אתה לא מוכן לקבל את העובדה שתכשיט בשביל אישה הוא דבר שימושי לא פחות ממה ש, למשל, פריטי טכנולוגיה מתקדמים שאתה חושק בהם לעבודתך, שימושיים לך?

"שימושי" זה לא עניין רק של בפועל מה עושים עם זה ביומיום/האם זה עוזר להכניס עוד כסף/לנקות את הבית וכו' - שימושי זה גם כמה זה משפיע על הנפש של האדם השני.

לפחות לפי מה שאני יודע, תכשיטים (וגם בגדים) הם דברים שמשפיעים מאוד על הנפש של האישה... ויתקנו אותי נשות הפורום אם אני טועה

נו, שוין. לפי המחשבה הזאת אפילו לקנות פרח/דובי עם שוקולד לאישה, זה מיותר לחלוטין - בשביל מה לקנות את זה, אפילו אם זה לא יקר מידי, אם דבר שהוא שימושי לנפש הוא לא חשוב... עדיף כבר לקנות לה עוד תבנית לעוגות במקום הפרחים/דובי הזה.

כמו שראית, אני, רווק קטן שכמוני, מעיז לחלוק עליך בנושא הזה ואני מאמין שרבים, גם נשים וגם גברים, מסכימים איתי בעניין.

(אבהיר: לא בהכרח שזה אומר שכעת כל תכשיט צריך לקנות, ובכל מחיר - ברור שאם אין כסף בבית ללחם וחלב, אז יש סדרי קדימויות - אבל בהחלט, אם זה או לקנות פעם בשנתיים מכשיר פלאפון חדש כי זה נוח יותר, ולא לקנות פעם בשלוש-ארבע שנים מכשיר חדש, ולקנות כל שנה תכשיט יפה לאשתך - אני מאמין שהתכשיט חשוב יותר. בטח כאשר בהלכה עצמה כתוב שאדם בחג צריך לשמח את אשתו וזה נעשה על ידי קניית תכשיטים...)

גם אני בחיים לא הייתי מוציאה 4900 ש"ח על תכשיט (ואני מרוויחה יותר ממך, ובעלי פחות מחצי ממני...).

אבל אם זה בנפשך, זה משהו אחר.

וכמובן, השאלה, כמה "מגיע לי" יש בחיים שלך.. ועד כמה הוא מרגיש שאת באמת רוצה לחסוך אבל פעם אחת רוצה להתפנק, או שיש הרבה דרישות כאלה בחיים שלך.

את רוצה להרגיש שהוא "לארג'" בשבילך. הוא ממש לא מרגיש שהוא קמצן ומוכן בשמחה לקנות לך תכשיט, אבל במחיר יותר סביר ולפי דעתי זה לגיטימי לחלוטין. (טוב, בחיים לא הייתי מסתכלת לכיוון תכשיטים במחיר כזה...)

העניין הוא שאני חושבת שגם את צריכה לחשוב על העתיד שלכם. במידה והוא רואה שאת כן חושבת ומשקיעה בזה מאמץ, פעם אחת מיוחדת, יכול להיות סביר. אבל בכל מקרה לא כמשהו ש"מגיע לי". 

(זה משדר כמו, תגיד תודה שאני עובדת, ונשמע זלזול. את הרי עובדת בשביל העתיד של שניכם ושל המשפחה, וגם מן הסתם כי את נהנית מהעבודה הזו. וגם הוא עובד ועושה כמיטב יכולתו. אין צורך להשוות, שאת מרוויחה יותר ולכן "מגיע לך". זה פשוט לא תורם לכלום...)

לא בטוחה שתסכימי איתי, אבל רציתי להראות לך שיש גם נשים שחושבות שזה מוגזם... (ואני ממש לא מהקמצניות, אבל אצלנו, התפקיד של החיסכון ותקציב המשפחה הוא עלי. בעלי לא ממש מבין בתחום אך למזלי גם לא ממש מהבזבזנים, לארג' במידה... וכמי שהמחשבות על העתיד הם באחריותה, צריך להיות שקולים. רוצים לקנות בית/לחסוך לילדים וכו וכו. ועדיף ששני בני הזוג יחשבו על העתיד ביחד)

אני קוראת פה את השרשור, מעניין והציעו הצעות רבות לניתוח העניין. אבל בתור אמא לכמה ילדים שחושבת רק איך יהיה כסף לקנות עוף לשבת ( בשרי ביום חול זה מחוץ לתחום...) אני תוהה איך בכלל אנשים מסתדרים בצורה שמאפשרת להם לקנות משהו חוץ מהצרכים הכי בסיסיים. אני ובעלי במקצועות החינוך והטיפול. כרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה ללא הצלחה אבל גם כשעבדתי, אחרי כל הצמצומים האפשריים- אנחנו לא מצליחים להתפרנס מ 13K שמרוויחים ביחד. לא קונים כלום שהוא לא צרכים בסיסיים. אבל הוצאות על בית, חשמל מים חינוך, ישיבות וכו כבר מחסלות את המשכורת לפני האוכל. לא קונים  שום מתנה אפילו לא ב40 ש"ח ליומולדת\יום נישואין שלנו, לילדים כן. לא מזמינים לשבתות אורחים \משפחות מאז שאני מובטלת- כי אין מאיפה.

איך אנשים יכולים להוציא אלפי שקלים על מתנות??אני מתחרטת שלא הלכתי להייטק, אבל בגיל 40+ כבר אבוד...

וזה כל כך לא הוגן כי זה ממש לא אומר שאלה עבודות פחות משמעותיות (ובעלי עובד בעבודה חינוכית ולכן, על אף שעובד גם מהצד בעבודה נוספת, מרוויח פחות ממני... אבל זה ממש לא אומר שמשקיע פחות זמן/מחשבה ממני)

אני לא עובדת בהייטק ממש, אבל במשהו נושק (אאוטינג...)

ומן הסתם כשהילדים שלנו יהיו גדולים יותר גם לנו יהיו הרבה יותר הוצאות, לכן אני כן מתלבטת אם לעבור להייטק (בעבודה שלי עכשיו אין ממש בטחון תעסוקתי, לצערי). אבל כמובן שיש לזה גם הרבה מאוד חסרונות מבחינת הנגישות לילדים. החיים... (ובאמת אם הייתי יודעת שבגיל 40+ אחרי שהילדים יגדלו, אוכל לעבור להייטק, זו היתה הבחירה שלי, אך אז, מן הסתם אהיה שם כבר לא רלוונטית...)

אין לו הוצאות כאלו גדולות על ילדים.. (ילדים קטנים)

ואכן חינוך הוא לא מהגבוהים במשכורות (אבל גם לא מהנמוכים)

ואל תשכחי שלהייטק יש את החסרונות שלו.. כמו למשל שעות עבודה ארוכות מאוד ופחות חופשות.

לא בטוח שאת מעדיפה לעבור להיי-טק

לגמרי לא נראה לי שהיא מתנשאת על בעלה כשהיא מפרטת שהיא מרוויחה יותר,

אלא ההיפך...

נראה לי שבתת המודע היא חוששת מזה שבעלה מתוסכל מזה שהוא מרוויח פחות ומנסה להוכיח את גבריותו בדרכים אחרות .

ואל תשכחו שהיא אחרי לידה - אחרי לידה אנשים יותר רגישים ונפגעים.

ועוד - מאד מאד מקובל לתת לאשה מתנה ללידה ונראה לי שהיא עדיין לא קיבלה מתנה כזו.

יחד עם זה, ייתכן שהוא היה בשוק מן הסכום אך אם יתברר לו שהיא מאד רוצה את התכשיט - הוא כן יתרצה ויקנה לה.

"שמי תכלת" יקרה, קודם כל שיהיה לך המון מזל טוב על הלידה. אינני שייכת לפורום אך מה שאני במקומך הייתי עושה זה ללכת לייעוץ חד פעמי כדי להבהיר את התמונה, ואולי כדי לברר איך לדבר עם כעלך על מה שקרה.

והמוווווווון הצלחה

כסף שעבדתי כ"כ קשה בשבילו - חצי משכורת! זה אומר שחצי מכל העבודה שלך בחודש - רק על התכשיט! ובמקרה שלו-זה כמעט כל המשכורת שלו.

כן, 5000 ש"ח עלתכשיט זה מוגזם!

ולעניינכם- שבו, תדברו, תגיעו למסקנות. מן הסתם הוא חשב שאת גם חושבת שזה מוגזם

שלום

מציע לך כמה זויות שאולי יעזרו לך להרגע

1) זה לא כל כך משנה כמה אתם מרוויחים אלא כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש אחרי ההוצאות הקבועות

אם זוג מכניס 30k כל חודש וממוציא 30K הוא לא יכול להרשות לעצמו 

אם מכניס 20K ומוציא 18K ז"א חוסך כל חודש אלפיים זה כבר סיפור אחר

2) אולי הוא לא חשב שזה רלוונטי גם מבחינתך

3) אם התכשיט היה עולה 20 אלף שח זה עדיין היה "מגיע לך" אם לא איפה עובר הגבול - ולמה הוא לא נושא לגיטימי לדיון בלי להעלב

4) האם הוא מוציא סכומים כאלה על עצמו - אם לא, למה את נעלבת?

5) אם הוא היה מרוויח יותר, היית לו זכות להוציא יותר על עצמו? אתם זוג ולא צריכים לעשות חשבונות מי מרויח יותר

בהצלחה

אז בכמה כסף נראה לו לקנות מתנה? ההבדל הוא 1000 שקל

הוא שהוא חושב על מתנה ב500 שח?

תסבירי לו שהחיים עוברים... ואם יש משהוא שכל כך משמח אותך ועושה לך טוב  אז למה שזה ילך נגיד על אוכל? או על תיקון רכב? או תיקון מזגן?

יש כאלו שלוקחים הלוואה אפילו לקנות תכשיט לאישה לכבוד החג... ופה זה לא נראה לי המקרה

לא יכולה לשכוח את סבתא שלי... שכל החיים לא ממש קיבלה תכשיטים ובגיל 70 סבא שלי קנה לה שרשרת אבל אז היא כבר הייתה על כסא גלגלים בבית זה לא ממש שימח אותה אילו הייתה בת 25...

באמת תודה שלגיל 70 הוא נזכר... לא חבל???

למה זה ברור שעל אוכל, מזגן, דלק ,  אפשר להוציא אלפי שקלים

ועל תכשיט לא, לי אישית יהלומים עושים טוב. עושים לי שמחה. למה לא????

מבחינתי שיהיה יהלומים בברזים אם הייתי יכולה.

כרגע זה יכול להיות רק בתכשיט, שעון וכו. ואם זה משהוא שניתן לעמוד בו אז אני קונה.....

ולשלא תחשבי, ביום יום אנחנו חיים די בפשטות, אבל פה ושם שאני קונה דברים וגם בעלי זה דברים יוקרתיים ,

כמו תיק מעור יקר (1000ש"ח )ליום הולדת

בכללי כל שנה מתנה ליום הולדת לי ולגם בעלי אנחנו קונים מתנה  באזור ה1000 שח, אבל משהוא שווה שמאוד משמח

וזה עושה מאוד טוב,

אני יכולה יום יום לקחת את התיק היקר שלי ולהנות ממנו כל בוקר

וכנ"ל בעלי אם קנה שעון יקר הוא נהנה מזה כל פעם מחדש

בגדים לילדים את לא קונה, אבל תכשיטים, עטים, תיקים לך ולבעלך כן?

גם לי ולבעלי-ביגוד והנעלה לא קונים בתחילת עונה במחיר מלא .

קונים סוף שנה לשנה הבאה, זה כולל הכל הנעלה, מעילים, סודרים

תחילת שנה אם קצת חסר מנסים להסתדר עם מעט וקונים בהמשך כשיש מבצעים.

חוץ מיזה שבינינו בגדים יפים לילדים זה נטו להורים, הם לא ממש צריכים מותגים.

אז בזה שאני לא קונה להם אני מוותרת על פינוק בשבילי, הם מבחינתם ללבוש כל יום אותו מכנס וסודר

או יותר נכון, אי אפשר להעריך אותו בכסף... אותי  

אם ישפיע לטובה על האשה אז מותר

נוחות ושמחה נפשית זה חשוב

זה לא חצי משכורת- כי זה לא קוטג'

זה 5000 שקל פעם בX שנים ואם אפשר זה יפה

יש מה ללמוד מהחברה החרדית שדואגים לבנות שמתחתנות, לתכשיטים יפים בסכומים גבוהים

אם התירו חילול שבת לפייס דעת החולה, מותר גם "לחלל כסף" לשמח אשתו.

אמנם, שהמחיר יקר, וטוב יהיה לשבת מראש- "אני רוצה תכשיט יקר חד פעמי, נחשוב על סכום"- יכול להיות שתוותרו על פינוקים בשוטף כדי "להוזיל" את המחיר ה"אמתי"

אני מסכימה שצריך לקנות מתנות ולפרגן.

אבל...

לא צריך להגזים בסכום שמוציאים.. אתם מרויחים יפה אבל לא מליונרים.

וגם לא צריך להגזים עם "מגיע לי" .

אני לא מוציאה סכומים כאלה על תכשיטים ובגדים, נראה לי ממש מוגזם.

אשמח למתנה מבעלי שמראה על אכפתיות רגש והבנה.  ושלא נראית שהוא קמצן. אבל לא אשמח בהגזמה שכזאת.

לא להסכים להוציא כמעט 5000 שקל על תכשיט, לא נכנס אצלי להגדרה של קמצנות,  גם בעיני זה מוגזם.

וגם אני אישה וגם אני ילדתי ועובדת מאוד קשה בבית ובחוץ. הכי חשוב לי שבעלי יבין וירגיש שאכן אני משקיעה ועובדת קשה ויפרגן במילים ומעשים יומיומים.

מתנות קטנות במשך השנה (יום הולדת/נישואין, וגם לידה, פרחים לשבת) נותנות לדעתי אפקט הרבה יותר חזק ומתמשך.

בהצלחה

והכי חשוב שתהני ותשמחי בילדים

כדאי לחשוב מאיזה נקודה את רוצה את זה.

האם את רוצה את זה כי את צריכה תדלוק לחיים ומתנה יפה מבן זוגך שתראה את הערכה והאהבה שיש לו אליך כאשתו.

או שאת רוצה את זה כי את מביאה את רב המשכורת הביתה אז זכותך להתפנק בסכום כזה.

(אני באה מנקודת הנחה שגם בעלך עובד קשה ולא עובד בעבודה קלה מבחירה..).

אבל כמה אתם מוציאים בחודש?

זה לגיטימי בענייך לשלם חצי משכורת חודשית שלכם על תכשיט?

אהבה לא נמדדת בסכומים כאלה או אחרים

אם אתם אוהבים, מן הסתם את מבינה שאהבתו אלייך לא נמדדת בכסף

וכסף לא רלוונטי למשוואה

הוא אוהב אותך, אבל גם לא מוכן לשלם סכומים מופקעים ואסטרונומים

לי זה נשמע הגיוני

אם את מרגישה אחרת- אני מאמינה שהסבת תשומת הלב לעניין הייתה גורמת לו לרכוש את התכשיט

נגיד מזגן

מבחינתי היה אפשר רק בסלון, בעלי רצה גם בחדרים... שזה עוד כמה אלפים.. וקנינו מזגנים. אז למה זה לא בזבוז?

לא נעים לי להגיד אז אמרתי שאני מקבלת מתנות ללידה בכזה סכום, אבל האמת שקבלתי ביותר. אני מאוד אוהבת יהלומים, אני נהנית כל פעם להסתכל עליהם מחדש. אז למה מזגן שמבחינתי מיותר עדיף מיהלומים???

אני גם מצידי יכולה לחיות בלי רכב, כל חודש להוציא על רכב זה מינימום אלף שקל, ז"א שתוך חמישה חודשים את מגיעה לסכום התכשיט.

אני בטוחה שבכל משפחה יש דברים שהצד השני חושב שזה מיותר , בכל אופן הדברים שבחלקן נקנים. מי החליט שאי אפשר לחיות בלי אוטו? לדעתי זה מותרות... אבל בעלי לא מוכן להיטלטל באוטובוסים עם ילדים אז אנחנו מחזיקים רכב.

ונניח שכן. את מבינה שיש אנשים שאת הכסף הזה מעדיפים לחסוך לבית??

אני מבינה אם פעם אחת רוצים מתנה באלפי שקלים..אבל לראות בסירוב הוכחה לאי אהבה נראה לי חבל..

כך לענ"ד

לא בשטויות היקרות האלה שהעולם המערבי דוחף לנו לראש בקניונים (מקדש הקניות, מקום שמטרתו ללחוץ על נשים בעיקר ולא רק לבזבז כסף).

אולי צריך לכבד מישהו שסדרי העדיפות שלו הם לא כמו שלנו/ המקובל במגזר

אולי יש להבין שזה יכול לא להקל על החיים, אלא למנף את החיים

אולי בזכות השמחה והנינוחות, זה למשל יגרום להם להביא ילדים שלולי זה היתה דוחה עוד?

אולי בזכות זה, היא תרגיש בטחון עצמי ויסתדר לה תקן של עוד אלפיים שקל בחודש?

ואז לא מובנת קביעת ההלכה שאדם משמח את אשתו במועד בתכשיטים... - כבר אז חז" ידעו את זה, ואז, להזכירך, לא היו קניונים וכו' וכו', ואפילו לא היה כמות כסף וזמן פנוי ושפע כמו היום.. (בשום קנה מידה של השוואה). ובכל זאת, תכשיטים היו דבר חשוב לאישה.

וממה נפשך - אם אין סיבה לקנות תכשיט יקר אם יש יכולת כלכלית לכך וזה דבר שמשח את האישה - אז גם אין צורך לקנות תכשיט של 100 ש"ח גם אם יש יכולת כלכלית לכך והאישה שמחה בכך - גם ב100 ש"ח ניתן להשקיע במשהו ש"יקל את החיים שלה". 

ואם אין כסף מיותר לבזבז? ובכן - אז זה תלוי - יש פעמים שאפילו 100 שקל לתכשיט אין לבזבז, יש פעמים שתכשיט ב500 אפשר אבל באל אסור, ויש פעמים שתכשיט ב1500 אפשר אבל ב5000 לא, וכן הלאה...

לסיכום - אי אפשר להיות לא עקבי - אם תכשיט זה דבר שחשוב ומשמח נשים, ויש אפילו מצווה לקנותו לאישה, אזי זה לא קשור לכמה הוא עולה, אלא לכמה אפשר להשקיע בו- ואז אין שום הבדל בין 100 ל5000 שקלים. אם יש להם יכולת כלכלית להשקיע 5000 בתכשיט, אז יש להם.

דבר אחרון - תכשיט הוא גם שמקל את החיים על נשים, שרוצות בו, והוא מעניק להם מצב רוח טוב. תחשוב על כך... 

(ושוב, אדגיש לקוראים/קוראות - אני אישית לא נשוי עדיין. הגעתי לכאן רק בגלל הודעות צד מהחברים...)

שעובדים על אש קטנה ומקבלים לאחר החל"ד "בונוס" שהוא למעשה תגמול על העבודה שאי אפשר לשלם עליה כשכר.

המטרה היא להתייפות באמצעות התכשיטים, לא?

זאת לא פונקציה של יוקר.

אלא אם כן את רואה בהם נכס עתידי למקרה של מלחמה או משבר כלכלי שיגרמו לכסף לאבד את הערך שלו.

שאז אני מבינה..

צאי מגישת ה"מגיע לי".

בכלל, בחיים.

זו גישה שרק תגרום לך לסבל.

מעבר לזה- תנסי להתסכלת על זה אחרת, 5000 ש"ח זה לא דבר שמוצאים בלי לחשוב.

צריך בשביל זה לפני שחיוצאים לחפש לך תכשיט- לשבת, לתכנן- כמה אתם מתכננים להוציא על זה? מה הסכום הכי גבוהה שאפשר? ואז לבדוק- איזה חנות תתאים לנו? חנות שבאמת תהיה זולה ולא החנות הראשונה שנתקלת בה.

התגובה שלו בעיני דווקא מחושבת ואחראית.

הוא לא מוציא סכום כזה בלי לחשוב על זה קודם ולבדוק לעומק.

אם בעלי היה נוהג הפוך (מוציא סכום כ"כ גדול בלי לחשוב קודם ולבדוק) הייתי מאוכזבת ממנו, ולא משנה עבור מה, גם אם זה היה עבור משהו מאד נצרך!

(רק אם זה היה משהו להצלת חיים או בריאות..)

כסף הוא לא טרגדיה, וגם לא הוצאתו

ניצול נכון כולל לדעת שאתה יכול להוציא

האם מי שמשקיע בבורסה מתאבל כשהמדד יורד? פה יש קנייה WINWIN

אמרו חכמינו "קב א' ותפלות מט' קבין ופרישות"

למה אי אפשר לפרגן לאומללה? לא משנה למה בדיוק היא רוצה את התכשיט(מרוויחה יותר/ מגיע לי). זה חשוב לה, מגיע לה, מצאנו שחכמינו - שלא כחכמי הפיננסים דפה- כן קנו תכשיטים. לא נשאל פה האם יש לה רגשות כאלה ואחרים בגלל סיבה זו או אחרת.

מקסימום זה טעות- מטעויות לומדים. והם מרוויחים בסדר ולא במינוס

האם מותר לקנות פמוטות לשבת/ חנוכיה? אמתית, לא זולה?

כבוד זה דבר שנמדד - גם - באיכות ובכסף. זה חשוב לנפש מדי פעם להוציא. כשיש מאיפה- וזה המצב המדובר.

די לקמצנות

ידוע הסיפור שהרב אמר לעשיר לאכול כמו עשיר, כדי שיבין שלעני יש לתת קצת אוכל. ואם יאכל כעני, לא יוכל לתת כלום לצדקה

היא רוצה אשרור, שמלבד ההגיון של בעלה שזה יקר, והיא מבינה את זה, יש הגיון גם ברצונה 

לא כתבתי על מה נכון או לא נכון לקנות, כי אני מאמינה שאין פה נכון או לא נכון וכל זוג וסדר העדיפויות שלו.

כתבתי רק על האיך- לא מוציאים כזה סכום בהחלטה של רגע שלא לצורך בריאות\פיקוח נפש.

צריך שיקול דעת ובחינת סדר העדיפויות (כלומר על חשבון מה זה בא)

זה לא כוס קפה ב5 ש"ח (שגם עליה אני מאמינה שצריך לקנות מתוך שיקול דעת ומחשבה אבל לא נורא אם לא..)

ולכן בעל צודק שהוא לא קצץ על קניה כזו, ולפעם הבאה- שישבו קודם ויחליטו על סכום שנכון להם להוציא על תכשיטים, מתוך החלטה משותפת ומחושבת.

הוצאה כזו מחייבת היערכות מראש ולא החלטה ברגע

לענ"ד, גם ברפואה דחופה אין להחליט ברגע/ ללא עוד חוו:ד

גם הוצאות של 5 שקל, לענ"ד יש לגבש עמדה בעניין

אך מסכים לדיוק 

מפריע לי שרוב הנוכחים התייחסו לזה כ"מוקצה" גמור

תכשיט יקר לאשה- בוודאי ובוודאי שכן.

המלומדים כאן לא למדו גמרא שאשה שמחה בתכשיט ובבגדים?

כל מי שלא רוכש לאשתו תכשיט יקר כלבבה (בפרט אם היא אוהבת מעט תכשיטים אך יקרים) מדיר מעצמו ברכה. גם זאת כתוב הוקירו לנשיכן וכו'. הרבנית ימימה מזרחי שתחי' מדברת על זה המון והיא פשוט צודקת.

לי אישית יש מעט תכשיטים אבל בעלי דואג לקנות לי יקרים ויהלומים כמו שאני אוהבת. הוא רק מתעשר מזה. מכל בחינה. רוחנית וכלכלית. "עושר" לא נקנה במיליונים בבנק אלא בברכה כללית בהכל. אשה שמחה בבית- הכל זורח בבית. נקודה.

אלו לא מותרות!!!!!

הדברים יפים על אחת כמה וכמה על אנשים שמרוויחים יפה.

הגברים לא יודעים כמה נזק הם עושים לעצמם כשהם לא מרצים את נשותיהם בעניין זה.

אפילו סבי זצ"ל ( תימני "עתיק") נתן כסף לאבי לרכוש לאימי טבעת יהלום ראשונה בחייה, כי הוא חי חיי תורה.  

ולכך- היקרה, שפתחה את הנושא:

בעלי בא מתרבות שתכשיט יוקרתי הוא בילט אין.

אולם, לא כל הגברים באו מתרבות כזו, ויש נשים (שאני מתקשה להבין) שפלסטיקים משמחים אותן, אז זה עדיין לא נורמה, תכשיט יוקרתי.

את צריכה להבהיר לו בחכמתך או באמצעות מישהו שידבר על ליבו בעניין, את החשיבות מבחינה יהודית ובעיקר בשבילך.

כמו שהרבנית ימימה שתח' אמרה פעם- אין מחיר יותר יקר מאשר אישה עצובה בבית. ( או משהו בסגנון)..

רכישת תכשיט לא צריכה להיות קשורה לחסכונות לעתיד. ממש לא.

בהצלחה. והלוואי שכל הגברים יתעשתו ...

מבינה אותך לגמרי.

זה שפלונית "מתקשה להבין" שלא כל אחת צריכה מה שהיא, לא הופך את האחרות לפחות.. אולי זה ההיפך?

כל תכשיט שאינו "יוקרתי" הוא פלסטיק?...

אשרייך שאת שמחה מפרח מבעלך...

[לא קראתי את השרשור, התייחסתי ספציפית לזה]

אך לאשה שמתאים לה, יש לדאוג שתקבל- "עולה עמו ואינה יורדת עמו"

אתגר כלכלי-

להשוות תכשיט יקר להמון תכשיטים זולים/ שייטל יפה לעשרות מטפחות שמחזיקות מעמד עד שדוהות

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי וכן אין לי כסף בשבילם!!!! ושתינו מרוויחים משכורות מאוזנות עם רכב ודלקן מהעבודה

ולא אתן לבעלי להכניס אותנו לחובות בגלל כמה נשים כמוך שחושבות שתכשיטי פלסטיק גורמים לאישה עצבות???

אנחנו כל כך מאושרים ושמחים במה שיש לנו בלי ה"בילט אין" המטופש שלך!!!!

אושר לא נמדד בתכשיט מיהלום או מזהב או ממותג.....

איפה את חיה? אושר מגיע מעומק של בנייה פנימית ששום תכשיט בעולם לא יכול לקחת לך או לתת לך!

וכמו שכתבה לפניי ש"היא שמחה בפרח", לא יזיק להרבה נשים ללמוד ממנה.

אישה צריכה להיות צנועה ולבקש מבעלה כפי יכולתם הכלכלית. 

ולפותחת צורם מאוד שרשמת פעמיים מגיע לי? וקישרת זאת לעבודתך והכנסתך, גם לאשה שלא עובדת קונים תכשיטים רק ברצון ובזמן המתאים לשניכם!

תכשיט בכזה סכום, לאנשים שמרוויחים כמוכם זה משהו ששוקלים יחד בבית וחושבים האם זה באמת חשוב?

וזה הגיוני שהוא מעריך אותך גם אם הוא רוצה להיות שקול.

תכשיטים עם יהלומים לא מעניינים אותי-

לו הם כן היו מעניינים אותך, ק"ו שהיית מתקשה בלעדיהם עד כדי כך שהיית מתייעצת ע"ג הפורום , 

או לפחות שהיית מוכנה לקבל שזה כן מעניין מישהו אחר,

היה לך אפשרות לשים עצמך בנעליים של הפותחת / לחוות דעה

וכמו שאמרתי, חז"ל על דברים כאלה חיוו דעתם עולה עמו ואינה יורדת עמו

לפי הנתונים הם במצב שמאפשר קנייה כזאת

מבין השיטין נראה שהמצב הכספי מאוזן ומאפשר, נ"ל שאף הוזכר על ידה שזה המצב.

ח"ו להכנס למינוס

אבל שוב, חורה לי שהוצאה כזו תוגדר כ"מותרות" באופן כזה מוחלט

חז"ל רואים בעין יפה (גם) את העושר כשממונן ומיוחס באופן נכון

ושוב, איני דן ספציפית בשואלת-

אלא בעצם העניין לראות פסול בקניית תכשיט, שדרך אגב אצל קהילות מסויימות זה סטטוס קוו גם לעניים

אמרתי שתכשיט זה מותרת. תרצה או לא תרצה.

לכן חשוב לשקול באופן נבון האם יש יכולת כלכלית כזאת.

אם יש- בכיף, למה לא? שתתפנק! שתקנה גם ב10,000 אם היא יכולה ורוצה.אני לגמרי בעד שתקנה לעצמה דברים שטוב לה להיות איתם וכיף לה ללבוש אותם.

אבל אם אם אין יכולת כלכלית- זה בעייתי מאוד. ולא נכון לקפוץ פה בציטוטים מחז''ל על מקרה כזה.כי אף אחד לא היה אומר לקנות תכשיט על חשבון דברים שנצרכים ליום-יום.

בין השיטין היא אמרה שהיא מרוויחה טוב. אך היא לא אמרה כלום על ההוצאות שלה, כמו שאמרתי. ככה שהכל פה זה דיי ניחושים, גם שלי וגם שלך.

אבל נראה לי שניסית קצת לבחון את הקשר שלכם בכלים מסוימים שלך- לפי מה שלך נראה השקעה ואהבה וכו'...

אבל כל אחד מביע אהבה בצורה שונה - אולי מההסתכלות שלו מעשים אחרים מביעים את זה ונראה לו מוגזם להוציא סכום ככ גדול על תכשיט. הרי את לא יכולה לדרוש ממנו את אותו צורה לבטא שהוא מעריך ואוהב.

בכמה מפגשים תוכלו לחדד ולהגביר את הקשר, ממקום יותר עמוק מהשאלה הספציפית של ה5000 שקל

מדובר שיש לכם כלכלה יציבה וקשר יציב, אין בעיה להיעזר בגורם שיעזור לכם לראות משהו שאתם כעת לא רואים

אולי כל השאלה נולדה ממקום בו אתם מתקשים לעבור, והיה יכול ליפול גם על שאלה של 500 שקל- שדרך אגב גם סכום משמעותי באופן מסויים

בכל אופן נראה שאתם בוגרים שניכם, ומסתדרים, וממקום כזה יותר כיף להגיע ליועץ- מאשר ממקום של מריבות

זה יכול בהחלט לתרום

בהצלחה

וכמובן שהשאלה פה היא על כסף, זה יותר מזה. את רוצה שהוא יצא מצורת החשיבה ומהמנטליות שלו. הוא לא רוצה. זכותו.

ייעוץ קצר יעשה לשניכם ממש טוב... 

(ובהרבה פחות כסף)

פער בתפיסה לגבי תכשיטים (ולא רק תכשיטים כמובן) הוא דבר שקיים בכל מקום. בין תרבויות שונות, בין מקומות שונים. 

אפשר לראות את זה גם כאן בשרשור.

אצלנו אחרי שהתארסנו חמותי אמרה לבעלי שהוא יכול לקנות לי תכשיטים ב8000 ש"ח והתנצלה שהם לא יכולים כרגע להרשות יותר... אמרתי לו- אין מצב!!! אני לא הולכת עם תכשיטים בסדר גודל כזה. מגנוליה זה לגמרי מספיק

אצלם זה כך, חמותי מקבלת כל יומולדת תכשיט בכמה אלפי שקלים. זה קשור בעיני לגמרי למנטליות.

נראה לי שרוב המגיבים התייחסו לשאלת התכשיט ועלותו, ולא לנקודה שהיא בעיני המשמעותית ביותר.

כתבת בסוף דברייך שאת יודעת שהוא אוהב ומפרגן, ואני בטוחה שזה אכן כך, אבל אולי בכל זאת את צריכה להרגיש את זה ממנו יותר. 

חשוב לזכור שלכל אחד מכם יש את הזכות להיות מי שהוא. זכותך לרצות מאד את התכשיט ולתת לזה משמעות של הערכה, וזכותו לחשוב שזה סכום גבוה מידי ושלא זו הדרך להביע את הערכתו כלפייך.

אם ניגשים לדבר מתוך נקודת ההנחה הזו לדעתי יש יותר אפשרות להגיע לפתרון מתאים. 

אני מניחה שאם תצליחי להעביר לו את התחושה שאת זקוקה להערכה שלו מאד, שיצאת מגדרך בזמן חופשת הלידה ואף שאת מבינה שבשבילו להוציא כזה סכום על תכשיט זה לצאת מגדרו היית רוצה שהוא יבוא לקראתך בעניין הזה, שזה יעשה לך טוב.

מתוך כך כדאי אולי להגיע להסכמה גם לגבי העתיד (איזה סכום מתאים להוציא לאיזה אירוע למשל) על מנת שלא תרגישי שזה חוזר על עצמו שוב ושוב.

שלום לכולם

אף על פי שנכתב כאן די הרבה 

אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם.

אין ראוי יותר מלרכוש תכשיט לאשה אהובה האם ערכו או עלותו של התכשיט זו הבעיה של הכותבים השונים.

כל זוג נמצא במצב כלכלי שונה לכל אחד טעם שונה, ואין כל בעיה למי שיכול להוציא סכום שכזה שיוציא .

ראוי שכל אחד יבדוק את עצמו ביחס לעצמו ולא ביחס לזולתו.

ובנימה אישית בה' נשואה בשמחה ילדים מתוקים בעל נפלא רק מה ממש לא מפרגן בעניניי תכשיטים.

שנים שאנו חוסכים לעתיד ילדנו ותמיד עם אצבע על הדופק עד שיום אחד פשוט הפסדנו סכום גדול מחסכונותיהם, מה יצא לנו משנים של חסכנות בלתי פוסקת???

כלום .

אז קדימה תהנו ממה שיש לכם לא באופן חסר אחריות אבל גם לא בחסכנות מופלגת

אני קוראת את דבריך ומרגישה את הקושי שלך להירגע, משהו בפנים מציק לך, וזה לא דווקא התכשיט שלא קיבלת, אלא מה שהעובדה הזו מסמלת בשבילך. אני טועה? ואם כן, כאן המקום לשאול את עצמך איפה זה פגע בך. ולנסות להכנס עמוק עמוק פנימה ולבדוק על מה זה יושב, איפה עוד זה מגיע, ומה משותף לכל המקרים האלו, כי אני מבינה ממך שאתם חוזרים על עצמיכם לאותה הנקודה שוב ושוב, כלומר יש איזה דפוס מציק ועצוב שחוזר על עצמו מידי פעם והיית רוצה לשנות אותו. אז זו ההתחלה.

השלב הראשון יכול לקחת לך זמן, וזה בסדר גמור, ייתכן שזה לא יבזיק לך ברגע הראשון אבל זו תהיה תובנה בונה כשתגיעי אליה, כי אני יכולה לומר לך מנסיון עם הרבה הרבה זוגות שמגיעים עם סיפור כזה או אחר, וכשאנחנו מנסים להכנס ל"מה שמעבר" לסיפור, שם, ורק שם טמון הסיפור, כי היום זה תכשיט אתמול משהו אחר ומחר משהו אחר, והדבר הראשון בדרך לריפוי הוא המודעות, ואם מטפלים בשורש אז כבר נמצאים במקום אחר בבנית עוד אבן בזוגיות שלכם. שתעזור לכם לייצר סיפורים מועדפים בחיי הנישואין.

אם תרצי עזרה בשלב זה, או להתקדם אחר כך תוכלי בשמחה לפנות אלי. חיה וסרמן: 050-4103860

הכי עלה לי חזק-

אני שומעת את ההצפת הורמונים של אחרי לידה עד----------------------------------------------------פה, איפה שאני

(דרך כל החוטי אינטרנט בכל הקילומטרים שלהם) 

יקרה, תירגעי

בעלך אוהב אותך, מפרגן לך, מעריך אותך מאוד 

הוא רוצה לשמח אותך, הוא רוצה לתת לך מתנות יפות, 

הוא רוצה לתת לך משו שיביע את ההערכה שלו על הלידה ומסביב לזה

אבל תני לו לעשות את זה, להביע את זה באמת

לא בשליפות מהמותן כי ראיתם משו בקניון

בעיני לקנות כל דבר בעולם בסכום כזה, או בסכום של עשירית ממנו-

בלי לדבר על זה בבית מראש, לקנות רק כי ראינו בחנות-

זה צורה לא נכונה של ניהול כסף, 

וצורה לא נכונה של ניהול צרכים ורצונות, חפצים שיש בהם חפץ. 

ולכל מי שהתפלאו על בעלי (אדמין) ועל מה שהוא כתב-

אז אני מסכימה איתו

תכשיט בשווי של יותר מחצי משכורת חודשית זה מופרך בעיני

זה לא משמח אותי להסתובב עם משו יקר ככ, רק ממלא חשש. 

ואילו/ כשבעז"ה יהיה לי סכום הזה כדי לפנק אותי אחרי לידה-

מיעוטו הולך על תכשיט (כי זה יפה כיף ומשמח)

ורובו ילך על משו אחר שיהיה לי משמעותי, במיוחד שיהיה לי משמעותי לתקופה של אחרי הלידה וההתאוששות ממנה 

(רעיונות? המון! בית יולדות, חופשה של כמה ימים, בייביסיטר קבועה לחודשיים כל יום, עוזרת בית לחודשיים, אוכל קנוי לשבת לחודשיים, מדיח כלים, מוניות, משאבת הנקה חשמלית, ציוד אחר שיקל על חיי בצורה משמעותית...) 

(וכן- אין לי בעיה שקבלה ממונית תהיה הפתק של המתנה שלי... זה דבר שאני שמחה בו ומפנק אותי) 

בתגובתך קשה לך לקבל שתכשיט זה ה-דבר שמשמעותי לפותחת השרשור.

את מתארת לאן ילך הכסף במקרה שלך - לדבר שמשמעותי עבורי: ומתארת מהו.

לפותחת תכשיט זה משמעותי וכמעט הכרחי, אחרי לידה.

זו העובדה.

ועכשיו על סמך זה אפשר להבין אותה ולתת לה להבין/לשער את העמדה של בעלה.

גם לי תכשיט אחרי לידה (או לחג, או ליומיום, או לזמן אחר...) זה מאוד משמעותי לי

תבררו עם בעלי- כמה שיגעתי אותו.... 

אבל בין משמעותי לי- לבין להוציא על זה משכורת חודשית שלמה- יש מרחק גדול...

האומנם מה שמשמעותי לה זה תכשיט יקר כל כך? 

היא רוצה תשומת לב? או אפיק השקעה כספי? 

אני מרשה לעצמי לעורר שאלה על עצם הנחת היסוד שלה 

כי זו השאלה שבעלה שואל. 

אם היא תגיד כן- זה מספיק משמעותי וחשוב ובנפשי ממש לקנות תכשיט ככ יקר- אז שילכו על זה, לבריאות להם.

אגב- אם כבר קונים תכשיט יקר- 

שווה יותר לקנות מאמן שיוצר, ולא מחנות בקניון שהכל גנרי ותעשייתי... 

(מתנחלת....) 

לא, אם יש מצב אחר שאני בעומס גדול- אני אקח מונית. 

אבל הכוונה שלי היא שזו תקופה שממילא הגוף הנפש הידיים העצבים בעומס גדול-

ולא חייב להיות מסוגלת בו לנהוג לעצמך, או להיטרטר באוטובוסים-

אפשר להקדיש תקציב למוניות, לדברים שבמצב חיים אחר היית מתאמצת קצת ונוסעת 

לא משהוא שהייתי עומדת בו

לא מהפחד ולא מהמרחק וכו

כל הכבוד לכם

אני מרגישה שמי שגר בעיר ועוד באיזור המרכז זה ממש מסירות נפש מבחינתו!

איך אפשר לגור שם?

אחרי 24 שעות של שבת אנחנו רק רוצים לחזור הביתה...

ואגב, יותר מפחיד אותי, מבחינת חינוך ילדים, לגור בעיר. אני אוהבת את התמימות שעוד נשארה פה ושם במחוזות ההתנחלויות. בעיר זה ממש ממש נדיר, לפחות זה מה שאני ראיתי.

אני בטוחה שהתמימות של הילדים שלי לא שונה בגלל שאנחנו לא בהתנחלות

אבל יש הבדלי מנטליות, וזו עובדה. אפילו ביני לבין אחותי אני רואה הבדלים.

אבל תודה על ההערכה  

רק חבל לכם.

אם כבר אתם עושים מעשה כל כך פטריוטי, תעשו אותו "לשם שמים".

החיים נראים אחרת.

נזקים, חלילה שלא יקרו, יתקבלו אחרת.

כלכלית תלכו לגור בביטחה בצפון/דרום.

ממני, המעריכה את החיים בישובים, אך עירונית בדרכי.

א. יופי שאתם מרוויחים יפה.

ב. אני חושב שפירשת לא נכון את תגובתו. זה לא מראה כלום על כך שאינו מוכן "להשקיע בשבילך"..

לאיש ממוצע, 4900 ש"ח לתכשיט, נראה המון. זה טבעי לגמרי. לא קשור לכמה כסף אתם  מרוויחים או יש בבנק..

לכן, אל תקחי את זה כלל כמעיד על משהו ביחסו אלייך.  זה יותר "מחאה" כלפי החנות.

אז את ממש יכולה להירגע...

אם באמת "שווה" לקנות תכשיט בשווי כזה, כבר ענין לדיון ביניכם. זה באמת נראה הרבה. את יכולה להגיד לו כמה זה חשוב לך (אם באמת חשוב לך - ולא רק כי הרגשת שזה מעיד משהו על היחס..), ואולי לכבוד האירוע המיוחד, "ישתכנע" לקנות, מהלב.

אבל באמת זה לא מראה על יחס. פשוט מושגים שונים ביחס לתכשיטים וכסף.

ובאמת - העיקר אינו הנושא הזה, אלא כמו שחשת - היחס. תנוח דעתך, ותמשיכו לבנות יחס אוהב ביניכם.

וזהו? אם הוא היה קונה לך את התכשיט הזה הכל היה בסדר???? אני משום מה לא בטוח.

כי את עובדת ומרוויחה יותר ממנו, אז למה הוא צריך לאשר קניות.

אם זה מפריע, אז זה משהו שאת צריכה לחשוב עליו עם עצמך, שזה הכסף של שניכם, לא משנה מי הרוויח, וגם את לא היית רוצה שהוא יחזור פתאום ויגיד שקנה לעצמו משהו בכמה אלפים בלי להודיע מראש.

 ודבר נוסף שכבר אמרו פה, אני מניחה שהיה לך מאד לא נעים שהוא זה שאמר למוכרת שזה יקר מדי ולא בא בחשבון. זה מביך. כאילו בעלך אחראי על התקציב בלי לשאול אותך, לעיני זרים. על זה תדברו, אני בטוחה שהוא יבין - אתם צריכים לדבר ביניכם בשקט ובסוף הדיון ביניכם אחד מכם אומר מה החלטתם. זה נכון לכל תחום. אתם זוג, לא עונים לבד. כך נכון בעיני.

ודבר שלישי, בכלל לא כדאי לקנות בגראס. הם גנבים והעיצובים שלהם הם מאד תלויי אפנה ועלולים להימאס. עדיף לקנות במקום שבררתם עליו, ודברים בעיצוב קלאסי - אם קונים דברים יקרים יחסית. יכול להיות שעוד כמה ימים, או כשתלכי בקניון שוב ותראי את התכשיט הנ"ל, תגידי בליבך תודה לבעלך שהציל אותך מקניה נחפזת.

בהצלחה! תדברו על זה! תגידי לו כמה נפגעת ושזה מאד חשוב גם איך ואיפה אומרים!

את לא ב"ראש" שלה. את מעבירה את הדברים כאילו הדיון הוא "של מי הכסף"..

מה שנראה מדבריה, שהיא פשוט רצתה כ"מתנה" ממנו. והענין היה ההרגשה הסובייקטיבית כאילו היא לא שווה מספיק בשביל זה..

ואין בעיה נוראה, אם הוא אומר למוכרת שזה לא בא בחשבון. לא מדבר אל אשתו בפניה, אלא "מחאה" על המחירים שם. אמנם כתבת "כך נכון בעיני", אבל לא בטוח שאצל אחרים. בהרבה משפחות זה כך, ונותן הרגשה טובה לשניהם, מזוית אחרת.

[וכדאי להיזהר מהביטוי שאמרת לגבי החנות. שמיה"ל]

אמנם ממש לא קראת נכון מה שכתבתי, אבל ניכר שבגלל הקריאה הסובייקטיבית נפגעת קצת - אז סליחה על ההרגשה הלא-נעימה שנגרמה לך.

ב. זו לא היתה "הערה על כל מילה".. הכוונה שלי היתה לומר שאני חושב שמה שהצעת לה, הוא יכול להיות נכון לגבי מי שהבעיה שלה היא כמו שתיארת (ש"צריכה אישור" וכד'), אבל שאני חושב שהבעיה היתה סתם כי רצתה שיתן מתנה ברצון. אגב, כך, אמרתי גם שדווקא יש כאלה שנוח לשני הצדדים שהבעל "חותך" במקרה שמוכרת הגזימה, וזה כמובן לא מכוון כלפי אשתו. תיאור מציאות בעלמא.

אז זו פשוט דעה על מה היה מדובר. חלילה, לא "הערה על כל מילה". שוב, באמת מצטער על התחושה הלא-נעימה שנגרמה, ללא שמץ כוונה לכך..

ג. לגבי ההערה על החנות, ברור שכוונתך לטובה, אבל מה נעשה.. הביטוי עליהם היה חריף מידי.

תפתיע אותה פעם. במשהו שיראה לה לא "שקול" מבחינתך.. זה לא צריך להיות הרבה פעמים, אבל זה יראה לה שאתה יכול "לצאת מהריבוע" שלך בשביל לשמח אותה. וזה לא חייב להיות תכשיט, יכול להיות משהו מפנק אחר (לא כדאי שאתן רעיונות כאן.. אחותי, לדוגמא, חסכה בסתר במשך שנה, כדי לעשות לבעלה משהו מפנק ל10 שנות נישואין שסתם כך לא היה מפרגן לעצמו)

וזה לא סותר את זה שאני ממש מבינה אותך, גם בתור אישה.

אבל שאלה נוספת היא, למה ה"חלוקת תפקידים" שלכם היא שאתה האחראי על הכסף והיא זאת שצריכה להרגיש ש"מגיע לה"? היא מרויחה יותר ממך, מן הסתם אישה חכמה ונבונה, שבו ביחד ותחליטו מה ומו. וכמה אתם מוכנים להוציא על דברים "מיותרים" שעושים טוב לנשמה. ששניכם תהיו ביחד אחראים על התחום הזה ותרגישו אחראים לעתיד שלכם באופן שווה. ויש גם מצב שצריך להקשיב קצת יותר לרצונות שלה, לחיות ולהנות מהרגע ומזה שיש יכולת לפעמים ולא רק לחשוב כל הזמן על העתיד. צריך איזון שכל בני זוג צריכים למצוא בו את שביל הזהב שמתאים להם (ולי ברור, שיש דברים בהם לבעלי חשוב להיות לארג', אז אני הולכת לקראתו, למרות שבטבעי אני יותר חסכנית. אבל ביחד מוצאים את האיזון שמתאים לכל זוג, כדי לחיות יחד בשלום ובשמחה)

ואולי מה שמפריע לך דווקא ממש לא מפריע לה..

לי למשל מאוד נוח שבעךי מנהל את הכספים, ואני דווקא שמחה שהוא עוצר בי לפעמים כי אני נוטה פחות לשיקול דעת כלכלי ממנו..

סתם דוגמא כדי להמחיש לך שיש גם צד שני..

היא, לא נראית כמגיבה כך, אלא כ"מגיע לי"...

ולהגיע למצב של "מגיע לי" זה לרוב להפגין "כוחניות", הרבה פעמים מול "כוחניות" שהיא ראתה מהצד השני (באיזו זכות הוא אומר למוכרת "לא רלוונטי" בלי להתייעץ איתה, זה כסף שהיא הרוויחה בזעת אפה?... לי חסרה פה האמירה, בואי נתייעץ על זה ביחד מחוץ לחנות, אפילו אם המוכרת מאוד הכעיסה אותו... או לפחות התנצלות לאחר מעשה על כך ש"החליט" בשביל שניהם. ברור שלא חייבים להחליט עכשיו בצורה "רגשית", אבל למה לא להחליט ביחד? למה המילה האחרונה צריכה להיות שלו והיא צריכה לבוא ולהתייעץ על גבי הפורום?)

וכשמישהו אחד לוקח אחריות על משהו, הרבה פעמים השני מוריד אוטומטית אחריות, מה שרק עוד יותר מעצבן את הצד הראשון וחוזר חלילה. וזה יכול להיות בעוד הרבה תחומים. אם זה נוח לשני בני הזוג, סבבה. אם לא, אפשר בהחלט לשנות את מצב התפקידים והסמכויות בבית.

דורי דורות של משפחות יהודיות נהגו לקנות תכשיטים לנשים.

גם יהלומים ונוצצים ויקרים ושעון זהב ומה לא.

אז נכון שפעם זאת היתה השקעה - משהו שהערך שלו לא יירד, ועובר גם בירושה וכו', אבל 5000 שקל זה מעט מאד לעומת מה שהיו משקיעים פעם.

וגם היום בציבור החרדי, במיוחד החסידי, רואים נשים מסתובבות עם המון זהב עליהן.

בציבור הדתי לאומי הרבה דברים נתחדשו, והנהגות ישנות הלכו לאיבוד.

אז הזלזול בתכשיטים יקרים פה, שנאמר בדרך כלל בנחרצות רבה, נראה לי לא במקום.

זה עניין תרבותי, ויש לו מקום מכובד במשפחה היהודית (שלא תגידו לי שזה משהו שלילי מהתרבות המערבית המודרנית), והזלזול והאמירה שהשקעה באישה היא בזבוז, הם הגישה החדשה שטעונה ברור.

היו כאן כמה מגיבות שכתבו שהן מעריכות תכשיטים יקרים. אי אפשר להתווכח עם זה כי מי שלא אוהבת זול, לא תלבש ולא תהנה מתכשיט זול. מי שיכולה להנות מזה או אפילו לא שמה לב להבדלים, מעולה, היא "low maintenance".

אלה שמתחת לקו העוני אין להם תכשיטים יקרים.

גם בציבור הדתי לאומי יש מתחת לקו העוני ויש עונדי תכשיטים יקרים.

האם זה ששניהם מאותו ציבור אומר שהציבור הדתי לאומי הוא חסר אחריות כלכלית, אין לו מה לאכול ועונד יהלומים?

"להתרים אותנו בשבילכם", על זה הייתי אומרת אהמ אהמ.. שנזכה כולנו להיות תמיד מן הנותנים ולא מן הנצרכים.

הדיון הוא בעיקר על "גבולות האפשרי והנורמלי" כמו שציינת - על הנורמלי. לא על מה שאי אפשר, אלא כשאפשר, כמה משקיעים.

ומה נורמלי להוציא, לגבי זה רק רציתי לציין שזה עניין תרבותי.

והתרבות שאומרת להשקיע סכומים גדולים יותר בתכשיטי האישה היא לא שלילית אלא מבוססת דורות רבים ביהדות.

ולכן צרמו לי התגובות שאמרו שזה בזבוז ומי קונה תכשיטים כאלה יקרים.

 אבל MP8 סיכמה יותר טוב, אז חבל על הקשקושים שלי..

את כמהה להמון הערכה

גם כי את עובדת מאד קשה

גם כי ילדת

וגם בגלל העובדה שלא הספקת אפילו לנוח מעט בחופשת הלידה.

אני חושב שמה שחסר לך זה לא הכסף אלא ההערכה.

לו בעלך היה אומר בדומה לר' עקיבא לרחל:

הייתי רוצה לקנות לך תכשיט ב100000 שח,אלא שאני חושש להוציא סכומים כאלה...

 היית אולי נרגעת.

אז אולי כדאי לעצור את שטף החיים ולומר לבעלך מה את חשה.

עוד לא מאוחר לתת לך המון הערכה כי זה בעצם מה שאת צריכה.

את יודעת שהוא אוהב ומפרגן אבל זה כנראה לא מספיק.....

בעלך אוהב אותך ודואג לך ללא קשר לתכשיט שיקנה לך

את וודאי שווה הרבה יותר מהתכשיט

ומתנה ללידה כבר יש לך

מזל טוב!

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)