היא לא עובדת אצלך

ואתה לא עובד אצלה.

פשוט זורמים וממשיכים.

אם אתם ממילא בקשר זמן מה, אז כנראה שזה טוב לשני הצדדים,

או שעדיין הקשר נבחן.

טוב, ברור שזה שאני בת תורם לעובדה שאני אוהבת לדבר על הקשרים שלי.

בקלות יכול להיות חוסר תאום בין הזוג בקשר- אחד ממשיך כי הוא עדיין לא בטוח שהוא רוצה לפסול, והשני ממש מרוצה. צריך לדבר על זה! לא חייבים, אבל זה מקל בהרבה. קשה להיקשר לבן אדם שאתה יודע שכל רגע יכול לעזוב, ולהיפך- כשיצאתי עם משהו בידיעה שאני רק נותת לו עוד הזדמנות אחרונה, היה לי חשוב שהוא ידע את זה כדי שלא יהיה בשוק כשאני חותכת, ויפגע פחות! ובאמת כשרמזתי לזה הוא היה מופתע, אבל אז כשחתכתי היה פחות מפתיע. חשוב לדבר על זה!

כמובן שלא צריך לדבר על זה כל פגישה, אצלי הכלל היה שעד הפגישה החמישית צריך לערוך שיחת "יחסינו לאן". (לא זוכרת אם באמת תמיד קרה בפועל, אבל זה היה הכיוון)

קשר זה דבר הדדי, ובמיוחד בהתחלה אנחנו לא יודעים מה השני חושב בלי ששואלים. אז צריך לשאול. סתם כואב לשקוע עמוק בקשר שהצד השני עם רגל אחת בחוץ.

בהצלחה!

ברור שיש שיחות על הקשר, אופיו וטיבו.

מינימום של שקיפות ופתיחות הדדית.

חלק משמעותי מהשיחות הוא 'מהו הקשר בעיני ובעיניך?'.

בין היתר: מה יש, מה אין, מה חשוב לך, מה משמעותי עבורך...

לומר 'אני ממש נהנה משיחות שלנו' זה אחלה, למה לא?

זה לא צריך להלחיץ אף אחד, אבל אתם מנסים יחד לבדוק היתכנות לנישואין.

אף אחד מכם לא מכוון לרע, שניכם רוצים להטיב לאחר ולקשר ביניכם.

אין אפילו בעיה לומר את האמת, ולשדר (ולהאמין בזה) שזה לא אומר שום דבר על הצד השני.

[ברור שזה 'טעון' כשצד אחד מתקדם משמעותית יותר מהצד השני... אבל עדיין...].

בכלל, צריך לנטרל כל מיני פחדים שאין להם מקום.

גם אם החלטתי לסיים קשר - לא פסלתי אותך.

את אדם טוב ויקר, ו'לא להיות אשתי' זה לא חיסרון כ"כ גדול...

בהצלחה!

תבשרו בשורות טובות!

אז למה לא לעשות את זה (כמובן, רק אחרי כמה זמן ובצורה זורמת והגיונית {-לא ברשמיות אלא תוך כדי שיחה})?

חוצמזה, עדיף תמיד לדעת לאן הולכים ואם הצד השני לא כ"כ רוצה / ממש רוצה להמשיך לא כדאי לדעת את זה ולא למרוח סתם קשר?

ב. ישמצב

בעיקרון, אם את/ה מגיע/ה למצב שבו אתה שואל את עצמך את השאלות האלה,

אז כנראה שהקשר עומד על אי-וודאות, ואז אכן צריך לשאול את השאלות האלו.

יש גם דרכים אחרות לבחון האם הקשר באמת מתקדם,

אם אתם מחמיאים אחד לשניה, מפרגנים אחד לשניה, אומרים זה לזו שאתם מתגעגעים,

מתחילים להיות מעורבים בחיים אחד של השני (פחות או יותר לפי הסדר הזה),

זה סימן שהקשר מתקדם לכיוון הנכון.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?