בס"ד

 

|מקווה שאשאר כאן עד מספיק בשביל זה|

אני רוצה.

באמת שאתם נהדרים.
אז השיר הוא כמו סונטה במבנה של הבתים עצמם, אבל לא בשיר עצמו.
תקראו לאט.
לשיר קוראים מעוף מתוך הארץ.

עץ תפוז השיל פריו,
ואני עמדתי שותקת.
נחבאת בתוך שמלה ירקרקת,
הבטתי מעלה מתוך המחבוא.

שמיים ריקים, עמוקים, נחשקים.
לו להקת גוזלי ציפורים
חצתה את הגן במעוף גיבורים,
לא הייתי טובעת במעמקים.

כי נשאתי תקוות כשהבליח האור
מבין עפעפיי הדקים הקמוטים
אך לא עוד אניחם לצנוח שמוטים,
ורק אביט מעלה- להינשא על ציפור.

או-אז אדע ואבין ואשכיל,
איך לעוף בשמיים חדה וזוהרת,
קדימה, למעלה. קדימה חותרת,
ולא עוד לארץ ליפול כפיל.

ורקמה דוקרת כריות אצבעות,
ומחט חודרת בינות הבגדים,
יישמטו על הארץ, להיתלות על בדים,
בדי עץ תפוז שהשיל לי פירות.


זהו. ויש שני משפטים שאני פשוט מעריצה ואחד שאשמח לשנות.
ובד זה ענף, למי שלא יודע.
כמו האילנות כל כך כבדים כופף הפרי את הבדים שזה שיר הערש האהוב עליי.
ותודה ללאה גולדברג על כתיבתה ועל שירה העץ שנתנו לי השראה.

אחח. את קלאסיקה, את.

יפהפה. לגמרי.

בס"ד

 

זה חדש לי, צורת החריזה הזו.

היא פשוט גאון של שירה

(למה, למה אין לי התראות)