וחברה מהשירות לאומי גם אם היא נשואה היא  לא נחשבת.

וזה ששאל/ה- אני גרה באיזור המרכז.

תמיד הרגשתי נח לידו.. אני באמת יכולה להגיד משהו ותמיד הוא מקבל את זה גם אם זה תהיה הערה כלשהיא אליו. הוא בחור עם המון סבלנות..

אנחנו מרקע שונה.. הסגנון של המשפחה.. הוא טבעוני...

הרגש אצלי איתו זה לא דבר יציב- אני לא מרגישה געגועים אליו או צפיה בין פגישה לפגישה... ובעצם השבוע שאלו אותי אם הייתי רוצה שהוא יתקשר אלי.. ותכלס כן.. היה באלי.. אז הבנתי שכן יש פה משהו.. אבל במשך השבוע זה די התפוגג..

ומצד אחר כן היו פעמים שכן רציתי לחבק אותו או שחיכתי שהוא ישלח הודעה/יתקשר-

אגב אני לא מרגישה קושי ממש לשמור ממנו נגיעה- וזה לא שהוא דוחה אותי..

לפני כמה חודשים היה לי קשר עם מישהו והיה לי רגש חזק יותר כלפיו.. (אולי זה משפיע..)

ומה דעתכם על זה שהוא הולך לפסיכולוג.. (זה לא פסול- זה רק מראה על אחד שרוצה לעזור לעצמו!) אבל מה כן בכ"ז צריך לבדוק בהקשר לזה? מה שכן מפריע לי בהקשר לזה שהפסיכולוג לא דתי.. 

תמיד יכולות לצוץ התלבטויות לפעמים גם אחרי החתונה...   לא חייב להרגיש זיקוקים ואורות לפני.... וגם- לא אצל כולם  היה קליק מההתחלה וכו וכו... וזו לא הערובה לחיי נישואין מאושרים! אם בגדול טוב לכם יחד- בעזרת השם זה יגיע בהמשך!! בהצלחה!

לגבי הבחור הקודם.. לא יודעת להגיד עד כמה נפתחתי אליו באמת רגשית אבל הרגשתי אליו רגש חזק שאהבתי בו כל דבר.. וזה בכלל לא בגלל נתונים חיצונים.. 

לגבי הפסיכולוג- יש הבדל מאד מהותי בין פסיכולוג דתי לבין פסיכולוג רגיל. (למיטב הבנתי.. תקנו אם אני טועה)

פסיכולוג- תפקידו באיזשהו מקום לתת לך הרגשה שאתה לא אשם..

פסיכולוג דתי משלב את המסרים עם אמונה בה'..

לימודי פסיכולוגיה באקדמיה ממש לא אמורים להיות מושפעים מהדת, וגם הפרקטיקה הפסיכואנליטית ממש לא. אלא אם ב"פסיכולוג דתי" את מתכוונת למי שלומד את מה שקרוי תורת הנפש היהודית, אבל זה לא נקרא פסיכולוג בטרמינולוגיה המקצועית. פסיכולוג (כמשמעו והסמכתו האקדמאית) דתי עשוי להבין יותר את החוויות האינטראקטיביות של המטופל הדתי (בחיים הריטואליים), אבל האבחנה ממש לא אמורה להיות מושפעת מזה אלא מהאסכולה הפסיכולוגית והפסיכו-קלינית (פרויד [שכבר מאוד התיישן], יונג, אדלר וכדומה).
האם הבחור רואה פסיכולוג עקב הפרעות נפש? אם כן, האם את מוכנה להתמודד עם אדם שחלק מהווייתו כוללת טיפול כזה (בפרט אם הוא לטווח ארוך)?

העליתי את הנקודה הזו רק כדי להדגים שבעצם, לדעתי אין בסיפור שסיפרת שום דבר שיכול להעיד כי את "נוטה לסבך דברים". יש כאן עניין מורכב וממש לא פשוט כשלעצמו. האם סיבכת אותו? אני ממש לא חושב כך. זו גם זכותך גם חובתך לדון בו בכובד ראש ובמלוא הזמן הדרוש. וכל החלטה שתתקבל אני מאמין שתגלם בתוכה שיקול דעת וטוב טעם. זה ראוי להערכה שמקדישים זמן למחשבה ולשיקול.

כל קשר שמסתיים עובר זמן עד שמשתחררים ממנו. מקשר שהיה רגש חזק (שאגב זה לא בהכרח דבר טוב) קשה הרבה יותר.

הבחור הנוכחי, שהוא "בחור זהב", איננו זה שמיועד לך! לכי על מי שהלב שלך אומר לך. מי שיש לך רגש חזק כלפיו. מישהו שאת כן רוצה לחבק. את תעשי עוול ל"בחור זהב" אם תינשאי לו. מגיע לו מישהי שתתגעגע אליו, שתרצה לחבק אותו בכל מאודה. אם יש משיכה חזקה אל הבחור אז אולי אפשר להתפשר על עניין הטבעונות, אבל, כפי שהדברים בינך לבין ה"בחור זהב", חבל סתם לסבך את חיי שניכם. באמת יפה שהוא לא מסתיר את הצרות שלו ממך אבל יש הרבה בחורים ממש טובים שלא מתאימים לך.

רק אם תעזבי בחור שאת מאוד נמשכת אליו, בחור שהשקפותיו די קרובות להשקפותיך, בחור שגם הוא מאוהב בך והוא בחור נורמטיבי  באופן כללי, אז, באמת, את בחורה מבולבלת שצריכה להתייעץ עם מישהו מתאים. אבל בהינתן העובדות כפי שאת כותבת אותן כאן, הספקות שלך באמת במקום !

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים