איך מתקנים? צריכה עצה טובה...מחפשת עצה
עבר עריכה על ידי מחפשת עצה בתאריך ז' בשבט תשע"ו 06:12
קוראת פה הרבה וכל זה... פונה דווקא לנשואים שיש להם ניסיון ופשוט נקודת מבט זוגית.
ארוך, אבל כל פרט חשוב. בבקשה תקראו ותגיבו....
אז ברוך השם היה ווארט, ומשום מה לא פעלנו לפי הכללים, וגם בדיבורים של הכסף אנחנו הזוג היינו נוכחים.
(היו רק ההורים, ואחים לא נשואים).
לא הגענו עם דעה ברורה בתור זוג, הגענו עם הרבה ספקות והרהורים. לא קבענו על הדברים קודם מהסיבה הפשוטה שרציתי לתת חלק להורים בבחירה נגיד של המקום, מסיבת אירוסין, מחירים וכו׳.
מה שיצר אווירה של משחקי כוחות.. אלה נגד אלה.
אמא שלי מרגישה מאויימת מצד המשפחה שלו.
משהו בתנהלות של הווארט לא הלך נכון. היה זורם ודיבורים ופה ושם צחוקים. אבל אמא שלי בסוף הווארט כנראה נכנסה ללחץ (היא טוענת שהיא לא בלחץ) כי היא לא יודעת איך היא מתכוונת לממן הכל.
כל ההתרגשות של הווארט, של ההכרזה, הכל נעלם והתחלף בתחושות רעות.

אני פשוט אובדת עצות.

אני רוצה לתקן את זה ובעניין הזה אני רוצה להיות כלכך כלכך כלכך כלכך זהירה, ממש כמו ללכת על ביצים, בגלל שאני לא רוצה שזה יתרסק ח״ו ח״ו.
ואני מאוד רוצה שאמא שלי תשתחרר קצת וכמובן כן תתן את הסכמתה ותהיה חלק.
ומה איך אפשר שלא זאת אמא!!!!!!
(פרט שולי זה שאין לי איך לממן את עצמי גם לא אחרי החתונה... לפחות לא בשנה הראשונה)
אמא היא נחוצה בנישואין שלי , לא משנה מאיפה מסתכלים על זה.
אני מאוד רוצה לתקן את המצב. מאוד. מוכנה להשקיע בזה מה שצריך מבחינה נפשית, פיזית, למסור נפש והכל.
אם יש למישהו עצה, מילה אחת שיכולה לעזור בנושא- זה יהיה מבורך.

מה עושים הלאה בענייני הכספים?
להורים שלי אין הון או חסכונות וזה באמת יהיה כבד לשלם גם אירוסין וגם חתונה.
נכון שאפשר לצמצם פה ואפשר לצמצם שם, אבל תכלס חתונה גם צנועה ביותר (חייבת להיות באיזור גוש דן מכמה סיבות חשובות) - מסתכמת בלפחות 60 אלף.
כןכן כבר קראתי כל שרשור אפשרי בפורומים על חתונה בזול.
זה הסכום לחתונה מכובדת רגילה באיזור גוש דן.

בנוסף, אמא נגד אירוסין. הארוס ומשפחתו בעד.
מה עושים??

(העצה של לדבר עם אמא צריכה לבוא גם עם פירוט של על מה לדבר).
כמה דבריםנפשי תערוג
1. בבני ברק (זה בגוש דן לכל הדעות) יש אולמות ממש זולים. נכון. הם לא שיא הפאר וההדר. אבל הבריאות שלכם ושל ההורים חשובה יותר.
2 . אני לא יודע מה אופי המתנות שהאורחים שלך מביאים. אצלנו הרבה הביאו כסף מזומן ועם זה אנחנו שילמנו על הרוב.
3. במקרה הכי דחוק. אתם, הזוג, תלכו לעשות הלוואה בבנק. נכון, לא כיף להכנס לחיים המשותפים עם חוב. אבל זה הרבה יותר הגיוני מאשר לכפות על ההורים שלך להיות אחרי החתונה עם חוב. כי בסופו של דבר אתם אלו שמתחתנים ולא הם.
4. עדיין לא מאוחר לתפוס פיקוד ולהחליט שתודה רבה על הרצון לעזור אבל אתם תחליטו מה כמה ולמה יהיה בחתונה.
5. כמובן, כל הדברים שאמרתי צריכים להעשות ביחד. אתם צריכים להתרגל שיש לכם אמרה אחידה כנגד כולם. גם כלפי ההורים משני הצדדים.
בהצלחה!
על החתונה אתםעדיין טרייה
יכולים לשלם מהמתנות ככה אנחנו עשינו ההורים שילמו מקדמות להכל ואנחנו השלמנו הכול אחרי החתונה עם המתנות(אם לא היה יוצא מספיק הם היו משלימים אבל היה מספיק ואפילו יצאנו ברווח) אירוסין אפשר לעשות בבית אני בישלתי את האירוסין שלי והזמנו את כולם לבית. אי אפשר לדרוש מההורים שלך משהו שהם לא יכולים לעמוד בו כל אחד מביא כמה שהוא יכול ובזה זה נגמר. מה זאת אומרת שאת לא תוכלי לממן את עצמך בשנה הראשונה? גם אם את סטודנטית והוא תלמיד ישיבה או חייל אפשר למצוא עבודות בערב שהם חצי משרה ממש לא כדי להסתמך על ההורים במיוחד אם אין להם יכולת.
יפה מאד..ד.


על החתונה אתםitzikzo2013

גברת עדיין טרייה את אחד מאלף שיצאתם ברווח. אני 38 שנה צלם אירועים ואני אומר לך חד משמעי ואני מדבר על הכלל ולא הפרט רוב הזוגות המתנות לא מכסות את ההוצאות. והרעיון לקחת הלוואה מהבנק ולהחזיר מהמתנות זו הצעה גרועה. בשנתיים האחרונות יצא לי להיות מוזמן בשלוש חתונות בבית ולא באולם אני רוצה לומר לכם שנהנתי מחתונה בבית יותר מאשר באולם והמחיר הרבה פחות מאולם. לכל דבר יש פתרון רק לא הלוואה בהצלחה

את והבחור חייבים להיות רגועים ושלמים אחד עם השניאלעד

זו הנקודה החשובה ביותר.

 

מבטיח לכם עוד התמודדויות במהלך חייכם המשותפים - זו הזדמנות נהדרת לתרגל כבר עתה החלטה משותפת להשאר רגועים יעילים ואוהבים גם במצבי לחץ שאינם בהכרח תלויים בכם.

 

לאחר מכן, הייתי ממליץ להזמין את האמא שלך לכוס קפה יחד עם החתן, ולהרגיע אותה.

שתצא עם חיוך ואופטימיות - וזה יקרה ככל הנראה רק לאחר שהיא תבין שההון שיש לה יספיק להכל.

 

בהצלחה!

הבעיה הרבה פעמים היא הרקע ממנו ההורים באיםאמא, ברוך ה'

יש הורים שברור להם שהמימון לחתונה הוא מההורים והמתנות הולכות לזוג.

יש הורים שברור להם שהמימון של החתונה הוא מהמתנות ומה שנשאר, אם נשאר, הולך לזוג.

יש הורים שברור להם שבתחילת הדרך, קונים מוצרי חשמל, עוזרים כלכלית, נותנים סכום התחלתי לדירה/אוטו וכו'.

יש הורים שזה בכלל לא אופציה מבחינתם והם גם חושבים שאם זוג התחתן הוא צריך לעמוד על הרגליים.

זה הרבה פעמים תלוי עדות, מנטליות, יכולת וכדו' (לא תמיד רק תלוי יכולת, יש הורים שיקנו בגדים במלא כסף לחתונה, גם אם אין להם הרבה, אבל לממן את החתונה לא יממנו ולהיפך).

הורים שברור להם שהם מממנים חתונה, לרוב חוסכים בשביל זה מראש או ברור להם שלוקחים הלוואה. הורים שלא- לא. אבל מה קורה כאשר הורים מצד אחד דורשים מההורים מהצד השני לנהוג לפי דעתם? כאן מתחיל הברוך...

 

אני חושבת שקודם כל את צריכה להבין מה הגישה העקרונית של ההורים שלך לעניין הזה. מה הם חשבו/התכוונו לתת, ללא הפעלת הלחץ מהצד השני. זה מחייב שיחה פתוחה וכנה עם ההורים. אחר כך, לדבר עם ארוסך על העניין ולהסביר את הגישה שלהם. אני לא חושבת שיש גישה לגיטימית יותר או פחות, זו פשוט סוג של גישה. ואז אתם צריכים להחליט מה אתם כזוג עושים בנידון. (ניתן לבוא כזוג ולהגיד שאתם בעצמכם החלטתם שראוי לצמצם עלויות ולעשות מסיבת אירוסין קטנה בבית. שאתם בעצמכם החלטתם שמימון החתונה יבוא מכספי המתנות. ניתן גם להחליט שאת כיסוי הצד של הבחור, ההורים שלו מכסים אם הם יכולים ועושים זאת בשמחה ואילו את הצד שלך אתם מכסים מהמתנות, ללא ידיעת הורי הארוס. יש כל מני אופציות, אבל אתם כזוג צריכים להחליט)

 

אני יכולה לומר לך שאצלנו, להורים של בעלי היה ברור שהמימון של החתונה הוא מכספי המתנות ולהורים שלי ברור שלא. ההורים שלי הפעילו עליהם לחץ מסויים, ובאמת החתונה היתה בעיקרון במימון ההורים (לא היינו בוורט). אנחנו מצידנו דאגנו שהעלויות יהיו ממש זולות (ודווקא להורים של בעלי זה הציק... החברים שלהם התלוננו על הרמה. לי זה לא הזיז, כי יש גבול. אני לא רציתי שלא הם ולא אנחנו נכנס לחובות כדי שהחברים של ההורים יתרשמו.. הייתי ממש חריפה בעניין. ובמבט לאחור, הם הודו לי). ואומנם הם לקחו הלוואה, אבל לפי דעתי לא גדולה, כי גם דאגנו לכך, וגם בעלי הוציא את כספי החיסכון שלו מהצבא כדי לעזור במימון להורים שלו, ואני כמובן, לא דיווחתי על כך להורים שלי... וגם עובדה שאחרי שנה הם שיפצו את המטבח בערך ב-30 אלף ש"ח, כך שהרבה פעמים הכל עניין של סדרי עדיפויות ומנטליות.

מצד שני, אנחנו הזוג הרביעי שהתחתן משפחה שלי, ועד שאנחנו התחתנו כל הורה נתן כסף התחלתי לדירה, ואנחנו הראשונים איתם זה לא קרה, כי ההורים שלי הבינו שאין מאיפה לתת סכום כזה, כך שכל זוג הלך לכיוון השני (בסופו של דבר רק ההורים שלי עזרו לנו בקניית הדירה+הלוואה קטנה מדודה של בעלי). מימון בשנה הראשונה - להורים של היה ברור שעוזרים. אנחנו לא רצינו שיכנסו לעוד הוצאות וגם לא להיות תלויים כלכלית - אז התעקשנו לא לקבל עזרה מאף אחד.

 

אני לא אומרת שהנושא הכספי לא הציק בתקופת האירוסין, אבל צריך לדעת שזה ממש לא העיקר ולא לעשות מזה יותר ממה שזה. אלו החיים שלכם. אתם צריכים לבנות אותם יחד. ומה שההורים רוצים או יכולים לתת - תודה רבה, אבל לא להכריח.

(והרבה פעמים דווקא ההורים שפחות עוזרים כלכלית בחד פעמי, עוזרים הרבה יותר בשוטף, עושים קניות לזוג הצעיר, מביאים אוכל במוצ"ש, נותנים מתנות שוות לילדים, כל מני עזרות קטנות שמצטברות, כי יש להם מנטליות אחרת, זה הכל. וגם אם לא - לא כתוב בשום מקום שהם חייבים לתת משהו. הכל מרצונם. והרבה יותר חשוב לשמור על יחס טוב שלכם איתם וגם בין זוגות ההורים מאשר שהכל ילך שווה בשווה ובלי הוצאות שלכם)

תקשיבי לה..נקודה למחשבה
היא אומרת דיברי חוכמה..
אםויקי7

אתם לא יכולים לממן את עצמכם  אפילו בפשטות אחרי החתונה לבד ואמא שלך לא "מתה, לממן, או כי אין לה (ככה זה נשמע) אז למה אתם מתחתנים?

או  בצורה הפחות יפה: למה נראה לך שיש לך זכות להכריח אותה לממן לכם את החתונה והשנה הראשונה?

זה לא שאמא שלה לא מעוניינת בחתונהאלעד

היא מעוניית, וגם מבינה שתשלם מעט או יותר

המצב אינו כפי שאת מתארת

לא "נראה לה" כלום...ד.

בחורה צעירה, נתקלה במצב לא מוכר (מטבע הדברים...), מבקשת עצה ועזרה איך להיות הכי טוב עם כולם..

 

 

זה נקודה הרבה יותר עקרונית מלצאת טוב עם כולם,כוכבי בוקר
אני לא חושבת שזוג יכול להתחתן בלי לדעת מאיפה הוא הולך לקיים את עצמו, גם ברמה המינימלית ביותר...
זו שאלה חשובה מאוד.
אלו שתי שאלות..ד.

האחת, לגבי החתונה עצמה, אירוסין וכד'. שאלה מצויה מאד. חייבים להרגיע את המצב ואח"כ לפעול לפי היכולת.

 

לגבי איך להתפרנס אחרי החתונה, יש להניח שבגלל השלב הראשוני, עוד לא בדיוק חשבו. אני מעריך שהיא כתבה את זה אולי, למשל, בנוגע לאפשרות לממן בעצמם את החתונה ממה שיקבלו אח"כ. אז ציינה שעדיין אין להם ממה להתפרנס. כלומר, זה יעזור להם..

 

יש להניח שכאשר מתקרבים יותר לענין, אז כבר מבררים על עבודות צדדיות וכד' - כמקובל אצל אנשים במצבם..

מה שדן ואלעד כתבו..מחפשת עצה
התכוונתי,
אני ממש לא מצפה ולא דורשת מאמא שלי כלום. אני אמרתי שמצידי חתונה באולם של ברית או בית כנסת, אף פעם לא היו לי דרישות. דווקא אמא שלי חושבת שזה כן אירוע חשוב שצריך להיות מושקע. ניסיתי להגיד לה שאפשר לחסוך בהרבה דברים אבל עדיין קשה לה לקבל שכן אפשר להצטמצם.. ואז זה כזה פשוט ״משחקי כוחות״ עם הצד השני במי משקיע כמה. ואני לא יודעת אם להיות באמצע או לעמוד לצד אמא, או אמצע נטוי לכיוון אמא..
שאלה חשובה, יפה, נוגע ללב.ד.

בוודאי את צודקת שאת רוצה את אמא בענין בְשמחה. גם היא רוצה.

 

ברור שהבעיה עם הכסף יושבת עליה. אם אין - מניין תיקח.

 

 

לענ"ד, קודם כל ביניכם. את והבחור.

 

תסבירי לו בעדינות, בשיתוף, שלהורייך אין כסף. קשה להם. תחליטו ביחד -שניכם - שאתם מתחתנים לא באופן שיצער את ההורים. ותחליטו ביחד - שניכם - שאתם אוהבים ומכבדים את ההורים משני הצדדים - ללא תלות ב"כסף". כסף אינו משהו שעושה מישהו חשוב יותר או פחות.

אחרי שתסכימו, תגידי גם לאמא, שהיא מאד חשובה לך בתהליך הזה - ושאתם תחשבו איך להסתדר בלי יותר מידי הוצאות, ושלא תחשוב לרגע שתאהבו אותה מילימטר פחות בגלל "בעיות כספיות". העיקר שהיא אמא..

 

 

אחר-כך:

 

א. אין שום סיבה לעשות "מסיבת אירוסין". נפגשו? זה מספיק (גם כל ה"אגדה" שחייבים לדבר אז "על כסף", אינה הכרח כלל ועיקר..). אם דווקא רוצים, אתם יכולים להחליט שאתם עושים אירוסין בבית, כיבוד בסיסי - העיקר האוירה. מזמינים משפחה קרובה, אח"כ החברים אם רוצים.  תודיעו להורים - והם יכבדו.

 

ב. תדברי אכן עם אמא. תגידי לה כנ"ל. אח"כ תשאלי אותה, מה הם חושבים שיוכלו לגבי החתונה. מה קשה מידי. תגידי לה שוב, שאתם לא באים באף "דרישה", רק שואלים.

מה שהורייך לא יכולים, אתם יכולים לומר להוריו שתממנו ממה שתקבלו בחתונה בעז"ה, כי אין מה לעשות, הם לא יכולים ואתם לא רוצים ללחוץ עליהם. הם טובים מאד - וזה המצב ללא קשר לאיכות האנשים. תבקשו גם שבשום אופן לא ינסו "ללחוץ" עליהם.  אם הוריו יותר בעלי-אמצעים, אולי יגידו שהם יממנו יותר, כדי לא להכביד עליכם (לדוגמה, כל צד משלם על המוזמנים שלו - אז תזמורת אתם תאמרו שאתם תשלמו אחרי החתונה את החלק הזה. יתכן שהוריו יגידו שלא תדאגו - הם יתנו. תלוי מי הם).

 

העיקר, קודם כל שלוה פנימית שלך. את בסדר. הורייך בסדר. הבעיה מובנת.  אח"כ, סיכום ביניכם שאתם לא תכבידים על ההורים, ממש ככל האפשר. מתחתנים מתוך שמחה לכולם. אח"כ, שיחה עם אמא על מה שאפשר ומה שלא, מתך הבהרה שזה לא משליך כלום על היחס, ושאתם מבינים לגמרי. אח"כ, יידוע הוריו, באהבה ובכבוד על מה שהחלטתם. מה שירצו ללכת "לארג' " יותר - קבלו באהבה ובתודה.

 

זו ענ"ד.

 

לא נכון.כמו צמח בר

לי לא היה.

וגם לא שמעתי על זה..

ממש לא מחויב שזה יקרה!!!

 

(ומשונה לי מאוד שאחד הראשונים כותב שריב עם ההורים, שמנוגד לכיבוד הורים הוא "תהליך טבעי")

 

אפשר לפתור הכל בנחת ובשמחה

חס ושלום.ד.

איפה "כתוב" דבר כזה?..

 

וכי חתונה זו מצוה הבאה בעבירה על כיבוד הורים ומוראם?..  חס ושלום.

 

ובריאה הבחורה הזו, שאים לה "מריבה" עם אמא שלה, אלא מרגישה את צערה ורוצה שותפות משמחת.

מה פתאום?מרב.
אני ואמא שלי היינו חברות ממש בתקופה של האירוסין ומאז זה רק משתפר. והיינו אויבות אחת של השניה כל החיים..
זה ממש לא נכון להגיד את זה בצורה גורפת..

לפותחת, אין לי מה להציע בהצלחה!
הצעת חוק:יזהר

כשמנהלי הפורום מחליטים להשאיר טרול-מחמד בפורום, צריך להוסיף לו שורה בחתימה בנוסח "משתמש זה הינו טרול-מחמד. נא להתייחס לדבריו בהתאם"

נכתבו פה הרבה דברים טובים~א.ל

ממליצה לקרוא ולבחור את מה שמרגיש לך נכון

רק הארה- העניין שאמרת שאת חייבת את אמא, בסמיכות לזה שאין לכם מאיפה לממן את החתונה,

היא לא מכובדת..

וזו תפיסה שצריך לשנות. אמא לא חייבת לממן,

היא יכולה לסייע, באם היא יכולה

אולי מכאן יכול לנבוע הפתרון, תפיסתית וטכנית. עבורה ועבורכם

בהצלחה והחלטות משותפות טובות!

נראה לי שהפותחת התכוונה שהיא חייבת את אמא שלהבת 30

יותר מבחינה נפשית מאשר מימונית.

התכוונה "חייבת" במובן הרגשי העמוק..ד.

ובלשונה "איך אפשר שלא, זאת אמא" (עם מלא סימני קריאה... חביב ונוגע ללב).

ח״ו!!!מחפשת עצה
אני מרגישה שאני חייבת את חיי לאמא שלי, וזה ממש לא במובן גשמי שמתבטא בכסף.
החינוך, ההדרכה, המסירות, האהבה, וכל חייה שהיו מוקדשים לאחיי ולי- כל אלה בנו אותי והם חלק ממני.
בחתונה שלי, אני חייבת את אמא מכל בחינה אפשרית- עצות, הדרכה הכוונה הכנה חיבוקים אהבה הרגעה.....
וכשענייני הכסף דווקא נכנסים, אז כל זה ממש מתערער והיחסים שלנו גם....
אני מבין את האמאה-מיוחד

אמא שלך מצטיירת כאן כדמות הרעה (ולא בצדק) והמשפחה של החתן כדמות הטובה (דרך אגב מה עם אבא שלך?!)

זה נראה כאילו הייתה התנגשות בין המשפחה של החתן לאמא של הכלה מה שגרם לה בצדק רב להילחץ לכן אני לא חושב שהיא נגד האירוסין.

בכלל זה נראה לי מוזר כל הקטע שההורים יושבים בניהם ומסכמים מי ישלם על מה וכו' וכו'...

את האמת שתפסת נכון את התמונה הכלליתמחפשת עצה
לפחות מצד ההרגשה של הצד שלי..
שום דבר לא בצדק ולא התנהל נכון, לכן שאלתי איך לתקן את המצב..
אבא שלי קשה לו לקחת צד. בכל זאת אישתו וזה הזוגיות שלהם ובזה אין לי כל עניין להתערב. ומצד שני, הבת שלו רוצה להתחתן. נראה לי שבכל זוגיות רבת שנים יש איזשהו צד דומיננטי במעט מהצד השני, ואצלהם אמא שלי בדרך כלל זאתי שדעתה נשמעת.
מנסה לתקן את הדברים מול אמא, בלי קשר לאבא שלי, כי זה קשור גם ליחסים שלנו ולא רק לעניין הספציפי הזה.
מקווה שאני טועה, אבל בין השורות של "מחפשת עצה" נראהbattt
שהבעיה תצוץ שוב ושוב... (מאבקי כוחות, לאבא קשה לקחת צד- נורה אדומה אם לא פרוז'קטור)
אם כל כמה שזה נשמע מוזר- לפעמים הורים בתת מודע מנסים להכשיל נישואין של ילדיהם, או מאפייני אישיות שמקשים על הסביבה.
אם השיחה עם אמא תשאיר אותך בתחושה קשה או שבתוך כמה ימים תצוץ מחלוקת אחרת- מציעה בחום לפנות לייעוץ מקצועי
לקחתי לתשומת ליבי,מחפשת עצה
יש מן האמת בדברייך. כי גם אני שמתי לב לזה, וכן היו מחלוקות כאלה בשנתיים-שלוש האחרונות. אבל לא יודעת אם אני יכולה לחנך את אמא שלי, ובגיל שלה קשה להשתנות, אז למדתי להסתדר ולכבות שריפות היכן שצריך. ותמיד קיוויתי שאחרי החתונה זה יתאזן וישתפר.
לא יודעת אם זה נכון, אבל באמת לא חשבתי על ייעוץ מבחוץ (למרות שזה נשמע מוזר ייעוץ אמא-בת).
ההורים לא חייבים לך שום דבר. זו הנקודה הראשונהמשה

ארוסין בעיניי זה מיותר. חבל על הכסף... בטח כשיש פה ויכוח ומגבלות כאלה.

 

עכשיו השאלה זה מה ההורים שלך *רוצים* לתת. זה כבר כתבו יותר טוב לפניי איך לדבר איתם.

 

בת כמה את?

בן כמה הוא?

מה אתם עושים בעולם?

לומדים? עובדים?  בצבא?

 

אין דבר כזה (בראייתי) להיתלות על ההורים מבחינה כלכלית. יש פיתרונות, אבל צריך להבין את התמונה הרחבה.

זה לא מדוייק.יזהר

אם להורים יש ציפיות ודרישות לגבי אופי האירוע, שלא לדבר על זה שרבים מהאורחים הם בכלל שלהם ולא של הזוג - הגיוני ומתבקש שהם גם יממנו.

אם הארוע הוא "ארוע של ההורים" על כל המשתמעמשה

שישלמו.

 

(להערכתי, ברוב הארועים, הזוג עצמו הזמין רק כ-10-40% מהמוזמנים, תלוי מי ההורים ומה הם עושים בעולם)

 

לגמרי לגיטימי שההורים לא ישלמו, והזוג לא יזמין את המוזמנים שמעניינים אותם (חברים לעבודה, בני דודים שניים וכל אלה).

אני חושבת שאצלי בחתונה זה היה יותר..כמו צמח בר

קרוב יותר ל70% שאנחנו הזמנו..

(אבל בשביל הגילוי הנאות- אני מחשיבה שם את המשפחה שלי שהיה לי מאוד חשוב שתבוא וגם חלק מהחברים של ההורים שאני ובעלי בקשר טוב איתם)

 

אבל באמת היו לנו הרבה חברים וחברות שבאו, ב''ה.

 

בקיצור, זה לא כזה גורף..

באמת תלוי מי ההורים..

70% שלכם זה עדיין עומד בסטטיסטיקהמשה

30% מארוע של 60K זה כמעט 20 אלף ש"ח. לא מעט בכלל.

(זה לא מדוייק כי לאירוע יש עלויות מהאורח הראשון כמו תזמורת וכו').

יש משהו בדברים שלך..כמו צמח בר


באופן כללי אל תלחציshindov

התקופה הזו לחוצה גם ככה. תעברי דבר דבר. אל תתני לכל העסק ליפול עלייך בבת אחת. שבי עם ארוסך בנחת עם דף נייר. ותעברו על הדברים אחד לאחד. ותראו מה עושים. זה לא צריך להיות ביום גם לא ביומיים. אחרי שתסדרי לעצמך מה קורה, עם מה את רוצה ומה את צריכה. תשמעי את ההורים שלך. ושארוסך ידבר עם ההורים שלו. הכל כמובן אפשר שניכם ביחד איך שמסתדר. ושוב הכל בנחת בלי לחץ. סדרי את הראש. יהיה לך יותר קל לטפל בכל הנושאים לקראת חתונה. המון הצלחה.

רק לגבי מימון חתונה.ט!הר
אנחנו שילמנו על החתונה מהמתנות והשלמנו גם מה שלא כיסה, בעיני זה לא צריך ליפול על ההורים. יש להם עוד ילדים לפרנס ובית להחזיק.
עצה ניסיוןאנונימי2
בוורט שלנו ההורים דיברו על כל ההוצאות, וגם היו קצת משחקי כוחות.. החלטנו כזוג פשוט לבקש את הכסף מההורים כל אחד מה שיכול לתת, לא לחצנו שיתנו שווה בשווה.. מה שנתנו ברכה. וכדי לחסוך את כל הויכוחים בינהם הסברנו להם שאנחנו נסתדר עם הכסף שנתנו ונחליט מה לעשות איתו משיקולים שלנו. וככה תכננו על מה להוציא וכמה, וכן היינו צריכים לא לעשות אירועים וואו ! הכי חשוב שהמשפחות בסדר לא מסתכלים מי עוזר יותר העיקר שאנחנו מסתדרים ומאושרים ב"ה
והחתונה הייתה מהממת ושמחה רוב התקציב הושקע בחתונה ובדיוק מה שרצינו!
^נשמע רעיון נהדר.וגם עונה לפותחתכוחות שמימיים
אשריכם על היוזמה והאחריות!
לדעתי הרווחתם חתונה כלבבכם.

וכן, האירוע הוא של בני הזוג. ולא של ההורים .
ההורים כבודם במקומם מונח אבל החכם עיניו בראשו ומי שרואה שצפויות בעיות /מחלוקות זה בהחלט רעיון נבון ביותר.

וכדי לסבר את דבריי אוסיף שמי שהיחסים תקינים וטובים ונוח לו כך עם הארגון של ההורים אשריו ואשרי חלקו.....

מסכימה מאוד שהחלק "הכי חשוב שהמשפחות בסדר לא מסתכלים מי עוזר יותר העיקר שאנחנו מסתדרים ומאושרים ב"ה".

ולפותחת היקרה !

לענ"ד חלק בלתי נפרד מהחתונה הוא ההכנות אליה וחשוב מאוד שתהיה אווירה כרצונך, שמתאימה לך, ולכם כזוג.

זאת תקופה שמשפיעה מאוד על היחסים העתידיים שלך כאישה ושלכם כזוג עם בני המשפחה, הותיקים והחדשים, וכמה שתנהגו בחכמה בתקופה זו ותשכילו לנתב את הדרך שמתאימה לכם ביותר כך יקל עליכם לפתוח את חייכם החדשים.

מאחלת לך ולכם המון סייעתא דשמייא, כח רצון וכושר עמידה נכונה, שתמצאו את מקומכם החדש כזוג, ושתשכילו להעמיד את רצונותיכם שאיפותיכם ואמונתכם במקום הראוי והנכון ביותר.

ועוד משהו. לפי מה שאת מתארת, אני חושבת שמה שאת חווה זה נורמלי לחלוטין, והכי הגיוני שבעולם להרגיש ככה.
אני גם חושבת שעצם המקום החדש שלך ככלה, קצת מבלבל ויש את הצורך והרצון להיות עדיין ילדה של אבא ואמא (ואולי גם לרצות אותם? ) וגם להתחתן ולהיות האישה של והכלה של.

אני ממליצה לך לשבת עם עצמך, עם כוס תה או קפה, ולחשוב על כך.
גם עם ארוסך.
פשוט לראות אותכם כבריאה חדשה.
ולנסות לראות אם יש מקום להפריד,
ואם יש מקום וצורך לעשות את הסוויץ' הזה,
כבר לא הילדה הקטנה של..( למרות שתמיד יישאר המקום הזה ) ..כבר האישה של. הכלה של. וגם הבת של.

מקווה שהתקופה הזאת תעבור לכם בטוב ובלי דאגות....

ו.....מזלללל טובבב !!!!!!!
בניין עדי עד !
יפה!! (לאנונימי2)כמו צמח בר

ויש פה זוג פורום, שיחשף אם הוא ירצה,

שכתבו משהו ממש יפה לגבי זה.

 

שכלל- הם לעולם לא מספרים לצד השני מה הם קיבלו מהצד הראשון.

וזה מונע מריבות, חיכוכים והרגשה לא נעימה.

חלק מהכלל הזה היה גם להבין מראש שכל מה שההורים נותנים זה אקסטרה.

ולכן אין פה עניין השוואתי בכלל...

 

 

רעיון מענייןמיניונית
מצב מוכר.. אז ראשית, חתונה בהחלט יכולה להיות מכובדת ועדיין הרבה פחות מ60000.
מס מוזמנים מצומצם- מסכמים על 100 איש מכל צד, או פחות. כן, זה אפשרי, ובחתונות חילוניות המיוחד בגיל מבוגר זה אפילו טרנדי
לא באולם- אפשר להתחתן במסעדה טובבה, או באולם ששמחות של בית כנסת עם קייטרינג איכותי. הכי איכותי ייקח לך 150 למנה, וזה לא מתקרב למנה באולם הכי פשוט.
שמלת כלה- להשאיל מגמח, גם ככה אחרי ערב אחד הכל נגמר.

מציעה לך כמו שהציעו למעלה: לבקש בנימוס מכל צד לעדכן מה סכום הכסף שייתן ומשם לתכנן את החתונה.
אם צד אחד יגיד " זו תהיה חתונה עלובה" תזכירו שזו חתונה שלכם, ואם אותו צד יתעקש להשלים מכיסו אז סבבה, אבל שלא ייוודע לצד השני בשום אופן,
אחרי החתונה- תהיו חייבים לממן את עצמכם, שאחד מכם יעבוד ( גם אם זה אומר להקפיא את הלימודים)
ועוד דבר, לא רק בהקשר הכלכלי אלא באופן כלליאמא, ברוך ה'

הרבה פעמים ההורים בלחץ מכל עניין החתונה.

כשאנחנו הודענו להורים שלי שאנחנו מתארסים, אבא שלי התחיל לשאול את בעלי איך הוא מתכוון לממן אותנו אחרי הנישואין אם הוא אברך ואני סטודנטית וכל מני שאלות מלחיצות. יצא שבפגישה שבה הודענו - אבא שלי צעק על בעלי, בעלי היה בשוק ואני בכיתי... אחר כך הרימו לחיים...

מאז עברו הרבה מים בירדן, והיום בעלי הוא החתן האהוב על אבא שלי, בוודאות. (כבר הרבה שנים... זה לקח לאבא שלי די מעט זמן לראות שבעלי הוא אדם טוב ואני מאושרת איתו וזה הספיק לו, אבא שלי הוא נשמה טהורה, אבל מתרגז די מהר.. והייתי צריכה להסביר את זה טוב לארוס שלי שהיה ממש בשוק טוטלי. לאמא שלי לקח קצת יותר, שנתיים בערך, עד שנחה דעתה... היום הם בקשר טוב ממש, וכשדברנו על זה, לפני הרבה שנים, הם הודו שטעו בכל הגישה שלהם.).

 

במבט לאחור, אני יודעת שהיינו צריכים יותר לדבר עם ההורים. לעשות להם תיאום ציפיות, עם מי אני מתחתנת, מה הכיוון שלו בחיים, וכו'. אבל הייתי עוד ילדה צעירה (פחות מ-20) ולא ידעתי איך לעשות את זה. והייתי רגילה גם שאין עם ההורים שלי שום ויכוחים. הויכוחים הראשונים היו סביב החתונה (אצלנו עיקר העניין היה סביב מעורב/נפרד, דוסיות וכדומה, אבל גם הלחץ שלהם איך נסתדר כלכלית הציק ברקע... ודווקא כאן אני נאלצת להסכים עם מי שכתב שרבים עם האמא וזו סוג של פרידה, זו אכן היתה החוויה שלי, ללא קשר לזה שהיום יש לנו קשר מעולה, אבל שונה. זו הפעם הראשונה שעברתי התבגרות כלשהי ונפרדות מההורים שלי.)

 

מה שחשוב לדעת, הוא לא לשבור את הכלים עם אף אחד! לא להחליט - אנחנו לא לוקחים שקל מאף אחד ויהי מה, כי יש הורים שדווקא רוצים לתת ונפגעים כשמונעים מהם לתת. לדעת שזו תקופה לחוצה לכולם, ההורים מלאי חששות, וגם אתם מתחילם להחשף לעולם המבוגרים ולפעמים זה מלחיץ. להקשיב להורים, אבל לתאם כל הזמן ציפיות ביניכם, ולהראות להם דעה אחידה, זוגית ושקולה. ולדעת גם להקשיב להם. בכל זאת, אומנם החתונה שלכם, אבל גם הם אלו שמחתנים אותכם. הם גידלו אתכם כל השנים ויש מקום לדעה שלהם. לא סתם בהזמנה כתוב את הורי החתן והכלה - הם המזמינים. ולהגיד מראש שהחתונה תהיה רק עם מיעוט מוזמנים או שיחלקו בורקסים - אצל רוב ההורים זה לא יתקבל וזה ממש מובן! (אני אמרתי לבעלי שבברית של הבן שלנו - נעשה לגמרי מה שאנחנו רוצים. בחתונה - צריך להתחשב בהורים).

אנחנו עשינו רשימת דברים שחשובים לנו ומהם סימנו במה נסכים להתגמש ומה הם הגבולות שלנו בהם לא נסכים להתגמש (לדוג' - בתזמורת, אפילו שלא הכי רציתי, הסכמתי לתזמורת שההורים של בעלי רצו. בתאריך החתונה - לא הסכמנו להתפשר ועוד ועוד) גם ביני ובין בעלי היו חילוקי דעות, אז חשוב קודם ללבן בינכם את הדברים (כמו לשכנע אותו שהמשפחה תוכל לשבת מעורב כי זה לא יתקבל אצל המשפחות של שנינו.. זה דרש הרבה שכנועים מצידי...). יהיו עוד לא מעט מהמורות בדרך, אבל זו התחלת הבניה שלכם כזוג. וככל שתעשו את זה בפתיחות יותר גדולה, בקבלה ובהבנה אחד של השני, זה יהיה לכם נכס לתחילת הנישואים שלכם.

 

בהצלחה רבה!

תודה.מחפשת עצה
על ההשקעה, המחשבה, המאמץ, והשיתוף.
יש לך חלק בהקמת בית.
כל מה שכתבת -עזר לי. לקחתי לתשומת ליבי.
הסיפור באמת דומה (גם אם בדבר אחד) ונותן לי הרבה תקווה והסתכלות חיובית על המצב עם שאיפה להתקדמות.
תשבי עם הורייך לשיחה יחד עם הארוס ותתאמו ציפיותשמש אדומה

אין טעם להתחתן בצורה מסויימת שאתם לא רוצים עדיף להשקיע את הכסף אם כבר בחיים האמיתים

אירוסין זה בזבוז כסף מיותר וגם ויתרתי על טבעת יהלום למשל כי זה גם מיותר היינו מתחתנים בבית כנסת

אם ההורים שלי לא היו הורגים אותנו (בחובות מכאן ועד אילת להוצאה לפועל אל תשאלי) היו מריבות צרחות

הרבה בכי שלי בסוף צלחנו התחתנו עם 300 מוזמנים לא הכי צנוע שיש אבל ההורים שלי לא הסכימו לשמוע

הם איכשהו הסתדרו עם הכול, עברו 3 וחצי שנים מאז נשואים באושר את חושבת שאכפת לי אז על מה רבנו?

תזכירי זה רק ערב ומסיבה ותחילה של חיים חדשים יש לכם חיים שלמים לדאוג לגבי כסף, כדאי להבהיר לאמא 

שזה רק ערב, ושאתם רוצים ככה וככה לא תצטערו אם תהיו חכמים יותר כלכלית נו אז יהיה פחות אורחים

ופחות שופוני העיקר זה האהבה שלכם.

 

חשוב לי להגיד לכולם-מחפשת עצה
קראתי כל תגובה ותגובה, ולמדתי המון.
אז קודם כל תודה על ההשקעה של כל מי שכתב.
אז שתדעו שיש לכם חלק בהקמת בית בישראל-
ישבתי ועברתי כל תגובה וכתבתי בנקודות דברים חשובים, עצות, דברים מעשיים. ולאחר שנרגעתי דיברתי עם ארוסי (מותר לי לקרוא לו ככה כבר?), והייתה שיחה ארוכה וטובה, עברנו על כל נקודה וגם רשמתי את הדברים שהחלטנו.
נשאר רק לגשת לאמא ואבא עם ההחלטות, וכמובן- תפילה לפני הכל...
אז סתם שתדעו את החשיבות של המקום הזה והפורומים.
תודה..
כל הכבודאמא, ברוך ה'

נשמע שאתם בדרך הנכונה.

הכי חשוב זו ענווה והכלה, ואת זה נראה מדברייך שבהחלט יש לך!

שיהיה במזל טוב ובעזרת ה' הכל יסתדר לטובה!

כל הכבוד...ד.

[וגם - לא קראתי את כל התגובות - אבל יפה מאד מה שכתבה ה"אמא ב"ה"..]

מתוקה.. בהצלחה!!~א.ל


חשוב מאוד לדעתי..לו יהי
אצלי במשפחה, ובסביבה בכלל ( חברות, מכרים, משפחה מורחבת וכו)מביאים צ'קים די מכובדים לחתונה. זה מאוד חשוב ובכלל מפרגנים ממש בצ'קים.
כשאני ובעלי פתחנו את הצ'קים נדהמתי ממש לגלות שיש אנשים שלא מביאים צ'קים לחתונה, אלא מתנות סמליות אם בכלל. הייתי בהלם מזה. מתברר שאצל בעלי זה מאוד מקובל והם הולכים על פי הנחת היסוד שזה לא חובה. אני לא באה לומר מה נכון ומה לא נכון אבל תבררי אצליכם ואצל בעלך מה נהוג. אם הייתי יודעת מהנוהג הזה הייתי מבקשת שולחנות למשמחים וכאלה..
דבר נוסף בעיניי ממש לא נכון בשנה הראשונה לחיות בתלות כלכלית על ידי המשפחה. זה הזמן שלכם להתחשל ולמצוא פתרונות יצירתיים.
מזל טוב מזל טוב!
זה גם עניין של מנטליותאמא, ברוך ה'

לרוב, אצל אלו שהנוהג שהמתנות מכסות את העלויות, זה גם הנוהג בחברה שלהם, ולכן הם מביאים סכומים יפים.

אצל אלו שהנוהג שההורים ממנים - אז גם החברים של ההורים מביאים פחות.

אצלנו זה לא לגמרי היה כך, אבל יחסית החברים של ההורים של בעלי וגם הדודים ובני הדודים שלו הביאו יותר מאשר הצד שלי, רק שהיו אצלנו כמה שנתנו סכומים גבוהים מאוד, כמו סבא וסבתא שלי אז זה התאזן. אבל היו גם חברים של ההורים שלי שהביאו שעון מעורר או מפה יפה חד פעמית... 

אני אמרתי לבעלי, שמה שהאשכנזים חוסכים בתוכנית חסכון, הספרדים חוסכים במתנות היקרות שהם מביאים לחברים בשמחות, ואז הם מחזירים להם בחתונה שלהם... זו כמובן הכללה, אבל יש בה משהו (כמו בהכללה, שבכסף שהאשכנזים חוסכים לדירה, הספרדים קונים אוכל... ואת זה אמר גיסי המרוקאי, אז לא לחשוד בי בגזענות... אני ממש לא.. אבל יש הבדלי מנטליות. גם בין אשכנזים ירושלמים לאשכנזים שגרים באזורים צפונבונים יותר וכדו'). 

ואני לא חושבת שניתן לתת מנות סוג אחד לאורחים מסוג מסוים ומנות מסוג אחר לחברים מסוג אחר, חוץ מבאופן כללי מנות זולות יותר לחברי החתן והכלה ללא קשר לאיזה צד הם, אם חושבים שזה ראוי, וזה גם תלוי באיזה גיל מתחתנים וכמה חברים מזמינים.

אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו רוצים שתראה החתונה שלנו, ללא קשר להתחשבנויות של כמה נותנים אלו וכמה אלו. שיהיה מכובד וצנוע. ולכל זוג וההורים שלהם יש הגדרות שונות למכובד וצנוע וצריך למצוא את האיזון שכולם יצאו יחסית מרוצים... 

 

פתרונות מחוץ לקופסאזקנת השבט

אני מכירה מישהי שהתחתנה במסעדה עם מספר מצומצם של אורחים . חתונה נהדרת . כתבו פעם גם במגזין מוצ"ש על אנשים שהחליטו לעשות חתונה בבית הכנסת  ברבנות -בפארק . חתונות כאלו הן בעלויות של 500-10000 שקלים . העיקר להיות נשואים.

בתור רווקה זקנה (בת 46) אני יכולה להעיד שחתונות מבחינתי הן סוג של עגמת נפש -לא בגלל שלא התחתנתי , אלא כי בתור מפרנסת יחידה מצפים ממני לתת צ'ק סביר כדי לממן את כל הגחמות של החתן והכלה ....לא חבל?

 

 

מה זה לא פעלנו לפי הכללים?שלומישלומי

הזוג חייב להיות כשמדברים על הכסף. זו החתונה שלהם ורק הם צריכים לנהל את העניין.

לדעתי זה לא נכון שיהיה קשר ישיר בין ההורים על ענייני מימון וארגון שלא באמצעות בני הזוג.

ואז מה קורה כשיש חילוקי דעות?מחפשת עצה
הזוג צריך להכריע?
כשהיו חילוקי דעות נגיד במקום של האירוע, הצד שלו רצו בעיר שלהם והצד שלי רצו בעיר שלהם. לי אישית זה לא משהו חשוב ועקרוני ואני כן מוכנה ״לוותר״ על זה. אבל אמא שלי חשבה ברגע שאמרתי את זה שארוסי ״משפיע עליי״ ולמה אני לא עומדת לצידה ו״מגינה״ על הצד שלנו... ואז אני עומדת במצב לא נעים.
החלטנו ארוסי ואני, שההורים ידברו ויחליטו על זה ביניהם.
וזה רק דוגמא אחת,.. בענייני הכסף יכולים להיות עוד חילוקי דעות, ואז מה? זה לא קשור אלינו בהכרח ואנחנו לא צריכים להתווכח על זה...
כמובן שאנחנו באים עם דעה מגובשת שלנו בנושא ואם יהיה משהו שהם יחליטו וזה יהיה מנוגד לרצוננו, אז הם ישמעו אותנו.
החתונה היא של בני הזוגשלומישלומי


בוודאי שתהיי לצידו של ארוסך.כוחות שמימיים
זאת המצווה שלך וזה תפקידך להיות לצידו ולכבדו ככל האפשר.

וכבודו קודם לכבוד הורייך.

( אם אפשר להמנע ממחלוקות וויכוחים כאלו זה הכי טוב שבעולם. )

ואני חושבת שאת יכולה גם לומר בעדינות לאימך שמעתה ואילך אתם זוג והדבר הכי הגיוני שהעולם זה להיות לצידו.ואין כבר הצד שלו או הצד שלך. אתם צד חדש.

ושאלונת שעלתה לי. את לא חייבת לענות. אימך שמחה שאת מתחתנת? יכול להיות שהיא מרגישה קצת חומץ? ...פיספוס כזה או פחד פרידה ממך? כי אני חושבת שאם אמא שמחה בנישואי בתה הדבר שהיא הכי תתאמץ זה לעזור לה כמה שיותר....
אבל אולי אני טועה.

שאלה חשובה...מחפשת עצה
אני חושבת שכן,
אני כבר יוצאת דיי הרבה זמן (יחסית כמובן), ותמיד היו דיבורים בבית על כך שאני רוצה להתחתן ואמא הייתה מעורבת תמיד בכל קשר שהיה לי. כן ציפינו לזה בבית וחיכינו...
יכול להיות שהיא פשוט חוששת. וגם, אני בת בכורה... כך שאני מקור העזרה העיקרי בבית, ולא רק עזרה לקראת שבת.
החתונה תהיה צעד משמעותי לכל המעורבים בסיפור. ולכן כנראה שהיא במתח כזה.
מקווה שהיא באמת בתוך ליבה כן שמחה.
תחזקי את אימא שלךאיש מרגיש

אימא שלך נמצאת בין הפטיש לסדן. 

מצד אחד היא חוששת שהיא לא תעמוד בנטל הכספי

אבל מצד שני אם היא לא תתן היא תרגיש רע (לא נתתי לבת שלי...).

מצד אחד היא רוצה שיהיה לך טוב ותתחתני

אבל מצד שני היא תישאר בלי עזרה.

מעבר לפתרונות הכספיים שהוצעו לך

חשוב מאד שתבטאי הערכה וחיזוק לאימא שלך.

תזכירי את כל הדברים הטובים שעשתה למענך כדי שיהיה לה טוב עם מה שנתנה

ותפרגני ליכולות שלה להסתדר בשנים הבאות בבית

כשהיא תהיה מועצמת, המתח יפחת מאד ושתיכן תהיינה מאושרות

יישמתי את העצה שלךמחפשת עצה
ואמרתי לאמא שאנחנו לא מצפים ולא דורשים, וכל עזרה מצידם של ההורים יהיה מבורך לא משנה כמה ואיך.
וזה עזר, אבל רק חלקית. כי מעבר לנושא הכספי יש עוד דברים.

חוצמזה שזה ממש קשה לי לחזק אותה על בסיס קבוע כי זה מרגיש לי כזה כמו המבוגר האחראי כשאני בעצמי צריכה את אמא שלי.
וגם, אמא ואבא כבר עברו את הנושא הכספי והתחילו לדבר איתי על הבחור עצמו ועל הקשר שלנו.
בגלל שהדעה שלהם ממש חשובה לי, אני כן לוקחת לתשומת ליבי כל דבר. אבל מה הגבול? לפעמים כן יש דברים שהם לא מבינים ולא רואים, אבל הם כלכך משכנעים, וזה שהם ההורים שלי לא עוזר לי להתעלם מדעתם.
יכול להיות שהמתח זה מה שגורם להם להעיר כל הזמן. ולכן גם קשה לי לחזק את אמא
אני מסכימה איתך שזו אחריות קצת כבדה.כוחות שמימיים
אחרי הכל את הבת ולא ההורה ...
הם באופן טבעי קצת "דואגים" מהחידוש..ד.

לא להיבהל.

 

את לא צריכה למסור דין-וחשבון על כל פרט בנוגע לקשר ביניכם.

 

בוודאי שאינם מצויים בכל הדקויות ביניכם, ואתם עדיין לא רגילים שיש תחום שהוא ממש "שלך" וזהו.

 

אז כמובן תסתכלי בעין טובה על דאגתם, אבל תדעי שכמו שאת  בשלב חדש - גם הם.. יתכן שגידו כעת דברים שבעוד כמה שנים יחשבו - איזה מזל שהיתה די עצמאית כדי לא "להיבהל" יחד איתנו..

 

תנסי להבחין: מה רעיונות ענייניים, שלא חשבת ויכולים להועיל ולחזק את הקשר ביניכם בכיוון חיובי. ומה חששות  שרק מחלישים, ומהם תתעלמי.

 

תדאגי בעיקר לחזק ביניכם-שניכם, לשדר הכרת טובה ושמחה ביחס להורים, וזהו.

תסמכי עליהם שהם כבר יתגברו ויסתדרו היטב בעצמם..

יפה. טוב עשית כשאמרת~א.ל

לאמא שאין צפייה בעניין הכספי, וכל שיתנו יהיה טוב ומבורך.

ההבהרה הזו מצידך חשובה

 

לדעתי אחרי המפגש, הורייך ראו את משפחת החתן, וכנראה יצאו בתחושה לא נעימה. גם בגלל האופן שבו זה נעשה, וגם בגלל המסקנות- התשלום, עליהם.

הם כנראה מרגישים שהחתן הוא השתקפות של משפחתו.

האופן שבו התרשמו על המשפחה,

זה גם האופן שבו הוא משיקים ביחס לחתן.

[ומכאן לשאלה - האם היתה להם הזדמנות להכיר את החתן עוד לפני הוורט?]

 

ממליצה לך להרגע ולהניח לזה.. ההורים אומרים דברים, מכיוון שהם מרגישים לא בטוחים

הם חוששים שהבת שלהם תכנס למשפחה שמראש אומרת שאינה מוכנה לסייע כלכלית (ייתכן שיש בינהם גם הבדלי מנטליות ביחס לכמה לעזור וכמה לתת)

ומעל הכל- חוששים שאולי זה אומר משהו על החתן.

 

הייתי ממליצה לך להפגיש את ההורים עם החתן מבלי משפחתו, שיראו ויכירו.

כך הם יוכלו לראות ולהעריך את אחריותו, את אופיו ואת מידותיו הטובות.

 

בהצלחה!

אם הזוגיות חשובה לך תסנני את תגובות ההוריםאיש מרגישאחרונה

ראשית, גם אם העצות עזרו חלקית זה מבורך.

מערכת יחסים אינה הכול או כלום.

בנוסף הערה חשובה: ההערות של ההורים עלולות לקלקל את הקשר עם בעלך לעתיד.

כמו בלשון הרע שאם שמעת אל תאמין צריך לעשות זאת גם כאן.

כדאי שתלמדי את ההלכות של לשה"ר יש שם כמה דרכים

איך לא להאמין למה ששומעים.

אמא שלך פשוט עדיין לא מוכנה לשינויshir20

ציינת בתגובתך שאת הבכורה ומן הסתם גם הראשונה בבית שמתחתנת. למרות שאתם יוצאים כבר הרבה זמן, אמך ואולי גם אביך עדיין לא מוכנים נפשית לכך שאת מתחתנת ועוזבת את הבית.

מכאן כנראה מתחילים להתעורר החששות והחשש הראשון והמייד הוא מסיבת האירוסים.

אז נתחיל מזה שאין שום חובה לקיים מסיבת אירוסים ומדובר במנהג בלבד.

כשאנחנו קיבלנו החלתה להתחתן, החלטנו לעשות זאת תוך תקופה קצרה של חודש וחצי, כשבאמצע נפלו להם גם שלושת השבועות ומהר מאוד החלטנו לוותר על מסיבת אירוסים.

ככל שמועד החתונה הצפוי רחוק יותר כך גדלה החשיבות לקיום מסיבת האירוסים, אך אם החתונה צפוינה להיות לפני פסח בהחלט אפשר לוותר על המסיבה.

כמו-כן, במשפחות מרקע חילוני לבדרך כלל א נהוג לקיים מסיבת אירוסים.

ברוב העדות נהוג שמי שמארגן וממן את מסיבת האירוסים זה הורי הכלה ולכן טבעי שהורייך יהיו לחוצים מזה והורי ארוסך לא ימהרו לוותר על הארוע.

אם הורי בעלך הם מעדות המזרח, אז גם להפ צפויה הוצאה גדולה והיא לארגן את ארוח המשפחות של שני הצדדים בשבת שבע ברכות וצפוי איזון כלכלי, לכן בהתאם למצב הכלכלי אפשר לעשות את שני הארועים באופן צנוע.

אם שני הצדדים ממוצא אשכנזי אז הבעיה סבוכה עוד יותר, כי נהוג שהורי החתן מארחים את המשפחות בשבת האופריף והורי הכלה בשבת שבע ברכות ואז הנטל על הורי הכלה כפול.

במשפחות רבות ההורים סוגרים את נושא הכלכלי לזוג הצעיר בלי נוכחות בני הזוג אך זה לא מתאים לכל המשפחות ובמיוחד כאלו שהעושר הכספי לא שופע בביתם ובמקרה הזה בני הזוג צריכים להוביל את העניין לסכם ביניהם ואז לבדוק את הנושא עם הוריהם ובמקרים מסוימים לשוב ולשנות את הסיכום כי ההורים לא יכולים או לא רוצים לקבל את בקשתכם.

לכן, את צריכה לדבר עם אמא ולברר מדוע היא מתנגדת למסיבת האירוסים. סתם מיותר/ העול לארגן את הארוע או עלויות המימון. רצוי לשתף גם את אביך בדיון.

אם ההבעיה היא רק כלכלית אז כדאי לדון קודם כל עם ארוסך ולסכם איזה סיוע כלכלי אתם מצפים לקבל מהורי שני הצדדים הן לארוע החתונה וכל מה שסביבו , הן לרכישת/שכירת דירה וריהוט ראשוני והן לקיום יום יומי בתקופה הראשונה. הסכומים צריכים להיות כאלו שאתם יודעים שההורים של שני הצדדים יכולים לעמוד בהם, בתוך התחשבות בכך שיש ילדים שנוספים שצריך לחתן בשנים הקרובות וההורים שלא ירצו להפלות בין ילדיהם יצטרכו לתת סכומים דומים גם לאחיכם.

אם יש פער ככלכלי ברמת העושר בין הורייך לבין הורי ארוסך לטובתם את צריכה להבהיר לו שהנטל הכלכלי יפול בעיקר עליהם.

אחרי שתסכמו ביניכם על גובה הנטל הכלכלי שיפול על הוריכם, את צריכה לדבר עם הורייך ולראות האם הם יכולים ומוכנים לעמוד בנטל הזה, ואותו דבר שצריך לעשות גם ארוסך, ובמידה וסיכמתם על תמיכה מוגברת של הוריו השיחה שלו עם הוריו עשויה להיות קשה יותר .

אם ההורים של אחד הצדדים לא יכולים לעמוד בהוצאות שאתם מטילים עליהם, האחריות חוזרת עליכם ואתם תצטרכו להחליט איך ובמה לחסוך כדי להגיע להוצאות כאלו שהוריכם ואתם תוכלו לעמוד בהם.

במסגרת אותה החלטה תתיחסו גם לאופי מסיבת האירוסים ומימונה.

 

אם הסיבה העיקרית להתנגדות אמך היא לא כלכלית , תנסי לעזור לה

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסחאחרונה
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

יפה!חיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוגאחרונה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך