דקות להרבה אנשים. אם מישהו זוכר..

תפוחין קדישין - סיפור לשבת

האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח שקיבל מהרבי ורטן: "בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!"

16/06/11, 13:44

עודד מזרחי

האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח שקיבל מהרבי ורטן: "בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!" 
אחד מחסידי גור בתל אביב נסע באוטובוס והבחין ביהודי שנראה מוטרד ביותר. החסיד ניגש אליו ושאל: "יהודי יקר, הכל בסדר אצלך?"

"עזוב אותי", ענה האיש, "מה אתה רוצה מחיי?"

"אתה נראה לי עצוב", ענה החסיד, "אולי אני יכול לעזור?"

"אתה תעזור לי?!", לגלג האיש, "לך תחזור למאה שערים!"

לאחר שהשניים ירדו באותה תחנה, שוב פנה החסיד לאיש:

"תן לי לעזור לך. מה אכפת לך לנסות?! כתוב: דאגה בלב איש ישיחנה".

האיש התרצה והם התיישבו על ספסל.

"מה הצרה שכל כך מעיקה עליך?", שאל החסיד.

האיש החל לספר:

"עד לפני ארבע שנים הייתי איש עסקים מצליח ומאז התהפך עלי הגלגל לרעה. אני מובטל כבר שנה. יש לי ששה ילדים ואנחנו גרים בדירת שני חדרים של 'עמידר' בדרום תל אביב. בשנה האחרונה ניסיתי כל דרך לעבור לדירה גדולה יותר, אבל כלום לא עזר. היום הלכתי לפגוש את מנהל 'עמידר' עם כל המסמכים כדי שיאשר לי לעבור לדירה בת ארבעה חדרים שהם מציעים למי שזקוק ביותר. כשנכנסתי למשרדים ראיתי שיש לפני כמה אנשים שמבקשים גם הם לעבור לאותה דירה מוצעת. כאשר חיכיתי בתור, אחד מהם אמר כי הוא בטוח שיקבל את הדירה מפני שמנהל 'עמידר' הינו דודו. הוא נכנס לחדר המנהל ושהה בפנים למעלה מחצי שעה. נכנסתי אחריו והמנהל בקושי הסתכל עלי. רק לקח את המסמכים ואמר לי שהנציג שלהם ידבר איתי".

"מה אעשה?!", פרץ האיש בבכי, "כל מאמציי היו לשווא. איך לא אתייאש מהחיים?!"

"אל תדאג", אמר החסיד, "אשתדל לעזור לך, בעזרת השם".

"איך תעזור לי?!", תמה האיש, "יש לך קשרים עם מנהל 'עמידר'?"

"לא", צחק החסיד, "אך אני מכיר את האדמו"ר מגור, בעל ה'לב שמחה' שנמצא כעת בטבריה. הוא עוזר להרבה אנשים ועושה מופתים".

"אבל לוקח כמה שעות לנסוע מתל אביב לטבריה?!"

"מה הבעיה?!", אמר החסיד, "תקום מוקדם ותיסע באוטובוס".

האיש סירב ולאחר הפצרות רבות אמר:

"אני מוכן לנסוע בתנאי שאתה תיסע איתי!"

החסיד נעתר.

למחרת בבוקר נפגשו השניים ועלו על האוטובוס לטבריה. במהלך הנסיעה האיש אמר לחסיד:

"אם האדמו"ר שלך לא יושיע אותי, אוי ואבוי לך!"

"אל תדאג. תספר לרבי כל מה שיש בלבך ויהיה בסדר, בעזרת השם".

השניים הגיעו לבסוף לבית האדמו"ר בטבריה. האיש ראה תור ארוך משתרך ליד חדרו של הרבי. הוא הביט בחסיד בכעס ואמר:

"לא מספיק שסחבת אותי עד לכאן במשך חצי יום, עכשיו אני צריך לחכות עוד כמה שעות?!"

אחרי כמה דקות ניגש השמש אל האיש והזמין אותו להיכנס פנימה. הלה היה מופתע. כיצד הרבי יודע שהוא הגיע?!

הוא נכנס פנימה וראה את פניו המאירות וזקנו הלבן של בעל ה'לב שמחה'. על שולחנו היה מגש עמוס בתפוחים. האיש התיישב והחל לתנות בפני הרבי את צרותיו, ובפרט דיבר על עניין הדירה המיוחלת שאין שום סיכוי שיזכה בה. האדמו"ר שמע ובסיום הדברים הושיט לו תפוח ואמר: "ברכה והצלחה".

האיש יצא מאוכזב מחדר הרבי. הוא פנה לחסיד שחיכה לו, הראה לו את התפוח ורטן:

"בשביל זה נסעתי עד לטבריה?!"

החסיד הרגיעו שטמונה ברכה בתפוח. במהלך הנסיעה חזור המשיך האיש להתמרמר:

"הילדים שלי ביקשו שאביא להם מתנות וידי ריקות. מה אומר להם?!"

"תגיד לאשתך ולילדיך שיש להם תפוח מבורך, שכל מי שיאכל ממנו יצליח בכל מעשה ידיו".

כאשר הגיעו לתל אביב ירד החסיד בתחנה ונפרד לשלום מהאיש.

האיש הגיע לביתו בשעות אחר הצהריים. ילדיו קראו:

"אבא. מה הבאת לנו מטבריה?"

"לא הבאתי כלום. רק קיבלתי מאיזה רבי תפוח והוא הבטיח לי שכל מי שיאכל אותו תהיה לו ברכה והצלחה".

הילדים קראו בהתרגשות:

"אבא, אבא, תביא לנו פלח מהתפוח!"

"תהיו בשקט ותשבו מסביב לשולחן", הרגיעם האב, "ואני אחלק לכל אחד ואחד".

האב החל לחלק את הפלחים, אבל הילדים לא נרגעו. כמה מהם צעקו "אבא, לא קיבלתי!"

לפתע נשמעו נקישות בדלת. האב מיהר לפתוח וראה איש לא מוכר ניצב בפתח.

"רק רגע", אמר לו האב, "אני גומר בעוד רגע לחלק לילדיי את התפוח וניגש אליך".

האורח עמד בפתח משתומם לראות איך הילדים הקטנים מתחננים לקבל מאביהם פלח קטן של תפוח. לאחר מכן נפערו עיניו בתדהמה: האם קילפה קליפה דקה מפלח שקיבל אחד מילדיה ואכלה בשקיקה. כאשר הסתיים החיזיון ניגש האב לאיש ושאל:

"מי אתה?"

האיש התקשה לדבר:

"המנהל של 'עמידר' שלח אותי לראות באיזה מצב אתם חיים... אני ממש מזועזע... מימי לא ראיתי שמונה בני אדם רבים על תפוח אחד..."

כעבור יומיים הגיע מנהל 'עמידר' בכבודו ובעצמו והביא להם את מפתחות הדירה המיוחלת.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.