
מן התורה אסור לדבר לשון הרע על החיים.
אבל חכמינו מוסיפים גם את האיסור לבזות ולחרף את המתים, וכתבו הפוסקים שיש תקנה וחרם קדמונים שלא להוציא לעז ושם רע על המתים.
אסור גם כן להוציא שם רע על ארץ הקודש, ארץ ישראל.
והרי מובא בתורה שדור יוצאי מצרים נענשו בארבעים שנה במדבר, ושם גם מתו, על שום שהוציאו דיבת הארץ רעה (ראה במדבר ,פרקים י"- י"ד) 
לאמיתו של דבר עדיף להימנע מלדבר סרה שלא לצורך אפילו בחפצים בלתי מקודשים.
"ונאמר על אחד מן החסידים, שעבר על נבלת - כלב מסרחת מאוד ואמרו לו תלמידיו : כמה מסרחת נבלה זאת ! אמר להם: כמה לבנות שיניה! ונתחרטו על מה שספרו בגנותה.
וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת, כל שכן באדם חי.
וכיון שהוא אוב לשבח נבלת כלב בלובן שיניה, כל שכן שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין.
והיתה כוונתו להוכיחם, שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם טבע: וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע!

יום טוב לכולם!!!! ושבעס שוילם

בוקר טוב! לשה"ר↓

