כדי שהריון לא יהיה מחלה או סבל

הוא צריך להיות כיף וחוויה.

ובזה צריך להשקיע..

לשבת עם הבעל עוד לפני ההריון ולדבר על זה..

אחרי כמה וכמה הריונות קשים..

זה היה הטיפ שקיבלתי ועזר לי הכי הרבה לחכות להריון הבא

איך נכנסת לשרשור הזה? דרך הכותרת של "היריון ולידה" ברשימת הפורומים או דרך הכותרות הראשיות שמופיעות בתמונות?

אם דרך התמונות - אז אכן אין אפשרות לפתוח שרשור חדש.

את צריכה להיכנס דרך המילים "היריון ולידה" ברשימת הפורומים (בצד שמאל למעלה). יכול להיות שאתרוג יחסום לך, אבל אפשר לבקש מהם לפתוח. (כך היה אצלי בהתחלה).

בהריון הראשון היתה לי בדיקה ביום חמישי והרופאה אמרה שהילד גדול מדי ושמשהו כנראה לא בסדר, והציגה כמה דברים "נחמדים" שזה יכול להתפתח אליהם.

סוף שבוע שלם ישבתי ולא יכלתי להפסיק לבכות. חרב עליי עולמי..

לקח זמן עד שהגעתי לרופא מומחה שהסביר לי את מה שלמדתי בכתה ח'- המשמעות של 'ממוצע'- ושזה שהילד חורג מהממוצע לא הופך אותו לחריג.

ב"ה יצא ילד בריא ומאושר..

הרופאים לא מבינים כמה כח יש למילים שלהם עלייך והרבה פעמים מנסים לכסות על עצמם מפני תביעות וכו ע"י כך שהם מציגים בפנייך את המצב הגרוע ביותר שיכול לקרות.

מציעה לא לזלזל אבל גם לא להתרגש..

ולקפיד למרוח לפחות 3 פעמים בשבוע,

עוזר לגמישות של הבטן , 

מונע יובש

ועוזר להמעיט את תופעת סימני המתיחה

להמשיך גם אחרי הלידה לשים בחודש הראשון

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

יש פס יקרה!

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

כן??

תודה🩷

בשעה טובה!!!

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

מזל טוב בשעה טובה

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי

נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים

לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן

בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.

לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.

מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.

אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה

השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....

כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי

והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך

וזה מאד הגיוני

אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת

היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה

לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון

והדד ליין הזה מעצבן אותי

ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...

מזדהה ממש

לא מההורים האמת

מקרובים אחרים..וסתם חברות..

מגינה ממש

צריך להחדיר לאנשים שהכי טוב פשוט לומר מזל טוב בלי תוספות מיותרות

גם מי שלא מונעת בחיים , זה רווח מאוד טבעי ונורמאלי.

וגם אם לא - מותר לך למנוע,

ואולי עברתם דרך ארוכה וכואבת?

מעצבן מאוד.

אבל בטוחה שזה מתמימות .

בשעה טובה ❤️

כלשהי בין שנתיים לשלוש וזה לא חזר על עצמו מאז לעולם. וחברות קרובות שלי רובן עם 5-9 ואני לא שם. והכל בסדר.

ממליצה לך כבר בשלב הזה של הריון שני לשחרר את עניין הסביבה. אנרגיה מיותרת. תפני אותה פנימה לכוחות ולבית שלך. להעביר אמרות, מבטים ופרצופים.

ממש משחרר לתת לזה חשיבות אפס. שווה את העבודה הפנימית.

ויאללה בשעה טובה ובקלות בידיים מלאות.

ושיהיה לך במזל טוב!!!

נשמע שׂאמרה את זה בלי לחשוב הרבה לעומק על משמעות המשפט ושבתכלס הייתה לה רק כוונה טובה..אבל מסכימה שלא נעים לשמוע את זה..

אם זה ישעשע אותך- אצלי על אותן פערים המשפחה מגיבה בדיוק הפוך- "לא רציתם לחכות קצת??"

קיצור שיהיה במזל טוב! ואל תתני לשום אמרות לערער אותך, אף אחד לא רשאי להיכנס לך לרחם

לא הייתי לוקחת את זה לשם, נותנת לך עוד נקודת הסתכלות - גם חמותי כזאת, מגזימה , לוקחת את השמחה למקומות אחרים, היא יכולה לדמוע ולהגיד כמה חיכינו ואני לא מאמינה, היא מורגלת בזה שהכל שהיא תגיב בצורה יותר אמוציונלית, ככה אנחנו נבין או נחשוב , כמה אנחנו חשובים לה, גילוי נאות, אני רגישה מאווווד לחרטוטים, ככה שאני לא מתרגשת מהתרגשות שלה מכל דבר (יואו כמה אני אוהבת את הילד הזה וכו) לא קונה כל דבר,

אני לא מכירה את חמותך, אבל זה נשמע לי כל כך רצון להביע שמחה, לאו דווקא שהם ישבו וחיכו והמתינו וחשוב עליכם כל הזמן, שוב, לא מכירה אותה, לא מכירה אתכם , מדברת מהניסיון שלי, אבל אולי זה יעזור לך להסתכל על זה אחרת, הכל מרצון לפזר אהבה ..

אני לא חושבת שאף אחד חושב שנתיים זה הפרש גדול.. מי שחושב ככה, הוא מוזר לדעתי. גם לפני המקורות שלנו, אישה חוזרת לעצמה רק אחרי שנתיים, בעבר , הגוף של הנשים המניקות היה חזק, כל עוד הן הניקו, עד גיל שנתיים לא היה מצב להיכנס להריון, היום אנחנו מאוד חלשות, אז יש נשים שנכנסות להריון גם אחרי ארבעה חודשים מהלידה , לא בטוח שזה טוב לגוף, את ממש בצד הנורמלי, אז קודם כל תתחזקי בזה, בשעה טובה, ובקלות!!

היה לי יותר קל לחשוב ככה אם לא תוך כמה משפטים זה הגיע למה הרווח בין 2 הגדולים של הבת שלה (פחות מזה, כן).

אז אל תתיחסי אליה, היא ממש מגזימה, שוב אולי מהתרגשות או חוסר טקט או אני לא יודעת מה, אבל קראתי שוב את ההודעה שלך, וראיתי שהילדה שלך עוד לא בת שנתיים, אז וואו , זה בכלל לא נחשב מרווח גדול, לדעתי לפחות, או ממה שאני רואה מהסביבה, לא הבנתי. צריך שהילד יהיה בן שנה ואז מביאים עוד אחד? לא יודעת למה מנרמלים את זה , תתעלמי, את לגמרי בסדר נורמלית, ממש לא מזדנבת, אם יש כאלה שהם בצד השני זה שלהם, את מגדלת את הילדה שלך בנחת, נותנת לה כל מה שהיא צריכה בגדילה החשובה שלה, ואחכ גם תתתני לה אח או אחות

אלא שהיא שמחה בעוד ועוד נכדים.

בעיני זה קצת התפקיד של סבא וסבתא לצפות לנכדים 😄

אולי להורים של בעלך יש חברים בשלב של שניים- שלושה נכדים בשנה (מכמה ילדים במקביל) אז זה מגביר ציפייה לא מהבחינה שאת צריכה להספיק משהו, אלא שזה כ"כ מרגש אותם שהם רוצים מהריגוש הזה עוד.

בכל אופן עדיף את התגובה הזאת מהתגובה ההפוכה.

מה שכן נשמע שבלי קשר לתגובה שלה יש איזה תחושה לא פתורה מבחינתך של תחרות הספקים מבחינת המגזר, והשאלה למה את חשה את זה ומה את עושה עם התחושה הזאת.

אגב מגזר, לא יודעת כמה בישובים (בהתנחלויות) מודעים ומרגישים את הלך הרוח של המגזר שחי בערים שהם לא יו"ש, שהוא חלק בלתי מבוטל במגזר.

אז אולי ה"מגזר" שאת מדברת עליו זה סוג של בועה ספציפית מאוד שאת בוחרת להשתייך אליה ויש לבחירה הזאת יתרונות וחסרונות אבל חשוב לשים לב שזה לא הופך להיות חזות הכל ולזכור שאת לא בתחרות עם אף אחד ואת יכולה לבחור לחיות בלהשתייך לקהילה מסויימת ולהיות עצמאית ושלמה עם הבחירות שלך.

גוף חזק יותר מהנקה פלוס הריון?

לי נשמע הפוך, הגוף שלנו היום יותר חזק אז נשים רבות יכולות לעמוד בשתי המשימות בו זמנית

ולכן ההנקה מנעה לגמרי הריון

היום הנקה לא בהכרח מונעת הריון

כי הגוף חלש יותר

ככה אני מבינה

ולכן הגוף יכול להיכנס להיריון גם בזמן הנקה

מבאס ממש שברגעים השמחים האלה מזכירים את הכאב❤️

בע"ה שיהיה בשעה טובה

ולאו דווקא כמה חיכנו שאת תהיי בהריון

או שהיא אפילו לא התכוונה למשמעות של מה שהיא אומרת ואמרה את זה כדרך אגב

לאנשים יש מה לומר

תנסי לדפדף את זה

באמת שהיא קצת חיה בסרט אם זאת התגובה שלה

לא צריך ללדת כל שנה בוא נגזים

ב. יש כלמיני תכשירים מבוססי חומרים טבעיים

ג. אקס של הגברים בעיניי הכי יעיל.

הכל היה דביק ונזל כזה

שיער במידה לא עושה ריח ויש לו מטרה שם

עם המלפפון.

וסודה לשתיה.

ודווקא לא מסירה שיער, ככה אצלי זה עובד.

ומה ששמתי לב זה שבעיקר הסירחון זה מהבגדים, אז אני מחליפה הרבה ומחפשת את הסוג היותר מאוורר.

גם חולצות שבעבר היו מצוינות ראיתי שאחרי שנים כבר מתחילות להסריח.

ולפעמים גם שמה סודה לשתיה על הבגד, באיזור בית השחי מבפנים.

ואני יודעת אצלי שעייפות קיצונית וחולשה גורמת גם כן לסירחון נורא

ולשנות תזונה- הרבה ירקות, הרבה מים, ללא סוכר וקמח לבן.

יש גם דברים שספיציפית הופכים זיעה למסריחה- מטוגנים, שום, חילבה, עמשבה ולפעמים גם בצל.

אין מה להשוות בריח.

ולא בגלל הקטע של בריאות וחומרים טבעיים

אלא כי תכלס הוא היחיד שאני לא מריחה כלום כלום גם אם יומיים לא התקלחתי

זה לא מגיע בסטיק.

אבל הבנתי שהוא פחות מוצלח כי קשה למרוח.

מבחינתי זה בסדר שצריך למרוח ביד

שמה ישר אחרי מקלחת וזה מחזיק יום שלם

ניסיתי כל מיני סוגים בינתיים זה היחיד שעובד לי

https://sabonmichal.co.il/product/deo_cream_no_scent/

אני משתמשת בסוג שיש לו סודה לשתייה

ולי לא מפריע הריח אבל יש גם אותו ללא ריח

עם ריח:

https://sabonmichal.co.il/product/classic-natural-deodorant-cream/

ללא ריח ועם פחות כמות סודה לשתיה:

https://sabonmichal.co.il/product/no-aroma-natural-deodorant-cream/

אני ממליצה את הראשון

פשוט עושה את העבודה כמו שצריך

אולי באמת אנסה, למרות שסך הכל אני מרוצה מהחלאבלין.

מספיק להניח במרכז וזה נמרח מעצמו. היא כותבת את זה שם. אני לא מורחת

חזרתי להרעיל את עצמי האלומיניום רגיל אחרי תקופת ניסיונות.

אני לא משתמשת בזה בכלל בגלל הבריאות, אלא כי תכלס זה היחיד שעושה עבורי את העבודה

של מיכל סבון. אני משתמשת בזה של עור רגיש ללא בישום כי אני יותר רגישה, בעקבות המלצות מהפורום, ומברכת על זה ממש בקיץ! בימים ששמה את זה אין ריח בכלל ואני אחת שמזיעה... זה מכיל סודה לשתיה ולכן זה מונע ריח אבל זה הרבה יותר עדין, למי שרגישה סודה לשתיה עובדת וואו אבל ממש עושה כוויות (מנסיון כואב).

בגלל ששימוש מדי תדיר בדאודורנט הטבעי גם עושה לי רגישות אז מדי פעם כשלא יוצאת להמון שעות שמה את הספריי הכתום של קרליין, הוא גם טוב

הסרת שיער, זה באמת שורף.

או במקביל לדאודורנט רגיל.

גם הדאודורנט הטבעי אגב.

אבל למי שיש עור רגיש גם סתם שימוש קבוע בסודה לשתיה עושה רגישות. זה סותם את הנקבוביות..

חלאבין

ושל חברת ספיד סטיק

כל השאר שמתי לה פחות טובים לריח חזק

אגב אני מורחת גם אחרי מקלחת לפני השינה ובבוקר

במיוחד זה עם הפס הכתום. נסי ותראי ישועות.

חשוב למרוח בבוקר ובלילה למרות שכתוב עליו ל24 שעות, לדעתי למי שממש מזיע זה לא מספיק.

בבית מסודה לשתייה ללא אלומיניום + קרם כלשהו. אפשר חמאת שיאה

הכי טוב בפער מכל האחרים גם הקנויים וניסיתי את כולם.

למיטב ידיעתי