למיטב ידיעתי ההלכתית, המקובל הוא שלא מעכבים "סתם", אבל אם יש נסיבות אמיתיות שמפריעות לכך (נפשיות, פיזיות, וכו'), אז זה אפשרי. מדובר במצוות עשה יסודית וחשובה, שלא דוחים "סתם", אבל גם היא צריכה להתקיים מתוך נסיבות שמאפשרות אותה באופן נורמלי.
על כן, אם יש ספק סביר, שואלים תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו ובמציאות החיים (ולחפש "היתרים" שאפשר לעכב ללא סיבה, זה לא כ"כ חוכמה. צריך חפש מה האמת, לא "היתרים" סתם..)
[ולגבי הנושא בכללי, כבר יש דיון בלנ"ו, אין ענין לחזור כאן על הדברים, או להגיב על תגובות שמן הסתם יבואו וכבר הוגבו שם]
זה כיף.
אבל לא שיוולד בשנה הראשונה.
בדיעבד, אם קורה, אני לא חושבת שזה מה שהורס זוגיות, להפך, אני ראיתי שהריון מעצים ומחבר- גם ואפילו בגלל הקשיים שיש בו.
[ובכלל, מלבב לקרוא הודעה כזו...]
גם אני נכנסתי להריון חודש אחרי החתונה והייתה לנו חוויה מדהימה ממש!!
לא נראה לי שאני יכולה להוסיף יותר על מה שאת כתבת...
עדינותהגדול נולד תוך פחות משנה, (10 חודשים ליתר דיוק). הייתי תמיד עייפה, לא היה לי הרבה כח, למדתי לימודים מאוד מאוד אינטנסיביים עד שעות מאוחרות. באופן כללי היה קשה. בהתחלה רציתי למנוע, בעלי לא. אח"כ גם אני לא רציתי.
אבל- חברה שלי היתה בהיריון והיתה חולה. ממש חולה. לא יכלה ללמוד, לא יכלה לעבוד. היתה בבית והקיאה. בעלה המסכן היה צריך לעבוד ולטפל בבית ובאישתו ההריונית. צריך להתחשב בעובדה שזה קורה, ולא נדיר.
בדיעבד הייתי שמחה לחכות עוד 3 חודשים...
גם לנו ילד הגיע מהר מאוד, והשני שנה וקצת אחריו
היה קשה אבל שווה את זה
וכן רצינו את זה ובעלי לא מהגברים שדורשים מאישה בהריון לסדר את הבית ויודע לעשות הכל לא פחות טוב ממני
לנו זה רק העצים את הזוגיות אבל בעלי בן אדם עם מידות טובות והיה מוכן לסבול אי-נוחות פה ושם
כמובן שהכל תלוי במצב שלכם
אני מכירה זוג שאישה רצתה לפרנס ולא הרשתה לבעל לעבוד אלא רק ללמוד בכולל בשנים ראשונות, בסוף היה לה הריון מאוד קשה, מחלת רקע שלה החריפה והיא גם איבדה הריון בחודש חמישי וגם פוטרה מעבודתה
בסוף הוא יצא לעבוד ורק אז נולדו להם ילדים
מה זה "אין גיבוי"??
קחי את עצמך בידיים
ערב טוב אפשר ורצוי ללכת ליעוץ גם לבד יתנו לך את הכלים לעזור לך\לכם לבנות חיי משפחה נכונים וטובים אח"כ בעלך ירצה לבוא איתך ליעוץ ובהצלחה בכל דבר בחיים יש עליות ומורדות וכנראה שעכשיו אתם בדרך לעלייה עצומה .
אני מאוד מבינה אותך, גם אני עברתי ועדיין עוברת תקופה מאוד לא קלה (גם נשואה טריה יחסית) של להשלים עם מי שהוא בעלי, אבל שמתי לב שלגבי דברים לא טובים שאני חושבת עליו, אני רואה בזכוכית מגדלת ממש ענקית כל דבר קטן (שחור כמובן), וגם דברים שאצל אחרים לא היו מפריעים לי והייתי חושבת שזה ממש בסדר, בגלל הדעה המוקדמת שיש לי עליו ישר אני מפרשת לרעתו. למה אני כותבת את זה? כי למשל זה שהוא לא שואל לשלומך מהבוקר (ואני לא יודעת לגמרי את הרקע אני מחווה שעה מהצד לפי מה שכתבת) לא חייב להיות בגלל שלא אכפת לו ממך וכו', אם הוא למשל יודע שיש לך סידורים וכאלה וחושב שהוא יודע מה את עושה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא נותן לך את החופש שלך... (אני אם הייתי גבר - בטוחה שגם אני הייתי ככה, זה עניין של אופי...), אבל את יכולה ללמד אותו שזה חשוב לך שהוא יראה שהוא מתעניין...
רציתי רק לומר שכל דבר שאת רואה וישר מפרשת לרעה תבדקי עם עצמך: האם באמת מה שהוא עשה/אמר היה מזעזע ולא לעניין כמו שנראה לי? האם אם מישהו אחר שאני אוהבת היה מתנהג ככה גם הייתי מפרשת את זה כך?
אבל בכל מקרה כדאי לך ללכת ליעוץ לדעתי, אני הולכת רצוף ולאט לאט בעז"ה זה עוזר...
את יכולה לפנות אלי באישי אם את רוצה יש לי יועצת מאוד טובה (תלוי גם באיזור המגורים שלך כמובן).
ועוד משהו שעוזר לי (אולי ישמע לך מצחיק): יש סגולה חשובה להמתקת הדינים, מעתיקה לך את הנוסח כמו שהוא כתוב אצלי: "אני מאמין באמונה שלמה שזה הצער והיסורים שבא לי הוא בהשגחה פרטית מעם ה', והנני מקבלם עלי באהבה, וכל זה בא לי מסיבת עוונותי הרבים, וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. ויהי רצון שיהיו אלו היסורים לכפרה על עוונותי הרבים, והנה מצד הדין הייתי צריכה לפרט ולשוב ולהתוודות על החטא והעוון שבסיבתם בא לי אלו היסורים, אבל גלוי וידוע לפניך שאין איתי יודע עד מה. לכן יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שתמחוק ותשרש החטא ועוון ופשע שגרמו לי אלו הייסורים, ויומתקו כל הדינים מעלי ומעל כל ישראל, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, וימשוך חסדים טובים ומגולים לנו ולכל בית ישראל עד עולם אמן."
וכתוב שאם אומר את הנוסח הזה אפילו על כל דבר קטן אז נמתקים ממנו כל הדינים,ואם נגזרה עליו גזירה ח"ו נמתק הדין מעליו ("שומר אמונים", מאמר השגח פרק י"ג)
אולי את שואלת מה זה עוזר לי?
אז ככה, אני אומרת את זה כל פעם שאני רואה בבעלי דברים שכואבים לי (ולצערי זה קורה הרבה), וזה מנחם אותי ומזכיר לי שהייסורים שבאים על האדם מדודים בדיוק בידי אדון הכל, שום דבר לא בא סתם, ומה שאני עוברת עכשיו חוסך לי אני לא יודעת איפה, בעתיד בעוה"ז ואולי בכלל בעוה"ב, אבל בשביל זה נשלחנו לעולם, לא? כדי לתקן...
רק שלא תביני לא נכון, אני לא אומרת לך "תמשיכי לסבול בלי לעשות כלום כדי לפתור את זה ורק תשנני את מה שכתבתי כל היום", תעשי את הצעדים לשפר את המצב ככל יכולתך (אם ביעוץ, אם בשקילת גירושין בהתייעצות עם גדולים, וכמובן בעבודה עצמית גדולה, שמזה א"א לברוח. ואיך היועצת שלי אמרה לי? "גם אם הנישואין האלה לא יחזיקו, מלעבוד על עצמך לא תפסידי, זה יהיה נכס לפרק הבא, לבעל הבא שלך שירויח אשה יותר חכמה ואיכותית..."
באמת בהצלחה!!!! 
לא הייתי משנה לרגע
שהיא מודה לה' שלקח זמן עד שהיא הצליחה להכנס להיריון.
היה לה קשה, ומתסכל, אבל בדיעבד היא אמרה שזה היה חיובי.
ומהצד השני שמעתי ממישהי אחרת שחודש אחרי החתונה הייתה בהיריון וזה היה לה מהר מדי.
אז לי לא היה מרווח גדול בין החתונה להיריון ב"ה, אבל גם ב"ה זה לא היה מייד.
קיוויתי לזה כל יום והתבאסתי כשלא, אבל הכמה חודשים האלה שהיינו רק זוג, ביססנו את המקום והאופי של הביחד שלנו, היה משמעותי מאוד.
לדעתי זה חלק גדול מזה שב"ה בהיריון הייתה הרגשת שותפות מלאה וחיבור נכון. ובטח שבלידה.
והעניין שמותרים הרבה זמן, שאמרו פה, לדעתי זה דווקא יכול להוות חסרון.
רק נחשפים לעולם הזה של מגע, וכבר ללכת על פול גז? לטעמי בהתחלה צריך את ההפסקות האלה, שקשות אבל בונות, כדי לכוון את כל הביחד בצורה חזקה ונכונה.
אבל לפני הכל, כמובן שה' שולח את זה בזמן הכי מתאים
שהקב"ה מסדר את העניינים "בסדר"..
בוודאי טוב שמי שלצערה התעכבה, רואה את החיוב בכך שהיה לה עוד קצת זמן.. כמו שטוב שמי שזכו מיד - רואים את הנפלא שבכך.
יש ההיא שאמרה לך ש"היה לה מהר מידי" - ויש כאן כמה וכמה שאמרו שזה היה להם מעולה.
לכם הזמן שבינתיים ביסס את החיבור - ולאחרים דווקא הזמן של ההריון (והיתה להם "הרגשת שותפות מלאה" לא פחות..).
וגם לגבי נושא הריחוק, טוב שכל אחד רואה את הטוב במה שעבר (גם הזמן שבהריון, מכווין את הביחד בצורה חזקה ונכונה. ההלכות מכוונות אל הזמן המתאים לכל מצב).
אכן, מה שכתבת בסוף הוא האמת. הכל בהשגחה מה'. לא סותר שכאשר יש סיבות מיוחדות, צריך להפעיל שיקול דעת בהתייעצות עם דעת תורה - אבל בכללי, בנסיבות "רגילות", לבטוח בכך שהקב"ה ינהל את העניינים דרך האופן הטבעי, ולפי ההנהגה ההלכתית המקובלת.
היו אוסרים שימוש באמצעי מניעה באופן גורף.
כנראה שללכת בעיניים עצומות הוא לא משהו חיובי מלכתחילה...
אבל רובנו לא בדרגות האלה.
כל הכבוד דברים נכוחים
אני גם מסכימה שילד וכמה שיותר מהר זה דבר מקסים והלוואי על כולם ושלא יאלצו להמתין בלחץ.
הריון הוא סיבה מדהימה לחיזוק הקשר ולידה היא אירוע שממחיש את עוצמתו!
אבל אנשים... זה שעושים השתדלות למניעה ורק אם הרב הורה כך זה לא אומר שלא סומכים על הקב"ה!
יש מושג של השתדלות בדרך הטבע- לא שמעת???
וגם אם לוקחים מניעה ואלוקים חושב שזה לא הדבר הטוב - המניעה לא תעזור!
חסרים נשים שנכנסו להריון עם גלולות/התקנים שונים?לא. חברה שלי ילדה שלישיה בזכות הגלולות מניעה...
אז בואו נתחזק ולא ננסה לנהל את העולם אלא ללכת תמים בדרכיו.
מי שיש לו סיבה משמעותית, יוועץ בדעת תורה. ומי שלא- רק תפילה... שמה שיהיה, יהיה הכי טוב וגם תרגישו את זה!
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
ציליגילימימיציליגילימימיעל ההסתכלות. הקב"ה שולח נסיונות לפי כחות האנשים. שמעתה והלאה יהיה אך טוב וחסד.
[בוואריציה שונה מאד, זה קצת מזכיר משהו מהנושא הקודם - עד כמה דברים תלויים בגישה והסתכלות ואופטימיות]
שתהיה בריאה וחזקה. ותראה מעצמה וגם אתם ממנה, רק אור וטוב. ויש גם התקדמויות בעולם, כמובן..
וגם השניים האחרים שיהיו בריאים - עם כולכם..
כמו צמח ברברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
