מערכת שצריכה לעבוד 24/7....

מועד ב זה... גלגול נשמות...?

אני מקבל את המוטיבציה להתאמץ רק אחרי שנבחנתי פעם אחת

לפני זה, אני בקושי מצליח להושיב את עצמי

פעם אחת כי לא הספקתי להגיע למועד א'.

ופעם אחת כי נכשלתי כישלון חרוץ. קיבלתי 30 במבחן.

אחרי שיחה עם המרצה ["ADD זה משהו אחר.. הייתי בודקת לך אחרת."] הפלא ופלא - במועד ב' קיבלתי 90. וזה לא שידעתי את החומר הרבה יותר טוב.

זה היה פשוט מעליב.

אני משתדלת מאוד מאוד שלא לוותר על מועד א'. לא אוהבת לדחות מבחנים.

אבל גם אין לי מבחנים גדולים שיוצאים חופפים אז אולי בגלל זה..

וזאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שאמרו לי שאני צריכה יחס מיוחד. זה פשוט לא חינוכי. בכלל. בכלל. בכלל. בכלל.

ולמה? כי אני עונה בתמציתיות! נו באמת. שנים לימדו אותי ש"בבגרות מורידים על עודפות" ועכשיו אני נכשלת כי עניתי קצר ולעניין?

לעזזל.

אני בעיקרון התגברתי על זה. רק כל מי שעוסק בחינוך - תזהרו מגישה כזאת.

האמת שאני לא לומדת חינוך, אבל בדקתי, ADD זה הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.

אז מי שיש לו ADD  עונה בתמציותיות?

ואגב, סתם חרטה שמורידים על דברים מיותרים, בפועל זה לא קורה, הסיכון היחיד הוא שהבודק יהיה כבר לא סבלני ואז יבדוק קשוח יותר..

אבל ההגדרות הנ"ל כוללות הפרעות שונות במערכת הקשב, הריכוז והמאמץ שלנו. [הפרעה בפיצול קשב, הפרעה באורך קשב, הפרעה במיקוד קשב ועוד..]

ככה שהסימפטומים שונים אצל מאובחנים שונים. אבל יש סיטואציות שחוזרות על עצמן.

תמציתיות היא אחת מהתופעות שחוזרות על עצמן. יש שאלות בחינה קצרות שמטרתן היא לפתוח צהר לתלמיד לכתוב את כככללל מה שהוא יודע בנידון.

מופרעי קשב עשויים לענות רק על מה שנשאל בשאלה, בלי כל המידע הסובב.

במקרה של המרצה שלי, זה לא מה שרצו לראות..

ונגיד שלא מורידים על עודפות, זה באמת הגיוני.. [במיוחד אם הנבחן יודע להתנסח ככה שהכל קשור..]

אבל למה שאני אשקיע מאמץ [בד"כ המון מאמץ] לענות תשובה ארוכה ומפורטת על כל נושא שעלול-להיות-אולי-קשור-לנושא השאלה? אני רוצה לצאת מהחדר השקט הזה שמעצים את הרעשים הקטנים של עט על נייר, כיסא חורק, דף מתהפך, ציפור מצייצת.. אני בהחלט לא רוצה לכתוב את כל מה שאני יודעת. אני אכתוב רק על מה ששאלו אותי.

אבל שוב, זה לא מה שמצפים.

ושלא תצטרכי אבל אם תבררי בטוח שיש

ואם לא זה בגלל שהתעצלתי ללמוד ונזכרתי יום לפני

כמשהו לא כזה נורא,

אני גם חושבת שאם נכשלים, אז תמיד אפשר לתקן ולהפך זה מחשל.

וזה לא בהכרח אומר על בנאדם משהו רע.

וכל מה שכתבת מ-למה?, אז מסכימה לגמרי!

ומחשל כי ככה אתה לומד גם 'להפסיד'...

אם לא עברת כי זלזלת אז את לומדת שכדי לעבור צריך ללמוד..

"הכל סובב את האשכנזים". 

היי, אני חדשה

אני תמיד נגשת למועד א! זה חוק אצלי, גם אם לא למדתי מספיק טוב, אולי יקרה נס ואני יעבור בציון טוב  

וגם זה נותן לי לראות איך המרצה בונה את המבחנים שלו וזה עוזר לי למועד ב'.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.