1. נראה לי שהקטנצ'יק שלי בגלל שאין לו מוצץ מנקה לי יותר טוב את הריצפה מאחיו הגדולים.
2. פעם שמעתי על דבר כזה שנקרא שרשרת הנקה- שרשרת שהאמא שמה עליה והיונק יכול לשחק איתה כשהוא יונק, לא הבנתי מה הקטע עד שהיום קלטתי שזה יהיה נחמד יותר שהוא ישחק לי בשרשרת ייעודית מאשר שינסה לחטט לי באף תוך כדי הנקה, אז מי שחיפשה איזה מתנה לקנות לי- קבלי  

ולשתף- שהפצפוץ שלי עוד רגע בן 9 חודשים, כבר נעמד ונראה לי שהקדים את אחיו הגדולים (אולי האוכל שהוא מספיק לאכול מהריצפה עושה לו טוב.
ושלפני שבועיים חזרתי ללוות לידות, אז אם אתן מבאר שבע והסביבה או מכירות מישהי מהאיזור שמחפשת קורס הכנה ללידה ו/או דולה אז שוב אני כאן ואוהבת לקבל הפניות מנשים שאומרות לי: לא יודעת איך בדיוק הגעתי אליך, שכנה שלי אמרה לי שמאיזה פורום בערוץ 7.
תודה לכן ממליצות אנונימיות  

והמלצתי עליך באצת שבוע שעבר. ואני לא אנונימית.

במקום שידגדג אותי במותן  אי אפשר להניק בשקט ככה.

זה מתיש... הלוואי שזה יהיה כבר מאוחריכם ותוכלו לעודד אחרים שזה עובר 

וואו! אני כמוך בדיוק רק ששלי קצת יותר גדולים- הגדולה בת שנתיים והקטן בן שמונה חודשים.

בשבועות האחרונים הם פשוט משגעים אותנו עם השינה ושנינו מרוטים לחלוטין..

בע"ה מקווה שיעבור בקרוב!

ב"הצלחה לשתינו

אני מקנאה בכל ההריוניות ומתגעגעת לתנועות ולזכות להביא חיים לעולם... מתוכי ממש...

מצחיקה אני

מספיק קשה גם בלי להסתיר אז למה לא להקל על עצמך, אולי לקבל תמיכה או לפחות אמפטיה?

לא יודעת אם זו רוח השירשור,

אבל אני לא רוצה לפתוח על זה שירשור חדש, כדי שאף אחד לא יחליט

בטעות לשים את זה באישי.

אני מרגישה שבעלי שחוק ממני, והוא טוען שהוא אוהב אותי ושזה לא נכון.

אנחנו נשואים 5.5 שנים + שתי בנות. 

אחת מהם אובחנה בשנה האחרונה עם הפרעת תקשורת, 

והכל סובב סביבה. יש מקרים הרבה, הרבה יותר קשים,

וסה"כ היא לא תהיה חריגה בעתיד . אבל זה דורש המון אנרגיות. 

הוא כרגע בשלב של לנסות למצוא עבודה אחרי תואר , 

ויש לו גם את הלחץ של חיפוש עבודה, לחץ אטומי שהוא מקרין על כולם,

והוא וכל המשפחה שלו אנשים לחוצים ברמה של סיר לחץ גם ביומיום.

הוא תקוע בבית, וכל הזמן מקטר שהוא לא מוצא עבודה . (אוסיף שהוא משתדל מאוד למצוא)

ועדיין, אני זאת שדוחפת אותו לתת שיעורים פרטיים,

ולנסות למצוא עוד דברים

הוא בעצמו סוג של אוטיסט לא מאובחן, יש לו קשיי תקשורת רציניים,

והוא מתעצבן כשאומרים לו את זה, אבל הוא יודע שזה נכון

מתקשרים תלמידים / הורים של תלמידים כמענה למודעה שלו,

אני צריכה לחטוף לו את הטלפון, כי אם הוא זה שמדבר איתם , קרי, מגמגם בצורה לא ברורה,

אז הלך הסיכוי לשיעור. בזמן השיעור עצמו אני מניחה שהוא בסדר. 

הוא מצא תלמידה אחת, ולא יודעת כמה תלמידים אחרים הוא הבריח. 

אני זאת שמקפיצה לו את הפרופיל באתר של השיעורים פרטיים,

ואם אני לא אעשה את זה, הוא לא יעשה את זה, עשיתי ניסיון של כמה ימים,

והוא לא עשה עם זה כלום, אפילו שקיבל התראות להקפיץ לעצמו את הפרופיל.

הוא עובד לילות משמרת של 7 וחצי בערב עד 12 וחצי בלילה באבטחה, ומרוויח בקושי ,

כשהוא חוזר מחכה לו אוכל טרי, בדרך כלל אני ערה כדי לשים לו, 

והוא מאוד בן אדם של תעשו לי תביאו לי תכינו לי. 

הוא עוזר יחסית הרבה בבית, וזה  לא יהיה הגיוני  בכלל אם לא, כי הוא לא עובד ,

והוא מקבל צלש"ים שאף אחת אחרת לא מחלקת כל כך הרבה מחמאות על כל פיפס

שהבעל שלה עושה בבית , כי הוא אוהב לקבל צל"שים על כל צלחת שהוא שוטף

אז אני מפרגנת לו. 

סה"כ אני אוהבת אותו, ושמחה שהתחתנו,

מישהו יותר טוב לא הייתי מוצאת.

ועדיין, חוויתי השפלה ברמה של בגידה כשהייתי בתחילת הריון עם הבכורה, עם פז"מ קצר מאוד כנשואה,

היינו נשואים אז 5 חודשים , משהו כזה...  

מאז אין לי טיפת אמון בו.

הוא היה בסוף ההסדר בשל"ת, לא היה מגיע לסדרים כמעט, לא 

טרח להוציא אישור עבודה , הייתי בהריון, עבדתי בעבודה לא פשוטה וקצת פיזית, וסבלתי בה מאוד , 

הוא פשוט לא עשה כלום , שום דבר מועיל , היו לי סימנים לראות במחשב אצל ההורים שלו שהוא מתכתב במסנג'ר עם בנות שהוא לא מכיר,

שבועיים אמרתי לו את זה, ושבועיים הוא מרח אותי בתירוצים ושקרים, עד שהייתה לי הוכחה חותכת שאני צודקת,

עד השנייה האחרונה , שכבר ראה שאבוד לו, הוא ניסה לשקר . שבוע כעסתי עליו , אבל אני בן אדם שסולח סה"כ ,

ועברתי הלאה. סלחתי לו , אבל עד היום קשה לי מאוד להאמין לו כשיש לי איזשהו ספק, 

ואני רואה בו בן אדם לא אמין . הרבה פעמים ביומיום הוא "מורח" אותי על דברים קטנים, וקל מאוד לתפוס אותו.

כל המשפחה שלו לא אמינים.

תמיד אני מחזקת את עצמי ואומרת שיש לו לב מאוד טוב, שזו התכונה המרכזית אצלו, 

וסה"כ זה מה שחיפשתי. 

עד שהוא כל כך פגע בי לפני יומיים, שהבנתי שאולי גם בזה הפרזתי. 

הוא "יזם " , ולי אין כל כך חשק בזמן האחרון עם כל מה שנפל עלינו , ועדיין,

אני אף פעם לא אגיד לא, זה סה"כ מחמיא לי.

יצאתי מהמקלחת, אנחנו גרים בקרוואן עם קירות בעובי של קרטון, והחדר שלנו קפוא בחורף,

ואמרתי לו שקר לי, ושיביא את הרדיאטור, הרדיאטור היה בחצר, במרחק סנטימטר מהדלת של הבית, 

זה לא היה כרוך בשום מאמץ להביא אותו, אלא אם הבן אדם עצלן בצורה מחרידה . קיבלתי תשובה "הוא מקולקל" 

"מאיפה אתה יודע ? " "הוא הרבה זמן בחוץ " "אתה מתעצל? " "מה פתאום " 

"אני אגביר את המזגן " "לא משפיע , המזגן בסלון , תביא לי את הרדיאטור בבקשה , מה ביקשתי ? "

בשלב הזה הייתי על סף בכי . " אני אמצא את המפזר חום" "טוב " פותח את הארון, מעיף מבט קל,  " לא מצאתי את המפזר חום" כאן כבר בכיתי, ואני לא בכיינית. "קר לי , תביא את הרדיאטור " "הוא לא מחמם טוב " "הא, חשבתי שהוא מקולקל" 

"יכול להיות שהוא גם מקולקל " "תצא שניה לדלת ותביא לי אותו, מה כבר ביקשתי ? " 

"טוב " כאן אני כבר בוכה, עצבנית, ופגועה מאוד. "הבאתי לך את הרדיאטור" 

מדליק אותו , מחכה 20 שניות "את רואה, הוא בכלל לא מחמם טוב , לוקח לו מלא זמן לחמם, הוא לא יחמם " 

רבתי איתו ממש, אמרתי לו שזו השפלה , חוסר כבוד, רוע , נצלנות, עצלנות, שהוא שיקר לי שהוא לא מתעצל, אבל זו הייתה נטו עצלנות , פגיעה בכיתי חצי שעה, הזכרתי לו את אותו שקר מאז,  

בסוף לא רציתי ללכת לישון בכעס, כי למדתי בהדרכת כלות שזה גרוע, ואני יודעת את זה גם בעצמי,

קראתי לו ואמרתי לו שנלך לישון בטוב, התחבקנו והלכתי לישון. 

גם אתמול הזכרתי לו את זה וגם היום.

אני כל כך , כל כך , כל כך פגועה עדיין,

אולי אני מגזימה, אבל אני לא חושבת ,

כי סה"כ, שבהקשר הספציפי הזה של הסיטואציה הזו , שהוא רוצה משהו,

ולי קפוא מקור , והוא לא מוכן לעשות מינימום מאמץ בסיסי וקל של שתי דקות,

והוא מוציא לי את הנשמה עד שהוא מוכן בסוף לעשות את המאמץ בדיחה הזה,

וכל החיים שלו תעשי לי תביאי לי תכיני לי תגישי לי תתקני לי את הכפתור תגהצי לי

אז זו השפלה , ניצול, פגיעה, על גבול הפגיעה מינית. 

אני באה מבית, שראיתי בו את הזוגיות הכי יפה שיכולה להיות , 

ההורים שלו רצו להתגרש בשלב מסויים ונשארו ביחד מכורח המציאות ,

ואת זה חמותי טורחת להגיד לי פעם בשבוע. רואים שהיא לא סובלת את חמי ,

אין להם תקשורת בסיסית. 

אני לא רוצה להיות ככה.

בעלי ראה זוגיות לא טובה, עם אבא שלא מרים את הכפית שלו בבית, 

שלא טיפל בכלל בילדים שלו "טיפול שוטף" כמו להלביש, לחתל, לרחוץ וכד' 

וכן , עבד מחוץ לבית, אבל לא באיזושהי עבודה תובענית בצורה יוצאת מהכלל,

אבא שלי עבד יותר קשה בחוץ, גם לילות, גם תורנויות, והיה מטפל בנו,

עד גיל שנה אמא שלי לא רחצה אותנו לבד בכלל, אבא שלי היה חוזר מהעבודה בימים סטנדרטיים בשש בערב

והכיף שלהם ביחד היה לרחוץ את התינוק/ת. אמא שלי כשילדתי את הבכורה, ניסתה מאוד

להסתיר את זה שהיא מזועזעת, שבעלי לא מתקרב בכלל כשאני עושה לה אמבטיה לבד. לא הלך לה כל כך, אבל לא בכוונה.

אבא שלי מטפל בבנות שלנו , בהרבה יותר שמחה ממנו.

אני לא משאירה אותו יותר מחצי שעה עם הקטנה (10 חודשים) לבד, עדיין ,

פשוט כי אני יודעת שהוא לא יסתדר. 

כשהקטנה הייתה ממש קטנה, שלושה חודשים, אולי פחות, לקחתי את הגדולה לשעות למשחקייה

והשארתי את התינוקת עם אבא שלי, והיה להם מעולה ביחד. 

הוא מתייחס אליה, מדבר אליה, מצחיק אותה, אבא שלה פשוט שם אותה במיטה, נותן לה לקטר

ויושב על המחשב.

הקטנה מאוד מאוד אלרגית ורגישה, גם למגבונים, ואני רוחצת לה את הטוסיק בכיור ,

אחרי כל קקי. והתגובות שאני מקבלת על זה זה עצבים "את האמא היחידה בעולם עם השיטות המוזרות האלה

כולן משתמשות במגבונים, מה יש לך שאת שוטפת לה בכיור, זה מגעיל ,גועל נפש, את האמא היחידה בעולם 

שלא רוצה להתשתמש במגבונים , למה את לא משתמשת לה במגבונים " "היא רגישה לחומרים שיש בהם "

"זה גועל נפש לרחוץ בכיור " , וכאן כבר לא הגבתי. וזה חוזר על עצמו על בסיס שבועי.

עד לא מזמן הוא היה רב איתי בנוכחות הבת שלנו, שסובלת מיזה, 

הבהרתי לו שיפסיק, ובחודשים האחרונים זה כבר לא קורה .

 אני יודעת שאסור להשוות בעל לאבא, 

אבל כשגדלים בבית 18 שנה עד שמתחתנים, ורואים את המודל האידאלי,

זה כל כך קשה . 

אני כל כך פגועה ממנו, וכשאני אומרת לו את זה , בהקשר של המקרה מלפני יומיים,

התגובה שלו היא "לא צריך, אני לא אקפל כביסה , אני לא אעשה דברים בבית"

כשאני אומרת לו שזה גם הבית שלו, ושהוא כרגע לא עובד, הוא עונה ש"אני עושה הכל בבית"

(רחוק מאוד, מאוד, מהאמת, במילים עדינות. הוא עושה הרבה יותר מאבא שלו, 

שעצלן בצורה שקשה למצוא כמוה ) , אבל ממש, ממש אי אפשר להגיד שהוא "עושה הכל בבית "

אני לא יודעת מתי אשתחרר מהפגיעה הזו,

והכי עצוב לי זה שאין לי אמון. 

היינו ביעוץ זוגי,

סתם דיברנו על הקשיים, וזה לא עשה כלום,

לא הייתה איזושהי תוכנית עבודה שם, אולי זו לא המטרה בייעוץ... לא יודעת...

עלה 300 ש"ח לפגישה אחת, שזה המון,

אמא שלי מימנה את זה, ובגלל זה נדחפה כל הזמן לדעת מה קורה שם,

וזה היה מעבר לכוחותי ההידחפות שלה .

עכשיו ממש רבתי איתו לפני שנסע , אני כבר מרחמת עליו,

אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו , ביומיים האחרונים מה שאני מרגישה

זה אנטי גמור שלא בא לי לראות את הפרצוף שלו. 

הוא חושב שאני מוציאה את מה שקרה מפרופורציות 

ואני חושבת שהושפלתי קשות, והוא לא מבין את זה,

אומר שהוא אמר סליחה, ושיאללה תעברי הלאה. 

לא הייתי מוצאת מישהו יותר נורמלי, בזה אין לי ספק, 

הייתי יכולה לשאוף רק לפחות ממנו , אם לא הוא.

יש הרבה שהם הרבה, הרבה פחות טובים ממנו. 

אני ממש הייתי מגעילה אליו, ועצוב לי

אבל כל כך אני רוצה שהוא יבין, שזו הייתה השפלה קשה .

והוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.

כי אני יכול לשנות רק את עצמי ואני אחראי על עצמי לא משנה איך מתנהגים כלפי.

ובסופו של דבר צריך שניים לטנגו, אי אפשר לשנות את הבנזוג אבל אפשר לשלוט בעוצמות הפערים והמתחים.

וגם מגיע לך תמיכה ומקום שיעצים אותך.

יש לך מקום שבו את מקבלת תמיכה? אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב כרגע, שלפחות יהיה לך מקום אמיתי, לא וירטואלי לקבל עצות ואמפטיה שמתאימים למצב שלך. 
 

ולכן ב"ה את מבינה לאן יש לשאוף.

אין לו דוגמא מצמיחה מחייו הקודמים ואולי לכן זה אפילו לא משהו שהוא מסוגל לראות ולהבין.

אני מצדיעה לך על הנתינה האין סופית והמאמץ המדהים להחמיא לו, להעניק לו ולהיות שם בשבילו.

אין לי עצות.

רק הידיעה שהנתינה שלך מחלחלת אליו.

ב"ה שתמיד יהיה חורף כמו שצריך בעתו ובזמנו.

אבל זה כ"כ קשה כשיש תינוק פצפון בבית.

מרגישה כבולה.

אי אפשר לצאת איתו. אי אפשר לצאת בלעדיו.

לא יוצאת לשום מקום. ואם יוצאת - אז רק למטרת משהו קצר, ורק אם אחת הבנות הגדולות בבית ושומרת עליו.

אוףףףףף.

חנוק לי.

גם שונאת לישון עם חימום, וכשיש תינוק קטן בחדר - חייבים.

אבל ב"ה! העיקר שיש ילדים. (וזה כיף שיש כבר ילדים גדולים, שאפשר להשאיר אותם אחראים על הקטנטן לזמן מה).

הכביסה לא מקופלת כמו חיילים או בכלל "בחרתי להשקיע את הזמן שלי בדברים שחשובים בעיני יותר" 

יוצאים!!

מתלבשים בבוקר ויוצאים לטייל..

פתאום תראי כמה אנשים יש סביבך.. מבוגרים, יולדות וכו'..

זה עוזר!!!!!!!

הרבה פעמים הבעל ממשיך בעניינו, ובסה"כ זה טוב שהוא לומד ועובד ליציבות המשפחה.

אולי כן כדאי לדבר איתו שיגיע עד שעה מסוימת.

במשך היום כדאי להשתדל לצאת לפחות פעם ביום מהבית. לגינה, סופר וכו' לפי מזג האויר.

טלפונים לחברות, מחשב, ספרים...הרצאות... 

ולזכור, שלא חייבים להשאר כך לנצח, אלא אפשר בשלב כלשהו לצאת ללימוד או עבודה,  במשרה מלאה,

או שלא, ולהשאיר את הקטה אצל מטפלת או במעון (או סבתא).

בהצלחה

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

סיכוי שהדימום מהאספירין?

מי הביא לך את האספירין? תבדקי מולו

אני גם בהריון אחרי הפלות. לקחתי אספירין בתחילתו

היו לי כתמים ושאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה שאם זה ימשיך להוריד את האספירין ולקחת נרות של תמיכה. ב"ה זה לא המשיך לי

למה את מרגישה שאין מי שמלווה? אין לך רופא קבוע?

ואין לי עדיין רופא קבוע כי מי שהיתה לי נסעה להתמחות בחו"ל

אז בינתיים כביכול משויכת לרופאה (טובה) מהמוקד אבל היא שם רק בימי שלישי ורביעי

ולמה בביה"ח היום בכל התחקורים לא אמרו שסיכוי שהדימום מהאספירין? ממש מרגיש כאילו אף אחד חוץ מהצ'ט לא יודע מספיק... ושאומרים דברים סותרים... זה מחרפן.

אם את רוצה המלצה לרופאה פרטית אז רקפת יואלי נחשבת ממש טובה בתחום

אבל אין כמעט תורים

מצאו משהו שגורם להפלות?

אצלי לא מצאו והביאו לי בעיקר לתמיכה

והם באמת לא יודעים.. עם כמה שזה מתסכל.. זה עולם שאנחנו פחות מבינים אותו- אלא אם כן מצאו סיבה להפלה

של פוריות שלא ממש הגעתי אליו בסוף גם אספירין אז מוזר לי שזה עושה דימום. לא יודעת...

אבל כשאני לקחתי והיה לי כתמים הרופאה אמרה לי שאם זה מתגבר אז להפסיק.. אבל בסוף ייעוץ רפואי זה לכל אחד לפי המצב שלו

אבל הוא מדלל דם, אז אם יש דימום האספירין יכול להגביר אותו.

אני לוקחת אספירין מסיבות אחרות, ואמרו לי להתחיל בשבוע 12 ולא לפני.

במכשיר טוב. האמת שהייתי נחה ושותה הרבה ככל הניתן. וממשיכה לעקוב. לא הנחיה רפואית אבל לא נשמע שיש מה ללכת אם יהיה עוד כתם. אם יהיו כאבים או דימום משמעותיים אז תלכי. אצלי בחוץ רחמי הבטא לא עלתה משהו. לרוב בכל מקרה זה לא מסוכן ברגע וגם אם אין כאבים אז כרגע לא הייתי דואגת מזה. רק עוקבת.

הבטא בראשון 3+6 היתה 112, ואתמול 4+1 היתה 216. היום 4+2 היתה 297

לכן אמרו לבדוק א"ס בקהילה עוד שבוע...

כי אמרו שזה רמה שעוד לא מעידה על חוץ רחמי, וגם לא רואים עדיי ן בא"ס

אבל לא נראה לי שיש מה לעשות

אני ממש מבינה אותך

לי פעם היה משהו דומה ערב תשעה באב

תכלס אם את לוקחת תמיכה

ונחה ולא צמה

אין משהו שאת יכולה לעשות

לא צריך להבדק מכל כתם במצב הזה

פשוט לחכות.. לעקוב אחרי הבטא- היא עולה תקין..אבל בכנות על הגבול.. ממ שיכל להיות בסדר ויכל גם להעיד על כימי..כי ההכפלות מדי מדויקות..

באמת אין לדעת

היה לי פעם הכפלה פי 1.5 והיה הכל תקין

לא היתי משתגעת בבדיקות ומיון וכו

פשוט לעקוב ולחכות

לא היתי מפחדת כל כך על חוץ רחמי אם אין כאבים בכלל או משהו אחר

רק מכתם אחד פה ושם לא היתי ממהרת להזיק

נבדקת לא ראו משהו חריג

אז היתי רק מנסה לחכות

וזה קשה אני יודעת

כאבים בצד שמאל של הבטן התחתונה. לכן רציתי לשלול

כמובן שלא ראו שם כלום חחח

בסוף שלח לטכנאית וראתה עובר עם דופק תואם גיל

רופא ותיק ומומחה

זה היה ממש מלחיץ

הוא שאל אותי מאיפה אני יודעת שאני בהריון בכלל כי לא רואים כלום 😶

אמרתי לו שעשיתי בטא

אז הלך לבדוק במחשב..

ואז שלח אותי לטכנאית

מעל אלף אמורים לראות משהו, אפילו שק. רק בקטע של מיקום בתוך או מחוץ לרחם...

לכן יוצא 40 שבועות, אבל ההריון עצמו הוא 9 חודשים.

יש שבועיים "מיותרים".

החישוב לפי שבועות נח לרופאים, ויש כל מיני "שיטות" לחלק את הזמן המיותר בין החודשים. (שרירותי לחלוטין)

תוכלי להסתכל באתרים שמציגים מחשבוני הריון כדי לדעת איזה חודש ושבוע את.

לק"י

ויש חישובים קצת שונים לשבועות וחודשים בהריון.

בפועל מה שחשוב זה מספר השבוע. לחודש אין כמעט משמעות.

אז אני מנסה להבין את הפער. ברור ששבועות זה מהמחזור וחודשים לא אבל עדיין מנסה להבין באיזה שבוע נכנסים ליודש חמישי

מתאריך העברי של התל"מ תלכי אחורה, וכל חודש באותו תאריך מתחיל חודש חדש.

אז כל השבועות של החודש החמישי תופסים לזה ככה שהכי מאוחר להודיע זה למעשה שבוע 23.

(כשהחוק הישראלי קבע להודיע לכל המאוחר בחודש חמישי, לא היו עדיין האמצעים שמאפשרים קביעת שבוע היריון מדוייק)

לי החלו3ה הכי הגיונית

זה

1-6 ראשון כשבעצם ה1-2 זה כלום תכלס

7-10 שני

11-15- שלישי

16-19-רביעי

20-23-חמייש

24-27 שישי

28-31שביעי

32-35 שמיני

36-40-תשיעי

אז לכן החוסר בהירות סביב שבועות וחודשים..

השבועיים הראשונים הם נספרים אפילו שהם לא הריון ממש..

ואז דוחפים עוד קצת עד שזה מסתדר חח

לי הסידור הזה נח להבנה

כי

שבוע 16- מתחיל חודש רביעי ושליש שני..

זה די מוכר שככה זה ואז גם מספרים על ההריון לסביבה יותר

ושבוע 36 מתחיל את תשיעי ולא 35 כמו בספירות אחרות..ואז זה מבלבל כי 35 עוד נחשב פג ולא מצפים ללדת בשבוע כזה לרוב

קיצר זה לא עם הרבה משמעות

אבל הסידור הזה הכי התיישב לי

בשביל לבדוק.

אבל את יכולה לקחת פרימולט נור ואם תגלי שאת בהריון אז תפסיקי

אמור להתחיל דימום אחרי כמה ימים ואם יש הריון כנראה שזה עלול לסכן את ההריון.

אז לא הייתי מסתכנת בזה

הוא כי רירית הרחם נושרת, ואם יש הריון היא פשוט לא נושרת...

זה מה שידוע לי

כתבו שהן גילו הריון מיום 8..

אז מתי אפשר לבדוק?

וחוץ מיזה לקחת פרימולט נור,הוא לא מונע הריון מקסימום אם את בהריון את תתחרפני מהורמונים🫢

השאלה אם בעייתי לקחת בהריון

בגלל זה זה רשום בעלון לצרכן

רק שזה תרופה במרשם רופא,אם זה יסכן אותך או את העובר הוא לא ייתן לך מירשם

בעיקרון אין שום סיבה לבדוק לפני האיחור.

ופרימולט נור צריך לקחת לפחות שבוע לפני תאריך הווסת.

אם זה מספיק מוקדם לקחת פרימולונט נור, זה מוקדם מידי לדעת אם יש הריון.

את בטוחה שצריך לפחות שבוע לפני הוספת?

כן, אני בטוחה. מה שפרימולוט נור עושה זה לגרום לגוף שלך לחשוב שאת בהריון ולא להתחיל לפרק את רירית הרחם שהיא המחזור. (ואחרי כמה זמן הוא מבין שעובדים עליו ומפרק אותה בכל מקרה)

אם מתחילים מאוחר מידי, הגוף כבר התחיל את התהליך של הפירוק וזה לא יעזור. (ואם מתחילים מוקדם מידי, לפני הביוץ, זה עושה בלגן הורמונלי וזו בעיה)

לי הרופאה אמרה ששבוע לפני הוסת זה המינימום לקחת ועדיף לכיוון העשרה ימים.

וכמובן לעניין ההריון, אם זה שלב שבו ההריון עוד לא התבסס ברחם, עוד אפשר "לעבוד על הגוף" ולתת לו הורמונים של הריון. אם כבר הגעת לשלב המבוסס הגוף יודע אם הוא בהריון או לא ויביא את המחזור, או יעלה את הבטא בהתאם.

האמת לא ברור הטרנד הזה בפורום של בנות שמעלות מקלות הריון 10 ימים לפני איחור. אני יודעת כמה שזה קשה לחכות, אבל בדיקה לפני שיש בכלל איחור במחזור סתם מעוררת צפייה או אכזבה מיותרת כשזה פשוט שלב מוקדם מידי לגילוי.

האמת שחפרתי את העלון המצורף אבל כתוב שם רק לפי הוראת רופא... אבל אחרי שכתבת עשיתי עוד בירור וגיליתי שאת צודקת, אז תודה (:

ולגבי הלבדוק מוקדם לגמרי מסכימה איתך... בזבוז של אנרגיות וכסף

זה עוד מוריד אמינות לביתיות פלוס בדקת מוקדם מדי.

וממש לא הייתי לוקחת כדורים כאלה, הייתי דוחה את הנופש או בודקת אופציה לביטול בטווח זמן קצר. אם את עם תמיכה לפעמים אפשר פשוט למשוך אותה יומיים נוספים וזה גם לרוב ידחה את המחזור. לא מובטח אבל.

את לוקחת תמיכה? אם כן את יכולה להמשיך אותה לכמה ימים וזה יחזיק לך. אחרי כמה ימים מתחילים כתמים וכו.. אבל לקצת זה עובד

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

דר' אורנה רייכמן בשערי צדק היא רופאת נשים .

מנהלת מחלקת יולדות .התמחות נוספת היא עריה.

מקבלת דרך כללית מושלם.

תורים דרך המזכירה שלה.

כי אם לא, אני מבינה למה היא לא בדקה. את צריכה להתחיל טיפול כדי לראות אם הוא עוזר ובמידת הצורך לחזור אם לא

ואת הפיזיו להתחיל אחרי שיש שיפור

אם כבר התחלת ולא עזר זה אחרת

חוויה לא נעימה

חיבוק♥️

ואת לא רוצה לחכות - תנסי לחזור לרופאת הנשים שאבחנה אותך

יכול להיות שהפיזיו לא מכירה את הבעיה הזו ולכן לא רצתה לבדוק או לא רצתה לקחת סיכון לטפל עכשיו

ממה שאני מבינה אין קשר בין 2 הטיפולים, זה לדבר אחד וזה לדבר אחר

ייתכן ותצטרכי לחכות עד שיהיה שיםור כדי להתחיל פיזיו

אם כבר אבינו בבית חולים?

את צריכה לטפל עם המשחות, כמו שהנחו אותך.

ותשאלי את הרופאה אם אפשר לעשות תוך כדי פיזיותרפיה או לחכות לסיום הטיפול.

הרופאה אמרה לי שזו מחלה כרונית.

אני מתלבטת אם לחכות 3 חודשים או להחליף רופאה כי הפזיותרפיסטית אמרה שהרופאה קודם צריכה לבדוק אותי לראות למה אדום שם ורק אז אוכל להמשיך עם פזיותרפיה

תדברי עם המזכירות.

או שזה משהו בנוסף?

אם זה ממה שיש לך, את יודעת מה הסיבה ולא צריכה לחזור לרופאה בשביל זה.

אם הפיזיותרפיסטית לא מכירה ולא יודעת איך לטפל במצב כזה, תבקשי הנחיות מהרופאה, או שתמצאי פיזיותרפיסטית שכן מכירה.

אם האדום לא קשור, אז את צריכה שהרופאה תבדוק ותאבחן גם את זה.

אני לא מבינה לגבי בדיקה פנימית במצב הזה. אבל אולי תנסי לחזור לפיזיותרפיססטית להסביר לה את המצב ולשאול אם יכולה לתת תרגילים לבינתיים עד שהמצב ישתפר.

למשל היפופרסיב. תנסי לבדוק אם זה מתאים לך

כבר אבחנו אותך ונתנו לך משחות לשים, איןסיבה שהרופאה תבדוק שוב. דווקא הפיזיותרפסטית נשמעת לי לא בסדר בסיפור, אלא אם כן לא אמרת לה שאת יודעת כבר ממה זה או שאי אפשר לטפל עד שזה עובר

חושבת (בניגוד לחלק מהתגובות פה) שכן הייתי מצפה שתבדוק, שתראה.

רופאה אחרת ראתה, לא היא, וזה חלק מהתפקיד שלה

בטח אם הפציינטית מבקשת