לא יודעת אם ניסיתם אנחנו ניסינו כמה מוצצים ובסוף אותו היא לקחה.

הבת שלי שנאה עיטוף כשעשיתי לה אותו עם חיתול בד, כשהתחלתי לעטוף אותה עם שמיכה נעימה זה כן היה לה טוב.

אל תיישרי לה את הידיים, תשכיבי אותה במיטה כשהשמיכה מתחתיה, תני לה להניח את הידיים איך שנוח לה ואז תעטפי אותה עם שני הצדדים של השמיכה כדי שלא יזוזו לה הידיים בלי שליטה - זה מה שמעיר אותה אם היא סוף סוף נרדמת.

תנסי להשכיב אותה אחרי העיטוף קצת על הצד ותטפחי לה על הגב תוך כדי שאת עושה "ש...ש..." או מדברת אליה בשקט משהו קצוב כמו "זה בסדר". לנו זה עזר.

בנתיים - תשיגי מנשא ושימי אותה עלייך ואז היא תישן והידיים שלך יהיו פנויות, זה חצי פתרון כי את לא יכולה ללכת לישון ככה אבל לפחות תוכלי לנוח על הספה ולנמנם קצת

קצת ומוציאה.

בעלי קנה לה היום את המוצץ של מאמ והיא משאירה אותו יחסית יותר זמן בפה, אני שמה יד( לא לוחצת)  כי הוא נופל לה כשהיא מפסיקה למצוץ.. מקווה שתתאהב בו

יכול להיות שהיא סובלת מגזים?

בכל אופן, מנשא מרגיע באופן פלאי, ובגיל הזה היא כזאת קטנה שזה גם לא כ"כ כבד לשאת אותה.

אולי גם כדאי שתישן איתך, תוך הקפדה על כללי הבטיחות. תמיד הם ישנים טוב יותר ליד אמא.

אולי מציק לה באוזניים?

אולי מציק לה משהו אחר...?

טיטול, בגדים לא נוחים, לא יודעת מה עוד...

חושבת שיש לה ריפלוקס סמוי. האוכל ממש עולה לה והיא בולעת אותו חזרה לפעמים כמעט נחנקת. אבל הרופאה אמרה לעשות לה גרפס תמיד אחרי אוכל ושום דבר נוסף. כבר לא יודעת מה יש לה...

הרופאה אמרה לשים לו הגבהה מתחת למזרון, שימי איזה שמיכה מקופלת קטנה מתחת למזרון שיהיה לה הטייה קלה

ואז היא לא תהיה על הגב והאוכל לא יחזור לה.

וגם עוד דבר- חצי שעה אחרי האוכל לא להשכיב אותה על הגב. אם יש לך טרמפולינה זה אחלה פיתרון.

אצלנו זה מאד עזר.

ואני כשהוא כמעט נחנק נשפתי לו על הפנים וזה עורר אותו לנשום שוב.

אם את לא מניקה ונותנת תמ"ל אז יש דברים מיוחדים לריפלוקס.

או שאפשר לשים קצת קורנפלור להסמיך.

אני שמה אותה על הכתף ומנסה כל דרך אבל אין... הוא יוצא שעה אחרי אולי...זה נורא להשכיב אותה לישון בלי שעשתה? לפעמים הפעולות שלי בניסיון להוציא את בכרפס מעירות אותה בלילה ואחר כך קשה לה לחזור לישון...

בדר"כ הם רגועים ואוכלים יותר רגוע ולכן בולעים פחות אוויר. 

אם היא נרדמה תוך כדי האוכל בלילה תתני לה להמשיך לישון ואם היא תתעורר ותזוז בחוסר נוחות תרימי אותה לגרעפס ואז הוא ישתחרר הרבה יותר בקלות.

במהלך היום אם היא לא הוציאה גרעפס אחרי 5 דקות שאת מחזיקה לגרעפס תנסי להשכיב על משטח ישר לכמה דקות - מזרון פעילות או במיטה ואז להרים שוב

מעצבן אותי כל פעם מחדש.  למה לדרוש מתינוקת קטנה לעשות משהו שנוגד את הטבע שלה?????

למה ללחוש לה סודות לא נכונים (אפרופו הלוחשת)?

למה אחרי 9 חדשים בבטן, כשהתינוק ישן תשעה חודשים עטוף על ידי אמא, מחובק לגמרי, מכל כיוון אפשרי על ידי אמא, למה למה למה ברור מאליו שעכשיו שהתינוק נולד הוא מחוייב לישון לבד ולהרדים את עצמו לבד???

די התעכזבתי מרוב התגובות שקראתי.

מדוע, חוץ מתגובה אחת.  אין מי שהציעה לך לישון עם התינוקת, אמנם בזהירות, אבל לישון איתה לידך במיטה - אפשר להצמיד את המיטה שלך לקיר ולשים אותה בין הקיר לבינך, אפשר עם מגן מיטה, אפשר להוריד דופן של מיטת תינוק ולהצמיד (עם אזיקונים, אולי) את מיטת התינוק למיטת שלך, ולישון צמוד אליה.

במהלך הלילה תוכלי לזוז ממנה, אם תרצי.

אפשר גם לשים מזרן \ שמיכה על הרצפה, להניק אותה בשכיב על המזרן הזה, לחכות שהיא תרדם, לחכות עוד כמה דקות (לקרוא ספר, לנמנם ...) ואז, כשחמודה ישנה שינה עמוקה יותר, ולא שינה רגעית, להתגלגל ממנה ולקום.

יש כל כך הרבה אפשרויות יצירתיות ובטוחות לישון עם החמודים האלה.

בחרי אחת מהן.  או שתיים או שלוש.

היתרון של לישון עם התינוקת - היא תישן ותהיה רגועה, את תשני ותהיי רגועה.

לגבי הבטיחות - סטטיסטית, מקרים של מות בעריסה קורים הרבה יותר כשהתינוק ישן רחוק מאמא, כמעט ולא קורה כשאמא ותינוק ישנים ביחד.

סטטיסטית - השינה של אמא ושל תינוקי טובה הרבה יותר (הם מסונכרנים עם השינה שלהם) כשהם ישנים ביחד.

סטטיסטית - אמא לא מתגלגלת על התינוק כשהם ישנים אלא אם כן האמא שיכורה או מסוממת.

בהצלחה!

אפשר לפנות אלי גם בפרטי.

בהצלחה!

כך שהתגובה שלך לחלוטין לא שייכת.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...