אנחנו חבורת יהודים מוכים שטובחים בהם ברחובות וחוץ מלבכות ולהתפלל (שזה נהדר, כן? אבל..) אנחנו לא עושים כלום.

וכי איפה כתוב שלא יהיה רֶשע בעולם עד ביאת גוא"צ?..

ואנחנו גם לא "חבורת יהודים מוכים" ח"ו. בגלות, לא היו מחסלים שניים כאלו אחרי שפיגעו.

אלא שאכן, מאד מקומם ומצער, שהממשלה אינה פותחת במיתקפה כוללת על האוייב, על שולחיו, וקוטעת את כל הזיות אוסלו, שהביאו לכאן את רבי המרצחים. בלי להכחיש שאכן היום זה כבר יותר קשה אחרי התסבוכת הבינלאומית שההסכמים הללו הולידו; ובלי להכחיש ש"כחותינו" אכן עושים הרבה מאד וגם מונעים הרבה. יום-יום ולילה-לילה.

ול"חיזוק האמונה" מהצד השני..  הסבא של הבחורה הנפלאה הזו, הי"ד, שבזכותו היא גם היתה בעולם - היה בשואה ילד שהוחבא במנזר. כשאימו ששרדה באה לחפש את הילד אחרי המלחמה, התברר שהועבר למנזר אחר. ילד קטן. האמא התעקשה, הגיעה לשם. איך זיהתה את הילד? היה לו כתם ייחודי על החזה.. זיהתה את בנה, לקחה אותו - וב"ה בנה משפחה טובה בישראל..  ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.

ה' יקום דמה ודם כל ההרוגים קדושי עליון. וכמה שיותר הצבא שלנו יזכה להידבק במידתו הזו של הקב"ה, עדיף. הלוואי של יהיו עוד.

וכן, יהודי שטובחים בו והוא לא עושה דבר חוץ מלהתפלל הוא יהודי מוכה.

לא משנה אם הוא בארץ ישראל או בגרמניה הנאצית.

יהודי שנותן אמון בבממשלה פחדנית ועלובה שתסדר את העיניינים, והיא לא מסדרת שום דבר, והטבח ממשיך ברחובות - הוא יהודי מוכה.

ואני מכלילה עצמי בתוך כולם כי גם אני לצערי לא עושה שום דבר מעשי חוץ מלהתפלל ולבכות. וזה נורא בעיני, נורא.

אחרת אחכה עד ביאת גואל

אני חושבת ומאמינה שהכח נמצא אצל כל אחד מאתנו ולא רק אצלם. ה' נתן להם תפקיד מרכזי ומוביל, אם הם לא עושים איתו משהו נכון זו לא בעיה שלי.

אני לוקחת אחריות אל האי - עשיה שלי.

עושים "משהו". גם את השניים האלו חיסל אדם שהיה שם. הוא "עשה משהו". בגלות, זה לא היה יכול לקרות. לא היה לו נשק - והסביבה גם לא היתה נותנת.

ויש כחות שפועלים בשטח יומם-ולילה. לא כל בחורה אמורה לעשות זאת במקומם.

ויש באמת לפעמים דברים קשים מאד. אז זה לא ש"נותנים אמון" אוטומאטי שהממשלה תסדר.. אבל מבינים ש"צבא פרטי" זו לא מציאות. אז מה שניתן לעשות, מעבר לתפילה החשובה (כולל תפילה על כבוד ישראל..), והא גם אישית להגיב נכון כשנמצאים חלילה במצב כזה (היום, ב"ה, חיסול המפגע על המקום, הוא "דבר הנשמע"..), גם לנסות - כל מי שיש לו יכולת לכך - להשפיע על מי שהכח בידם, קרי הממשלה, לפעול ביתר תוקף.

אבל זה לא "יהודים מוכים" ח"ו. לפעמים, כשמתוך הכאב האמיתי מחריפים את ההגדרות, זה עצמו מחליש. ואנחנו צריכים לחזק במה שאפשר, בדיוק כדי לעורר רצון לפעולה נכונה, אצלנו ואצל אחרים.

בס"ד

בס"ד

ידוע שזמן של הקב"ה זה לא זמן שלנו, הקב"ה הוא מעל הזמן, כמו שיום אחד מששת ימי בראשית זה ממש לא יום אחד שלנו 

מעתיקה לך כמה דברים מתוך האתר של חב"ד פה : http://habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=8958&CategoryID=1667

הגלות מוגדרת בנבואת ישעיה (נד,ז-ח) עזיבה שהקב"ה עזב אותנו לרגע קטן: "ברגע קטֹן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך, אמר גואלך ה'". השאלה המתעוררת מיד היא, איך אפשר להגדיר גלות בת אלפיים שנים 'רגע קטון'?

פרשני התנ"ך נותנים כמה וכמה תשובות. רש"י מסביר שהפסוקים באים לבטא את ההבדל המהותי בין הגלות לגאולה. הגלות זמנית בלבד, ואילו הגאולה תהיה נצחית: "ובחסד עולם – שיתקיים עד עולם". ברוח דומה מסביר המצודת דוד: "ברגע קטֹן עזבתיך – העִזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקיבוץ שאקבצך, כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים".

הרד"ק כותב: "אף-על-פי שארכו ימי הגלות, כולם יהיו נחשבים כרגע קטֹן כנגד הרחמים שיהיו גדולים כשאקבצך... אותם הימים הם רגע כנגד ימי הטובה".

......

הרבי מליובאוויטש מוצא בפסוק הזה סימוכין לתפיסה שמציאות הגלות זמנית ואינה קבועה, וברגע אחד אפשר להביא את הגאולה. וכך הוא אומר (התוועדויות תשמ"ב, כרך א עמ' 40):
"מובן שהגאולה צריכה להיות באופן ד'מיד הן נגאלין'. ומה שרואים בפועל שנמצאים עדיין בגלות, הרי זה רק באופן ד'ברגע קטֹן עזבתיך', מאחר שבני-ישראל התנהגו באופן ד'עזבני'.
"וכללות ענין הגלות הוא לטובתם של בני-ישראל, כמבואר באגרת הקודש (סי' כב) שזהו 'כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו, כמו שכתוב אם רחץ ה' צואת בנות ציון' – אלא שאין זה באופן דטוב הנראה והנגלה.

"ומאחר שהסיבה לזה ש'ברגע קטֹן עזבתיך' היא משום שהנהגת בני-ישראל הייתה באופן ד'עזבני' – מובן בפשטות שעל-ידי שבני-ישראל שבים ופונים להקב"ה (היפך ההנהגה ד'עזבני'), מתבטל תיכף ומיד הענין ד'ברגע קטֹן עזבתיך'.
"ומאחר שכללות ענין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא [...] – מובן שבשעתא חדא וברגעא חדא שבים בני-ישראל אל הקב"ה, ובדרך ממילא מתבטל תיכף ומיד הענין ד'ברגע קטֹן עזבתיך', ו'מיד הן נגאלין'".
רבנו הזקן אמר: "אם אנחנו סובלים כל-כך הרבה שנים מה'רגע קטֹן עזבתיך', מי יוכל לתאר את המעלה הנפלאה של ה'ברחמים גדולים אקבצך'".

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.