מרצה: "שומרי הארון--"
אנוכי: "שומרי החומות."
מרצה: "איך?"
אנוכי: "נטורי קרטא, שומרי החומות."
מרצה: "לא. לא. יש גם שומרי הארון."
חברה עם מחשבה מסויימת מאוד: "שומרי הארון זה הומואים.."
חברה בעלת תושיה: "תולדות אהרון."
מרצה: "כן, תולדות אהרון."


מרצה: "שומרי הארון--"
אנוכי: "שומרי החומות."
מרצה: "איך?"
אנוכי: "נטורי קרטא, שומרי החומות."
מרצה: "לא. לא. יש גם שומרי הארון."
חברה עם מחשבה מסויימת מאוד: "שומרי הארון זה הומואים.."
חברה בעלת תושיה: "תולדות אהרון."
מרצה: "כן, תולדות אהרון."


גדוללדורשת קרבתך
דרשתי קרבתיך..
ארי צלובאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)