קודם כל זה מאוד יפה שאתם שמים לב לצרכים של הילדים שלכם ורוצים לקדם אותם..
לענ"ד יש כמה אפשרויות:
1. שאתם תלכו לאיש מקצוע שידריך אתכם. זה צריך להיות מישהו/מישהי שתתחברו אליו.
2. שתנסו להתחיל לעבוד עם הילדים שלכם לבד ותחשבו מסלול מחדש אחרי זמן מה (אם ללכת לייעוץ או לא).
אם אתם רוצים לנסות לבד, כמה דברים למחשבה: (לא מכירה אתכם ולא רומזת שאתם נוהגים לא בסדר במשהו)
1. כמו שכתבת, אלו מעלות טובות. רק שהמידה צריכה להיות במידה ולכן לא לנסות לשנות אותם אלא לנסות לכוון אותם טוב.
2. האם יש בבית ביקורת? ביקורת מאוד מורידה ביטחון עצמי. כדאי להפחית אותה מאוד. במקביל לחזק את הראייה החיובית על כל ילד. ממש להתפעל מדברים שהם עושים. זה צריך להיות קצר וממוקד |(לא משתפך)
3. כדאי מאוד לנסות לראות אצל כל ילד מה החוזקות שלו ולפתח אותן. אם יש ילד שחזק בציור- לעודד אותו לזה. ילד שמרגיש הצלחה במקום אחד קל לו יותר להתגבר על קשיים במקום אחר ולפרוח
4. לשקול טיפול ריגשי כמו רכיבה על סוסים או משהו אחר. גם כאן מאוד חשוב שהמדריך יהיה דמות שהילד מתחבר אליו.
5. לקרוא ספרי חינוך שאת מרגישה שמקדמים אותך (המלצה שלי: "אל תחטאו בילד" של הרב יחיאל יעקובסון)
6. לבדוק אלו קשיים אמיתיים יש לכל ילד ולעזור לו. קשיים מאוד מורידים ביטחון. למשל יש ילדים שצריכים הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת. הם מקבלים כלים שנותנים להם הרבה ביטחון.
7. לעולם לא ללגלג או לצחוק או לרדת על ילד שהיה רגיש או פחד. לא לתת תוויות כמו "אתה פחדן" אלא לתאר "פחדת מזה?"
8. להציב מטרות קטנות קטנות לכל ילד (עם עצמכם או איתו, אם יש לו הנכונות), לעודד אותו על כל הצלחה ולהתקדם. למשל בספר של הרב יעקבסון הוא מספר איך הוא עזר לילד שפחד לצאת מהבית בחושך (כיתה ה, אאלט) להתגבר על הפחד באמצעות צעדים קטנים וזה לקח כמה חודשים.
בהצלחה..
