לב,כבר נשבר.
שבור הוא.
ולא יכול עוד לשאת את הדמעות,
להכיל את הצעקות.
לחוות את הרצח, החיסרון...
העין, כבר אינה רואה
רק חשה דמים, פיגועים,מוות,הריגות,אובדן.
רע בתוך רע.
כי אם אין אמת,אין צדק
ולעולם כך לא נגיע אל מעט ההבנה,
הידיעה
וההסכמה.
אמת,צדק,אמת.
שלום. אמת. טוב. אמת.
זה מה שאני ביתך רוצה ממך-
אבא.
מחכה לזה בכל ליבי, נפשי ומאודי-
אני הכוספת.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
