פינג.כואב הלב.
שלא ישמע אחרת.
אבל צריך להזהר מע"ז.
זה סתם היה מצחיק וחמוד כי התגובות של שניכם קפצו לי בצהוב ביחד
היא ביקשה מ"רבינו" שיזמין אותה
אז שלא תחשבי שנכנעתי.. ;)
בעוד אדם נורמטיבי מתפלל ל-ה' דרך אותם צדיקים (דבר שגם על זה יש השגות אבל ניחא)
הברסלברים מתפללים לרבי נחמן כחשיבה שהוא ה'
הוא בן אדם. כמוני. כמוך.
הוא התעלה הרבה אבל הוא בן אדם.
הוא יכול לחטוא
יש לו חסרונות
הוא טעה הרבה פעמים בחיים
הוא לא בהכרח צודק במה שהוא אומר
בן אדם! לא מאמינים בבני אדם. אפשר לתת אמון. לא להאמין.
שאכן משה רבנו היא נביא ושליח ה'.
צדיק הוא ממש לא מעל הטבע. זו מחשבה מסוכנת.
הוא בן אדם בדרגה מאוד גבוה.
אבל בן אדם
כמו שאני בן אדם אז גם הם. לא מונע ממני (חס וחלילה) מלהאמין בבני אדם.
למה את צריכה להרחיק את העבודת ה' למימדים אחרים מהמציאות שלך?
מה רע בלעבוד את ה' מהמקום שלי? למה זה חייב להיות כל כך רחוק ממני בעולם אחר של צדיקים?
אני ואת יכולים להיות צדיקים. כן צדיקי אמת ממש. מדובר בבני אדם.
למה להיות מיואש ולתלות הכל באנשים אחרים?
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
הדרך שבה התניא מתאר את הצדיק היא דעת יחיד. רוב חכמי ישראל חלקו על ההגדרות האלה
למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים (תענית טז.)
רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה (תענית כג)
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד
אציין שאסור להתפלל לצדיק.
ואפשר להתפלל לקב"ה בזכות הצדיק. נחלקו הדעות האם מותר לבקש מהצדיק שיתפלל.
אבל צריך לשים לב שמתפללים אל ה' ולא אל הצדיק.
יותר מדי פעמים שמעתי אנשים שמתפללים אל הצדיק כדי שאני יזהיר אנשים מעבודה זרה.
אני רוצה להביא רמב"ם (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק א' הלכה א'):
"בִימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גָּדוֹל וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים הָיָה. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם: אָמְרוּ
הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד וְהֵם שַׁמָּשִׁים הַמְשַׁמְּשִׁים
לְפָנָיו רְאוּיִין הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ. כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ
רוֹצֶה לְכַבֵּד הָעוֹמְדִים לְפָנָיו וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת וּלְהַקְרִיב לָהֶן
קָרְבָּנוֹת וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ. לֹא שֶׁהֵן אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ
הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא. כְּלוֹמַר הַכּל יוֹדְעִים
שֶׁאַתָּה הוּא לְבַדְּךָ אֲבָל טָעוּתָם וּכְסִילוּתָם שֶׁמְּדַמִּים שֶׁזֶּה הַהֶבֶל רְצוֹנְךָ הוּא:"
פרק אח"כ הרמב"ם כותב (שם פרק ב' הלכה ב'):
עִקַּר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים לֹא מַלְאָךְ וְלֹא גַּלְגַּל וְלֹא כּוֹכָב וְלֹא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת וְלֹא
אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים מֵהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי
דּוֹרוֹ תְּחִלָּה הֲרֵי זֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים.
או
I'm shocked
לא מאמינה בדברים הללו.
הקב"ה מתכנן ואנחנו מתפללים. בלי קשר לשום רבי. וכמובן שצריך השתדלות.
אחרת זה לא טבע העולם וניסים לעיתים עולים ביוקר...
ממנו זה היה קורה קודם.
פינג.אחרונה
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
