אבל למה את בטוחה שזה דבר טוב?

נכון, לא צריך לחכות עד גיל 30-40, אבל 17 זה ברוב המקרים הרבה יותר מדי מוקדם.

ההלכות בדיוק- אני מהטלפון אז זה מסובך לעשות חיפוש, אולי יותר מאוחר.

אבל זה בעצם תלויי בלימוד תורה של הבחור. ולימוד אומנות [מקצוע]

או בעברית מודרנית - בסיס רוחני וכלכלי לבניית בית..

זאת שאלה של איך אתה מגדיר "כתוב".. גם אם זה לא במפורש, בניסוח שלי, זה כן עולה מההבדל בין ארץ ישראל לבבל.

 

ואכן, לצערי, אני לא זוכרת את דף המקורות שהיה לנו שם.

אולי באמת אני אחפש אותו השבוע.

"ת"ר: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה: נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?! ולא פליגי, הא לן והא להו"

 

כלומר, קודם לימוד תורה, ואם אינו יכול בלי אישה (מה זה לא יכול? שאלה טובה..) אז קודם נושא אישה.

אמר רב יהודה אמר שמואל (מראשוני אמוראי בבל): קודם נושא אישה.

ר' יוחנן אמר (מראשוני אמוראי א"י): אדם לא יכול לעסוק בתורה כשיש לו עול פרנסה עליו(לא סתם עול אלא רחיים על הצוואר...).

אומרת הגמ' למסקנה: הם לא חולקים, אלא כל אחד דיבר לתושבי ארצו. הבבליים, שנושאים אישה ועולים לארץ ללמוד תורה, ולכן אין להם טרדת פרנסה, ישאו קודם אישה וכך לא יהיו להם הרהורי עבירה. הארץ-ישראלים, שלומדים תורה במקומם וטרדת הפרנסה על כתפיהם - ילמדו קודם תורה, (ואם אי אפשר לו בלא אישה - ישא קודם אישה)

 

אני לא חושב שאפשר להגיד מי אמור להתחתן לפני שמגדירים מה נחשב "אי אפשר לו בלא אישה" ואיזה עול פרנסה נחשב "רחיים בצווארו".

היום זה לא נחשב רחיים בצווארו, בסופו של דבר, אפשר לראות הרבה אנשים שלומדים תורה ומתפרנסים תוך כדי. אמנם לפעמים קצת בצימצום, אבל לא כתוב שאמורים להתפרנס ברווח, צריך שיהיה אפשר ללמוד, והפרנסה לא תוציא את האדם מהלימוד.

לגבי ה"אי אפשר לו בלא אישה" אני לא גיבשתי דעה עדיין...

ב האיש, מצווה על פרייה ורבייה; אבל לא האישה. ומאימתיי יתחייב האיש במצוה זו, מבן שש עשרה שנה או מבן שבע עשרה שנה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה--הרי זה עובר, ומבטל מצות עשה; ואם היה עוסק בתורה, וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה, כדי שלא יטרח במזונות וייבטל מן התורה--הרי זה מותר להתאחר: שהעוסק במצוה, פטור מן המצוה; וכל שכן, בתלמוד תורה

בטח שלא בגיל 16-17

עד לפני 100-150 שנה התחתנו בגיל 15-17.
עפ"י הלכה יש אפשרות לגבר עד 24 אם הוא לומד תורה.

ככה שזה בכלל לא שינה אם החתן והכלה מוכנים נפשית או לא, כי לא הם בחרו מתי להתחתן ועם מי- והם היו נתקעים עם אותו אדם לכל החיים.
נקודת המוצא בעיניי צריכה להיות ההבנה שהמטרה היא לא החתונה עצמה, אלא הקמת בית. זו תרבות המערב לשכוח שיש חיים אחרי החופה- להוציא סכומי עתק רק על ערב החתונה עצמו ובסוף להתגרש.
המחשבה שזהו, התחתנתי, החיים תותים- היא טעות! עדיף להקים בית בגיל מעט יותר מאוחר ולהקים משפחה אמיתית!! עם האדם הנכון, בגיל הנכון, מאשר להתחתן מהמקום הפזיז או הלא בשל לחיי נישואים ולהתחרט אחר כך.

לגבי המוכנות לחתונה. פעם פשוט החיים ביגרו מהר יותר. ילד בגיל חמש עשרה ידע מה זה חיים ופרנסה ובית ואישה. גידלו אותם ככה.(ולא רק יהודים,הנוהג בעולם היה ככה)ככה אפשר להבין יותר את ההלכה.היום באמת מגדלים אותנו בצורה אחרת.

ורק במצבים מאוד קיצוניים כמו זמני שמד.

עייני בספרו של הרב יוסף קאפח על התרבות בעירו

תבררי לפני שאת אומרת כלמיני דברים

כלומר אני יודעת על עצמי שבגלל שאני רוצה להספיק כלמיני דברים כמו תואר וכו לפני החתונה אני לא רוצה להתחתן כרגע , אחרים למה לא? כל אחד וסיבתו

אני חושבת שאחרי הדברים האלה שאני רוצה לסיים לפני החתונה, אהיה בוגרת יותר ומוכנה יותר

(אולי)

(מסיבות טכניות, משפחתיות וכו')- אל תעשי את זה לעצמך

לא תמיד זה הולך מהר...
ישלי אחות שלקח לה שנה וחצי מהרגע שהיא התחילה לצאת עד החתונה
והאחות השניה חודשיים ושבועיים מהרגע שהיא התחילה עד החופה.
זה לא תלוי ככ בגיל וברצון, זה מה שהקב"ה מחליט

הרעיון הוא שלא להתחיל את ההשתדלות המעשית לפני שמוכנים להשלכות הרצויות

השלכות זה לא צבא, זה פשוט המשך של תהליך

צריך לקחת בחשבון את 2 הצדדים:
*שתוך זמן קצר אפשר להיות מאורסים
*שזה יכול לקחת הרבההה זמן

פגשתי אנשים בודדים שבגיל הזה יכולים להקים בית- עם כל הכרוך בזה (נפשית, כלכלית ועוד), ועדיין היה עדיף להם חתונה בגיל יותר מבוגר. זה שתי דברים שונים אם כבר יש לך חבר ולהתחתן מוקדם מאשר להתחיל לצאת במודע לדייטים כדי לחפש חתן ולהתחתן. ומה שאביגיל אמרה נכון ממש.

/Forum/Forum.aspx/f22

אשכרה.

קפוץ לי