בס"ד

החטא הוא אב לתפארת

תולדותיו רבות ורעות

עוונות נגררים בשרשרת

ככתוב, "למוות תוצאות"

(ועכשיו צריך לחשוב על בתים נוספים. למרות שאני בכלל עסוק בדברים אחרים. אבל טוב שזה פה, אחרת הייתי עלול לשכוח את זה)

(הרב כותב איפשהו שהחטא של האדמה היה הניתוק בין המעשה הטוב לתוצאות. אבל משום מה נראה לי שהניתוק הזה אינו קיים בצד האחר. זה הגיוני בכלל?)

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול