היה לנו אותו סיפור עם ילד בן 4.

הסתבר שהגננת היכתה את הקטנים שהיו סביב גמילה. הסיפור פרץ החוצה אחרי בירור עם עוד ועוד הורים.

הסתבר שכבר בתחילת השנה עזבו 4 ילדים את הגן, ילדים שהוריהם הבחינו שמשהו אינו כשורה.

הבן שלי לא ספג בעצמו אלימות. הוא רק היה עד, וזה השפיע עליו קשה והיו לזה השלכות חמורות.

בסופו של דבר, אחרי שישב חודש בבית, המפקחת, שלאורך כל הדרך גיבתה את הגננת, הסכימה להעביר אותו גן, בתנאי שאנחנו מושכים את מכתב התלונה. בבירור שעשינו עם אתם הורים שילדיהם עזבו את הגן בתחילת השנה, זה מה שנאמר גם להם על ידי המפקחת. 

הגן הזה נסגר בסוף השנה, והגננת הועברה לשכונה אחרת, כאילו כלום.

אני לא אומרת שזה מה שקורה אצלכם חלילה. אבל חשוב לי להעלות למודעות.

יתכן שיש ילד אחר שנטפל ומציק לו, יכולות להיות הרבה סיבות, מה שבטוח, זה לא קורה סתם. וגם לא מועיל, ואף מזיק, לכעוס עליו, למרות שאני מבינה אותך לגמרי.

יכול להיות שהכל סה"כ תקין ורק יש לחץ מצד הצוות בנושא הגמילה ו"מזכירים" לו להתפנות בדרך מלחיצה?

נסי לדובב את הילד לספר מה קורה בגן, בדרך אגב, ובלי קשר לעובדה שהוא מתלכלך. תמצאי שעה נינוחה ותשאלי אותו אם טוב לו בגן, אם הגננת אוהבת אותו, אוהבת את הילדים? איך היא אוהבת אותם?

נסי לעמוד מחוץ לגן אחרי שהדלת נסגרת ולהקשיב.

נסי לחשוב אם יש משהו מסוייג,לא גלוי ולא מזמין בהתנהגות הגננת.

אצלנו אפילו הסידור הפיזי של הרהיטים בגן היה כזה שהשאיר פתח צר להורים שבקושי השאיר אפשרות להיכנס לעומק הגן. הכל שידר נסיון לכסות על משהו.

גם אני שונאת ששולחים ככה, אבל לצערי נראה לי שזה ככה בכל הגנים.

מספיק שהן צריכות לטפל בפספוס עצמו, גם זה לא נעים, ובעקרון לא חלק מתפקידן, כי הילד צריך להיות גמול בעצמו. הן לא צריכות לנקות גם את הבגדים... (מצטערת לבאס, אבל מנקודת מבטה של הגננת - הגיוני מאוד. הן לא צריכות להתעסק בבגדים, הן צריכות לשמור על הילדים... ויש הרבה, זה לא קבוצות קטנות כמו במעון או אצל מטפלת פרטית).

ויכול להיות שהסיבה אחרת, שהילד "מפחד" או "לא נעים לו" מהשירותים בגן. שהילד "מתעסק" במשחקים ושוכח להתפנות. שהוא נזכר מאוחר ויש תור לשירותים. שהוא לא מצליח לבד להוריד את הבגדים ומתבייש לבקש עזרה. יכול להיות גם שקר לו וזה מה שגורם לפספוסים (בחורף יש יותר פספוסים מבקיץ). ואת מציינת שהוא רק חודש בגן, אם נכנס לא בתחילת השנה - אולי יש קשיי התאקלמות שמפריעים לו.

אם את יכולה, תשאלי אותו בעדינות, או תבקשי מהגננות לנסות לעקוב מה הסיבה, כי בבית את לא רואה פספוסים.

בכל מקרה, להתעצבן עליו זה לא יעזור...

ומה שכתבו, לנסות לעקוב לגבי מה שקורה בגן, זה גם חשוב, אם את יכולה, או לברר מול הורים אחרים, אם את מכירה, מה התחושות שלהם לגבי התנהלות הגן.

)

לבוא איתו לגן בשעות שקטות, כשאין שם אף אחד, או כמעט אף אחד, ולקחת אותו לשירותים אז. (בתיאום עם הצוות כמובן. אבל זה יכול להיות גם ממש מיד כשפותחים, וכמעט שאין ילדים). לחזור על זה כמה פעמים.

לאחר מכן לקחת אותו להתפנות בגן סתם באמצע היום, עם כל ההמולה.

העקרון פה הוא להרגיל אותו לשרותים בגן. הרי בבית הוא מתפקד מצוין בנושא. אז ליצור לו איזה חיבור, איזו היכרות, עם השרותים בגן.

וניסית להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן??

לפעמים זה ענין רגשי כלפי הצוות או ההורים.

ושנית אם היה להם מקום לשטיפת ילדים עם מים חמים מלא... אבל בגנים רבים אין חדר כזה...

מובן מאוד שלא מנקים אני אומרת כאמא שמקבלת את החבילות האלו מדי פעם... וגם כמטפלת בעברי. אין זמן לזה באמת, כל דקה שאת לא עם הילדים הם מתפזרים וחייבים לתקתק.

בכל אופן, אני פשוט דוחפת את הבגדים למכונת כביסה עם השקית

ומנערת את הבגדים פנימה (ללא השקית כמובן)

ומפעילה ללא ייסורי מצפון תוכנית של חצי שעה, לאחריה אני יכולה להמשיך את הניקוי בכיור וכו'

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....