איך מתקנים? צריכה עצה טובה...מחפשת עצה
עבר עריכה על ידי מחפשת עצה בתאריך ז' בשבט תשע"ו 06:12
קוראת פה הרבה וכל זה... פונה דווקא לנשואים שיש להם ניסיון ופשוט נקודת מבט זוגית.
ארוך, אבל כל פרט חשוב. בבקשה תקראו ותגיבו....
אז ברוך השם היה ווארט, ומשום מה לא פעלנו לפי הכללים, וגם בדיבורים של הכסף אנחנו הזוג היינו נוכחים.
(היו רק ההורים, ואחים לא נשואים).
לא הגענו עם דעה ברורה בתור זוג, הגענו עם הרבה ספקות והרהורים. לא קבענו על הדברים קודם מהסיבה הפשוטה שרציתי לתת חלק להורים בבחירה נגיד של המקום, מסיבת אירוסין, מחירים וכו׳.
מה שיצר אווירה של משחקי כוחות.. אלה נגד אלה.
אמא שלי מרגישה מאויימת מצד המשפחה שלו.
משהו בתנהלות של הווארט לא הלך נכון. היה זורם ודיבורים ופה ושם צחוקים. אבל אמא שלי בסוף הווארט כנראה נכנסה ללחץ (היא טוענת שהיא לא בלחץ) כי היא לא יודעת איך היא מתכוונת לממן הכל.
כל ההתרגשות של הווארט, של ההכרזה, הכל נעלם והתחלף בתחושות רעות.

אני פשוט אובדת עצות.

אני רוצה לתקן את זה ובעניין הזה אני רוצה להיות כלכך כלכך כלכך כלכך זהירה, ממש כמו ללכת על ביצים, בגלל שאני לא רוצה שזה יתרסק ח״ו ח״ו.
ואני מאוד רוצה שאמא שלי תשתחרר קצת וכמובן כן תתן את הסכמתה ותהיה חלק.
ומה איך אפשר שלא זאת אמא!!!!!!
(פרט שולי זה שאין לי איך לממן את עצמי גם לא אחרי החתונה... לפחות לא בשנה הראשונה)
אמא היא נחוצה בנישואין שלי , לא משנה מאיפה מסתכלים על זה.
אני מאוד רוצה לתקן את המצב. מאוד. מוכנה להשקיע בזה מה שצריך מבחינה נפשית, פיזית, למסור נפש והכל.
אם יש למישהו עצה, מילה אחת שיכולה לעזור בנושא- זה יהיה מבורך.

מה עושים הלאה בענייני הכספים?
להורים שלי אין הון או חסכונות וזה באמת יהיה כבד לשלם גם אירוסין וגם חתונה.
נכון שאפשר לצמצם פה ואפשר לצמצם שם, אבל תכלס חתונה גם צנועה ביותר (חייבת להיות באיזור גוש דן מכמה סיבות חשובות) - מסתכמת בלפחות 60 אלף.
כןכן כבר קראתי כל שרשור אפשרי בפורומים על חתונה בזול.
זה הסכום לחתונה מכובדת רגילה באיזור גוש דן.

בנוסף, אמא נגד אירוסין. הארוס ומשפחתו בעד.
מה עושים??

(העצה של לדבר עם אמא צריכה לבוא גם עם פירוט של על מה לדבר).
כמה דבריםנפשי תערוג
1. בבני ברק (זה בגוש דן לכל הדעות) יש אולמות ממש זולים. נכון. הם לא שיא הפאר וההדר. אבל הבריאות שלכם ושל ההורים חשובה יותר.
2 . אני לא יודע מה אופי המתנות שהאורחים שלך מביאים. אצלנו הרבה הביאו כסף מזומן ועם זה אנחנו שילמנו על הרוב.
3. במקרה הכי דחוק. אתם, הזוג, תלכו לעשות הלוואה בבנק. נכון, לא כיף להכנס לחיים המשותפים עם חוב. אבל זה הרבה יותר הגיוני מאשר לכפות על ההורים שלך להיות אחרי החתונה עם חוב. כי בסופו של דבר אתם אלו שמתחתנים ולא הם.
4. עדיין לא מאוחר לתפוס פיקוד ולהחליט שתודה רבה על הרצון לעזור אבל אתם תחליטו מה כמה ולמה יהיה בחתונה.
5. כמובן, כל הדברים שאמרתי צריכים להעשות ביחד. אתם צריכים להתרגל שיש לכם אמרה אחידה כנגד כולם. גם כלפי ההורים משני הצדדים.
בהצלחה!
על החתונה אתםעדיין טרייה
יכולים לשלם מהמתנות ככה אנחנו עשינו ההורים שילמו מקדמות להכל ואנחנו השלמנו הכול אחרי החתונה עם המתנות(אם לא היה יוצא מספיק הם היו משלימים אבל היה מספיק ואפילו יצאנו ברווח) אירוסין אפשר לעשות בבית אני בישלתי את האירוסין שלי והזמנו את כולם לבית. אי אפשר לדרוש מההורים שלך משהו שהם לא יכולים לעמוד בו כל אחד מביא כמה שהוא יכול ובזה זה נגמר. מה זאת אומרת שאת לא תוכלי לממן את עצמך בשנה הראשונה? גם אם את סטודנטית והוא תלמיד ישיבה או חייל אפשר למצוא עבודות בערב שהם חצי משרה ממש לא כדי להסתמך על ההורים במיוחד אם אין להם יכולת.
יפה מאד..ד.


על החתונה אתםitzikzo2013

גברת עדיין טרייה את אחד מאלף שיצאתם ברווח. אני 38 שנה צלם אירועים ואני אומר לך חד משמעי ואני מדבר על הכלל ולא הפרט רוב הזוגות המתנות לא מכסות את ההוצאות. והרעיון לקחת הלוואה מהבנק ולהחזיר מהמתנות זו הצעה גרועה. בשנתיים האחרונות יצא לי להיות מוזמן בשלוש חתונות בבית ולא באולם אני רוצה לומר לכם שנהנתי מחתונה בבית יותר מאשר באולם והמחיר הרבה פחות מאולם. לכל דבר יש פתרון רק לא הלוואה בהצלחה

את והבחור חייבים להיות רגועים ושלמים אחד עם השניאלעד

זו הנקודה החשובה ביותר.

 

מבטיח לכם עוד התמודדויות במהלך חייכם המשותפים - זו הזדמנות נהדרת לתרגל כבר עתה החלטה משותפת להשאר רגועים יעילים ואוהבים גם במצבי לחץ שאינם בהכרח תלויים בכם.

 

לאחר מכן, הייתי ממליץ להזמין את האמא שלך לכוס קפה יחד עם החתן, ולהרגיע אותה.

שתצא עם חיוך ואופטימיות - וזה יקרה ככל הנראה רק לאחר שהיא תבין שההון שיש לה יספיק להכל.

 

בהצלחה!

הבעיה הרבה פעמים היא הרקע ממנו ההורים באיםאמא, ברוך ה'

יש הורים שברור להם שהמימון לחתונה הוא מההורים והמתנות הולכות לזוג.

יש הורים שברור להם שהמימון של החתונה הוא מהמתנות ומה שנשאר, אם נשאר, הולך לזוג.

יש הורים שברור להם שבתחילת הדרך, קונים מוצרי חשמל, עוזרים כלכלית, נותנים סכום התחלתי לדירה/אוטו וכו'.

יש הורים שזה בכלל לא אופציה מבחינתם והם גם חושבים שאם זוג התחתן הוא צריך לעמוד על הרגליים.

זה הרבה פעמים תלוי עדות, מנטליות, יכולת וכדו' (לא תמיד רק תלוי יכולת, יש הורים שיקנו בגדים במלא כסף לחתונה, גם אם אין להם הרבה, אבל לממן את החתונה לא יממנו ולהיפך).

הורים שברור להם שהם מממנים חתונה, לרוב חוסכים בשביל זה מראש או ברור להם שלוקחים הלוואה. הורים שלא- לא. אבל מה קורה כאשר הורים מצד אחד דורשים מההורים מהצד השני לנהוג לפי דעתם? כאן מתחיל הברוך...

 

אני חושבת שקודם כל את צריכה להבין מה הגישה העקרונית של ההורים שלך לעניין הזה. מה הם חשבו/התכוונו לתת, ללא הפעלת הלחץ מהצד השני. זה מחייב שיחה פתוחה וכנה עם ההורים. אחר כך, לדבר עם ארוסך על העניין ולהסביר את הגישה שלהם. אני לא חושבת שיש גישה לגיטימית יותר או פחות, זו פשוט סוג של גישה. ואז אתם צריכים להחליט מה אתם כזוג עושים בנידון. (ניתן לבוא כזוג ולהגיד שאתם בעצמכם החלטתם שראוי לצמצם עלויות ולעשות מסיבת אירוסין קטנה בבית. שאתם בעצמכם החלטתם שמימון החתונה יבוא מכספי המתנות. ניתן גם להחליט שאת כיסוי הצד של הבחור, ההורים שלו מכסים אם הם יכולים ועושים זאת בשמחה ואילו את הצד שלך אתם מכסים מהמתנות, ללא ידיעת הורי הארוס. יש כל מני אופציות, אבל אתם כזוג צריכים להחליט)

 

אני יכולה לומר לך שאצלנו, להורים של בעלי היה ברור שהמימון של החתונה הוא מכספי המתנות ולהורים שלי ברור שלא. ההורים שלי הפעילו עליהם לחץ מסויים, ובאמת החתונה היתה בעיקרון במימון ההורים (לא היינו בוורט). אנחנו מצידנו דאגנו שהעלויות יהיו ממש זולות (ודווקא להורים של בעלי זה הציק... החברים שלהם התלוננו על הרמה. לי זה לא הזיז, כי יש גבול. אני לא רציתי שלא הם ולא אנחנו נכנס לחובות כדי שהחברים של ההורים יתרשמו.. הייתי ממש חריפה בעניין. ובמבט לאחור, הם הודו לי). ואומנם הם לקחו הלוואה, אבל לפי דעתי לא גדולה, כי גם דאגנו לכך, וגם בעלי הוציא את כספי החיסכון שלו מהצבא כדי לעזור במימון להורים שלו, ואני כמובן, לא דיווחתי על כך להורים שלי... וגם עובדה שאחרי שנה הם שיפצו את המטבח בערך ב-30 אלף ש"ח, כך שהרבה פעמים הכל עניין של סדרי עדיפויות ומנטליות.

מצד שני, אנחנו הזוג הרביעי שהתחתן משפחה שלי, ועד שאנחנו התחתנו כל הורה נתן כסף התחלתי לדירה, ואנחנו הראשונים איתם זה לא קרה, כי ההורים שלי הבינו שאין מאיפה לתת סכום כזה, כך שכל זוג הלך לכיוון השני (בסופו של דבר רק ההורים שלי עזרו לנו בקניית הדירה+הלוואה קטנה מדודה של בעלי). מימון בשנה הראשונה - להורים של היה ברור שעוזרים. אנחנו לא רצינו שיכנסו לעוד הוצאות וגם לא להיות תלויים כלכלית - אז התעקשנו לא לקבל עזרה מאף אחד.

 

אני לא אומרת שהנושא הכספי לא הציק בתקופת האירוסין, אבל צריך לדעת שזה ממש לא העיקר ולא לעשות מזה יותר ממה שזה. אלו החיים שלכם. אתם צריכים לבנות אותם יחד. ומה שההורים רוצים או יכולים לתת - תודה רבה, אבל לא להכריח.

(והרבה פעמים דווקא ההורים שפחות עוזרים כלכלית בחד פעמי, עוזרים הרבה יותר בשוטף, עושים קניות לזוג הצעיר, מביאים אוכל במוצ"ש, נותנים מתנות שוות לילדים, כל מני עזרות קטנות שמצטברות, כי יש להם מנטליות אחרת, זה הכל. וגם אם לא - לא כתוב בשום מקום שהם חייבים לתת משהו. הכל מרצונם. והרבה יותר חשוב לשמור על יחס טוב שלכם איתם וגם בין זוגות ההורים מאשר שהכל ילך שווה בשווה ובלי הוצאות שלכם)

תקשיבי לה..נקודה למחשבה
היא אומרת דיברי חוכמה..
אםויקי7

אתם לא יכולים לממן את עצמכם  אפילו בפשטות אחרי החתונה לבד ואמא שלך לא "מתה, לממן, או כי אין לה (ככה זה נשמע) אז למה אתם מתחתנים?

או  בצורה הפחות יפה: למה נראה לך שיש לך זכות להכריח אותה לממן לכם את החתונה והשנה הראשונה?

זה לא שאמא שלה לא מעוניינת בחתונהאלעד

היא מעוניית, וגם מבינה שתשלם מעט או יותר

המצב אינו כפי שאת מתארת

לא "נראה לה" כלום...ד.

בחורה צעירה, נתקלה במצב לא מוכר (מטבע הדברים...), מבקשת עצה ועזרה איך להיות הכי טוב עם כולם..

 

 

זה נקודה הרבה יותר עקרונית מלצאת טוב עם כולם,כוכבי בוקר
אני לא חושבת שזוג יכול להתחתן בלי לדעת מאיפה הוא הולך לקיים את עצמו, גם ברמה המינימלית ביותר...
זו שאלה חשובה מאוד.
אלו שתי שאלות..ד.

האחת, לגבי החתונה עצמה, אירוסין וכד'. שאלה מצויה מאד. חייבים להרגיע את המצב ואח"כ לפעול לפי היכולת.

 

לגבי איך להתפרנס אחרי החתונה, יש להניח שבגלל השלב הראשוני, עוד לא בדיוק חשבו. אני מעריך שהיא כתבה את זה אולי, למשל, בנוגע לאפשרות לממן בעצמם את החתונה ממה שיקבלו אח"כ. אז ציינה שעדיין אין להם ממה להתפרנס. כלומר, זה יעזור להם..

 

יש להניח שכאשר מתקרבים יותר לענין, אז כבר מבררים על עבודות צדדיות וכד' - כמקובל אצל אנשים במצבם..

מה שדן ואלעד כתבו..מחפשת עצה
התכוונתי,
אני ממש לא מצפה ולא דורשת מאמא שלי כלום. אני אמרתי שמצידי חתונה באולם של ברית או בית כנסת, אף פעם לא היו לי דרישות. דווקא אמא שלי חושבת שזה כן אירוע חשוב שצריך להיות מושקע. ניסיתי להגיד לה שאפשר לחסוך בהרבה דברים אבל עדיין קשה לה לקבל שכן אפשר להצטמצם.. ואז זה כזה פשוט ״משחקי כוחות״ עם הצד השני במי משקיע כמה. ואני לא יודעת אם להיות באמצע או לעמוד לצד אמא, או אמצע נטוי לכיוון אמא..
שאלה חשובה, יפה, נוגע ללב.ד.

בוודאי את צודקת שאת רוצה את אמא בענין בְשמחה. גם היא רוצה.

 

ברור שהבעיה עם הכסף יושבת עליה. אם אין - מניין תיקח.

 

 

לענ"ד, קודם כל ביניכם. את והבחור.

 

תסבירי לו בעדינות, בשיתוף, שלהורייך אין כסף. קשה להם. תחליטו ביחד -שניכם - שאתם מתחתנים לא באופן שיצער את ההורים. ותחליטו ביחד - שניכם - שאתם אוהבים ומכבדים את ההורים משני הצדדים - ללא תלות ב"כסף". כסף אינו משהו שעושה מישהו חשוב יותר או פחות.

אחרי שתסכימו, תגידי גם לאמא, שהיא מאד חשובה לך בתהליך הזה - ושאתם תחשבו איך להסתדר בלי יותר מידי הוצאות, ושלא תחשוב לרגע שתאהבו אותה מילימטר פחות בגלל "בעיות כספיות". העיקר שהיא אמא..

 

 

אחר-כך:

 

א. אין שום סיבה לעשות "מסיבת אירוסין". נפגשו? זה מספיק (גם כל ה"אגדה" שחייבים לדבר אז "על כסף", אינה הכרח כלל ועיקר..). אם דווקא רוצים, אתם יכולים להחליט שאתם עושים אירוסין בבית, כיבוד בסיסי - העיקר האוירה. מזמינים משפחה קרובה, אח"כ החברים אם רוצים.  תודיעו להורים - והם יכבדו.

 

ב. תדברי אכן עם אמא. תגידי לה כנ"ל. אח"כ תשאלי אותה, מה הם חושבים שיוכלו לגבי החתונה. מה קשה מידי. תגידי לה שוב, שאתם לא באים באף "דרישה", רק שואלים.

מה שהורייך לא יכולים, אתם יכולים לומר להוריו שתממנו ממה שתקבלו בחתונה בעז"ה, כי אין מה לעשות, הם לא יכולים ואתם לא רוצים ללחוץ עליהם. הם טובים מאד - וזה המצב ללא קשר לאיכות האנשים. תבקשו גם שבשום אופן לא ינסו "ללחוץ" עליהם.  אם הוריו יותר בעלי-אמצעים, אולי יגידו שהם יממנו יותר, כדי לא להכביד עליכם (לדוגמה, כל צד משלם על המוזמנים שלו - אז תזמורת אתם תאמרו שאתם תשלמו אחרי החתונה את החלק הזה. יתכן שהוריו יגידו שלא תדאגו - הם יתנו. תלוי מי הם).

 

העיקר, קודם כל שלוה פנימית שלך. את בסדר. הורייך בסדר. הבעיה מובנת.  אח"כ, סיכום ביניכם שאתם לא תכבידים על ההורים, ממש ככל האפשר. מתחתנים מתוך שמחה לכולם. אח"כ, שיחה עם אמא על מה שאפשר ומה שלא, מתך הבהרה שזה לא משליך כלום על היחס, ושאתם מבינים לגמרי. אח"כ, יידוע הוריו, באהבה ובכבוד על מה שהחלטתם. מה שירצו ללכת "לארג' " יותר - קבלו באהבה ובתודה.

 

זו ענ"ד.

 

לא נכון.כמו צמח בר

לי לא היה.

וגם לא שמעתי על זה..

ממש לא מחויב שזה יקרה!!!

 

(ומשונה לי מאוד שאחד הראשונים כותב שריב עם ההורים, שמנוגד לכיבוד הורים הוא "תהליך טבעי")

 

אפשר לפתור הכל בנחת ובשמחה

חס ושלום.ד.

איפה "כתוב" דבר כזה?..

 

וכי חתונה זו מצוה הבאה בעבירה על כיבוד הורים ומוראם?..  חס ושלום.

 

ובריאה הבחורה הזו, שאים לה "מריבה" עם אמא שלה, אלא מרגישה את צערה ורוצה שותפות משמחת.

מה פתאום?מרב.
אני ואמא שלי היינו חברות ממש בתקופה של האירוסין ומאז זה רק משתפר. והיינו אויבות אחת של השניה כל החיים..
זה ממש לא נכון להגיד את זה בצורה גורפת..

לפותחת, אין לי מה להציע בהצלחה!
הצעת חוק:יזהר

כשמנהלי הפורום מחליטים להשאיר טרול-מחמד בפורום, צריך להוסיף לו שורה בחתימה בנוסח "משתמש זה הינו טרול-מחמד. נא להתייחס לדבריו בהתאם"

נכתבו פה הרבה דברים טובים~א.ל

ממליצה לקרוא ולבחור את מה שמרגיש לך נכון

רק הארה- העניין שאמרת שאת חייבת את אמא, בסמיכות לזה שאין לכם מאיפה לממן את החתונה,

היא לא מכובדת..

וזו תפיסה שצריך לשנות. אמא לא חייבת לממן,

היא יכולה לסייע, באם היא יכולה

אולי מכאן יכול לנבוע הפתרון, תפיסתית וטכנית. עבורה ועבורכם

בהצלחה והחלטות משותפות טובות!

נראה לי שהפותחת התכוונה שהיא חייבת את אמא שלהבת 30

יותר מבחינה נפשית מאשר מימונית.

התכוונה "חייבת" במובן הרגשי העמוק..ד.

ובלשונה "איך אפשר שלא, זאת אמא" (עם מלא סימני קריאה... חביב ונוגע ללב).

ח״ו!!!מחפשת עצה
אני מרגישה שאני חייבת את חיי לאמא שלי, וזה ממש לא במובן גשמי שמתבטא בכסף.
החינוך, ההדרכה, המסירות, האהבה, וכל חייה שהיו מוקדשים לאחיי ולי- כל אלה בנו אותי והם חלק ממני.
בחתונה שלי, אני חייבת את אמא מכל בחינה אפשרית- עצות, הדרכה הכוונה הכנה חיבוקים אהבה הרגעה.....
וכשענייני הכסף דווקא נכנסים, אז כל זה ממש מתערער והיחסים שלנו גם....
אני מבין את האמאה-מיוחד

אמא שלך מצטיירת כאן כדמות הרעה (ולא בצדק) והמשפחה של החתן כדמות הטובה (דרך אגב מה עם אבא שלך?!)

זה נראה כאילו הייתה התנגשות בין המשפחה של החתן לאמא של הכלה מה שגרם לה בצדק רב להילחץ לכן אני לא חושב שהיא נגד האירוסין.

בכלל זה נראה לי מוזר כל הקטע שההורים יושבים בניהם ומסכמים מי ישלם על מה וכו' וכו'...

את האמת שתפסת נכון את התמונה הכלליתמחפשת עצה
לפחות מצד ההרגשה של הצד שלי..
שום דבר לא בצדק ולא התנהל נכון, לכן שאלתי איך לתקן את המצב..
אבא שלי קשה לו לקחת צד. בכל זאת אישתו וזה הזוגיות שלהם ובזה אין לי כל עניין להתערב. ומצד שני, הבת שלו רוצה להתחתן. נראה לי שבכל זוגיות רבת שנים יש איזשהו צד דומיננטי במעט מהצד השני, ואצלהם אמא שלי בדרך כלל זאתי שדעתה נשמעת.
מנסה לתקן את הדברים מול אמא, בלי קשר לאבא שלי, כי זה קשור גם ליחסים שלנו ולא רק לעניין הספציפי הזה.
מקווה שאני טועה, אבל בין השורות של "מחפשת עצה" נראהbattt
שהבעיה תצוץ שוב ושוב... (מאבקי כוחות, לאבא קשה לקחת צד- נורה אדומה אם לא פרוז'קטור)
אם כל כמה שזה נשמע מוזר- לפעמים הורים בתת מודע מנסים להכשיל נישואין של ילדיהם, או מאפייני אישיות שמקשים על הסביבה.
אם השיחה עם אמא תשאיר אותך בתחושה קשה או שבתוך כמה ימים תצוץ מחלוקת אחרת- מציעה בחום לפנות לייעוץ מקצועי
לקחתי לתשומת ליבי,מחפשת עצה
יש מן האמת בדברייך. כי גם אני שמתי לב לזה, וכן היו מחלוקות כאלה בשנתיים-שלוש האחרונות. אבל לא יודעת אם אני יכולה לחנך את אמא שלי, ובגיל שלה קשה להשתנות, אז למדתי להסתדר ולכבות שריפות היכן שצריך. ותמיד קיוויתי שאחרי החתונה זה יתאזן וישתפר.
לא יודעת אם זה נכון, אבל באמת לא חשבתי על ייעוץ מבחוץ (למרות שזה נשמע מוזר ייעוץ אמא-בת).
ההורים לא חייבים לך שום דבר. זו הנקודה הראשונהמשה

ארוסין בעיניי זה מיותר. חבל על הכסף... בטח כשיש פה ויכוח ומגבלות כאלה.

 

עכשיו השאלה זה מה ההורים שלך *רוצים* לתת. זה כבר כתבו יותר טוב לפניי איך לדבר איתם.

 

בת כמה את?

בן כמה הוא?

מה אתם עושים בעולם?

לומדים? עובדים?  בצבא?

 

אין דבר כזה (בראייתי) להיתלות על ההורים מבחינה כלכלית. יש פיתרונות, אבל צריך להבין את התמונה הרחבה.

זה לא מדוייק.יזהר

אם להורים יש ציפיות ודרישות לגבי אופי האירוע, שלא לדבר על זה שרבים מהאורחים הם בכלל שלהם ולא של הזוג - הגיוני ומתבקש שהם גם יממנו.

אם הארוע הוא "ארוע של ההורים" על כל המשתמעמשה

שישלמו.

 

(להערכתי, ברוב הארועים, הזוג עצמו הזמין רק כ-10-40% מהמוזמנים, תלוי מי ההורים ומה הם עושים בעולם)

 

לגמרי לגיטימי שההורים לא ישלמו, והזוג לא יזמין את המוזמנים שמעניינים אותם (חברים לעבודה, בני דודים שניים וכל אלה).

אני חושבת שאצלי בחתונה זה היה יותר..כמו צמח בר

קרוב יותר ל70% שאנחנו הזמנו..

(אבל בשביל הגילוי הנאות- אני מחשיבה שם את המשפחה שלי שהיה לי מאוד חשוב שתבוא וגם חלק מהחברים של ההורים שאני ובעלי בקשר טוב איתם)

 

אבל באמת היו לנו הרבה חברים וחברות שבאו, ב''ה.

 

בקיצור, זה לא כזה גורף..

באמת תלוי מי ההורים..

70% שלכם זה עדיין עומד בסטטיסטיקהמשה

30% מארוע של 60K זה כמעט 20 אלף ש"ח. לא מעט בכלל.

(זה לא מדוייק כי לאירוע יש עלויות מהאורח הראשון כמו תזמורת וכו').

יש משהו בדברים שלך..כמו צמח בר


באופן כללי אל תלחציshindov

התקופה הזו לחוצה גם ככה. תעברי דבר דבר. אל תתני לכל העסק ליפול עלייך בבת אחת. שבי עם ארוסך בנחת עם דף נייר. ותעברו על הדברים אחד לאחד. ותראו מה עושים. זה לא צריך להיות ביום גם לא ביומיים. אחרי שתסדרי לעצמך מה קורה, עם מה את רוצה ומה את צריכה. תשמעי את ההורים שלך. ושארוסך ידבר עם ההורים שלו. הכל כמובן אפשר שניכם ביחד איך שמסתדר. ושוב הכל בנחת בלי לחץ. סדרי את הראש. יהיה לך יותר קל לטפל בכל הנושאים לקראת חתונה. המון הצלחה.

רק לגבי מימון חתונה.ט!הר
אנחנו שילמנו על החתונה מהמתנות והשלמנו גם מה שלא כיסה, בעיני זה לא צריך ליפול על ההורים. יש להם עוד ילדים לפרנס ובית להחזיק.
עצה ניסיוןאנונימי2
בוורט שלנו ההורים דיברו על כל ההוצאות, וגם היו קצת משחקי כוחות.. החלטנו כזוג פשוט לבקש את הכסף מההורים כל אחד מה שיכול לתת, לא לחצנו שיתנו שווה בשווה.. מה שנתנו ברכה. וכדי לחסוך את כל הויכוחים בינהם הסברנו להם שאנחנו נסתדר עם הכסף שנתנו ונחליט מה לעשות איתו משיקולים שלנו. וככה תכננו על מה להוציא וכמה, וכן היינו צריכים לא לעשות אירועים וואו ! הכי חשוב שהמשפחות בסדר לא מסתכלים מי עוזר יותר העיקר שאנחנו מסתדרים ומאושרים ב"ה
והחתונה הייתה מהממת ושמחה רוב התקציב הושקע בחתונה ובדיוק מה שרצינו!
^נשמע רעיון נהדר.וגם עונה לפותחתכוחות שמימיים
אשריכם על היוזמה והאחריות!
לדעתי הרווחתם חתונה כלבבכם.

וכן, האירוע הוא של בני הזוג. ולא של ההורים .
ההורים כבודם במקומם מונח אבל החכם עיניו בראשו ומי שרואה שצפויות בעיות /מחלוקות זה בהחלט רעיון נבון ביותר.

וכדי לסבר את דבריי אוסיף שמי שהיחסים תקינים וטובים ונוח לו כך עם הארגון של ההורים אשריו ואשרי חלקו.....

מסכימה מאוד שהחלק "הכי חשוב שהמשפחות בסדר לא מסתכלים מי עוזר יותר העיקר שאנחנו מסתדרים ומאושרים ב"ה".

ולפותחת היקרה !

לענ"ד חלק בלתי נפרד מהחתונה הוא ההכנות אליה וחשוב מאוד שתהיה אווירה כרצונך, שמתאימה לך, ולכם כזוג.

זאת תקופה שמשפיעה מאוד על היחסים העתידיים שלך כאישה ושלכם כזוג עם בני המשפחה, הותיקים והחדשים, וכמה שתנהגו בחכמה בתקופה זו ותשכילו לנתב את הדרך שמתאימה לכם ביותר כך יקל עליכם לפתוח את חייכם החדשים.

מאחלת לך ולכם המון סייעתא דשמייא, כח רצון וכושר עמידה נכונה, שתמצאו את מקומכם החדש כזוג, ושתשכילו להעמיד את רצונותיכם שאיפותיכם ואמונתכם במקום הראוי והנכון ביותר.

ועוד משהו. לפי מה שאת מתארת, אני חושבת שמה שאת חווה זה נורמלי לחלוטין, והכי הגיוני שבעולם להרגיש ככה.
אני גם חושבת שעצם המקום החדש שלך ככלה, קצת מבלבל ויש את הצורך והרצון להיות עדיין ילדה של אבא ואמא (ואולי גם לרצות אותם? ) וגם להתחתן ולהיות האישה של והכלה של.

אני ממליצה לך לשבת עם עצמך, עם כוס תה או קפה, ולחשוב על כך.
גם עם ארוסך.
פשוט לראות אותכם כבריאה חדשה.
ולנסות לראות אם יש מקום להפריד,
ואם יש מקום וצורך לעשות את הסוויץ' הזה,
כבר לא הילדה הקטנה של..( למרות שתמיד יישאר המקום הזה ) ..כבר האישה של. הכלה של. וגם הבת של.

מקווה שהתקופה הזאת תעבור לכם בטוב ובלי דאגות....

ו.....מזלללל טובבב !!!!!!!
בניין עדי עד !
יפה!! (לאנונימי2)כמו צמח בר

ויש פה זוג פורום, שיחשף אם הוא ירצה,

שכתבו משהו ממש יפה לגבי זה.

 

שכלל- הם לעולם לא מספרים לצד השני מה הם קיבלו מהצד הראשון.

וזה מונע מריבות, חיכוכים והרגשה לא נעימה.

חלק מהכלל הזה היה גם להבין מראש שכל מה שההורים נותנים זה אקסטרה.

ולכן אין פה עניין השוואתי בכלל...

 

 

רעיון מענייןמיניונית
מצב מוכר.. אז ראשית, חתונה בהחלט יכולה להיות מכובדת ועדיין הרבה פחות מ60000.
מס מוזמנים מצומצם- מסכמים על 100 איש מכל צד, או פחות. כן, זה אפשרי, ובחתונות חילוניות המיוחד בגיל מבוגר זה אפילו טרנדי
לא באולם- אפשר להתחתן במסעדה טובבה, או באולם ששמחות של בית כנסת עם קייטרינג איכותי. הכי איכותי ייקח לך 150 למנה, וזה לא מתקרב למנה באולם הכי פשוט.
שמלת כלה- להשאיל מגמח, גם ככה אחרי ערב אחד הכל נגמר.

מציעה לך כמו שהציעו למעלה: לבקש בנימוס מכל צד לעדכן מה סכום הכסף שייתן ומשם לתכנן את החתונה.
אם צד אחד יגיד " זו תהיה חתונה עלובה" תזכירו שזו חתונה שלכם, ואם אותו צד יתעקש להשלים מכיסו אז סבבה, אבל שלא ייוודע לצד השני בשום אופן,
אחרי החתונה- תהיו חייבים לממן את עצמכם, שאחד מכם יעבוד ( גם אם זה אומר להקפיא את הלימודים)
ועוד דבר, לא רק בהקשר הכלכלי אלא באופן כלליאמא, ברוך ה'

הרבה פעמים ההורים בלחץ מכל עניין החתונה.

כשאנחנו הודענו להורים שלי שאנחנו מתארסים, אבא שלי התחיל לשאול את בעלי איך הוא מתכוון לממן אותנו אחרי הנישואין אם הוא אברך ואני סטודנטית וכל מני שאלות מלחיצות. יצא שבפגישה שבה הודענו - אבא שלי צעק על בעלי, בעלי היה בשוק ואני בכיתי... אחר כך הרימו לחיים...

מאז עברו הרבה מים בירדן, והיום בעלי הוא החתן האהוב על אבא שלי, בוודאות. (כבר הרבה שנים... זה לקח לאבא שלי די מעט זמן לראות שבעלי הוא אדם טוב ואני מאושרת איתו וזה הספיק לו, אבא שלי הוא נשמה טהורה, אבל מתרגז די מהר.. והייתי צריכה להסביר את זה טוב לארוס שלי שהיה ממש בשוק טוטלי. לאמא שלי לקח קצת יותר, שנתיים בערך, עד שנחה דעתה... היום הם בקשר טוב ממש, וכשדברנו על זה, לפני הרבה שנים, הם הודו שטעו בכל הגישה שלהם.).

 

במבט לאחור, אני יודעת שהיינו צריכים יותר לדבר עם ההורים. לעשות להם תיאום ציפיות, עם מי אני מתחתנת, מה הכיוון שלו בחיים, וכו'. אבל הייתי עוד ילדה צעירה (פחות מ-20) ולא ידעתי איך לעשות את זה. והייתי רגילה גם שאין עם ההורים שלי שום ויכוחים. הויכוחים הראשונים היו סביב החתונה (אצלנו עיקר העניין היה סביב מעורב/נפרד, דוסיות וכדומה, אבל גם הלחץ שלהם איך נסתדר כלכלית הציק ברקע... ודווקא כאן אני נאלצת להסכים עם מי שכתב שרבים עם האמא וזו סוג של פרידה, זו אכן היתה החוויה שלי, ללא קשר לזה שהיום יש לנו קשר מעולה, אבל שונה. זו הפעם הראשונה שעברתי התבגרות כלשהי ונפרדות מההורים שלי.)

 

מה שחשוב לדעת, הוא לא לשבור את הכלים עם אף אחד! לא להחליט - אנחנו לא לוקחים שקל מאף אחד ויהי מה, כי יש הורים שדווקא רוצים לתת ונפגעים כשמונעים מהם לתת. לדעת שזו תקופה לחוצה לכולם, ההורים מלאי חששות, וגם אתם מתחילם להחשף לעולם המבוגרים ולפעמים זה מלחיץ. להקשיב להורים, אבל לתאם כל הזמן ציפיות ביניכם, ולהראות להם דעה אחידה, זוגית ושקולה. ולדעת גם להקשיב להם. בכל זאת, אומנם החתונה שלכם, אבל גם הם אלו שמחתנים אותכם. הם גידלו אתכם כל השנים ויש מקום לדעה שלהם. לא סתם בהזמנה כתוב את הורי החתן והכלה - הם המזמינים. ולהגיד מראש שהחתונה תהיה רק עם מיעוט מוזמנים או שיחלקו בורקסים - אצל רוב ההורים זה לא יתקבל וזה ממש מובן! (אני אמרתי לבעלי שבברית של הבן שלנו - נעשה לגמרי מה שאנחנו רוצים. בחתונה - צריך להתחשב בהורים).

אנחנו עשינו רשימת דברים שחשובים לנו ומהם סימנו במה נסכים להתגמש ומה הם הגבולות שלנו בהם לא נסכים להתגמש (לדוג' - בתזמורת, אפילו שלא הכי רציתי, הסכמתי לתזמורת שההורים של בעלי רצו. בתאריך החתונה - לא הסכמנו להתפשר ועוד ועוד) גם ביני ובין בעלי היו חילוקי דעות, אז חשוב קודם ללבן בינכם את הדברים (כמו לשכנע אותו שהמשפחה תוכל לשבת מעורב כי זה לא יתקבל אצל המשפחות של שנינו.. זה דרש הרבה שכנועים מצידי...). יהיו עוד לא מעט מהמורות בדרך, אבל זו התחלת הבניה שלכם כזוג. וככל שתעשו את זה בפתיחות יותר גדולה, בקבלה ובהבנה אחד של השני, זה יהיה לכם נכס לתחילת הנישואים שלכם.

 

בהצלחה רבה!

תודה.מחפשת עצה
על ההשקעה, המחשבה, המאמץ, והשיתוף.
יש לך חלק בהקמת בית.
כל מה שכתבת -עזר לי. לקחתי לתשומת ליבי.
הסיפור באמת דומה (גם אם בדבר אחד) ונותן לי הרבה תקווה והסתכלות חיובית על המצב עם שאיפה להתקדמות.
תשבי עם הורייך לשיחה יחד עם הארוס ותתאמו ציפיותשמש אדומה

אין טעם להתחתן בצורה מסויימת שאתם לא רוצים עדיף להשקיע את הכסף אם כבר בחיים האמיתים

אירוסין זה בזבוז כסף מיותר וגם ויתרתי על טבעת יהלום למשל כי זה גם מיותר היינו מתחתנים בבית כנסת

אם ההורים שלי לא היו הורגים אותנו (בחובות מכאן ועד אילת להוצאה לפועל אל תשאלי) היו מריבות צרחות

הרבה בכי שלי בסוף צלחנו התחתנו עם 300 מוזמנים לא הכי צנוע שיש אבל ההורים שלי לא הסכימו לשמוע

הם איכשהו הסתדרו עם הכול, עברו 3 וחצי שנים מאז נשואים באושר את חושבת שאכפת לי אז על מה רבנו?

תזכירי זה רק ערב ומסיבה ותחילה של חיים חדשים יש לכם חיים שלמים לדאוג לגבי כסף, כדאי להבהיר לאמא 

שזה רק ערב, ושאתם רוצים ככה וככה לא תצטערו אם תהיו חכמים יותר כלכלית נו אז יהיה פחות אורחים

ופחות שופוני העיקר זה האהבה שלכם.

 

חשוב לי להגיד לכולם-מחפשת עצה
קראתי כל תגובה ותגובה, ולמדתי המון.
אז קודם כל תודה על ההשקעה של כל מי שכתב.
אז שתדעו שיש לכם חלק בהקמת בית בישראל-
ישבתי ועברתי כל תגובה וכתבתי בנקודות דברים חשובים, עצות, דברים מעשיים. ולאחר שנרגעתי דיברתי עם ארוסי (מותר לי לקרוא לו ככה כבר?), והייתה שיחה ארוכה וטובה, עברנו על כל נקודה וגם רשמתי את הדברים שהחלטנו.
נשאר רק לגשת לאמא ואבא עם ההחלטות, וכמובן- תפילה לפני הכל...
אז סתם שתדעו את החשיבות של המקום הזה והפורומים.
תודה..
כל הכבודאמא, ברוך ה'

נשמע שאתם בדרך הנכונה.

הכי חשוב זו ענווה והכלה, ואת זה נראה מדברייך שבהחלט יש לך!

שיהיה במזל טוב ובעזרת ה' הכל יסתדר לטובה!

כל הכבוד...ד.

[וגם - לא קראתי את כל התגובות - אבל יפה מאד מה שכתבה ה"אמא ב"ה"..]

מתוקה.. בהצלחה!!~א.ל


חשוב מאוד לדעתי..לו יהי
אצלי במשפחה, ובסביבה בכלל ( חברות, מכרים, משפחה מורחבת וכו)מביאים צ'קים די מכובדים לחתונה. זה מאוד חשוב ובכלל מפרגנים ממש בצ'קים.
כשאני ובעלי פתחנו את הצ'קים נדהמתי ממש לגלות שיש אנשים שלא מביאים צ'קים לחתונה, אלא מתנות סמליות אם בכלל. הייתי בהלם מזה. מתברר שאצל בעלי זה מאוד מקובל והם הולכים על פי הנחת היסוד שזה לא חובה. אני לא באה לומר מה נכון ומה לא נכון אבל תבררי אצליכם ואצל בעלך מה נהוג. אם הייתי יודעת מהנוהג הזה הייתי מבקשת שולחנות למשמחים וכאלה..
דבר נוסף בעיניי ממש לא נכון בשנה הראשונה לחיות בתלות כלכלית על ידי המשפחה. זה הזמן שלכם להתחשל ולמצוא פתרונות יצירתיים.
מזל טוב מזל טוב!
זה גם עניין של מנטליותאמא, ברוך ה'

לרוב, אצל אלו שהנוהג שהמתנות מכסות את העלויות, זה גם הנוהג בחברה שלהם, ולכן הם מביאים סכומים יפים.

אצל אלו שהנוהג שההורים ממנים - אז גם החברים של ההורים מביאים פחות.

אצלנו זה לא לגמרי היה כך, אבל יחסית החברים של ההורים של בעלי וגם הדודים ובני הדודים שלו הביאו יותר מאשר הצד שלי, רק שהיו אצלנו כמה שנתנו סכומים גבוהים מאוד, כמו סבא וסבתא שלי אז זה התאזן. אבל היו גם חברים של ההורים שלי שהביאו שעון מעורר או מפה יפה חד פעמית... 

אני אמרתי לבעלי, שמה שהאשכנזים חוסכים בתוכנית חסכון, הספרדים חוסכים במתנות היקרות שהם מביאים לחברים בשמחות, ואז הם מחזירים להם בחתונה שלהם... זו כמובן הכללה, אבל יש בה משהו (כמו בהכללה, שבכסף שהאשכנזים חוסכים לדירה, הספרדים קונים אוכל... ואת זה אמר גיסי המרוקאי, אז לא לחשוד בי בגזענות... אני ממש לא.. אבל יש הבדלי מנטליות. גם בין אשכנזים ירושלמים לאשכנזים שגרים באזורים צפונבונים יותר וכדו'). 

ואני לא חושבת שניתן לתת מנות סוג אחד לאורחים מסוג מסוים ומנות מסוג אחר לחברים מסוג אחר, חוץ מבאופן כללי מנות זולות יותר לחברי החתן והכלה ללא קשר לאיזה צד הם, אם חושבים שזה ראוי, וזה גם תלוי באיזה גיל מתחתנים וכמה חברים מזמינים.

אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו רוצים שתראה החתונה שלנו, ללא קשר להתחשבנויות של כמה נותנים אלו וכמה אלו. שיהיה מכובד וצנוע. ולכל זוג וההורים שלהם יש הגדרות שונות למכובד וצנוע וצריך למצוא את האיזון שכולם יצאו יחסית מרוצים... 

 

פתרונות מחוץ לקופסאזקנת השבט

אני מכירה מישהי שהתחתנה במסעדה עם מספר מצומצם של אורחים . חתונה נהדרת . כתבו פעם גם במגזין מוצ"ש על אנשים שהחליטו לעשות חתונה בבית הכנסת  ברבנות -בפארק . חתונות כאלו הן בעלויות של 500-10000 שקלים . העיקר להיות נשואים.

בתור רווקה זקנה (בת 46) אני יכולה להעיד שחתונות מבחינתי הן סוג של עגמת נפש -לא בגלל שלא התחתנתי , אלא כי בתור מפרנסת יחידה מצפים ממני לתת צ'ק סביר כדי לממן את כל הגחמות של החתן והכלה ....לא חבל?

 

 

מה זה לא פעלנו לפי הכללים?שלומישלומי

הזוג חייב להיות כשמדברים על הכסף. זו החתונה שלהם ורק הם צריכים לנהל את העניין.

לדעתי זה לא נכון שיהיה קשר ישיר בין ההורים על ענייני מימון וארגון שלא באמצעות בני הזוג.

ואז מה קורה כשיש חילוקי דעות?מחפשת עצה
הזוג צריך להכריע?
כשהיו חילוקי דעות נגיד במקום של האירוע, הצד שלו רצו בעיר שלהם והצד שלי רצו בעיר שלהם. לי אישית זה לא משהו חשוב ועקרוני ואני כן מוכנה ״לוותר״ על זה. אבל אמא שלי חשבה ברגע שאמרתי את זה שארוסי ״משפיע עליי״ ולמה אני לא עומדת לצידה ו״מגינה״ על הצד שלנו... ואז אני עומדת במצב לא נעים.
החלטנו ארוסי ואני, שההורים ידברו ויחליטו על זה ביניהם.
וזה רק דוגמא אחת,.. בענייני הכסף יכולים להיות עוד חילוקי דעות, ואז מה? זה לא קשור אלינו בהכרח ואנחנו לא צריכים להתווכח על זה...
כמובן שאנחנו באים עם דעה מגובשת שלנו בנושא ואם יהיה משהו שהם יחליטו וזה יהיה מנוגד לרצוננו, אז הם ישמעו אותנו.
החתונה היא של בני הזוגשלומישלומי


בוודאי שתהיי לצידו של ארוסך.כוחות שמימיים
זאת המצווה שלך וזה תפקידך להיות לצידו ולכבדו ככל האפשר.

וכבודו קודם לכבוד הורייך.

( אם אפשר להמנע ממחלוקות וויכוחים כאלו זה הכי טוב שבעולם. )

ואני חושבת שאת יכולה גם לומר בעדינות לאימך שמעתה ואילך אתם זוג והדבר הכי הגיוני שהעולם זה להיות לצידו.ואין כבר הצד שלו או הצד שלך. אתם צד חדש.

ושאלונת שעלתה לי. את לא חייבת לענות. אימך שמחה שאת מתחתנת? יכול להיות שהיא מרגישה קצת חומץ? ...פיספוס כזה או פחד פרידה ממך? כי אני חושבת שאם אמא שמחה בנישואי בתה הדבר שהיא הכי תתאמץ זה לעזור לה כמה שיותר....
אבל אולי אני טועה.

שאלה חשובה...מחפשת עצה
אני חושבת שכן,
אני כבר יוצאת דיי הרבה זמן (יחסית כמובן), ותמיד היו דיבורים בבית על כך שאני רוצה להתחתן ואמא הייתה מעורבת תמיד בכל קשר שהיה לי. כן ציפינו לזה בבית וחיכינו...
יכול להיות שהיא פשוט חוששת. וגם, אני בת בכורה... כך שאני מקור העזרה העיקרי בבית, ולא רק עזרה לקראת שבת.
החתונה תהיה צעד משמעותי לכל המעורבים בסיפור. ולכן כנראה שהיא במתח כזה.
מקווה שהיא באמת בתוך ליבה כן שמחה.
תחזקי את אימא שלךאיש מרגיש

אימא שלך נמצאת בין הפטיש לסדן. 

מצד אחד היא חוששת שהיא לא תעמוד בנטל הכספי

אבל מצד שני אם היא לא תתן היא תרגיש רע (לא נתתי לבת שלי...).

מצד אחד היא רוצה שיהיה לך טוב ותתחתני

אבל מצד שני היא תישאר בלי עזרה.

מעבר לפתרונות הכספיים שהוצעו לך

חשוב מאד שתבטאי הערכה וחיזוק לאימא שלך.

תזכירי את כל הדברים הטובים שעשתה למענך כדי שיהיה לה טוב עם מה שנתנה

ותפרגני ליכולות שלה להסתדר בשנים הבאות בבית

כשהיא תהיה מועצמת, המתח יפחת מאד ושתיכן תהיינה מאושרות

יישמתי את העצה שלךמחפשת עצה
ואמרתי לאמא שאנחנו לא מצפים ולא דורשים, וכל עזרה מצידם של ההורים יהיה מבורך לא משנה כמה ואיך.
וזה עזר, אבל רק חלקית. כי מעבר לנושא הכספי יש עוד דברים.

חוצמזה שזה ממש קשה לי לחזק אותה על בסיס קבוע כי זה מרגיש לי כזה כמו המבוגר האחראי כשאני בעצמי צריכה את אמא שלי.
וגם, אמא ואבא כבר עברו את הנושא הכספי והתחילו לדבר איתי על הבחור עצמו ועל הקשר שלנו.
בגלל שהדעה שלהם ממש חשובה לי, אני כן לוקחת לתשומת ליבי כל דבר. אבל מה הגבול? לפעמים כן יש דברים שהם לא מבינים ולא רואים, אבל הם כלכך משכנעים, וזה שהם ההורים שלי לא עוזר לי להתעלם מדעתם.
יכול להיות שהמתח זה מה שגורם להם להעיר כל הזמן. ולכן גם קשה לי לחזק את אמא
אני מסכימה איתך שזו אחריות קצת כבדה.כוחות שמימיים
אחרי הכל את הבת ולא ההורה ...
הם באופן טבעי קצת "דואגים" מהחידוש..ד.

לא להיבהל.

 

את לא צריכה למסור דין-וחשבון על כל פרט בנוגע לקשר ביניכם.

 

בוודאי שאינם מצויים בכל הדקויות ביניכם, ואתם עדיין לא רגילים שיש תחום שהוא ממש "שלך" וזהו.

 

אז כמובן תסתכלי בעין טובה על דאגתם, אבל תדעי שכמו שאת  בשלב חדש - גם הם.. יתכן שגידו כעת דברים שבעוד כמה שנים יחשבו - איזה מזל שהיתה די עצמאית כדי לא "להיבהל" יחד איתנו..

 

תנסי להבחין: מה רעיונות ענייניים, שלא חשבת ויכולים להועיל ולחזק את הקשר ביניכם בכיוון חיובי. ומה חששות  שרק מחלישים, ומהם תתעלמי.

 

תדאגי בעיקר לחזק ביניכם-שניכם, לשדר הכרת טובה ושמחה ביחס להורים, וזהו.

תסמכי עליהם שהם כבר יתגברו ויסתדרו היטב בעצמם..

יפה. טוב עשית כשאמרת~א.ל

לאמא שאין צפייה בעניין הכספי, וכל שיתנו יהיה טוב ומבורך.

ההבהרה הזו מצידך חשובה

 

לדעתי אחרי המפגש, הורייך ראו את משפחת החתן, וכנראה יצאו בתחושה לא נעימה. גם בגלל האופן שבו זה נעשה, וגם בגלל המסקנות- התשלום, עליהם.

הם כנראה מרגישים שהחתן הוא השתקפות של משפחתו.

האופן שבו התרשמו על המשפחה,

זה גם האופן שבו הוא משיקים ביחס לחתן.

[ומכאן לשאלה - האם היתה להם הזדמנות להכיר את החתן עוד לפני הוורט?]

 

ממליצה לך להרגע ולהניח לזה.. ההורים אומרים דברים, מכיוון שהם מרגישים לא בטוחים

הם חוששים שהבת שלהם תכנס למשפחה שמראש אומרת שאינה מוכנה לסייע כלכלית (ייתכן שיש בינהם גם הבדלי מנטליות ביחס לכמה לעזור וכמה לתת)

ומעל הכל- חוששים שאולי זה אומר משהו על החתן.

 

הייתי ממליצה לך להפגיש את ההורים עם החתן מבלי משפחתו, שיראו ויכירו.

כך הם יוכלו לראות ולהעריך את אחריותו, את אופיו ואת מידותיו הטובות.

 

בהצלחה!

אם הזוגיות חשובה לך תסנני את תגובות ההוריםאיש מרגישאחרונה

ראשית, גם אם העצות עזרו חלקית זה מבורך.

מערכת יחסים אינה הכול או כלום.

בנוסף הערה חשובה: ההערות של ההורים עלולות לקלקל את הקשר עם בעלך לעתיד.

כמו בלשון הרע שאם שמעת אל תאמין צריך לעשות זאת גם כאן.

כדאי שתלמדי את ההלכות של לשה"ר יש שם כמה דרכים

איך לא להאמין למה ששומעים.

אמא שלך פשוט עדיין לא מוכנה לשינויshir20

ציינת בתגובתך שאת הבכורה ומן הסתם גם הראשונה בבית שמתחתנת. למרות שאתם יוצאים כבר הרבה זמן, אמך ואולי גם אביך עדיין לא מוכנים נפשית לכך שאת מתחתנת ועוזבת את הבית.

מכאן כנראה מתחילים להתעורר החששות והחשש הראשון והמייד הוא מסיבת האירוסים.

אז נתחיל מזה שאין שום חובה לקיים מסיבת אירוסים ומדובר במנהג בלבד.

כשאנחנו קיבלנו החלתה להתחתן, החלטנו לעשות זאת תוך תקופה קצרה של חודש וחצי, כשבאמצע נפלו להם גם שלושת השבועות ומהר מאוד החלטנו לוותר על מסיבת אירוסים.

ככל שמועד החתונה הצפוי רחוק יותר כך גדלה החשיבות לקיום מסיבת האירוסים, אך אם החתונה צפוינה להיות לפני פסח בהחלט אפשר לוותר על המסיבה.

כמו-כן, במשפחות מרקע חילוני לבדרך כלל א נהוג לקיים מסיבת אירוסים.

ברוב העדות נהוג שמי שמארגן וממן את מסיבת האירוסים זה הורי הכלה ולכן טבעי שהורייך יהיו לחוצים מזה והורי ארוסך לא ימהרו לוותר על הארוע.

אם הורי בעלך הם מעדות המזרח, אז גם להפ צפויה הוצאה גדולה והיא לארגן את ארוח המשפחות של שני הצדדים בשבת שבע ברכות וצפוי איזון כלכלי, לכן בהתאם למצב הכלכלי אפשר לעשות את שני הארועים באופן צנוע.

אם שני הצדדים ממוצא אשכנזי אז הבעיה סבוכה עוד יותר, כי נהוג שהורי החתן מארחים את המשפחות בשבת האופריף והורי הכלה בשבת שבע ברכות ואז הנטל על הורי הכלה כפול.

במשפחות רבות ההורים סוגרים את נושא הכלכלי לזוג הצעיר בלי נוכחות בני הזוג אך זה לא מתאים לכל המשפחות ובמיוחד כאלו שהעושר הכספי לא שופע בביתם ובמקרה הזה בני הזוג צריכים להוביל את העניין לסכם ביניהם ואז לבדוק את הנושא עם הוריהם ובמקרים מסוימים לשוב ולשנות את הסיכום כי ההורים לא יכולים או לא רוצים לקבל את בקשתכם.

לכן, את צריכה לדבר עם אמא ולברר מדוע היא מתנגדת למסיבת האירוסים. סתם מיותר/ העול לארגן את הארוע או עלויות המימון. רצוי לשתף גם את אביך בדיון.

אם ההבעיה היא רק כלכלית אז כדאי לדון קודם כל עם ארוסך ולסכם איזה סיוע כלכלי אתם מצפים לקבל מהורי שני הצדדים הן לארוע החתונה וכל מה שסביבו , הן לרכישת/שכירת דירה וריהוט ראשוני והן לקיום יום יומי בתקופה הראשונה. הסכומים צריכים להיות כאלו שאתם יודעים שההורים של שני הצדדים יכולים לעמוד בהם, בתוך התחשבות בכך שיש ילדים שנוספים שצריך לחתן בשנים הקרובות וההורים שלא ירצו להפלות בין ילדיהם יצטרכו לתת סכומים דומים גם לאחיכם.

אם יש פער ככלכלי ברמת העושר בין הורייך לבין הורי ארוסך לטובתם את צריכה להבהיר לו שהנטל הכלכלי יפול בעיקר עליהם.

אחרי שתסכמו ביניכם על גובה הנטל הכלכלי שיפול על הוריכם, את צריכה לדבר עם הורייך ולראות האם הם יכולים ומוכנים לעמוד בנטל הזה, ואותו דבר שצריך לעשות גם ארוסך, ובמידה וסיכמתם על תמיכה מוגברת של הוריו השיחה שלו עם הוריו עשויה להיות קשה יותר .

אם ההורים של אחד הצדדים לא יכולים לעמוד בהוצאות שאתם מטילים עליהם, האחריות חוזרת עליכם ואתם תצטרכו להחליט איך ובמה לחסוך כדי להגיע להוצאות כאלו שהוריכם ואתם תוכלו לעמוד בהם.

במסגרת אותה החלטה תתיחסו גם לאופי מסיבת האירוסים ומימונה.

 

אם הסיבה העיקרית להתנגדות אמך היא לא כלכלית , תנסי לעזור לה

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומהאחרונה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.אחרונה

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..אחרונה

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתיאחרונה

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

מחפשים מטפל/ת זוגית טובה באזור המרכזאנונימי פשוט

נשואים חמש שנים

לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית

נשמח להמלצות מנסיון

כשצריך ללכת לטיפול/ייעוץ ופשוט אין כסףחוזר תמיד לאשתי

מה עושים?

הולכים לעבוד?אריק מהדרום
העבודה זה בשביל שיהיה מה לאכולחוזר תמיד לאשתי

ולא נשאר כסף לטיפול

יש אפשרויות זולותפשוט אני..
כמו דרך קופת החולים, או מטפלים בהתמחות או חדשים וכו'
שה' ימלא חסרוניכםשוקו.
עבר עריכה על ידי שוקו. בתאריך ב' באב תשפ"ו 11:32

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

 

אולי לנסות לקרוא ספרים בנושאנקדימון

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.


אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...


אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

באיזה נושא אתה מאותגר?משה

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

 

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

 

 

כל הכבודתודהלה'

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

יש כאלה זולים יותרנפשי תערוג

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

עמותת חיים של טובהnik

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

הולכים מטעם קופת חוליםנעמי28

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

זוכריםעוד מעט פסח
שלהתגרש עולה הרבה הרבה הרבה יותר.
תבדוק אם יש שר'פ בעירייה שלכםעל הנס

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

לכו לשיעור תורה שאתם אוהבים שנוגע לנושאהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ה' באב תשפ"ו 14:19

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

מחילה, זה אולי רעיון נחמדהסטורי

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

ברורהפי

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

עם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד להם)נפשי תערוג

הם לא יכולים להחליף טיפול

מי אמר להחליףהפי
יש פגישות ויש הכוונה ויש ליווי הם יודעים למי להפנות ומה להגיד 
אסור גם לשמוע שיעור כשצריך טיפול כגוןאדם פרו+

להחליף טיטול

אני אהיה קצת בוטהירושלמית שרופה

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

יש אפשרות לטיפול דרך מחלקת הרווחהכלכלן

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

א. אומרים ייעוץ נישואין.אדם פרו+

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

סליחה, אתה משבש מושגים מקובלים ומטעההסטורי

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

בדקתי, ואתה יחסית צודק. אבל עדיין מוזר.אדם פרו+

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

גימיני הצליח להבין אותי.אדם פרו+

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

ונקדה חשובה, לפעמים ההתפסות לסמנטיקההסטורי

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

ייעוץ וטיפולעוד מעט פסח

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

טיפול ממש לא קשור לחסרי ישעסוסה אדומהאחרונה

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

תגידו, אלימות מילולית ורגשית יכולה לבוא גם מצדשאלה קשה

האישה?

מה זה אומר באמת?

מישהו יכול לעשות קצת סדר?

נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח

מניפולציה ריגשיתadvfb

יוצאת משיחה עם חברה. אופניים חשמליים.אנוני.מית

משפחה עם 3 ילדים. רכב אחד. בעיקר אצל החברה שצריכה לאסוף ולפזר ילדים.

 

בעלה של החברה קנה לאחרונה אופניים חשמליים. הם היו צריכים ליסוע לאיזה מקום ביחד (זוג) והיא ממש מספרת לי שהיא נעלבה מזה שהוא העדיף להישאר עוד כמה דקות בבית בטלפון ואחר כך ליסוע באופניים שלו לבד.

לפני שבועיים היא כמעט עשתה תאונה עם רוכב קורקינט משוגע והיא מפחדת מהכלי, וגם מזה שהוא התחיל ליסוע עם הילדים עליו. אתמול הוא קנה קסדה לבת הקטנה שלהם כדי שתוכל ליסוע איתו.

היא (והאמת שגם אני) רועדות מפחד מהרעיון הזה של ילדה בת 3 על הכביש בכלי כל כך פגיע. מצד שני, זה לא שיש להם חניה או כסף לעוד רכב.

 

מה דעתכן?

מה חכם להגיד לה?

יש כאן כמה נושאיםפשוט אני..

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...


העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

עולה לי פה כמה דבריםמשה

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

אתה אומר שאנוני.מית

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

 

לא יודעת מה חכםניק חדש2

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אם זה כיסא טוב. ובטיחותיאדם פרו+אחרונה

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

אולי יעניין אותך