כל הגב שלי תפוס ממנה

צ'פחה שה' רק יודע מאיפה היא הביאה תעוצמה הזאת.

לא אוהבת צומותתת

בכלל בכלל לא.

ומדרשה זה הדבר הכי מושלם בעולם!

ואם הוא עם חברות שלי אז למה לא?!

יוו היה מושלם!

זה היה פשוט מגוחך כל כך איך שהחמשושיות הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח.

מזמן לא כאב לי הראש

פשוט מושלם לי שעכשיו הוא כואב.

אני עייפה כלכך 

ואי אפשר לישון בשקט בעולם הזה

ואתמול הלכתי לישון בארבע והיה לי קר

ויואו לישון על הרצפה בחדר מזרונים זה השלמות במיטבה.

יואו

אני רעבה 

וצמאה.

וישלי מלאמלא מסקנות

כמו שבגלל שהפכו את י' טבת ליום הקדיש הכללי בכיתי היום 

וכולם בכו

והרב דמע ונשבר באמצע הדברים.

היה טקס מפונפן מידי.

וכל זה ממש מיותר ומצד שני לא

כאילו

לאידעת

זה היה קשה ממש.

אני צריכה את יום שישי ממש ממש עכשיו.

ואז יהיה שבת. ויהיה שקט

ושיראל תשמח

יאא והוא נוסע לאומן מחר, מי היה מאמין

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול