אבל אפחד לא שואל אותי. זה גם לא הוגן לשאול אותי.
הקב"ה מביא לנו את זה אז זה צריך לבוא.
אבל זה ממש מקשה עליי.
זה מרתק לבית. ודווקא מחר זה יום שטוב לצאת.
אבל זה לא רלוונטי עם כל מה שאני צריכה ובלי רכב.
לעזזון. פשוט ככה.
לא נחמד לי שזאת תחזית מזג האוויר ולא נחמד לי שלא נחמד לי תחזית מזג האוויר.
זה קשה.
איך שנסיו"פ מלא בהודעות רציניות שכאלה.
ולא נחמד לי שלא נחמד לי שככה"
זה בדיוק לגמרי מגדיר את המצב רוח שלי בימים האחרונים. סיר עם זנב.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
