ורוצי ללמוד

חח=)

ישתבח שמו לעד

אתמול היה לי טרמפ עד הכיכר שלמעלה. הוא נסע במיוחד ועשה סיבוב בשבילי למרות שאם היה ממשיך ישר הוא היה מגיע לעצמו יותר מהר. ואז באחד הכיכרות עמד איזה בחור אז אמרתי לאיש אולי תעצור לו? קיצור הוא עצר ואז ההוא שעלה הבין שהוא עשה סיבוב אז הוא אמר משהו כמו שזה יותר ארוך למה באת מכאן?אז הוא אמר שבשבילי וזה ואז המטרמפיסט אמר זה אותו דבר אז הבחור אמר אותו דבר? ממ כשזה בחיוך זה אותו דבר..

קיצור ואני יושבת מקדימה ליד הנהג (כי הוא פינה לי ת'מקום!אם לא אז הייתי הולכת אחורה) ומתמוגגת מהעם המתוק הזה והיהודים הצדיקים שבו.

ובכלל כל הנסיעה ההוא ניסה לדובב אותו או דיבר בעצמו ופרש לפני את חצי האידאולוגיה שלו וכו ואז גם התחלנו לדבר על השבכ.

יאו יאו שה' ישמור אותי.

והגעתי הביתה בעשרה ל7!! ישתבח ה'.

ובכלל לא הגיע לי כי הייתי ילדה רעה לפני זה.

אבל לה' יש חשבונות משלו ואני לא מתנגדת. בדרכ. הלוואי שתמיד.

טוב זהו אינלי מה לספר. כאילו ישלי אבל אין זמן ואנלא ממש זוכרת. כל טוב לכם.

הנה,שמחה?;)

ה' אוהב אותנו ממש ממש!! שתדעו לכם

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול