זה באמת קשה ובא לנו לישון לילות רצופים אבל אם היא קמה היא כנראה צריכה את זה.

לפעמים באמת מרעב ולפעמים מהצורך בקרבה שזה חשוב לא פחות מאוכל.

הגיוני שאם היא כבר אוכלת מוצרים יש לך פחות חלב כי היא באמת צריכה פחות. 

היא קמה לארוחה אחת בלילה וחוזרת לישון? היא ישנה קרוב אליך? את יכולה לפרט?

אני הייתי מחפשת אסטרטגיה שתקל עלי את הנקת הלילה במקום להתיש את כולם בתהליך גמילה.

אני ממש מבינה אותך לגבי הרצון לזוז בלילה והתינוק שמגביל.

מה שעוזר לי בשלב הזה (אני באותה סיטואציה אבל עם הבן השלישי) זה לזכור שזה עובר ולא עוד הרבה זמן.

וגם אחרי שהוא מסיים לינוק להעביר אותו לבעלי שיתפנקו גם הם ביחד  

וגם רק בילד השלישי תפסתי שכל ואירגנתי מראש שהמיטה שלו תהיה צמודה לשלנו ככה שלפעמים אני כן מצליחה להחזיר אותו לשטח שלו לפחות לחלק מהלילה.

אני בטוחה שככה אני ישנה טוב יותר מאשר אצל הקודמים שהלכתי להחזיר למיטות שלהם וניסיתי לנדנד במיטה וכל השטיקים האלה  

אני מעדיפה ככה מאשר לנסות שיטות שונות של גמילה כשברור לי שהוא קם כי הוא צריך אותי (ובאמת לא אכפת לי אם זה צורך באוכל או בקירבה, מבחינתי זה חשוב לי שידע ש24/7 אמא פה בשבילו) 

וכמובן מניחה שזה ברור מאליו אבל מדגישה שחשוב לשים לב שהמיטה מאובטחת ואין סיכוי שהתינוק ייפול חלילה. 

אני במקומך הייתי עוברת לתמ"ל בלילה, אפילו אחרי ההנקה

אני גם חושבת שעדיף לתת תמ"ל מאשר לנסות לגמול לגמרי מכל סוג של אכילה בלילה. 
זה פשוט לא הפתרון הראשון שאציע למי שלא נותנת תמ"ל ממילא.

קודם כל- קחי את דבריי בעירבון מוגבל.. אני גם אמא לילד ראשון אז נסיון בתחום- אין לי..

אצלי- מגיל חצי שנה הרגשתי שהבן שלי סתם מתעורר לינוק (כל ארבע שעות). אני לא אומרת שזה לא היה צורך נפשי אבל רעב זה לא היה. אפשרנו לזה להמשיך אבל כל הזמן כרסמה בי הרגשה שזה לא נכון והוא צריך את שעות השינה הרצופות שלו. (וגם אנחנו). עד גיל 11 וחצי חודשים, הקפדנו מאוד לא להניק אותו מעל פעמיים בלילה כדי שלא יתרגל לזה. כשהיה קם בין הנקות בעלי היה ניגש אליו (מה גם שנתן לכל אחד מאיתנו קצת מנוחה).
בגיל 11 וחצי חודשים החלטנו שזהו זה. חיכינו עד שלב זה כי רצינו שזה לא יהיה בתקופה של מעבר דירה/ התחלת מעון/ החלפת חדר/ חולי...)

האמתי שבחסדי ה' זה היה תהליך יחסית מהיר. קודם כל- הקפדה על הירדמות עצמאית בתחילת הלילה (ללא הנקה, ליטופים או נוכחות שלנו בחדר בזמן ההרדמות עצמה). זה כבר שיפר פלאים את מספר ההירדמויות. בד בבד בעלי ניגש אליו בשתי ההתעורריות הרגילות שלו. תוך כמה ימי ישן 9 שעות רצוף. כל פעם האריך קצת את השינה וב"ה היום ישן 11 שעות טפו טפו טפו בלי עין הרע!! (שנה וחודש..

אה.. ועוד דבר ששכחתי להגיד! האכלתי אותו טוב טוב במוצקים כל היום!! שיהיה שבע!כתבת שאולי לגמול אותה מהנקה בכלל אבל לדעתי ממש אין צורך. אם זה טוב לכן, אני חושבת שכדאי לשמור על ההנקה בבוקר ובערב (גם בצבריים אם בא לכן) ורק בלילה לגמול אותה... זה מה שאנחנו עשינו ואנחנו מאוד מאושרים!

אגב, מרגישה איך השינה הרצופה הטיבה עם הבן שלי.הוא קם שמח בבוקר עם מלא כוחות ולא מג'נון כמו פעם. זה תהליך שיכול להיות לא פשוט אבל שווה את זה לפי דעתי.

גם אני לא עם ניסיון רב, ילד ראשון ב"ה.

בן שמונה וחצי חודשים, לא יונק כלל בלילה.
מהלילה הראשון (כמעט שבועיים) שהוא ישן רצוף, ראינו את ההבדל עליו, איך הוא קם שמח, רגוע וחייכני.
וכמובן שגם אנחנו מתפנקים על שנת לילה טובה יותר וקמים עם כוחות מחודשים.

אצלנו, גם ההרדמה בתחילת הלילה היא אחרי מקלחת וארוחת ערב טובה ומלאה, קריאת שמע ולילה טוב.

יוצאים מהחדר והקטני נרדם בכוחות עצמו (לקח כמה לילות עוד לפני הגמילה בלילה מהנקה, ללמוד להירדם), בד"כ הוא מתעורר פעמיים עד שגם אנחנו הולכים לישון, מקבל חיבוק ומים וחוזר למיטה ואז ישן עד הבוקר... (שיכול להיות גם עשר, תלוי במוזה שלו ).

בתחילה עברנו לתת תה ואח"כ הגענו למים...

(אגב, פחות נעזרתי בבעלי, דווקא כשהוא נותן את המים, הילד מתקשה לחזור לישון)

בהצלחה!!

גם אצלנו בסביבות גיל 11 חודשים כבר הפסקנו עם הנקות הלילה..

בעלי היה קם אליהם ומרגיע (אם אני הייתי קמה הייתי נשברת ומניקה..) וגם אצלנו זה לקח משהו כמו שבוע עד שהתרגלו

שמעתי מכל מיני מקורות שאומרים שילד בגיל הזה כבר לא באמת זקוק להנקה בלילה וזה אפילו נהיה הרגל אכילה רע.. מה גם שילד צריך את שעות השינה שלו(ומן הסתם גם את..). תחשבי שהוא אוכל מוצקים במהלך היום בדיוק כמוך, אז למה שיצטרך לקום לאכול בלילה?

גם יש הרבה דעות שמראות קשר בין דרך ההירדמות שלו כשהולכים לישון לבין דרך ההירדמות מיקיצות קטנות במהלך הלילה (כולנו חווים אותן, אבל יודעים להחזיר את עצמנו לישון ואפילו לא מבחינים בכך. אבל ילד שנרדם למשל בהנקה יזדקק לה גם על מנת להירדם מיקיצה באמצע הלילה..), ובגלל זה כדאי לשים לב לאיך הילד נרדם..

(אני טובה בדיבורים ופחות במעשים כי אצלי עד עכשיו (שנה וחצי) הוא עוד לא נרדם לבד..)

ואם את מצליחה להניק וטוב לך עם זה חבל להמיר את זה בתחליף (שלא באמת מחליף..)- ולענ"ד באמת מספיקות בשלב הזה 2 הנקות ביום- בוקר וערב..

בהצלחה!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷