רופאת נשים רגילה של קופת חולים..מספיק זה בלי עלות.

מאיזה קופה את?

שלא הבינה כלום מהחיים שלה, ואם לא היינו מגיעות לדר' חנה קטן 

היתה עלולה להיות לה חופת נידה חלילה.

וכעת הבת השניה ישר הלכתי לדר' חנה קטן ויש לי משלים ואקבל 

החזר של 600 ש"ח. והיינו צריכות לחזור אליה שוב. איך הדר' אמרה: זה רק הפוקלע, ה750 ש"ח... ביחס להוצאות החתונה.

אם את בטוחה שתסתדרי טוב עם רופאה רגילה

לכי אליה, אם לא שווה ההשקעה!

מזל טוב ובהצלחה רבה

בגלל שיש הרבה הוצאות אז היא צריכה להנות גם כן?

מכירה רופאות טובות (בתחומים אחרים) שמגיעים אליהם פרטי מכל הארץ ולוקחות פחות.

דווקא חברה שלי הלכה אליה ולפי מה שסיפרו לי היא עשתה לה עוול וגם כנראה נזק. אולי כי היא הגיעה דרך הקופה ולא פרטי אז לא קיבלה התייחסות הולמת.

אני גם הלכתי לרופאה לא בפרטי, אבל לפעמים יש צורך.

ביחס לשאר הוצאות החתונה, צריך לשים לב ודגש על העיקר.

ברור שחייבים לדאוג ללכת למישהו מומחה, כדי שלא תהיה חופת נידה חס ושלום והכל יעבור טוב. אין לי מושג אם דווקא ד"ר חנה קטן, אבל אם לאישה הזו היה נסיון טוב איתה ושהיא "הצילה" את הבת שלה, מה טוב.

.. לא נורא, זה כסף קטן.

את זה מי שמשלם יכול להגיד.

אבל באמת לא חשוב כי זה לא נושא השרשור.

כי לבת שלי שכעת כלה היה בלאגנים. וכשהיגענו לדר' חנה קטן ( כן זו אני שהלכתי אליה עם 2 הבנות שלי)

היא אמרה שמאוחר בשביל ל'ארגן' את הגוף לחתונה (זה המילים שלי...) ולכן היא מקבלת מינון גבוה של

הורמונים.

לא שווה לחכות.

וברור שיש רופאות/רופאים שמבינים בנושא זה.

וכבר כתבתי שלי יש לאומית זהב אז אקבל בהחזר מהקופה 600 ש"ח על כל ביקור.

יכולה לעשות, לצערי אין לי המלצה כי אני לא מהאזור שביקשת...

(מה שכן, שימי לב שהרופאה לא נותנת לך לקחת רק סבב אחד של כדורים כי אז תוכלי לדעת אם זה עובד רק בחתונה, אלא שתקחי לפחות פעמיים לראות שזה אכן עובד...)

לשם הלכתי עם הבת שלי.

אם יש לך מעל חודשיים זה פחות קריטי. יש (מעט!) זמן לתקן דברים.

את יכולה ללכת לרופאת נשים של הקופה (הכי פשוט לשאול גם כאן על המלצות עליה) ולדבר גם עם מדריכת הכלות.

בדרך כלל המדריכות יודעות המון.

אם יש לך מעט זמן אז זה יותר קריטי.

אבל שוב, את לא צריכה דווקא פרטי, אלא ללכת לרופאה של הקופה שספציפית המליצו עליה ולא למי שהכי קרוב וזמין דווקא ואת לא יודעת עליה כלום.

וזה נכון לכל רופא.. תמיד כדאי לברר מי טוב ולא ללכת סתם..

ועם מה שהיא אמרה לך תחזרי למדריכת כלות.

אם היא לא תמצא חן בעינייך/ לא תבין על מה את מדברת או כל סיבה אחרת, תחפשי רופאה אחרת.

אני אגב הלכתי לרופאת משפחה דתית שהיא לא רופאת נשים שעזרה לי. פשוט רופאה נחמדה שהסתכלה בנחת על התאריכים וסידרה.

בלי לחץ. ואם אפשר להתייעץ עם אמא, הכי טוב. היא תוכל לברר לך יותר בנעימות על רופאה שטוב ללכת אליה.

תחפשי תור למי שהמליצו לך כאן.

מקווה שייתנו לך עוד שמות.

אם לא תמצאי תור זמין תצטרכי ללכת פרטי - בדרך כלל כשמשלמים הרבה פתאום יש תורים

אולי כדאי לך לעשות תור לפרטי ליתר ביטחון, ולנסות בינתיים להיכנס לרופאה של קופת חולים.

זה די דחוף להבנתי.

זה קל לסדר את המחזור ושום דבר לא ביג דיל, רק שצריך להזדרז.

לא רוצה להלחיץ אותך, ושתדעי שכמעט לכל בלגן יש פיתרון (כן, גם כששוכחים לקחת את בגלולה מרוב התרגשות, יש עוד גיבוי וזה ה"פרימולוט נור" שכתבו לך עליו פה), אבל כדי שתוכלי לסדר הכל בנחת ובלי להשתגע צריך זמן אז לא כדאי לבזבז זמן על לחכות לתורים.

אחרת לפעמים צריך לבוא שוב וחבל...

לפי התאריך היא בדיוק אומרת לך עד מתי לקחת את הגלולות ומתי להפסיק ולקחת שוב.

אבל בכל מקרה התור הוא לרוב לא מהיום למחר, כך שאפשר לקבוע תור ובינתיים לסגור על מקום ותאריך.

יש לך עוד זמן אני חושבת. שוב, השאלה מתי תסגרו, אבל אם אתם סוגרים על יחסית סוף אדר ב'/תחילת ניסן, זה בסדר. עדיין יש לך כמעט חודשיים/חודשיים וקצת. וכשקובעים תאריך, מסדרים לפיו את המחזור. ונשמע שיש לך מחזור יחסית סדיר גם אם לא ממש קבוע.

וכמו שאמרה כאן מישהי, לכתוב לך את תאריכי המחזור האחרונים שהיו לך זה יעזור. אבל גם אם אין לך את כולם, תאריך האחרון הכי חשוב ובערך הזמן שעובר בין מחזור למחזור.

ניתן לסדר כל תאריך שרוצים אם לוקחים גלולות. השאלה היא האם רוצים לנסות את הגלולות חודש קודם כדי להרגיש יותר בטוחים שאין כתמים ודימומים. זה מומלץ, אך לא חובה. יש כאלה שגם תוך חודש סוגרים תאריך ומסתדרים. אם את מתקשרת לרב, זה כמובן זמין יותר, אז את יכולה להתקשר קודם כדי להתייעץ ואחר כך כדי לקבוע סופית. לרופאה, שיותר מסובך לקבוע תור ויכול גם לעלות כסף, תלוי במה שתבחרי, הייתי כבר באה עם תאריך ידוע, או כמעט ידוע (טווח של כמה ימים). אבל זו דעתי.

ואת יכולה גם לעשות את שניהם. להתקשר לרב להתייעץ לפני, וגם ללכת לרופאה אחר כך.

בקיצור, יש הרבה אופציות, אבל אל תלחצי מדי, ברוב המוחלט של הפעמים הכל מסתדר בטוב. אלו שמעדיפות לא לקחת כדורים בכלל, הן אלו שצריכות הרבה יותר לשים לב לתאריך שהן קובעות.

הקופה לא נותנת.

לי לא נתנו - ויש לי רקע משפחתי קרוב מאוד והמלצה של רופא מומחה שלהם.

אני במכבי.

אז אם אין לה מישהו במשפחה, שתוריד את זה מרשימת המטלות שלה. זה היה לחץ אדיר לפני החתונה שלי (כי אף רופאה לא הסכימה לתת לי גלולות...).

לעשות בדיקת קרישיות אם יש במשפחה.

פשוט מההודעה הראשונה שלך, הובן שצריך לבדוק בכל מקרה.

אז עדכנתי שבלי רקע משפחתי בטוח לא יתנו לה (כמו שמכבי אמרו לי - עד שלא תעברי 2 הפלות אין לנו סיבה לבדוק אותך... וזה אחרי שיש לאמא שלי קרישיות).

כלומר, זאת לא בדיקה שגרתית שכל מאורסת צריכה לעשות...

אני לא חושבת שיש לה ברירה אלא לקחת כדורים, כי המחזור שלה בטווחים משתנים...

לכן צריך להשאיר את ההחלטה לרופאת נשים.

לי המדריכת כלות המליצה בזמנו על הרב גרינברג מפתח תקווה

שהוא מומחה מאד גדול

את אומרת לו את  התאריכים והוא מחשב בשניה וחצי ונותן הדרכה מדויקת עד 

שאת מבינה אותה (איתי הוא חזר שוב לוודא שהבנתי)

דרך הטלפון ללא עלות

מומלץ להצטייד בנייר ועט ורשימת התאריכים לפני שמרימים אליו טלפון

לצערי כרגע אין לי זמין את הטלפון שלו (הוא בנייד השני שנשאר בבית )

סליחה לא ידעתי.. 

תאריכים של המחזורים האחרונים

יש לך? עוד כמה זמן החתונה?

את מרימה טלפון, אומרת שאת כלה וצריכה לדעת איך להסתדר עם התאריכים

אז הוא ישאל אותך מתי החתונה 

ומה התאריכים של המחזורים (כמה שיש יותר, יותר טוב, לי היו ארבעה אם אני לא טועה)

והוא אומר ממתי עד מתי לקחת גלולות

אח"כ רופא נותן מרשם - תגידי לו שכבר שאלת רב ואת רק צריכה מרשם

תשאלי את הרב אילו גלולות הכי מומלצות

אני פשוט לא זוכרת את שמן של הגלולות שהמליצו לי שהן הכי טובות

(בהתחשב בכך שזה היה לפני 6 שנים.. )

אני אנסה לחפש את הטלפון שלו

7 תאריכים זה מצוין

עוד כמה זמן בערך תקבעו חתונה? 

עניין של חודשיים שלוש עד לחתונה או יותר?

אם את רוצ לקבוע חתונה לפי התאריכים אז אולי תתיעצי איתו גם

ראיתי מלא באינטרנט על הרב ישראל גרינברגר מטרומפלדור 

אבל אני לא סגורה על עצמי שזה הוא

אני אחפש היום בבית בעז"ה את המספר שלו

אגב, המדריכת כלות שלי היתה ממש מומלצת והיא זו שהמליצה לי עליו

היא אמרה לי שהמומחיות שלו מאד גדולה 

שבועיים. אחרת כל החישוב הוא באויר.

אבל אל תחכי לתאריך. אם את שואלת את הרב שהציעה אוהבת את כולם, הוא מן הסתם יכוון אותך גם לתאריך.

אז כדאי לכם להתגבש עם התאריך שאתם מעוניינים בו מבחינת החודש בשנה, ואז לבדוק עם אולמות ואז לסדר את המחזור לפי התאריך שתקבלו מהאולם.

קודם כל יש לך יותר מחודשיים כי השנה זו שנה מעוברת. ככה שאם את רוצה באיזור פורים זה גם סביר.

תעשי את הדברים במקביל וה' יעזור. תשיגי תור לרופאת נשים או תדברי עם הרב, ותתחילו לחפש אולם.

מקסימום אם האולם פנוי במקום באדר, אז בניסן, את לוקחת את הגלולות חודש נוסף.

ואז עם רב. זו החלטה שצריכה להיות משותפת, וגם עם גיבוי הלכתי.

בכל מקרה, אם את לוקחת גלולות למניעה, תבקשי שהרופאה תתן לך מרשם ליותר חפיסות (נגיד 4-5 חפיסות) כי את רוצה למנוע גם אחר כך. את לא חייבת מראש לקנות את כולן, ואם אכן תחליטו שיש צורך בכך, ותראי גם שהגלולות האלה טובות לך, תקני בהמשך.

התארסתם כבר? אם כן, זה הזמן לשוחח על הרצון שלך למנוע, ולגשת יחד לשאול רב.

אני לא מתמצאת בסוגי הגלולות, אבל מן הסתם יש גלולות שגם יסדרו לך את המחזור וגם ימנעו אם תחליטו למנוע, תצטרכי פשוט להמשיך לקחת אותן אחרי החתונה.

את צריכה תשובה לגבי זה כבר עכשיו כי אם את הולכת על מניעה, כדאי לך לקבל גלולות מסוג מסויים ולהסתגל אליהן. אם תקבלו היתר למנוע מרב, זה יכול לעזור להחליט יותר בקלות על סוג הגלולות ולסדר את המחזור ככה שתוכלי לבחור בין אדרב'  לניסן, וגם יהיה לך טווח של שבועיים בטהרה שתוכלו לקיים בהם את החתונה בעז"ה.

יש סוגים שונים של גלולות. יש סוג שרק מסדר את המחזור, אבל לא מונע הריון.

ויש סוג אחר שנותנים, שהוא גלולות למניעת הריון שמשתמשים בהם גם לצורך סידור המחזור לפני החתונה.

אם את יודעת שיש אפשרות שתמנעי הריון, הייתי ממליצה לך ליידע את הרופאה/הרב בזה ולכן ללכת מראש על גלולות שמונעות הריון ופשוט להמשיך איתן אחרי החתונה לפי ההוראות שיתנו לך.

ללא קשר לזה, את צריכה לדבר עם ארוסך על המחשבות האלה שלך, להגיע איתו להחלטה עקרונית האם הוא איתך בעניין, ולפנות עם זה לרב כדי שייתן היתר הלכתי אם הוא רואה שיש בכך צורך אמיתי. אפשר שזה יהיה לפני הפגישה עם הרופאה/השיחה עם הרב שמסדר את הגלולות.

אפשר גם שזה יהיה אחר כך, אם יש לך יותר מדי דברים על הראש כרגע, אבל בכל מקרה תיידעי אותם שיש אופציה שאת הולכת למנוע ולכן את מעדיפה גלולות מהסוג של מניעת הריון.

לדתיים יש תורה!

ומלכחתחילה  אסור למנוע לפני מצות פרו רובו ועוד..

ובשביל זה צריך לקבל היתר מרב שבקיא בהלכות..

ואם הזוג חושב שהכי טוב לו לנסוע בשבת?

מאוד מאוד אינטליגנטית

שמבינים בדיוק את ענייני הדתיים לפני החתונה וזה בכלל לא משנה אם הם דתיים או לא...

אבל אני לא מכירה את מכבי ולא את האזור שלך

אולי כדאי להתקשר לשאול במכון פועה, יכול להיות שיוכלו להמליץ לך על רופא מתאים באזור שלך. מזל טוב!

גם אני שאלתי רב מומחה בעניני טהרה אמרתי מתי תאריך חתונה ומתי ווסת אחרון והוא אמר לי תתאריך המדויק ושלקחת פרימולט נור.

רופאת המשפחה הביאה לי וב"ה הכל עבר בהצלחה..

כמוני המדריכה שלחה המון לרב עשו אותו דבר לקחו בתאריך שאמרה להם ולא היו בעיות...

איזה רב שאלת, מעניין?

ולכן, אם הם כן הולכים למנוע הריון, רק אם יהיה היתר כמובן, זה לא הכיוון.

כמובן בטלפון.אם זה חשוב לך אשאל ואעדכן אותך.

זה שד"ר קטן מוכרת מאוד, כותבת בבשבע , ודוסית ממש,

זה לא אומר שהיא הרופאה היחידה...

לדעתי ממש אין צורך ללכת דווקא אליה.

יש מספיק רופאות/ים שמכירים את הציבור הדתי , או דתיים בעצמם,

ולסדר מחזור זה לא כזה דבר מסובך.

היא ממש נגד מניעה ותתחיל לשכנע אותךלא לקחת

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

הגיוני שיהיה מסובך בהתחלה. ברגע שהיא תקלוט את זה את תראי שהיא מצליחה בלי בעיה גם בדברים דומים.

שזה אותו עיקרון רק עם יותר דרגות קושי.

בהתחלה היא ממש הייתה צריכה הכוונה בשביל להבין את הקטע של המטריצה אחרי כמה משחקים התחילה להיות טיפה יותר עצמאית וגם ברמות הכי נמוכות זה מאוד לא אינטואיטיבי להם הקטע של למלא מטריצה (לעומת שורות בודדות).

לא בטוחה שאני זוכרת, אבל ממש לא לגיל שנתיים.

בגיל שלה את יכולה ללמד אותה לסדר רק לפי צבע או רק לפי צורה, מספרים עדיין לא נדרש בגיל שלה (אפשר למיין בין 1 ל2). אח''כ תראי איך זורם לה, יש ילדים שאחרי שיקלטו את הקטע כן יוכלו לעשות מטריצה שלמה.

אבל עדיין יהיה לה שימושי וכיף לסדר רק לפי קריטריון אחד של צבע או צורה.

זה לוח מבלבל ממש.

יש את המשחק של הצורות בצבעים עם הלוח התכלת.

ההסתכלות על כל חלק, פעם כצורה ופעם כצבע היא אינטואיטיבית ברגע שנתרגלים את זה,

שזה הרעיון גם במשחק הזה.

לא הייתי מצפה ממנה להשלים את הלוח.

את יכולה לערבב את הכרטיסים ולבנות לה שני לוחות נפרדים:

אחד לפי צבע

והשני לפי צורה

וכל פעם ממיינים את כל הקלפים לפי אחד הקטגוריות ולא ביחד.

אחרי שהיא מצליחה את זה,

אפשר את הקטגוריות להכין בתור כרטיסים בשתי ערימות.

ערימת חפצים

ערימת צבעים

ואז צריך להרים פתק של חפץ

ופתק של צבע

ולחפש איזה כרטיס עונה גם על החפץ וגם על הצבע.

זה דומה למשחק למה כובע אם את מכירה והוא מיועד לגיל 4.

בקיצור נשמע לי תואם גיל.

עוד רעיון לחזק את ההסתכלות על חפץ מסויים בשתי קטגוריות שונות, זה חרוזים להשחלה.

פעם משחילים עיגולים ולא משנה הצבע

אח"כ משחילים ריבועים וכו

פעם אחרת, משחילים קודם כחולים לא משנה הצורה ואת ירוקים וכו'.

אח"כ מעלים רמה.

לפי צורה. קודם עיגולים אבל כן משנה צבע:

עיגול אדום, עיגול ירוק, עיגול כחול

ריבוע אדום, ריבוע ירוק, ריבוע כחול

משולש אדום, משולש ירוק, משולש כחול.

ואז השחלה בסט כללים הפוך:

קודם משחילים את כל הכחולים:

עיגול, ריבוע, משולש.

ואז את האדומים:

עיגול, ריבוע, משולש

ואז את הירוקים:

עיגול ריבוע משולש.

ואז עולים עוד רמה.

מכינים כרטיסים של צבעים וכרטיסים של צורות,

ואז מרימים שני כרטיסים אקראיים מכל ערימה ומשחילים את החרוז שעונה על שתי הקטגוריות.

(שזה בעצם העיקרון של משחק המטריצות, רק הויזואליה מבלבלת)

לעשות איתו ועשתה ממש יפה והוא לא עוזר כמוני😅

אולי כי זה היה פעם ראשונה לקח לה זמן לתפוס את הקטע

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.

פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד