וזה היה לי מאוד משמח ומשעשע.

ועשיתי קניה חכמה [היה קר, קניתי בגד חם. יופידו! גרבבית]

ויש לי חור באף. אבל אין לי עגילון להכניס אלייו במוצ"ש

ולמדתי שהתיק החדש שלי אטום למים אבל לא בכובע [בגלל זה אין לי כיסוי גשם.] [רק באסה טיפ טיפה לבחור שגילה את זה על התיק שלו..]

ונגמר לו שבוע של בזבוז זמן ובטלה שא"א לשפר כי צריך להשמיע לאחראית שעשינו משהו. אבל אולי בכ"ז יהיה שיפור שנהבאה.

ועוד שבוע שגרה מתחיל לו. והוא מתחיל את הישורת האחרונה של הסמסטר הזה! יופידו אלאבלו!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול