שומעת את ההצפת הורמונים של אחרי לידה עד----------------------------------------------------פה, איפה שאני

(דרך כל החוטי אינטרנט בכל הקילומטרים שלהם) 

יקרה, תירגעי

בעלך אוהב אותך, מפרגן לך, מעריך אותך מאוד 

הוא רוצה לשמח אותך, הוא רוצה לתת לך מתנות יפות, 

הוא רוצה לתת לך משו שיביע את ההערכה שלו על הלידה ומסביב לזה

אבל תני לו לעשות את זה, להביע את זה באמת

לא בשליפות מהמותן כי ראיתם משו בקניון

בעיני לקנות כל דבר בעולם בסכום כזה, או בסכום של עשירית ממנו-

בלי לדבר על זה בבית מראש, לקנות רק כי ראינו בחנות-

זה צורה לא נכונה של ניהול כסף, 

וצורה לא נכונה של ניהול צרכים ורצונות, חפצים שיש בהם חפץ. 

ולכל מי שהתפלאו על בעלי (אדמין) ועל מה שהוא כתב-

אז אני מסכימה איתו

תכשיט בשווי של יותר מחצי משכורת חודשית זה מופרך בעיני

זה לא משמח אותי להסתובב עם משו יקר ככ, רק ממלא חשש. 

ואילו/ כשבעז"ה יהיה לי סכום הזה כדי לפנק אותי אחרי לידה-

מיעוטו הולך על תכשיט (כי זה יפה כיף ומשמח)

ורובו ילך על משו אחר שיהיה לי משמעותי, במיוחד שיהיה לי משמעותי לתקופה של אחרי הלידה וההתאוששות ממנה 

(רעיונות? המון! בית יולדות, חופשה של כמה ימים, בייביסיטר קבועה לחודשיים כל יום, עוזרת בית לחודשיים, אוכל קנוי לשבת לחודשיים, מדיח כלים, מוניות, משאבת הנקה חשמלית, ציוד אחר שיקל על חיי בצורה משמעותית...) 

(וכן- אין לי בעיה שקבלה ממונית תהיה הפתק של המתנה שלי... זה דבר שאני שמחה בו ומפנק אותי) 

בתגובתך קשה לך לקבל שתכשיט זה ה-דבר שמשמעותי לפותחת השרשור.

את מתארת לאן ילך הכסף במקרה שלך - לדבר שמשמעותי עבורי: ומתארת מהו.

לפותחת תכשיט זה משמעותי וכמעט הכרחי, אחרי לידה.

זו העובדה.

ועכשיו על סמך זה אפשר להבין אותה ולתת לה להבין/לשער את העמדה של בעלה.

גם לי תכשיט אחרי לידה (או לחג, או ליומיום, או לזמן אחר...) זה מאוד משמעותי לי

תבררו עם בעלי- כמה שיגעתי אותו.... 

אבל בין משמעותי לי- לבין להוציא על זה משכורת חודשית שלמה- יש מרחק גדול...

האומנם מה שמשמעותי לה זה תכשיט יקר כל כך? 

היא רוצה תשומת לב? או אפיק השקעה כספי? 

אני מרשה לעצמי לעורר שאלה על עצם הנחת היסוד שלה 

כי זו השאלה שבעלה שואל. 

אם היא תגיד כן- זה מספיק משמעותי וחשוב ובנפשי ממש לקנות תכשיט ככ יקר- אז שילכו על זה, לבריאות להם.

אגב- אם כבר קונים תכשיט יקר- 

שווה יותר לקנות מאמן שיוצר, ולא מחנות בקניון שהכל גנרי ותעשייתי... 

(מתנחלת....) 

לא, אם יש מצב אחר שאני בעומס גדול- אני אקח מונית. 

אבל הכוונה שלי היא שזו תקופה שממילא הגוף הנפש הידיים העצבים בעומס גדול-

ולא חייב להיות מסוגלת בו לנהוג לעצמך, או להיטרטר באוטובוסים-

אפשר להקדיש תקציב למוניות, לדברים שבמצב חיים אחר היית מתאמצת קצת ונוסעת 

לא משהוא שהייתי עומדת בו

לא מהפחד ולא מהמרחק וכו

כל הכבוד לכם

אני מרגישה שמי שגר בעיר ועוד באיזור המרכז זה ממש מסירות נפש מבחינתו!

איך אפשר לגור שם?

אחרי 24 שעות של שבת אנחנו רק רוצים לחזור הביתה...

ואגב, יותר מפחיד אותי, מבחינת חינוך ילדים, לגור בעיר. אני אוהבת את התמימות שעוד נשארה פה ושם במחוזות ההתנחלויות. בעיר זה ממש ממש נדיר, לפחות זה מה שאני ראיתי.

אני בטוחה שהתמימות של הילדים שלי לא שונה בגלל שאנחנו לא בהתנחלות

אבל יש הבדלי מנטליות, וזו עובדה. אפילו ביני לבין אחותי אני רואה הבדלים.

אבל תודה על ההערכה  

רק חבל לכם.

אם כבר אתם עושים מעשה כל כך פטריוטי, תעשו אותו "לשם שמים".

החיים נראים אחרת.

נזקים, חלילה שלא יקרו, יתקבלו אחרת.

כלכלית תלכו לגור בביטחה בצפון/דרום.

ממני, המעריכה את החיים בישובים, אך עירונית בדרכי.

א. יופי שאתם מרוויחים יפה.

ב. אני חושב שפירשת לא נכון את תגובתו. זה לא מראה כלום על כך שאינו מוכן "להשקיע בשבילך"..

לאיש ממוצע, 4900 ש"ח לתכשיט, נראה המון. זה טבעי לגמרי. לא קשור לכמה כסף אתם  מרוויחים או יש בבנק..

לכן, אל תקחי את זה כלל כמעיד על משהו ביחסו אלייך.  זה יותר "מחאה" כלפי החנות.

אז את ממש יכולה להירגע...

אם באמת "שווה" לקנות תכשיט בשווי כזה, כבר ענין לדיון ביניכם. זה באמת נראה הרבה. את יכולה להגיד לו כמה זה חשוב לך (אם באמת חשוב לך - ולא רק כי הרגשת שזה מעיד משהו על היחס..), ואולי לכבוד האירוע המיוחד, "ישתכנע" לקנות, מהלב.

אבל באמת זה לא מראה על יחס. פשוט מושגים שונים ביחס לתכשיטים וכסף.

ובאמת - העיקר אינו הנושא הזה, אלא כמו שחשת - היחס. תנוח דעתך, ותמשיכו לבנות יחס אוהב ביניכם.

וזהו? אם הוא היה קונה לך את התכשיט הזה הכל היה בסדר???? אני משום מה לא בטוח.

כי את עובדת ומרוויחה יותר ממנו, אז למה הוא צריך לאשר קניות.

אם זה מפריע, אז זה משהו שאת צריכה לחשוב עליו עם עצמך, שזה הכסף של שניכם, לא משנה מי הרוויח, וגם את לא היית רוצה שהוא יחזור פתאום ויגיד שקנה לעצמו משהו בכמה אלפים בלי להודיע מראש.

 ודבר נוסף שכבר אמרו פה, אני מניחה שהיה לך מאד לא נעים שהוא זה שאמר למוכרת שזה יקר מדי ולא בא בחשבון. זה מביך. כאילו בעלך אחראי על התקציב בלי לשאול אותך, לעיני זרים. על זה תדברו, אני בטוחה שהוא יבין - אתם צריכים לדבר ביניכם בשקט ובסוף הדיון ביניכם אחד מכם אומר מה החלטתם. זה נכון לכל תחום. אתם זוג, לא עונים לבד. כך נכון בעיני.

ודבר שלישי, בכלל לא כדאי לקנות בגראס. הם גנבים והעיצובים שלהם הם מאד תלויי אפנה ועלולים להימאס. עדיף לקנות במקום שבררתם עליו, ודברים בעיצוב קלאסי - אם קונים דברים יקרים יחסית. יכול להיות שעוד כמה ימים, או כשתלכי בקניון שוב ותראי את התכשיט הנ"ל, תגידי בליבך תודה לבעלך שהציל אותך מקניה נחפזת.

בהצלחה! תדברו על זה! תגידי לו כמה נפגעת ושזה מאד חשוב גם איך ואיפה אומרים!

את לא ב"ראש" שלה. את מעבירה את הדברים כאילו הדיון הוא "של מי הכסף"..

מה שנראה מדבריה, שהיא פשוט רצתה כ"מתנה" ממנו. והענין היה ההרגשה הסובייקטיבית כאילו היא לא שווה מספיק בשביל זה..

ואין בעיה נוראה, אם הוא אומר למוכרת שזה לא בא בחשבון. לא מדבר אל אשתו בפניה, אלא "מחאה" על המחירים שם. אמנם כתבת "כך נכון בעיני", אבל לא בטוח שאצל אחרים. בהרבה משפחות זה כך, ונותן הרגשה טובה לשניהם, מזוית אחרת.

[וכדאי להיזהר מהביטוי שאמרת לגבי החנות. שמיה"ל]

אמנם ממש לא קראת נכון מה שכתבתי, אבל ניכר שבגלל הקריאה הסובייקטיבית נפגעת קצת - אז סליחה על ההרגשה הלא-נעימה שנגרמה לך.

ב. זו לא היתה "הערה על כל מילה".. הכוונה שלי היתה לומר שאני חושב שמה שהצעת לה, הוא יכול להיות נכון לגבי מי שהבעיה שלה היא כמו שתיארת (ש"צריכה אישור" וכד'), אבל שאני חושב שהבעיה היתה סתם כי רצתה שיתן מתנה ברצון. אגב, כך, אמרתי גם שדווקא יש כאלה שנוח לשני הצדדים שהבעל "חותך" במקרה שמוכרת הגזימה, וזה כמובן לא מכוון כלפי אשתו. תיאור מציאות בעלמא.

אז זו פשוט דעה על מה היה מדובר. חלילה, לא "הערה על כל מילה". שוב, באמת מצטער על התחושה הלא-נעימה שנגרמה, ללא שמץ כוונה לכך..

ג. לגבי ההערה על החנות, ברור שכוונתך לטובה, אבל מה נעשה.. הביטוי עליהם היה חריף מידי.

תפתיע אותה פעם. במשהו שיראה לה לא "שקול" מבחינתך.. זה לא צריך להיות הרבה פעמים, אבל זה יראה לה שאתה יכול "לצאת מהריבוע" שלך בשביל לשמח אותה. וזה לא חייב להיות תכשיט, יכול להיות משהו מפנק אחר (לא כדאי שאתן רעיונות כאן.. אחותי, לדוגמא, חסכה בסתר במשך שנה, כדי לעשות לבעלה משהו מפנק ל10 שנות נישואין שסתם כך לא היה מפרגן לעצמו)

וזה לא סותר את זה שאני ממש מבינה אותך, גם בתור אישה.

אבל שאלה נוספת היא, למה ה"חלוקת תפקידים" שלכם היא שאתה האחראי על הכסף והיא זאת שצריכה להרגיש ש"מגיע לה"? היא מרויחה יותר ממך, מן הסתם אישה חכמה ונבונה, שבו ביחד ותחליטו מה ומו. וכמה אתם מוכנים להוציא על דברים "מיותרים" שעושים טוב לנשמה. ששניכם תהיו ביחד אחראים על התחום הזה ותרגישו אחראים לעתיד שלכם באופן שווה. ויש גם מצב שצריך להקשיב קצת יותר לרצונות שלה, לחיות ולהנות מהרגע ומזה שיש יכולת לפעמים ולא רק לחשוב כל הזמן על העתיד. צריך איזון שכל בני זוג צריכים למצוא בו את שביל הזהב שמתאים להם (ולי ברור, שיש דברים בהם לבעלי חשוב להיות לארג', אז אני הולכת לקראתו, למרות שבטבעי אני יותר חסכנית. אבל ביחד מוצאים את האיזון שמתאים לכל זוג, כדי לחיות יחד בשלום ובשמחה)

ואולי מה שמפריע לך דווקא ממש לא מפריע לה..

לי למשל מאוד נוח שבעךי מנהל את הכספים, ואני דווקא שמחה שהוא עוצר בי לפעמים כי אני נוטה פחות לשיקול דעת כלכלי ממנו..

סתם דוגמא כדי להמחיש לך שיש גם צד שני..

היא, לא נראית כמגיבה כך, אלא כ"מגיע לי"...

ולהגיע למצב של "מגיע לי" זה לרוב להפגין "כוחניות", הרבה פעמים מול "כוחניות" שהיא ראתה מהצד השני (באיזו זכות הוא אומר למוכרת "לא רלוונטי" בלי להתייעץ איתה, זה כסף שהיא הרוויחה בזעת אפה?... לי חסרה פה האמירה, בואי נתייעץ על זה ביחד מחוץ לחנות, אפילו אם המוכרת מאוד הכעיסה אותו... או לפחות התנצלות לאחר מעשה על כך ש"החליט" בשביל שניהם. ברור שלא חייבים להחליט עכשיו בצורה "רגשית", אבל למה לא להחליט ביחד? למה המילה האחרונה צריכה להיות שלו והיא צריכה לבוא ולהתייעץ על גבי הפורום?)

וכשמישהו אחד לוקח אחריות על משהו, הרבה פעמים השני מוריד אוטומטית אחריות, מה שרק עוד יותר מעצבן את הצד הראשון וחוזר חלילה. וזה יכול להיות בעוד הרבה תחומים. אם זה נוח לשני בני הזוג, סבבה. אם לא, אפשר בהחלט לשנות את מצב התפקידים והסמכויות בבית.

דורי דורות של משפחות יהודיות נהגו לקנות תכשיטים לנשים.

גם יהלומים ונוצצים ויקרים ושעון זהב ומה לא.

אז נכון שפעם זאת היתה השקעה - משהו שהערך שלו לא יירד, ועובר גם בירושה וכו', אבל 5000 שקל זה מעט מאד לעומת מה שהיו משקיעים פעם.

וגם היום בציבור החרדי, במיוחד החסידי, רואים נשים מסתובבות עם המון זהב עליהן.

בציבור הדתי לאומי הרבה דברים נתחדשו, והנהגות ישנות הלכו לאיבוד.

אז הזלזול בתכשיטים יקרים פה, שנאמר בדרך כלל בנחרצות רבה, נראה לי לא במקום.

זה עניין תרבותי, ויש לו מקום מכובד במשפחה היהודית (שלא תגידו לי שזה משהו שלילי מהתרבות המערבית המודרנית), והזלזול והאמירה שהשקעה באישה היא בזבוז, הם הגישה החדשה שטעונה ברור.

היו כאן כמה מגיבות שכתבו שהן מעריכות תכשיטים יקרים. אי אפשר להתווכח עם זה כי מי שלא אוהבת זול, לא תלבש ולא תהנה מתכשיט זול. מי שיכולה להנות מזה או אפילו לא שמה לב להבדלים, מעולה, היא "low maintenance".

אלה שמתחת לקו העוני אין להם תכשיטים יקרים.

גם בציבור הדתי לאומי יש מתחת לקו העוני ויש עונדי תכשיטים יקרים.

האם זה ששניהם מאותו ציבור אומר שהציבור הדתי לאומי הוא חסר אחריות כלכלית, אין לו מה לאכול ועונד יהלומים?

"להתרים אותנו בשבילכם", על זה הייתי אומרת אהמ אהמ.. שנזכה כולנו להיות תמיד מן הנותנים ולא מן הנצרכים.

הדיון הוא בעיקר על "גבולות האפשרי והנורמלי" כמו שציינת - על הנורמלי. לא על מה שאי אפשר, אלא כשאפשר, כמה משקיעים.

ומה נורמלי להוציא, לגבי זה רק רציתי לציין שזה עניין תרבותי.

והתרבות שאומרת להשקיע סכומים גדולים יותר בתכשיטי האישה היא לא שלילית אלא מבוססת דורות רבים ביהדות.

ולכן צרמו לי התגובות שאמרו שזה בזבוז ומי קונה תכשיטים כאלה יקרים.

 אבל MP8 סיכמה יותר טוב, אז חבל על הקשקושים שלי..

את כמהה להמון הערכה

גם כי את עובדת מאד קשה

גם כי ילדת

וגם בגלל העובדה שלא הספקת אפילו לנוח מעט בחופשת הלידה.

אני חושב שמה שחסר לך זה לא הכסף אלא ההערכה.

לו בעלך היה אומר בדומה לר' עקיבא לרחל:

הייתי רוצה לקנות לך תכשיט ב100000 שח,אלא שאני חושש להוציא סכומים כאלה...

 היית אולי נרגעת.

אז אולי כדאי לעצור את שטף החיים ולומר לבעלך מה את חשה.

עוד לא מאוחר לתת לך המון הערכה כי זה בעצם מה שאת צריכה.

את יודעת שהוא אוהב ומפרגן אבל זה כנראה לא מספיק.....

בעלך אוהב אותך ודואג לך ללא קשר לתכשיט שיקנה לך

את וודאי שווה הרבה יותר מהתכשיט

ומתנה ללידה כבר יש לך

מזל טוב!

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏