1. נראה לי שהקטנצ'יק שלי בגלל שאין לו מוצץ מנקה לי יותר טוב את הריצפה מאחיו הגדולים.
2. פעם שמעתי על דבר כזה שנקרא שרשרת הנקה- שרשרת שהאמא שמה עליה והיונק יכול לשחק איתה כשהוא יונק, לא הבנתי מה הקטע עד שהיום קלטתי שזה יהיה נחמד יותר שהוא ישחק לי בשרשרת ייעודית מאשר שינסה לחטט לי באף תוך כדי הנקה, אז מי שחיפשה איזה מתנה לקנות לי- קבלי  

ולשתף- שהפצפוץ שלי עוד רגע בן 9 חודשים, כבר נעמד ונראה לי שהקדים את אחיו הגדולים (אולי האוכל שהוא מספיק לאכול מהריצפה עושה לו טוב.
ושלפני שבועיים חזרתי ללוות לידות, אז אם אתן מבאר שבע והסביבה או מכירות מישהי מהאיזור שמחפשת קורס הכנה ללידה ו/או דולה אז שוב אני כאן ואוהבת לקבל הפניות מנשים שאומרות לי: לא יודעת איך בדיוק הגעתי אליך, שכנה שלי אמרה לי שמאיזה פורום בערוץ 7.
תודה לכן ממליצות אנונימיות  

והמלצתי עליך באצת שבוע שעבר. ואני לא אנונימית.

במקום שידגדג אותי במותן  אי אפשר להניק בשקט ככה.

זה מתיש... הלוואי שזה יהיה כבר מאוחריכם ותוכלו לעודד אחרים שזה עובר 

וואו! אני כמוך בדיוק רק ששלי קצת יותר גדולים- הגדולה בת שנתיים והקטן בן שמונה חודשים.

בשבועות האחרונים הם פשוט משגעים אותנו עם השינה ושנינו מרוטים לחלוטין..

בע"ה מקווה שיעבור בקרוב!

ב"הצלחה לשתינו

אני מקנאה בכל ההריוניות ומתגעגעת לתנועות ולזכות להביא חיים לעולם... מתוכי ממש...

מצחיקה אני

מספיק קשה גם בלי להסתיר אז למה לא להקל על עצמך, אולי לקבל תמיכה או לפחות אמפטיה?

לא יודעת אם זו רוח השירשור,

אבל אני לא רוצה לפתוח על זה שירשור חדש, כדי שאף אחד לא יחליט

בטעות לשים את זה באישי.

אני מרגישה שבעלי שחוק ממני, והוא טוען שהוא אוהב אותי ושזה לא נכון.

אנחנו נשואים 5.5 שנים + שתי בנות. 

אחת מהם אובחנה בשנה האחרונה עם הפרעת תקשורת, 

והכל סובב סביבה. יש מקרים הרבה, הרבה יותר קשים,

וסה"כ היא לא תהיה חריגה בעתיד . אבל זה דורש המון אנרגיות. 

הוא כרגע בשלב של לנסות למצוא עבודה אחרי תואר , 

ויש לו גם את הלחץ של חיפוש עבודה, לחץ אטומי שהוא מקרין על כולם,

והוא וכל המשפחה שלו אנשים לחוצים ברמה של סיר לחץ גם ביומיום.

הוא תקוע בבית, וכל הזמן מקטר שהוא לא מוצא עבודה . (אוסיף שהוא משתדל מאוד למצוא)

ועדיין, אני זאת שדוחפת אותו לתת שיעורים פרטיים,

ולנסות למצוא עוד דברים

הוא בעצמו סוג של אוטיסט לא מאובחן, יש לו קשיי תקשורת רציניים,

והוא מתעצבן כשאומרים לו את זה, אבל הוא יודע שזה נכון

מתקשרים תלמידים / הורים של תלמידים כמענה למודעה שלו,

אני צריכה לחטוף לו את הטלפון, כי אם הוא זה שמדבר איתם , קרי, מגמגם בצורה לא ברורה,

אז הלך הסיכוי לשיעור. בזמן השיעור עצמו אני מניחה שהוא בסדר. 

הוא מצא תלמידה אחת, ולא יודעת כמה תלמידים אחרים הוא הבריח. 

אני זאת שמקפיצה לו את הפרופיל באתר של השיעורים פרטיים,

ואם אני לא אעשה את זה, הוא לא יעשה את זה, עשיתי ניסיון של כמה ימים,

והוא לא עשה עם זה כלום, אפילו שקיבל התראות להקפיץ לעצמו את הפרופיל.

הוא עובד לילות משמרת של 7 וחצי בערב עד 12 וחצי בלילה באבטחה, ומרוויח בקושי ,

כשהוא חוזר מחכה לו אוכל טרי, בדרך כלל אני ערה כדי לשים לו, 

והוא מאוד בן אדם של תעשו לי תביאו לי תכינו לי. 

הוא עוזר יחסית הרבה בבית, וזה  לא יהיה הגיוני  בכלל אם לא, כי הוא לא עובד ,

והוא מקבל צלש"ים שאף אחת אחרת לא מחלקת כל כך הרבה מחמאות על כל פיפס

שהבעל שלה עושה בבית , כי הוא אוהב לקבל צל"שים על כל צלחת שהוא שוטף

אז אני מפרגנת לו. 

סה"כ אני אוהבת אותו, ושמחה שהתחתנו,

מישהו יותר טוב לא הייתי מוצאת.

ועדיין, חוויתי השפלה ברמה של בגידה כשהייתי בתחילת הריון עם הבכורה, עם פז"מ קצר מאוד כנשואה,

היינו נשואים אז 5 חודשים , משהו כזה...  

מאז אין לי טיפת אמון בו.

הוא היה בסוף ההסדר בשל"ת, לא היה מגיע לסדרים כמעט, לא 

טרח להוציא אישור עבודה , הייתי בהריון, עבדתי בעבודה לא פשוטה וקצת פיזית, וסבלתי בה מאוד , 

הוא פשוט לא עשה כלום , שום דבר מועיל , היו לי סימנים לראות במחשב אצל ההורים שלו שהוא מתכתב במסנג'ר עם בנות שהוא לא מכיר,

שבועיים אמרתי לו את זה, ושבועיים הוא מרח אותי בתירוצים ושקרים, עד שהייתה לי הוכחה חותכת שאני צודקת,

עד השנייה האחרונה , שכבר ראה שאבוד לו, הוא ניסה לשקר . שבוע כעסתי עליו , אבל אני בן אדם שסולח סה"כ ,

ועברתי הלאה. סלחתי לו , אבל עד היום קשה לי מאוד להאמין לו כשיש לי איזשהו ספק, 

ואני רואה בו בן אדם לא אמין . הרבה פעמים ביומיום הוא "מורח" אותי על דברים קטנים, וקל מאוד לתפוס אותו.

כל המשפחה שלו לא אמינים.

תמיד אני מחזקת את עצמי ואומרת שיש לו לב מאוד טוב, שזו התכונה המרכזית אצלו, 

וסה"כ זה מה שחיפשתי. 

עד שהוא כל כך פגע בי לפני יומיים, שהבנתי שאולי גם בזה הפרזתי. 

הוא "יזם " , ולי אין כל כך חשק בזמן האחרון עם כל מה שנפל עלינו , ועדיין,

אני אף פעם לא אגיד לא, זה סה"כ מחמיא לי.

יצאתי מהמקלחת, אנחנו גרים בקרוואן עם קירות בעובי של קרטון, והחדר שלנו קפוא בחורף,

ואמרתי לו שקר לי, ושיביא את הרדיאטור, הרדיאטור היה בחצר, במרחק סנטימטר מהדלת של הבית, 

זה לא היה כרוך בשום מאמץ להביא אותו, אלא אם הבן אדם עצלן בצורה מחרידה . קיבלתי תשובה "הוא מקולקל" 

"מאיפה אתה יודע ? " "הוא הרבה זמן בחוץ " "אתה מתעצל? " "מה פתאום " 

"אני אגביר את המזגן " "לא משפיע , המזגן בסלון , תביא לי את הרדיאטור בבקשה , מה ביקשתי ? "

בשלב הזה הייתי על סף בכי . " אני אמצא את המפזר חום" "טוב " פותח את הארון, מעיף מבט קל,  " לא מצאתי את המפזר חום" כאן כבר בכיתי, ואני לא בכיינית. "קר לי , תביא את הרדיאטור " "הוא לא מחמם טוב " "הא, חשבתי שהוא מקולקל" 

"יכול להיות שהוא גם מקולקל " "תצא שניה לדלת ותביא לי אותו, מה כבר ביקשתי ? " 

"טוב " כאן אני כבר בוכה, עצבנית, ופגועה מאוד. "הבאתי לך את הרדיאטור" 

מדליק אותו , מחכה 20 שניות "את רואה, הוא בכלל לא מחמם טוב , לוקח לו מלא זמן לחמם, הוא לא יחמם " 

רבתי איתו ממש, אמרתי לו שזו השפלה , חוסר כבוד, רוע , נצלנות, עצלנות, שהוא שיקר לי שהוא לא מתעצל, אבל זו הייתה נטו עצלנות , פגיעה בכיתי חצי שעה, הזכרתי לו את אותו שקר מאז,  

בסוף לא רציתי ללכת לישון בכעס, כי למדתי בהדרכת כלות שזה גרוע, ואני יודעת את זה גם בעצמי,

קראתי לו ואמרתי לו שנלך לישון בטוב, התחבקנו והלכתי לישון. 

גם אתמול הזכרתי לו את זה וגם היום.

אני כל כך , כל כך , כל כך פגועה עדיין,

אולי אני מגזימה, אבל אני לא חושבת ,

כי סה"כ, שבהקשר הספציפי הזה של הסיטואציה הזו , שהוא רוצה משהו,

ולי קפוא מקור , והוא לא מוכן לעשות מינימום מאמץ בסיסי וקל של שתי דקות,

והוא מוציא לי את הנשמה עד שהוא מוכן בסוף לעשות את המאמץ בדיחה הזה,

וכל החיים שלו תעשי לי תביאי לי תכיני לי תגישי לי תתקני לי את הכפתור תגהצי לי

אז זו השפלה , ניצול, פגיעה, על גבול הפגיעה מינית. 

אני באה מבית, שראיתי בו את הזוגיות הכי יפה שיכולה להיות , 

ההורים שלו רצו להתגרש בשלב מסויים ונשארו ביחד מכורח המציאות ,

ואת זה חמותי טורחת להגיד לי פעם בשבוע. רואים שהיא לא סובלת את חמי ,

אין להם תקשורת בסיסית. 

אני לא רוצה להיות ככה.

בעלי ראה זוגיות לא טובה, עם אבא שלא מרים את הכפית שלו בבית, 

שלא טיפל בכלל בילדים שלו "טיפול שוטף" כמו להלביש, לחתל, לרחוץ וכד' 

וכן , עבד מחוץ לבית, אבל לא באיזושהי עבודה תובענית בצורה יוצאת מהכלל,

אבא שלי עבד יותר קשה בחוץ, גם לילות, גם תורנויות, והיה מטפל בנו,

עד גיל שנה אמא שלי לא רחצה אותנו לבד בכלל, אבא שלי היה חוזר מהעבודה בימים סטנדרטיים בשש בערב

והכיף שלהם ביחד היה לרחוץ את התינוק/ת. אמא שלי כשילדתי את הבכורה, ניסתה מאוד

להסתיר את זה שהיא מזועזעת, שבעלי לא מתקרב בכלל כשאני עושה לה אמבטיה לבד. לא הלך לה כל כך, אבל לא בכוונה.

אבא שלי מטפל בבנות שלנו , בהרבה יותר שמחה ממנו.

אני לא משאירה אותו יותר מחצי שעה עם הקטנה (10 חודשים) לבד, עדיין ,

פשוט כי אני יודעת שהוא לא יסתדר. 

כשהקטנה הייתה ממש קטנה, שלושה חודשים, אולי פחות, לקחתי את הגדולה לשעות למשחקייה

והשארתי את התינוקת עם אבא שלי, והיה להם מעולה ביחד. 

הוא מתייחס אליה, מדבר אליה, מצחיק אותה, אבא שלה פשוט שם אותה במיטה, נותן לה לקטר

ויושב על המחשב.

הקטנה מאוד מאוד אלרגית ורגישה, גם למגבונים, ואני רוחצת לה את הטוסיק בכיור ,

אחרי כל קקי. והתגובות שאני מקבלת על זה זה עצבים "את האמא היחידה בעולם עם השיטות המוזרות האלה

כולן משתמשות במגבונים, מה יש לך שאת שוטפת לה בכיור, זה מגעיל ,גועל נפש, את האמא היחידה בעולם 

שלא רוצה להתשתמש במגבונים , למה את לא משתמשת לה במגבונים " "היא רגישה לחומרים שיש בהם "

"זה גועל נפש לרחוץ בכיור " , וכאן כבר לא הגבתי. וזה חוזר על עצמו על בסיס שבועי.

עד לא מזמן הוא היה רב איתי בנוכחות הבת שלנו, שסובלת מיזה, 

הבהרתי לו שיפסיק, ובחודשים האחרונים זה כבר לא קורה .

 אני יודעת שאסור להשוות בעל לאבא, 

אבל כשגדלים בבית 18 שנה עד שמתחתנים, ורואים את המודל האידאלי,

זה כל כך קשה . 

אני כל כך פגועה ממנו, וכשאני אומרת לו את זה , בהקשר של המקרה מלפני יומיים,

התגובה שלו היא "לא צריך, אני לא אקפל כביסה , אני לא אעשה דברים בבית"

כשאני אומרת לו שזה גם הבית שלו, ושהוא כרגע לא עובד, הוא עונה ש"אני עושה הכל בבית"

(רחוק מאוד, מאוד, מהאמת, במילים עדינות. הוא עושה הרבה יותר מאבא שלו, 

שעצלן בצורה שקשה למצוא כמוה ) , אבל ממש, ממש אי אפשר להגיד שהוא "עושה הכל בבית "

אני לא יודעת מתי אשתחרר מהפגיעה הזו,

והכי עצוב לי זה שאין לי אמון. 

היינו ביעוץ זוגי,

סתם דיברנו על הקשיים, וזה לא עשה כלום,

לא הייתה איזושהי תוכנית עבודה שם, אולי זו לא המטרה בייעוץ... לא יודעת...

עלה 300 ש"ח לפגישה אחת, שזה המון,

אמא שלי מימנה את זה, ובגלל זה נדחפה כל הזמן לדעת מה קורה שם,

וזה היה מעבר לכוחותי ההידחפות שלה .

עכשיו ממש רבתי איתו לפני שנסע , אני כבר מרחמת עליו,

אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו , ביומיים האחרונים מה שאני מרגישה

זה אנטי גמור שלא בא לי לראות את הפרצוף שלו. 

הוא חושב שאני מוציאה את מה שקרה מפרופורציות 

ואני חושבת שהושפלתי קשות, והוא לא מבין את זה,

אומר שהוא אמר סליחה, ושיאללה תעברי הלאה. 

לא הייתי מוצאת מישהו יותר נורמלי, בזה אין לי ספק, 

הייתי יכולה לשאוף רק לפחות ממנו , אם לא הוא.

יש הרבה שהם הרבה, הרבה פחות טובים ממנו. 

אני ממש הייתי מגעילה אליו, ועצוב לי

אבל כל כך אני רוצה שהוא יבין, שזו הייתה השפלה קשה .

והוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.

כי אני יכול לשנות רק את עצמי ואני אחראי על עצמי לא משנה איך מתנהגים כלפי.

ובסופו של דבר צריך שניים לטנגו, אי אפשר לשנות את הבנזוג אבל אפשר לשלוט בעוצמות הפערים והמתחים.

וגם מגיע לך תמיכה ומקום שיעצים אותך.

יש לך מקום שבו את מקבלת תמיכה? אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב כרגע, שלפחות יהיה לך מקום אמיתי, לא וירטואלי לקבל עצות ואמפטיה שמתאימים למצב שלך. 
 

ולכן ב"ה את מבינה לאן יש לשאוף.

אין לו דוגמא מצמיחה מחייו הקודמים ואולי לכן זה אפילו לא משהו שהוא מסוגל לראות ולהבין.

אני מצדיעה לך על הנתינה האין סופית והמאמץ המדהים להחמיא לו, להעניק לו ולהיות שם בשבילו.

אין לי עצות.

רק הידיעה שהנתינה שלך מחלחלת אליו.

ב"ה שתמיד יהיה חורף כמו שצריך בעתו ובזמנו.

אבל זה כ"כ קשה כשיש תינוק פצפון בבית.

מרגישה כבולה.

אי אפשר לצאת איתו. אי אפשר לצאת בלעדיו.

לא יוצאת לשום מקום. ואם יוצאת - אז רק למטרת משהו קצר, ורק אם אחת הבנות הגדולות בבית ושומרת עליו.

אוףףףףף.

חנוק לי.

גם שונאת לישון עם חימום, וכשיש תינוק קטן בחדר - חייבים.

אבל ב"ה! העיקר שיש ילדים. (וזה כיף שיש כבר ילדים גדולים, שאפשר להשאיר אותם אחראים על הקטנטן לזמן מה).

הכביסה לא מקופלת כמו חיילים או בכלל "בחרתי להשקיע את הזמן שלי בדברים שחשובים בעיני יותר" 

יוצאים!!

מתלבשים בבוקר ויוצאים לטייל..

פתאום תראי כמה אנשים יש סביבך.. מבוגרים, יולדות וכו'..

זה עוזר!!!!!!!

הרבה פעמים הבעל ממשיך בעניינו, ובסה"כ זה טוב שהוא לומד ועובד ליציבות המשפחה.

אולי כן כדאי לדבר איתו שיגיע עד שעה מסוימת.

במשך היום כדאי להשתדל לצאת לפחות פעם ביום מהבית. לגינה, סופר וכו' לפי מזג האויר.

טלפונים לחברות, מחשב, ספרים...הרצאות... 

ולזכור, שלא חייבים להשאר כך לנצח, אלא אפשר בשלב כלשהו לצאת ללימוד או עבודה,  במשרה מלאה,

או שלא, ולהשאיר את הקטה אצל מטפלת או במעון (או סבתא).

בהצלחה

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

זה קרה לי עם הילד הראשון

למרות שאני הייתי במעמד התספורת... אז בכללל

אבל מאז אני מספרת אותם בבית ראיתי קצת סרטונים למדתי את מה שחשוב ואני מספרת אותם כמו שאני אוהבת

אבל תוך שבוע וחצי הכל יחזור לקדמותו הכל טוב!

ממגוון סיבות

יחד עם זה שלא רואים ערך מיוחד בהמתנה...

גם אנחנו סיפרנו את הבן בגיל שנתיים

זה לקח באמת כמה ימים להתרגל אבל אחכ היה סבבה.. 

חלאקה אז למה להשאיר?

מסופר זה המראה ה'רגיל' של בן, אז כמו שמלבישים בבגדים של בנים אז מספרים כשהשיער מתארך 

ממש בכיתי שגזרנו בגיל 3 ועוד הייתי שם אז זה בטח פי כמה יותר קשה ( ופשוט הלם טוטאלי ) ממש הרגשתי שהילד ניהיה ענק!

זה בטח יגדל לו מהר או שאת יכולה להשאיר קצר