בעדאמא_מאושרת
שנית למה שהוא לא יהיה ברגעים הראשונים של הבן\בת בעולם?
ושלישית אצלי היה מקרה שהרופא רצה משהו, אני רציתי משהו אחר, וזה שבעלי היה שם ממש עזר לי לעמוד על דעתי.
תחשבי שזה מישהו שיודע איך את רוצה ולא סובל באותו רגע מכאבים וחושב (בערך) בצורה צלולה ויכול להתערב..
בעד...לי טוב שהוא לידייעל מהדרום
נגד??~א.ל
תלוי בבני הזוגאנונימי (4)
אם האישה מרגישה שהיא רוצה אותו לידה בלידה, והוא מרגיש מסוגל לזה (זה המצב אצל רוב הזוגות) - ברור שכדאי.
אם הם לא בעניין - בשביל מה? אפשר גם אמא / אחות /דולה.
הבעיה מתעוררת כשיש חוסר התאמה בין הרצונות שלהם. ואז צריך לחשוב לגופו של עניין ולא באופן כללי.
בעיניי יש עדיפות לרצון של בת הזוג, אבל עד גבול מסוים (נגיד אם היא רוצה מאוד את בעלה וקשה לו עם זה, שיתאמץ קצת וכן יבוא, אבל אם הוא מרגיש שהוא יתעלף מזה - יש גבול... וכן אם היא לא רוצה אותו לידה בזמן הזה - שלא ייכנס, אבל אם זה נורא נורא חשוב לו, שתראה אם היא יכטולה להתגמש.
גם תמיד יש אפשרות לשנות את המצב תוך כדי אם יש שינוי ברצונות שלהם (נגיד שיצא לכמה זמן בחוץ אם פתאום נורא קשה לו או שפתאום היא צריכה מרחב פרטי, או לחילופין, שיחהיה מראש בחוץ והיא תקרא לו אם תרגיש צורך).
אגב אחרות כתבו פה שיהיה ליד הראש, אבל היום כבר אחוז ניכר מהלידות הן לא בשכיבה... הראש שלי למעלה בלידות 
לא משנה, בעלי מוצא איך להסתדר בחדר כך שלא יראה. כשרוצים מוצאים את הדרך.
בעד מה שטוב לכם.תחיה דולה
אין נכון ולא נכון.
זה משתנה מזוג לזוג ומלידה לידה.
תחשבו על זה ביחד לשיחה בראש פתוח ותחשבו מה טוב לכם.
לא יכולה לדמיין לידה בלעדיו.זה הרגע הכי שלנו שיש!מעין אהבה
וזה הרגע הכי שלנו שיש,הכי עמוק-נשמה שבאה מתוכנו יחד.
לא מבינה איך אפשר בלי שנמצא.
מעבר לזה שעזרה פיזית כשהיה עוד ניתן ובעיקר תמיכה נפשית-קיבלתי בעיקר ממנו.הוא מכיר אותי הכי טוב ויודע למה אני זקוקה.
בעיני זה רגע מכונן בזוגיות.לא פחות מהחתונה.
מה גם שאיך יבין איזו מסירות זה ללדת ומה עברתי פיזית ונפשית אם לא יהיה?זה לא משהו שאפשר לדמיין.
א-ב-ל-!
יש נשים שהמערכת יחסים עם הבעל מורכבת ונוכחותו לא עושה להן טוב.
כל אחת מה שנכון לה.
אלה שאומרות בעד-אמא אנונימית
מתכוונות גם בשלב הלחיצות?
כי מבחינה הלכתית יש עם זה קצת בעיה לפי מה שידוע לי..
עד הרגע הזה-גם אני בעד..
אצלי הוא יוצא בלידה בפועל.נשואים פלוס
ברגעים האלהתחיה דולה
הוא יכול לשבת עם הפנים כלפיה ולא להתסכל במקום שהתינוק יוצא.
איזו בעיה הלכתית?בת 30
כל עוד הוא לא רואה את הלידה עצמה אלא רק אותך יש בעיה? לא ידעתי.
הוא מאחורי וילון ואין בזה בעיהמעין אהבה
את צודקת לגמרי שתהליך הלידה הוא חלק משמעותינשואים פלוס
אבל בשתי הלידות הראשונות לא הייתי מסוגלת לחשוב שהוא יהיה איתי..
זה גם תהליך עצמי משמעותי לא פחות ואני חושבת שהרפיה ופחות החלטיות של היולדת וסובביה כלפי היולדת זה הכי חשוב בהתלבטות הזאת..
לפותחת, תעשי מה שנוח לך! קחי בחשבון שייתכן והוא ייפגע.. אבל אם חשבת על על הצדדים.. לכי בבטחון עם ההחלטה שלך.
יכול להיות שכן.. תלוי בבעל אמא אנונימית
רציתי להוסיף גם--אמא אנונימית
שלדעתי דעות של אחרים לא יעזרו כאן לגביך.
כי בסופו של דבר- את זו שנמצאת ברגע הזה,עם הכוחות שלך,
עם הדימוי העצמי שלך ברגע כ"כ חוויתי ושונה מאיך שאת מתנהגת בדר"כ
וכמובן,עם טיב הקשר בינך לבין בעלך.
בעלי היה איתי עד שהגיע שלב הלחיצות,התחלתי ללחוץ,ופשוט הרגשתי שאני חוסמת את עצמי בגלל שהוא שם.
אז ביקשתי ממנו לצאת,השתדלתי להיות עדינה כמה שניתן (במצב כזה..)
והוא יצא,ואח"כ שדיברנו על זה הוא אמר שהוא שמח שאמרתי לו את זה.
לראות את המקום אסור גם ככה.נשואים פלוס
זה בדיוק הנקודה.. תהליך הלידה קשה מאוד לאישה! אם היא רוצה וצריכה את בעלה לצידה.. והוא מסוגל להוות משענת וסיוע.. מומלץ!!! זה באמת ובתמים גרם לבעלי להעריך אותי יותר.
גם לאישה זה יכל להיות טראומהמעין אהבה
למעשה בלידה הראשונה כשהיו רגעים קשים הוא פשוט בכה איתי והתפלל.
חשוב שתהיה לו הכנה-שידע בדיוק את שלבי הלידה. שיהיה מוכן שלקראת הסוף זה יותר כואב..
דברו בינכם מה הציפיות ממנו,איזה מקום היית רוצה שיתפוס..
תני לו דוגמאות לדרכים בהם יוכל לעזור לך ולהיות משמעותי עבורך.
למשל לקראת הלידה השניה ואפילו בתחילת הצירים אמרתי לו שיעזור לי שינגן.
הצעתי לו משפטים שיאמר ויכולים לחזק אותי.
והכי חשוב-לשדר לו שאת מבינה שגם הוא עובר לידה.ואת לא מצפה ממנו רק לשרת אותך ולהיות גיבור.
שמותר לו לנוח או להתאוורר כשאפשר.
לסיכום,
א.הכנה
ב.תפקידים מוגדרים
ג.שירגיש שנותנים לו מקום למה שמרגיש.
האמת, זאת היתה הסיבה שלא רציתי שיהיה איתי בלידה הראשונה..נשואים פלוסאחרונה
הייתי צריכה להכיר את עצמי בסיטואציה הזאת כדי לדעת מה יהיה מאזן הכוחות...
ואת צודקת לגמרי במה שכתבת..
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אני מבינה את המשבר.תהילה 4
אני חושבת שחבל שתחמיצו את הקשר הטוב שמשתמע שהיה קודם.בגלל מקרה חד פעמי. ולהבין שנעילת ילד בחדר היא לא עונש מאד מופרך. גם אם אתם ממש ממש נגדו. יש אנשים שחושבים שזה בסדר.
אתם בהחלט יכולים לנסות לחשוב מה הגבולות ואיך יהיה הכי טוב להתמודד בפעם הבאה. - לקחת את האחריות על האירוע לכל הכיוונים - גם מול הילדה וגם מול הסבתא. לומר "סבתא אנחנו מטפלים בזה" (תאמיני לי שכל סבתא תשמח שההורים יחנכו את הילדים והיא תהיה רק בטוב ובנעימים).
לי נשמע שהיא ניסתה לנחם את הבת שלכם- להביא לה ממתק לניחום ממש הלכה לקראת . והילדה 'שפכה קיטון בפניה'. - אולי גם היא נפגעה.
בכל מקרה. חבל שאירוע חד פעמי יגרום לטראומה הן לכם והן לילדה. יכולות להיות המון המון חוויות טובות וחיוביות. ועדיף לחזק את הדברים האלה. מאשר לדשדש בחוסר ההסכמות
לשון בחוץדינהלה
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
יאוודינהלה
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש לא!דיאט ספרייט
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
גם לי היה תינוק כזהגיברת
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעון
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
גם לי היה תינוק עם לשון בחוץ, לא חשבתי לבדוקשיפור
ובדקת את זה?דינהלהאחרונה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
לא אמין בכללשירה_11
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
המינוסים בעיניבאתי מפעם
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זה ברור כמובןשירה_11
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
יכולה להגיד לךרקאני
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
יש לי רעיון גאוני!אמאשוני
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
מסכימה ממשאהבתחינם
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
הרעיון הכי טובבתאל1
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
אצלנוoo
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעון
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
אצל אף אחד לא הכל ורודעוד מעט פסח
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
הייתי שולחת תמונה של הררי כביסה שעל הספה.........נפש חיה.אחרונה
וברצינות
אנחנו לא במרוץ
לוקח לגוף ולנפש זמן
ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת של מלחמה
לחזור לעצמם
ממילא
הקצב אחר
הכוח אחר
האיכות שונה.
הכל בסדר!
תנשמי
תכיני לך קפה
תשבי ותשתי בנחת ממש.
הכל
יחכה.
את העיקר של הבית
שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה
קודם כל לעצמך!
שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן
ואל תדאגי.
תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת
שפחה (כן, זאת המילה)
של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,
עייפה
מרוטה
רק מתה להוריד את האיפור
שצורחת על הילדה שרוצה לשחק
לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון
אז באמת
שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא
ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת
אבל באמת באמת
את
כמו שאת
את הכי טובה!
יצר כפיו של בורא עולם ❤️
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
מה השלב שבו החלטתם שאתם צריכות לקחתאנונימית בהו"ל
משהו נגד בחילות בהריון?
מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים
אצלי, כשהרגשתי שבא לי להעלם מרוב הרגשה רעהפרח חדש
אני ביום הזה שקמתי בבוקרשושנושי
נראה לי שאחרי שמנסים את כל האפשרויות האחרותגלי מטר
או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.
אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.
לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.
מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב!
למה להגיע למקרה קיצון?כבת שבעים
ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.
לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת.
הרב שלנו אמר לאבא שלי פעם-Doughnut
בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.
אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.
יש דברים טבעיים או בלי מרשםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.
יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).
וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לי זה היה עוזר לפעמים.
לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
מה מתאיםתקומה
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
האמצעאנונימית בהו"ל
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
טוב ניסעאנונימית בהו"ל
שה' יתן לי כוח
יודעים שאת בהריון?דיאן ד.
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
לאאנונימית בהו"ל
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
למה לא? בטח שישהמקורית
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.