החזרה אחורה תמיד הזויה לי, בשבתות המסיביות האלה בבית אני מגלה שעדיין ה'אני' ההוא קבור בי, צנוף. העיניים אותן עיניים, הפחדים אותם הפחדים.
אני רוצה לברוח לחיבוק ברגעים האלה, אבל משה של החיבוקים זה משה של היום. ההוא של פעם מצטנף בעצמו בציניות מרירה.
זה סודק קצת. אולי באמת לא השתנתי בכלל? האם אפשר באמת להשתנות?
אני רוצה לברוח לחיבוק ברגעים האלה, אבל משה של החיבוקים זה משה של היום. ההוא של פעם מצטנף בעצמו בציניות מרירה.
זה סודק קצת. אולי באמת לא השתנתי בכלל? האם אפשר באמת להשתנות?



