גוזמבות אני גידלתי
וליעד השב"כ נהפכתי
בלי רצון בלי הכנה
אני ברשימה השחורה של המדינה.
וכשמסוכן להיות גבעון
אני יוצא עם קפוצ'ון
נעלם להרים
כי אחריי כל העוקבים
בורח לאלוקיי
מדבר אליו את אשר עושים לי
צורח והוא ישמע אותי
כי מענים פה את הבן הכי נבחר.
זה שבועות אחים בנשמה חושב עליהם
במרתפים של השב"כ יושבים אשריהם
מתי אוכל להיכנס להוציא אותם,
ותיגמר חגיגת מפקירי בית ה'.
מאזיקים אל אפיקים בנגב
עיניים הסתומות יהיו צופות
ודומעות אל מול הישועה
מבשורתו של המשיח
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
