אני לא טובה בלהיזכר
אז פשוט היה כיף
יש לי זכות שיש לי כאלה חברות שוות
ול@פיתה פיתה יש משפחה מתוקה מתוקה
לצעוק ולשיר באוטו עם הדיסק זה כיף
@מישי' מאפושו' - מסתבר שאני בור ועם הארץ בשירי הארץ
ואת אחלה נהגת 
אתן מדהימות. פשוט כיף ומנקה לדבר איתכן.
תודה, תודה, תודה.
אנשות נדירות כולכן.
פעם הבאה חינה, כן?
שרשרו מסקנותיכן
צריך לדעת להרפות ולהעביר.
משפחת פיתה מגניבה מאוד מאוד אפילו. לא תודה. 
הנ"ל מיוחדות אחת אחת שתיים.
רוב מה שיש לי להגיד לא ייכתב פה.
זה לא כייף לראות ולשמוע את עצמי בצילומים. זה לא כמו שזה אצלי בראש.
@נדנדה כתומה. חסרת לי מאוד מאוד ויש לי המון מה להגיד לך אבל אני מסננת.
פ'ם הבאה חינה.
אבל גם נדנד ואביגיל כמובן.
ועוד כמה אנשות אם הן תהיינה מספיק לא-סנוביות.
היה אדיר. אתן מצחיקות ומתוקות אחת אחת.
ובנניתה. את טהורה וזהו.
והילדים האלה! מגניבים ורווקים. אבל הטרמפולינה הכי מגניבה. ורווקה גם
עריכה: אאוטינג.
כישוף כושלבס"ד
אבל לא רלוונטית
ארז לעומת זאת לא נשוי ושומע הצעות 
פינג.מיכל =>בס"ד
*בננית*אין כמוך!! 
מאוד אהבתי את המסקנות עם האמפתיה. גאוני.
הטרמפולינה גם כן
חשבתי שהגעתי ללונה פארק
מה זה הגודל הזה? 
(מה הרב דסלר אומר? הסבירי נא לי)
את הת' והנ' אני אתלה על הקיר נראלי.
וגם את האמפטיה.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
