"הכל סובב את האשכנזים". 

שיר. ריח. מראה. התרכזות בזיכרון מסויים מאי שם מהעבר. ועוד ועוד.

יש לי איזו תזה סביב התופעה הזאת, אך אכמ"ל.

אני מאוד נוסטלגית. אני חושבת שהבנתי את זה כבר בתור ילדה, ולכן הכנתי לי לי כל מיני 'מכתבים לעתיד' וכאלה, שיהיה לי על מה להתרפק בתור בוגרת

למה אני לא עשיתי את זה כשהייתי ילד?

בס״ד

היישוב שבו גרנו כשנולדתי.

זה קצת פסיכי..

גרנו שם בערך שנה

אבל כל פעם שאני מגיעה לשם אני פשוט מרגישה בבית...ומתמלא געגועים..

 השבוע נפגשתי בפתאומיות בשיר  שהעלה בי רגשות נוסטלגיה חזקים.

איזו התרגשות היתה  להיזכר במילים, שהולכות בערך ככה:

''...דורי מת

אם תירה בי, אל תירה בי, דורי מת.

חמם לו, חמם לו אורז,

חמם לו דורי מת,

חמם לו עוף.  (אחותי בטוחה שיש גם : חמם לו דג)

....''  

[מעניין אם מישהו מכיר... ]

אם אני שומע מוסיקה ששמעתי הרבה לפני חצי שנה או שנה אני גם נתקף נוסטלגיה כזאת, למרות שבקושי זמן עבר מאז.
ואצלי זה קורה גם עם סרטים.

בעניין הזה פעם שמעתי ריאיון עם מרדכי בן דוד והוא אמר שם שהרבה אנשים שואלים אותו למה הוא לא שר בהופעות את השיר הזה או את השיר הזה שלו. אז הוא אמר שתכל'ס כשאנשים רוצים שהוא ישיר בהופעות שירים מסוימים שלו מהעבר זה לא בגלל השירים אלא כי זה מזכיר להם את התקופות שאהבו בחייהם.

אנשים היו לוקחים שירים לועזיים ומנסים לדמיין מילים בעברית ואז עורכים את זה בסרטוני פלאש מהימים שהפלאש עוד היה בחיתוליו.
עשו את זה להרבה שירים.
היה איזה שיר הודי אחד, משהו "אג'ה אג'ה" כזה עם המילים "חומוס עושה כאב בטן", מישהו יכול לקשר לשיר המקורי?
ולגבי השיר הזה, בטח שאני זוכר, אחד הידועים שתמיד דיכא אותי (אני לא יודע אם זה המנגינה או המילים בעברית שהוצמדו).
אגב, זה "חמם עוד עוף" לדעתי, לא "חמם לו עוף". אבל בל ניתפס לקטנות.

דוקא אני אוהבת את סגנון המוזיקה הזאת. ביחוד את השירה.

רק חבל שזה נוצרי כזה... 

עושה ריאקציה.

כן, מה לעשות. חזנות אשכנזית דומה בסגנונה למוזיקה הכנסייתית.
ואני אומר את זה בתור אשכנזי.

איפה אפשר להשיג מוזיקה יהודית ברמת מקהלה כזו גבוהה?

אחת מאהבות חיי...

את מה שכתבת אני זוכרת!

אני זוכרת "חמם לו גם פירה... חמם לו גם פירה..." ואכן בסוף - "חמם לו דג!"

לגבי שאר המילים אני לא בטוחה ונראה לי שגם אז לא ידעתי את כולן.

אחח, נוסטלגיה 

"חכם לו גם פירה" היתה הגרסא במקומותינו במקום "חמם לו דורי מת" שאת כתבת.

ובנימה נוסטלגית זו... ליל מנוחה!

"הכל סובב את האשכנזים". 

בעיקר מסרטים ישנים. סדרות וכדומה.

כשיוצא לי להקריא לילד בן 5 ספרים ששימשו אותי בילדותי. ובמקום לקרוא את המילים יותר זורם פשוט לדקלם את כל הספר בע"פ.

"הכל סובב את האשכנזים". 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל