כאילו, ביולוגית בטוח אין.
אבל להחשיב את ***? ואת ****? ואת כל מיני אחרים?
כאילו, ביולוגית בטוח אין.
אבל להחשיב את ***? ואת ****? ואת כל מיני אחרים?

נדנדה כתומה.ואני תוהה גם אם להגיד לאנשים שיש לי אחיות (היי, יש את השבט שלי! ועוד כמה ממקומות אחרים!זה המון בנות)
וגם את בכורה.
וגם את נולדת בל' שבט
אנחנו אותו דבר בהמון דברים
אותי.
אותך
אמא של חברה שלי.
האנשים היחידים שאני מכירה שנולדו בתאריך הזה (וזה תאריך שיכול לשגע אנשים, "לא~! זה ר"ח אדר א', אז מה אם נולדתי בשנה רגילה ולא מעוברת?!")
זה לא עושה לי כיף.
בד"כ.
לפעמים ממש כן.
יש לי סיכויאחיות? לא
יש רק אחת
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)