יששש!!!!!!!

אני אוהבת ספרות

ותורה

ותושבע

ונביא

והיסטוריה

ומליונטה דברים

ותכנות זה מגניב ממש אבל חברות שלי חופרות עם זה ממש

וזה כבר חופר

ואני צריכה לעשות לי רשימה ארוכה ארוכה עם המווווןןןןן יעדים ומטרות ודברים שאני רוצה להספיק בחיים ואז לסמן וי על כל אחד שהגשמתי וכשאני אמות להראות אותה לילדי ולבקש מהם להמשיך אותי ולא לבזבז תחיים סתם כמו שאני עושה עכשיו.

הו, זה רעיון חכמולוגי.

הנעל של עראפת באמת לא מעניינת אותי. אבל גאומטריה עוד פחות.

נמ. יש כמה מקצועות שצריך להכניס למערכת

ויש כמה שצריך להוריד

ויש לה אקדח

וכיף לי

וזהו

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול