הכל לפי המקצוע שאת לומדת, שיעורי הבית וכמות הקורסים

על ימים פתוחים אמור להיות מידע באתר שלהם, לדעתי יהיה באדר-ניסן (מרץ)

אבל יכול להיות שגם לפני

66 ש"ש נשמע כמו סה"כ ה"שעות שנתיות" שאת צריכה לכל התואר.

שעה שנתית נחשבת לשעה אקדמית (=שלושת רבעי שעה על השעון) שנלמדת במשך שנה אקדמית שלמה (=שני סמסטרים). כך למשל, אם יש קורס שמתקיים רק בסמסטר א', והוא כולל ארבע שעות הרצאה ושעתיים תרגול - זה נחשב שלוש ש"ש. (כל שעה נחשבת לחצי ש"ש - כי היא מתקיימת רק סמסטר אחד.)

בימים פתוחים אפשר לשמוע ממרצים ומסטודנטים לתארים מתקדמים על המחלקות השונות, על הדרישות, על הלימודים ולשאול שאלות.

ונניח שאת אכן צריכה  66 ש"ש (ואת כנראה צריכה קצת יותר, אם ה-66 לא כוללים קורסים כלליים \ יהדות \ ווטאבר), אז בממוצע זה 22 שעות שנתיות בשנה, שזה בממוצע 4.4 שעות ביום עבור חמישה ימי לימודים בשבוע. זה נשמע לי הגיוני.

ואני לא יודעת מה הבעיה לעבוד ומה הלחץ. אולי אין בעיה לעבוד ואין הרבה לחץ?

יכול להיות ששנה א' יותר עמוסה מהאחרות - מה שאומר שהשנים היותר מתקדמות באמת די דלילות, אבל לפי מה ששמעתי יש תארים כאלה.

לגבי מדרשה - נדמה לי שזה מכפיל לך את השעות שאת צריכה לקחת ביהדות, כי כל ש"ש של מדרשה שווה לחצי ש"ש רגילה. לפחות כך זה היה לפני אי אלו שנים.

בכל אופן, אין מצב שהכוונה ל-66 שעות בשבוע.

מהכסף? יש לך מענק מהשירות לאומי?

אי אפשר לעבוד? לא יודע מה להגיד

לא בטוח תתקבלי? אם תנסי לא בטוח שתצליחי אם לא תנסי בטוח לא תצליחי

אני לומד בפתוחה וכל תחילת סמסטר אני מקבל בדואר חבילה וכל פעם אני נבהל מהגודל  אבל מתגברים...

בהצלחה

ויש לך עוד 8-9 חודשים עד לתחילת הלימודים תמצאי עבודה ותחסכי כסף

וחשבתי שזה בהקשר של איך מתחתנים תוך כדי ועוד יותר הזדהי, אבל מה אומר;הלחצת אותי גם ככה.

בנתיים אמשיך בלימודי תעודה עם הלוואה מההורים..

אבל באמת לרוב זה עובד. את הולכת ללמוד פסיכולוגיה, את תביני בזה;)

אך לסחלב צריך שיהיה יום פנוי בשבוע...

ואם תהיי קרובה את יודעת שאת מוזמנת לסעודת שבת

סליחה מראש על האורך, אך מקווה שיעזור...

לגבי המערכת-

היא מורכבת מקורסי חובה ובחירה, קורסים שנתיים וקורסים רק לסמסטר שבסופו של דבר את זו שתסדרי לעצמך את המערכת. מתוך כך, ככל הנראה תסדרי לך את המערכת שתתאים גם לעבודה שתתאים לך.

אך, שימי לב שכיוון שאת רוצה לשלב גם את המדרשה כנראה שלא ישאר לך המון זמן...

לגבי התשלום-

כפי שאמרו שכר לימוד (שכ"ל) הוא בסביבות ה10,000 לשנה.

אם עשית שנה אחת של שירות אז יש לך בפיקדון כחצי שנה של שכ"ל.

מלגת פרח נותנת בסביבות ה1/3-1/2 משכר הלימוד ומלגת סחל"ב נותנת 2/3 משכ"ל

יש עוד הרבה סוגי מלגות ואולע יש גם מלגות של בר אילן שיכולות להתאים לך.

בנוסף, ישנם "עבודות סטודנטים" בתוך האוניברסיטאות או במקומות ממשלתיים שיכולים אולי להתאים.

לגבי המגורים-

יש לבר אילן מספר מעונות מצומצם בתוך האוניברסיטה.

הרבה פעמים אפשר גם לגור בבית ולגלות את כל הטרמפים שנוסעים מדי יום למרכז (!)

יש את הפרויקט של מגורים עם מבוגרים שנעשה מסודר בשנים האחרונות. רק צריך לשים לב שזה לא מתאים לכל אחד ויש מקרים שזה מגביל יציאות בערבים.

באזור בר אילן יש את גרעין התקווה ששוכר בשכונת התקווה עם סבסוד תמורת שעות לעבודה קהילתית בשכונה

ויש לי עוד רעיון, אבל בשיחה אישית...

לגבי המקצוע-

הבנתי שכיוונך הוא פסיכולוגיה.

מקצוע מקסים אך מורכב. העבודה עם נפש האדם היא מדהימה, אך אעלה מספר נקודות מקשות שנראה לי שכדאי שיהדהדו לך...

לימוד פסיכולוגיה מכיל תיאוריות שונות של הוגים וחוקרים שונים כך שצריך לבחון ולדעת במה את משתמשת ועל מה את משאירה רק כחומר למבחן

ולימוד פסיכולוגיה כתואר ראשון אינו לימוד קליני= כלמור אי אפשר להיות מטפל לאחר התואר כלומר- אינך פסיכולוגית. תואר ראשון בפסיכולוגיה נותן לך את הבסיס ולאחר מכן אם את רוצה להמשיך בו את צריכה לבחור איזה פסיכולוגיה את רוצה ולעשות תואר שני.

בשביל להתקבל לתואר שני צריך לעשות "מתאם" (הסבר בהמשך) ורצוי להתנדב במהלך התואר הראשון התחום הקשור לפסיכולגיה על מנת לקבל המלצות (ואז אולי חוזרת הבעיה עם מערכת השעות והעבודה..)

על מנת להתקבל לתואר שני יש צורך לעשות מבחן שנקרא "מתאם" שהוא כמו הבחינה הפסיכומטרית והוא מכוון לאיזה פסיכולוגיה יש לך אפשרות להתקבל כמו פסיכולוגיה קלינית (הכי מבוקש, זה בעצם הפסיכולוגיה הטיפולית שכולם מכירים)

וישם גם פסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה שיקומית, פסיכולוגיה ארגונית ופסיכולוגיה מחקרית.

תואר שני בפסיכולוגיה הוא כשנתיים (תיאוריה ופרקטיקום= עבודה מעשית) ולאחר מכן לפי תחום הפסיכולוגיה צריך לעשות כ- 4 שנות התמחות (שעליהם כבר מקבלים כסף...) לאחר עמידה בכל המטלות את "פסיכולוגית מומחית" ויכולה גם להרוויח.

קיצר,

תהליך ארוך, אבל יש בעבודה הזו הרבה סיפוק ואם יגיעו אליה אנשים יראי שמיים ירוויח עם ישראל.

אפשר להציע אם את רוצה ללכת לכיוון הטיפולי בצד של פחות השקעה כמו שפרטתי למעלה... אפשר ללכת לכיוון של עבודה סוציאלית קלינית שזה לכיוון של תואר שני בעבודה סוציאלית שבסופו של דבר בעל סמכות די דומה לפסיכולוג

מה שכן, תואר ראשון בפסיכולוגיה יכול להיות בסיס טוב לתואר שני ביעוץ חינוכי (שלגביו לפעמים עדיף תואר ראשון בהוראה כבסיס) או לכל מקצוע בחינוך בלתי פורמלי...

לגבי היום הפתוח-

לדעתי יום פתוח הוא יום מבלבל ואינו מוסיף ידע.

לדעתי יותר חכם להיכנס לאתר של החוג בו את מתעניינת, להתקשר למספרים שמופיעים שם ולקבועה פגישת ייעוץ.

וממש חשוב שתנסי למצוא אנשים שכבר לומדים שם שיתארו לך מה לומדים ומה האפשרויות בהמשך מה לעשות עם הלימודים (כמו אם צריך תואר שני, כמה פרנסה יש בזה, מה עם חיי המשפחה לצד מקצוע שכזה...)

וכמובן לשאלתך בה פתחת כיצד אפשר לעבוד תוך כדי...

בהצלחה רבה!!!

ובהצלחות לך 

תחפשי הרבה מלגות

מכל כיוון אפשרי

את פריפריה? מה מגיע לך בגלל זה? 

רק שקורסי היהדות גם מחייבים מבחן ביהדות בנוסף- משהו קליל לחלוטין..

המלגה מותנת במספר גדול של קורסים

מוזמנת להתייעץ, סטודנטית לשעבר (הלא רחוק )

ופסיכו זה לחלשים!

אולי אפרוך לך כמה סטיגמות..

בס"ד

אני ממש מזדהה איתך. גם אני הרגשתי ככה לפני שהתחלתי ללמוד. עכשיו אני באמצע שנה שניה בבר אילן ואני יכולה להגיד לך שברגע שמתחילים, לאט לאט הכל נהיה יותר ברור ורגוע.

כמה נקודות שכדאי לדעת:

* 66 ש"ש זה לכל התואר (3 שנים)

* כשנרשמים לקורסים: נרשמים קודם כל לכל קורסי החובה במקצוע הראשי ואז לקורסי החוזה במקצוע המשני (אם יש חפיפה הולכים על הראשי ואת המשני משלימים בשנים הבאות). בגלל זה אומרים ששנה א' הכי לחוצה, כי יש הכי הרבה קורסי חובה. אבל גם קורסי חובה אפשר לדחות אם לא מסתדר לך עם הלו"ז. (לייעוץ את יכולה להתקשר למזכירות המחלקה שלך, תמצאי את הטלפון באתר המחלקה באינטרנט).

* אם עושים תוכנית מלאה במדרשה בבר אילן, תוכנית "מתיבתא", מקבלים מלגה לשכר לימודּּּ+מלגת קיום קטנה כל חודש. חפשי את המדרשה של בר אילן באינטרנט, צרי איתם קשר והם יסבירו לך הכל.

* אם עושים את המדרשה במקום קורסים ביהדות וקורסים כלליים צריך לעשות כפול שעות (כל קורס במדרשה הוא חצי נק' זכות במקום נק'), אבל לדעתי זה ממש שווה את זה! (אני חושבת שלא צריך לשכנע אותך כי אמרת שאת באה בעיקר בגלל המדרשה)

* אם כבר עשית שנת מדרשה בחייך מגיע לך פטור כמה נקודות זכות בקורסים ביהדות.

המון בהצלחה!

אם את גרה קרוב, ולא עובדת תוך כדי, זה מסתדר מעולה.

אם התשובה על אחת ההגדרות היא "לא", זה עדיין מסתדר, אבל אולי יותר קשה.

אני בשנה א' גרתי במעונות אז עשיתי את התוכנית המלאה והיה לי ממש טוב.

בקיץ התחתנתי ב"ה ועכשיו אני גרה רחוק אז אני לוקחת מעט מאוד קורסים במדרשה השנה.

לגבי כמה ימי לימודים: קשה לענות בלי לדעת איזה מקצוע תלמדי. הכי טוב שתכנסי לאתר של המחלקה ותסתכלי שם וגם תתקשרי ותדברי עם המזכירות של המחלקה. הם יודעים הכי טוב. ואולי גם יוכלו לתת לך מערכת לדוגמה של שנה א' או משהו כזה.

66 ש"ש זה לא קצת. ככה זה. (בדר"כ זה 30 ש"ש למקצוע הראשי, 16 שעות למשני, וכל השאר חובות כלליות. ואם את עושה מקצוע מורחב זה 46 לאותו מקצוע, אבל זה לא אמור להטריד אותך, את צריכה לשים לב שאת עושה את כל הקורסים שאת צריכה לעשות וזה כבר אוטומטית מתאים עם השעות). ואל תתני לאנשים מאוניברסיטאות אחרות לבלבל אותך כי בכל אויברסיטה מחשבים את כמות נק' הזכות אחרת... 

לגבי רישום, אני ממש לא חושבת שתצטרכי לחכות עוד שנה. אבל שוב, זה תלוי לאיזו מחלקה את רוצה ללכת, אם היא ממש מבוקשת וכו'... אני חושבת שאת יכולה להרשם כבר עכשיו, לפני הפסיכו', ואז זה רישום על תנאי שתקבלי ציון טוב מספיק בפסיכו'.

עם המדרשה כדאי לך לדבר כבר כי מס' המקומות בתוכנית של המלגה מוגבל. מתקבלים על בסיס ראיון.

לגבי רישום לקורסים אחרי שכבר נרשמת לאוניברסיטה והתקבלת למסלול שאת רוצה, הרישום לקורסים מתבצע באתר שקוראים לו פריא"ל, והוא מאוד נוח ועושה סדר בראש, אז אל דאגה.

בהצלחה!

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.