מישי' מאפושו'לאכול משהו משובח. להתענג על כל רגע.
אבל מה? זה מצמיא. ואפילו מים שוטפים את שאריות הארומה.
מסקנה - תמיד לשתות לפני האוכל!
אתה בורגני. מה זה שיק בננה?!
) 
אתה מזכיר לי את תוליק.
אולי סתם כי כשכן שתיתי שיק פירות [אפרסק אולי?] הוא היה דליל ובלה בלה כזה.
תוליק הוא דמות מספר ילדים הוא אוהב לשתות שייקים!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
