"למלחמה נודעת המשמעות העמוקה שבעזרתן משתמרת בריאותן המוסרית של האומות, ומטרותיהן המוגבלות נעקרות משורש.
וכשם שהרוחות השוטפות על פני האוקיינוס מונעות את הניוון שהיה בא מרגיעתו התמידית, כך המלחמה שומרת על העמים מפני השחיתות אשר שלום נצחי היה מביא עליהם" (הגל, הפילוסופיה של החוק)
אני קורא את זה וחושב לעצמי "אדון פילוסוף יש לך מוח מעוות וחולני". מישהו או מישהי מוצאים מקום ללמד עליו זכות ולהאיר את עינינו בהגיון שבדבריו ?
מה שאמרת יכול להיות נכון ביחס לכל אסון ל"ע.
דווקא בגלל שכמו שאמרתי זה היה נשמע לי הזוי וחולני חשבתי לעצמי אולי יש בדברים שלו גרעין אמת שפספסתי.
ועיין גם בהודעה של חסדי לגבי הרב קוק.
ש'למהלך האידיאות בישראל' מושתת ברובו על הפילוסופיה של הדיאלקטיקה של הגל.
כמו בכל דבר - תוכו אכל קליפתו זרק.
אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. וזה כולל גם את הגרוע שבאדם והגרועות שבדעותיו.
בגמ' מגילה (יז: ) מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא, אם נביט על המימרא הזאת באיספקלריא קצת יותר רחבה מההקשר שם.
וכן לגבי סדום, שהיא האבטיפוס לשחיתות מוסרית כללית ביהדות, נאמר בסנהדרין (קט.) שלא הגיעו אליה אלא מרוב השלווה שבה היו נתונים.
"מעולם לא היו מלחמה טובה או שלום רע" - אם כבר דיברנו על השפעות "זרות", איזה ספר מוסר חובר בהשפעתו של בעל המימרה הזאת ?
אכן 
אתה יכול לתת דוגמא למשל?
תראה ילדים היום למשל. הילדים של היום שנהנים משפע רחב בכל תחומי החיים, לא מסתפקים במה שיש. לא רוצה פלאפון רגיל, רוצה אייפון. לא רוצה אוכל כזה, רוצה אוכל אחר. הילדים של היום מרשים לעצמם להתחצף להורים שלהם כשהם לא מקבלים משהו, דבר שפעם לא היה עולה בדעתו של אף ילד.
גם אנחנו המבוגרים יותר תמיד רוצים עוד ועוד ולא מסתפקים במועט. תרבות צריכה של לקנות דברים שלא צריך אפילו.
אחוז הגירושין עולה בגלל שאנחנו כבר לא מסתפקים באישיות מקסימה, אלא היא/הוא צריך/כה להיות יפה, חכם/ה מצליח וכו' ומתגרשים בגלל כל דבר קטן.
אחוז ההתאבדויות במדינות כמו שווייץ וכמו עוד מדינות שהן לא למודי מלחמה הוא גבוה בהרבה ממדינות שיש להן קשיים קיומיים כמו מלחמות ועוני.
וכל זה למה? כשחברה או אפילו אדם פרטי, נכנס לשפע, בורגנות, שגרה, סיפוק צרכים מהיר ונזיל הוא שוכח את העיקר וזוכר את הטפל.
לא מבין את התמיהה שלך
רוצה להסביר מה מעוות וחולני?
מלחמה שמטרתה מוצדקת..
ואולי תכל'ס בעולמנו ובמצבנו המלחמות הן חלק חשוב..
אני לא יודע אגב, אם מה שהוא כותב לא מייצג אורח חשיבה לאו דוקא גרמני..
אין צרפתים שכתבו דברים כאלה?
אבל האמירה הזאת נראית לי מלאת תוכן..
לא מזהה רשעות ואכזריות בולטת במיוחד באמירה פציפיסטית, סליחה, ספציפית זו.
בלי קשר אני בהחלט מתעב את הגרמנים, וחושב כמוך לגביהם..
השלום מכחיד אותם.
עם דוגמאות \ נימוקים \ הרחבה ?
כמו שאתגרים והתרחשויות של אדם פרטי מהווים כר להתפתחות שלו, למרות שהוא עלול להיכוות\להיסרט\לחטוף מכות..
כך גם ברמה לאומית, אתגרים ומאבקים נותנים צ'אנס לפיתוח ברמה לאומית..
אבל הוא גם מדבר על כך ש- "למלחמה נודעת המשמעות העמוקה שבעזרתן משתמרת בריאותן המוסרית של האומות" וגם "המלחמה שומרת על העמים מפני השחיתות אשר שלום נצחי היה מביא עליהם".
כלומר, אני לא בטוח שהוא כיוון בדיוק למה שאתה כתבת, או לא התכוון רק לזה. ואולי יש כאן טלפון שבור שנובע מתרגום לקוי או מפערי שפה...
לדעתי יש בזה קצת אמת. מה היה קורה לנו בתור עם עם היה לנו שלום? היינו כמו מדינות אירופה שכל מה שאכפת להם ממנו זה האוטו שלהם והחבר/ה שלהם... הקושי מאגד אותנו ביחד! יש לנו אידיאלים... 
אבל פה אנחנו כבר גולשים לשאלה אמונית-פילוסופית.
בלי כיעור, לא יהיה יופי.
בלי קושי, לא יהיה קלילות.
בלי רע לא יהיה טוב.
בלי קשיחות לא תהיה עדינות.
השאלה מה הגבול, ולמה צריך את זה בכלל?
נפתלי הדג"להיות מוכן למלחמה - זהו אחד האמצעים היעילים ביותר לשמור על השלום" (ג'ורג' וושינגטון, זה על שטר הדולר)
בניגוד לשתי האמרות הקודמות, זאת אמרה שאני חושב "שהתורה תסכים לה", והרי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, ואם כן עולה השאלה, היכן רמוז דבר זה בתורה?
אני אישית חשבתי על כך שיעקב קיווה לשלום עם עשו אך התכונן לדורון לתפילה ולמלחמה, מה דעתכם? מקור אחר?
וראה המשל בסוטה (מא: ):
"כראות פני אלהים ותרצני", אמר רבי לוי: משל של יעקב ועשו, למה הדבר דומה? לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו. אמר לו: טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ליה מלכא. מיסתפי, ולא קטיל ליה.
אכן סיכמת את האמרה הזאת בצורה קולעת וגם אני חשבתי על זה ככה, כאשר הדוגמא העיקרית שעלתה אצלי היתה רוסיה וארה"ב.
אם כי המקור שהביא חסדי נראה לי קצת יותר מתאים.
לשחיתות.
מלחמה, כמו כל צרה אחרת,
יש פחות שחיתות ויותר מאבק על הישרדות.
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי 
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …