ממש לא "כולן מורידות". ועצוב שיש לחץ חברתי בעניין הזה...

הוא אוהב אותך

ואת מספיק מושכת בעיניו אם הוא מתחתן איתך

ואת תהיי עוד הרבה יותר מושכת 

שגם אם למרות זה, יפריע לו שאת לא חלקה -

תורידי אחרי החתונה. 

(אולי הפוך? יפריע לו שאת חלקה?)

והכי הכי הכי הכי חשוב:

אם את מרגישה יפה, מושכת, נעימה, 

אם לך יש ביטחון בקשר לגוף שלך,

גם הוא ירגיש ככה כלפייך. 

ולא משנה איך את נראית. 

את יכולה להיות חלקה לגמרי, עם גוף מושלם, אבל דימוי גוף נמוך- 

זה ישפיע על התחושה שלו כלפייך.

ואת יכולה לשמוח בגוף לא מושלם, ואפילו להיות גאה בסימנים, במתיחות, ב"פאשלות", להתייחס אליהם בחיוך ובאהבה,

בסוף הוא עוד עלול להמשך אלייך בגלל כל הפאשלות...

אל תשתעבדי לנורמות חברתיות מכאיבות עוד לפני שאת יודעת אם יש צורך.

מזל טוב, בהצלחה!

וגם כמו שכתבו זה תלוי בהרגשה שלך.

לגבר המצוי בדרך כלל לא משנה, הוא לא מבין בזה יותר מדי ויאהב אותך כמו שאת, אם את אוהבת את עצמך.

ביטחון עצמי זה הדבר הכי מושך שיש (צריכה להזכיר את זה גם לעצמי יומם ולילה..).

אם אחרי החתונה תחליטו שאתם רוצים, ממליצה רק רק בלייזר. כך מתפטרים מזה תוך כמה טיפולים והסבל הוא סופי לפחות.

אם זה קצת מפריע לך לביטחון העצמי שלך, את בהחלט יכולה להוריד מה שנקרא "עד קו הביקיני" כלומר שלא יראו שערות שיוצאות מהתחתון. זה באמת יותר נעים ומרגישים יותר יפים - לפחות זה מה שאני עשיתי ושיפר לי את הביטחון העצמי מאד.

שוב - רק בלייזר!!

מומלץ בערך חודשיים לפני החתונה, שאז השער הקצר נושר ועוד לא צומח שיער חדש.

אם יש לך ממש הרבה זמן כגון חצי שנה את יכולה להספיק שני טיפולים, אבל לא בטוח שכדאי לנסות. עלול לצאת תזמון כזה שדווקא בחתונה יהיו שערות. אבל אין גם בעיה לגלח, השערות נחלשות ומתמעטות מטיפול לטיפול וגם גילוח נראה יותר טוב.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

לא מהצד ההלכתי ולא מצד האסטתיקה. תלוי בהרגשה שלך.

היו כאן כמה שירשורים בנושא. את יכולה לעשות חיפוש בפורום. תקלידי  "הסרת שיער בלייזר" או סתם "הסרת שיער".

גם הוא לא יוריד שיער מן הסתם נכון?

גם אני חשבתי עליה בזמנו לפני החתונה.

לענ"ד מה שהכי חשוב שתגיעי שלמה ושמחה במקום שלך.

בגלל שב"ה אנחנו דוסים ולא מדברים על זה קודם לא יודעים מה הצד השני חושב, וטוב שכך.

את שאר השערות בגוף וודאי שמסירים (רגלים, בית שחי)

לגבי המקום הזה אני חושבת שזה תלוי בעמדה הנפשית שלך..

אם את מרגישה עם זה שזה לא נעים, ויותר נוח אם זה לא יהיה (ואת גם מפחדת מה הוא יחשוב אם זה יהיה)- אז תלכי כמה ימים לפני החתונה למישהי שתוריד לך שם בשעווה (לא סכין!!!!)

ואם את מרגישה שזה טוב לך, ולא מביך אותך, ויותר טוב שיש שם שיער- אל תעשי כלום. (וגם את מפחדת מה הוא יחשוב אם לא יהיה)תשאירי את זה.

ב"ה זה הפיך- ושיער גדל בחזרה..

אם תרגישו אחרי החתונה שמתאים לכם כך או אחרת- תמיד אפשר לעשות.

גם ברגליים ובבית השחי אין חובה להסיר, ובהרבה מקרים לבעל לא יהיה מושג מה מקובל, כי הוא לא הסתכל ולא ראה אף אחת לפני.

אצלי ב"ה לבעלי לא היה שמץ של מושג מה אמור להיות, והוא חושב שלהוריד שיער זה מטופש ומיותר ושמח בי כמו שאני באופן טבעי. אם זה סרט זה סרט ממש טוב, ואני אשאר בו, תודה.

אין סיבה שנשים יסבלו בגלל מודל כזה או אחר שלא בהכרח קיים אצל הבעל שלהן.

א. זה שלא שמעת על זה לא אומר כלום.

זה מדרש על פסוק בספר ישעיהו. שאומר שעד החורבן לא היה לבנות ישראל  שיער בערווה וזה גדל אחכ

ב. זה בסדר שלכם זה נעים ונוח וטוב

אבל המשפט הזה-  הקשר שלך עם בעלך הוא הדבר הכי עמוק בעולם, ולא יהיה לו אכפת אם את מחוצקנת ושעירה, כי הוא אוהב *אותך*. וברור שזה כיף וכדאי להתאפר ולטפח את עצמך, אבל רק בשביל הכיף וחלילה לא מפחד שאחרת בעלך לא ימשך אליך...!!

-המשפט הזה קצת עצוב, וגם לא נכון.

ברור שבעלי הכי אוהב אותי בעולם, והכי נעים לו לראות אותי גם כשאני עייפה, עם שער פרוע, בגדי סמרטוטים, חצקון בקצה האף וכל דבר אחר. כי הוא אוהב את הפנים וכו וכו.

אבל עם זאת בעלי (כמו כל הגברים בעולם) אוהבים דברים יפים. כתבו חזל- "אשה נאה.. מרחיבה דעתו של אדם"

כמובן שיופי זה דבר  סובייקטיבי, וכל אחד אוהב לראות משהו אחר בעלי לדוגמא שונא מראה של איפור כבד. ויש כאלה שזה מהמם בעינהם.

וכל אישה שרוצה לשמח את בעלה כדאי לה להשתדל להראות טוב (לפי מה שיפה בעיניה ובעיניו) כדי לשמח אותו, ולהגביר אהבתה בליבו.. 

וכן, נראה לי שרוב  הגברים בעולם ישמחו אם הרגלים של האישה שלהם לא יהיו עם המון שערות /שורות ארוכת

מה שאת חושבת, שכתבת בסוגריים? לא בטוחה בכלל שזה נכון.

מאוד חשוב.

במיוחד כשפותחת השרשור היא מאורסת.

אני לא הייתי חלקה לגמרי, הייתי אפילו פחות חלקה מכרגיל (מכל מיני סיבות, ובעיקר כי למי יש ראש יום לפני החתונה לדאוג לזה?!?! לי לא היה בכל אופן).

היה מושלם.

כתבת ככה כי לך היה כל כך ברור שכך את רוצה וככה הכי יפה וטוב, אבל יש הרבה שלגמרי לא ברור להן.

יש הרבה בנות ונשים שבכלל זה לא אישו בשבילן, והזוגיות בסדר גמור והכל טוב ויפה.

דווקא בגלל זה לא צריך שבנות לפני חתונה יכנסו לסרטים בענין הזה, שכל אחת תעשה מה שנוח לה ושלא יייחסו כל כך הרבה חשיבות לדבר הזה.

מה שבעצם התכוונתי- זה שעצם העובדה שכתבת שנראה לך שכולן חלקות בליל כלולות מראה שיש איזו הנחה בסיסית, איזו אקסיומה, שככה מגיעה כלה לליל כלולותיה.

ולכן כתבתי שלא, זו לא אקסיומה בכלל. יש כאלו שבכלל לא חשבו על זה.

ושאר מה שכתבת- אני מסכימה. זה הכל.

"בעלי אמר לי שעד חורבן בית שני (אם אני לא טועה) נשים היו חלקות באזור הזה. אז זה לא מצב אידאלי."

מדובר על היהודיות בלבד

ועדיין לא מבינה איך יתכן, הרי זה סימן בגרות גם בהלכה
 

וזה לא בהכרח כפשוטו, אלא כמו מדרשים אחרים, דרך להעביר מסר מסויים, ובגלל שבתקופה ההיא היה מקובל שנשים יורידו שיער זה הסתדר ככה. ברור שזה משהו שהיה קיים, כמו שציינת זה סימן בגרות הלכתי.

לי אישית זה נותן הרגשה טובה כשאני חלקה ובלי שערות מיותרות.

אני חושבת גם שגברים מעדיפים את זה ככה. בעלי לא העיר לי על כך אבל גם לפני החתונה התפדחתי מהקטע של השערות(לא הסרתי במקום לפני אבל לקרא החתונה כן.)

ובניגוד לבנות כאן, אני מסירה בסכין וה טוב לי. נכון שכשזה צומח אז יש קצת זיפים אבל אם יש סכין טובה

מורידים את זה וזה נשאר לפחות לשבוע וזה דקה-שתיים של הורדה במקלחת בלי כאבים.

פעם חשבתי על לעשות שעווה אבל זה מזעזעעעע איך אפשר לסבול כאלה כאבים שם???

רק המחשבה על כך והבושה להיחשף ככה מול אישה מנעה ממני...

בהצלחה ולכי עם הלב..

לא נרשמו שום בעיות, כבר כמה שנים.

צ'יק צ'ק ואת מסיימת עם זה!

ולבעלי זה לא היה נוח בלשון המעטה ואחרי הרבה זמן הוא היה מספיק פתוח לבקש ממני להוריד לגמרי

אז קחו הכול בערבון מוגבל, עד שהם לא יתחתנו וידברו על זה חופשי א"א לדעת מה הוא יחשוב ומה הוא ירצה ואיך יהיה להם נוח ביחד..

בכול אופן מאז ניסיתי להוריד בכל מיני שיטות ומהר מאוד עברתי להורדה לצמיתות על ידי לייזר

זה פושט שינה לי (ולו) המון דברים, הכול הרבה יותר חלק וזורם. ואני לא צריכה לחשוש כל פעם אולי גדלו לי שערות וזה מפריע לו... וגם כמעט לא כואב לי וזה גם יותר נעים להיות חלקה, אין אפס

בעובי, בצבע וכו' אבל בעיקרון שה טיפול אחת לחודש שכבר אחרי 2-3 טיפולים ממש מרגישים הבדל

אני עשיתי IPL ולא ליזר, שאומרים שזה לא מסוכן באיזור הזה

איך זה הולך..? אם אני מורידה באופן חלקי או מלא- זה מחייב אותי כל חודש לפני הטבילה גם להוריד?

תקראי בספרי הלכה של הלכות טהרה, כתוב במפורש מה התשובה

וגם אם חוזר שיער, הוא חוזר מעט ודליל ודק כך שלא מפריע. ואת יכולה להחליט שאת לא מורידה במצב כזה.

את מחליטה מה הסטנדרט שלך לטבילות.

ומה שמעבר לסטנדרט, אומרים בלי נדר.

3 חודשים לא עשיתי ואני עוד חלקה. ועשיתי רק 4 טיפולים..

אני חושבת שזה בסיס לאסטתיקה...

ואם בעלה הצדיק יתבייש לומר שזהב מפריע לו???

(בתחילת החתונה אני זילזלתי בזה ואחרי הרבה זמן בעלי התוודה בפניי שזה הפריע לו)

אולי אני טועה...אבל אני חושבת ששיער שם זה ממש לא נשי....בפרט אם הגבר נגעל מיזה...עדיף להוריד מה שבטוח בטוח...מקסימום זה גודל

כשאחד מסימני ההתבגרות של הילדה שהופכת לאשה זה יציאת השיער.

ממש עולם הפוך...

יש דרך לדבר על זה לפני החתונה ולשאול אותו בצניעות על כך?

לענ"ד אין דרך צנועה לשאול על זה לפני החתונה.

אני הסרתי בפנים באפילציה והתביישתי לשתף את בעלי, אז קל וחומר...

ושזה נראה לו מגעיל ומיותר כששאלתי אותו. אז שכל זוג יחליט בעצמו, ובכל מקרה במצב שבו האישה סובלת מזה כדאי שהבעל ילך לקראת אשתו. משום מה לא נראה לכן שגם הוא צריך להוריד שיער, נכון? זאת פשוט נורמה, ואגב גם לגברים זה עניין של נורמות...

לענין של הסבל שלה אפשר למצא פתרונות..

ואם הוא לא מעונין בזה יהיה יותר קשה למצא פתרונות...וכדאי הוא המאמץ..

משווע. למה צריך להעלות את העניין ולעורר את דמיונו??

כדאי להוריד שערות כי טבע הגברים (וגם הנשים) שאוהבים גוף חלק.

אפילו שזה לא טבעי זה הרבה הרבה יותר יפה. אם לאחר החתונה בעלך יגיד לך שזה מוזר ורוצה עם או שתשאלי אותו ויאמר-

אפשר לשנות בכיף.

ולא מתאים כלל

יכול להוביל להרבה הרהורים לא במקום

המנהג שלנו להוריד (כך גם אמא שלי נוהגת..)

ללא קשר לתרבות של היום.

אני 123 אני איתך עם כל מילה!!!!!

אני אישית עוד הרבה לפני חתונה הוררדתי הכל...

ולאלאלה שאומרות ה" ברא אותנו ככה אז אל תורידי צפורנים, וה" ברא אותך גם בלי עגילים ובלי תכשיטים ...ואל תסתרקי...ותתלבשי איזה בגד מרושל רק לצניעות..

אבל יכלתי להסכים עם דעות של אוהבת את זה או לא אם זה נשי או לא אסטתי או לא וכו.

אבל מקומם אותי המשפט תעשי מה שטוב לך ומה זה המשפט בעלך צריך לאהוב אותך כמו שאת?

יצא לי לשמוע הרבה הרצאות של שלום בית וכמה הרבנים זועקים לנשים תתיפו בעיני בעליכן אני מנסה להשיג קישור לרב מזרחי ..

שלא יחפשו את זה בשדות זרים..

ויש לי חברה שבעלה מטפל בהתמכרויות לאינטרנט וטיפול זוגי אמרה לי שבעלה אמר לה שעיקר הבעיה מתחילה בזה שנשים יולדות וממשיכות ושוכחות לטפח את עצמן..

והרבה פעמים תחילת הטיפול אצלו תתטפחי את עצמך מכל כיוון ותשאלי את בעלך מה הוא אוהב איפור כזה או כזה ,חלקה או לא..

והרבה בעלים במיוחד אצל זוגות מאד חזקים מבחינת דת] קשה להן להגיד להן את זה..והנשים שלהן בטוחות שזה לא מפריע להן..

נשים תפקחנה עינים וותאמצנה לטובתן ולטובתכן!!

אני אישית מיד אחרי שאלתי את בעלי כי אני לא חושבת שזה צנוע קודם ובעיקר שלא יכול לדעת קודם...ושיניתי הרבה מהקולקציה שלי לטובת בעלי

ותאמיני לי שמראים להם שחשוב לנו שנעשה להם מה שהם  אוהבים הם מאד מעריכים את זה.!

ואני מכירה אישית זוג עם 6 ילדים דוסים [לא יודעת איך התגלה ומה היה] וחי עם רוסיה יפה בדירה במשך שנים עד שרבנים הצליחו להציל אותו .

לאותה אחת שאמרה שבעלה לא מסתכל כלום תנסי פעם להוריד ולטפח את עצמך מאד בשבילוו ותגידי לו את זה עשיתי בשבילך כך וכך תראי את התגובה שלו ..ואם יגיב שזה לא מענין אותו אז הוא ממש זן נדיר..אבל את תסיקי תמסקנה  מראש אלא אחרי שתעשי את זה יש הרבה הפתעות בחיים.

להסרת שיער באותו מקום - אז בעלים שזה לא מענין אותם הם ממש לא זן נדיר.

אני מתחברת לענין הטיפוח בהחלט. אבל הכל במידה. צריך שיהיה איזון.

גם בעלים צריכים לעשות עבודה על עצמם - לא תמיד אישה יכולה להיות מטופחת ב 100 אחוז למען בעלה ומוטב שילמד לקבל אותה כמו שהיא בזמנים האלה.

הזן נדיר , הגבתי לזו שהיא דברה על הסרת שיער בכל המקומות ובכללי איך שהיא נראת לא מענין אותו..

אז הצעתי לה שתנסה אחרת וכל מה שרשמתי למעלה ..

ובקשר לזמנים אלו שרשמת :לא בקשתי יום אחרי לידה .ולא חודש אחרי לידה...

ולא מדובר על טיפוח של 100% ולא ב100% מהיממה.או 100% מהחיים...

תתעודדו אם אתן גם מסכימות עם זה..לפחות לא יטעו אותה..עוד בית בישראל..

גם בעלי גוזר ציפורניים, וחופף שיער ומסתבן ומתקלח.

מה הקשר להורדת שיער? מבעלך את גם מבקשת להוריד שיער?

ומה הקשר לסיפור עם הרוסיה? אז הוא היה אדם רע!

אשתו לא אשמה שבעלה היה בן אדם רע. זה הוא שאשם שהונה אותה כל הזמן הזה.

אם באמת היה אוהב אותה ואכפת לו ממנה היה מדבר איתה.

ובכלל אם את רוצה לשכנע מישהו את לא צריכה לצעוק כ"כ...

למה תמיד להסתכל על הצד השני?

אני לא מבקשת מבעלי לגלח שום דבר, אבל אני בוודאי לא משווה עצמי אליו.

תצאו מהסרט שבעניין שערות, ובמיוחד ערווה, נשים לא צריכות להתבייש.

אני מתביישת בשערות שלי. אני לא חושבת שזה יפה/אסתטי/נשי. אני מורידה בשביל בעלי אבל קודם בשביל עצמי.

לא כל דבר טבעי הוא טוב ויפה. 

שפם הוא טבעי. לא להוריד?!

נראה לי שהדיון סתם הולך פה במעגלים.

אם את מתביישת בעצמך ובסימנים של הנשיות שלך תעשי מה שטוב ונח לך אין לי שום בעיה עם זה.

רק אל תציגו את זה כדבר ההכי מקובל וחובה שצריך לעשות אותו.

היה על לברר בעדינות אחרי החתונה.

קחו בחשבון שבתחילה הבעל בקושי יודע מה הוא רוצה מעצמו.. גם בשבילו זה משהו חדש

אח"כ כבר יותר נעים לדבר על הנושא

לא ידעתי ששיער ערווה זה נשי...

וכאמור, שפם זה גם נשי???

שערות ברגליים זה נשי???

לא!

נשי זה להיות חלקה!

אל תהפכו את הבדיעבד ללכתחילה...

אז תיישמי על עצמך.

נשי או לא נשי, אנחנו חיות עם הבדיעבד טוב מאוד. גם הבעלים שלנו ב"ה.

לא מבינה מאיפה בא הלהט הזה לחנך את כולם מה טוב ולא טוב בחדר המיטות.

מה נשי ומה לא נשי

מה מגעיל ומה לא מגעיל.

טוב לך? תורידי.

את אוהבת את איך שאת? אל תורידי.

לא מבינה מה נסגר עם תגובות פה, להלחיץ כלה טריה בנושאים כאלה!!!!

כאילו זה כל מה שצריך להיות לה בראש!!! לספק גוף מושלם!

אתן לא זוכרות מה זה להיות מאורסת?!

גם אם בעלך יעדיף אותך חלקה, הוא יהנה איתך מאוד גם אם תחליטי שלא להוריד!

בטח ובטח בהתחלה, שהכל כל כך מרגש!

(ובטח אם הוא יבין שיש נשים שזה יסורים בשבילן להוריד. לא כל בעל מוכן שאשתו תסבול בשביל איזה פנטזיה)

ברור שבעלי אוהב אותי כמו שאני (ולכן הוא בחר בי לאישה כי זה אני ולא אחרת)

אבל יש דברים שמפריעים לבני זוג ואפשר לשפר אותם, לדוגמא: "מאוד מפריע לי שכל שבוע הכביסה בסלון זרוקה פה עד הדלקת נרות" אז ברור שאני (האשה) יעשה מאמץ לשנות

כך גם בנושא הזה, יש הרבה בעלים שמעדיפים כך או אחרת ובזכות זה הם יותר נהנים/יותר זורמים וצריך לראות אם האשה יכולה לעזור להם בזה

זה לא קשור לאהבה לדעתי

לדוגמא: "את תמיד יפה אשתי היקרה אך שאת שמה עדשות ולא משקפיים זה ממש מודגש יותר"

גמני חששתי מזה לפני החתונה לכן הורדתי הרבה יותר ממה שאני מורידה היום.

לדעתי מכיוון שאת לא יודעת איך הוא יעדיף וזה ממש אבל ממש לא שייך לדבר על זה לפני אז כדאי להוריד ברמה שתרגישי בנח (למשל חלק להסיר וחלק לקצר). מיד אחרי החתונה הכל כל כך חדש ומרגש אז זה מספיק לדעתי.

אחרי תוכלו להחליט מה מתאים לכם. יש כאלה שזה לא מפריע להם.

אישה שמחייכת, שמחה ומרגישה טוב עם עצמה.

חז"ל מלמדים אותנו "חן אישה על בעלה", זה משהו ידוע. את יפה בעיניו.

האם להוריד שיער ואיפה ועד כמה?

מה שיגרום לך לחייך ולהרגיש טוב עם עצמך.

ניקח את זה רגע לדוגמא שקל להבין- יש אישה שתרגיש שאם היא רק תוריד עוד 5 קילו היא תהיה יפיפיה וכרגע היא מרגישה גדולה מידי. לא יעזור כמה ישכנעו אותה שהיא מקסימה היא מרגישה כבדה וסביר להניח שזה מה שהיא תשדר.

ויכול להיות אישה שאובייקטיבית היא שמנה אבל מרגישה נפלא עם הגוף שלה ואי אפשר שלא לאהוב את איך שהיא נראית.

בקיצור- תחשבי על עצמך, מה שיעזור לך להרגיש בנח בסיטואציה הזאת, 

יש נשים שמרגישות צורך להיות חלקות לאחרות זה נותן תחושה של ילדה קטנה והן מעדיפות את המראה "הטבעי" או שזה פשוט לא מפריע להן ולבן זוגן.

ותמיד תוכלי לבחור אחרת בהמשך החיים ולהתייעץ עם מי שדעתו חשובה יותר מדעת הפורום

אז אני יכולה להגיד לך שאני ההיתי מאד רזה ומחוטבת לפני חתונה .

ולבעלי שאני יהיה יפה ומטופחת מוכן להשקיע הכל.[זמן וכסף ועזרה בבית ]

ואחרי כמה לידות עליתי ועליתי ועליתי,

ובעלי אדם נפלא ויש בינינו אהבה גדולה,

ככה אזר אומץ ודבר איתי על המשקל ,

[ונתן לי אופציות שאלך לדיאטה ומכון כושר]

וגם בזמן הריון לא הקפדתי להיות חלקה,

חיפש שעת כושר ודיבר איתי  שזה מאד מאד חשוב לו שיהיה חלקה שזה די מוריד לו את החשק.

וחייכתי והרגשתי טוב עם עצמי.ועם איך שאני נראת,

וקשה לי להאמין שרק בעלי כזה.

אז איך זה מסתדר עם חן האשה על בעלה?

מי אני שאסביר דברי חז"ל? באמת. ובכל זאת אנסה,

תקראי את מה שאת כותבת ותראי איזה יופי של תקשורת יצרתם,

לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו.

כנראה שאת חשובה לו מאד ואת יקרה לו ולכן הוא ביקש שתתאמצי בשבילו.

אני לא חושבת שהוא היחיד שזה מפריע לו ואני לא חושבת שזה מפריע לכל הגברים.

כמו שכאן לכל אחת יש טעם שונה ודעה שונה כך גם הגברים. 

ואם יש פער בין הטעם שלו לטעם שלה הדבר הטוב הוא כשיש תקשורת בריאה ואפשר לגשר ולמצוא דרך שתתאים לשני הצדדים.

ותודה ששיתפת!

זה בדיוק מה שלא הבנתי אם חן האשה על בעלה ,

אז למה עדין שאשה מרגישה טוב עם עצמה יש דברים שיפריעו לבעלה?

[אני חושבת שיש בדברי חזל אלו דברים יותר עמוקים ..ואןלי לומדי תורה ידעו להסביר את דברי חזל.]

ואצלי זה הכי ברור להתאמץ במה שהכי חשוב לבעלי , [היו כאן הרבה תגובות הפוכות, טוב לא חיבים לחשוב כמוני]

[הרי לא כל הדברים בעולם חשובים לו]

וברור לי שלאחד זה מפריע ולאחד לא,

ולגבי המשפט הזה,שרשמת,

מסכימה איתך בכל מילה,

,"לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו."

עצוב מאד,ובאמת כדאי שכל אשה תיקח לתשמת ליבה ולנסות לעלות עם בעלה ולדבר גם על נושאים כאלה.

ולהבין מה טוב לו ולא לפרש לבד..

תודה רבה!!

וגם בפשטות אני מניחה שגם במראה הפחות מטופח אני בטוחה שעדין האיש רואה חן אצל אישתו גם אם יש דברים שהיה רוצה שתשנה.

וכמובן שחן זה מעבר ליופי כשלעצמו, זה גם היופי הפנימי

הלוואי שחשבת את זה ברצינות ואת לא צוחקת איתנו.

השיער לא חוסם את הפתח

ממליצה לא להוריד לגמרי את שיער הערווה (אפשר להכנס לאתר שלה ולראות את זה).

השיער שם נועד להגן על הנרתיק שלנו ועל דרכי השתן.

אני בעד להוריד- למי שהיא או בעלה מרגישים צורך בזה . לדעתי במידה- ואפשר לעשות חלק מהאזור חלק לגמרי וחלק "רק לקצוץ".

כמו כן יש דעות בהלכה שצריכה להוריד הכל- לכתחילה.

אז בסופו של ענין- כל אחת שתעשה מה שטוב לה/ מה שספקו לה

צוטטה פה רופאה מומחית לנושא שמעידה שלשערות האלה יש חשיבות בריאותית.

זו גם העמדה הרפואית שאני מכירה, שכשמורידים יש יותר סכנה לדלקות וכדו'.

את מכירה רופא שאומר אחרת? מוזמנת להביא את דבריו.

אם לא - למה לזלזל במה שאמרה הרופאה? בגלל שיש מקומות אחרים בגוף שזה לא נכון? מה הקשר? היא עוסקת בתחום המומחיות שלה.

כמו שידוע ששיער על הראש מגן על העור. כשאחי היה ילד וקיבל כימותרפיה בקושי הרשו לו לצאת מהבית, כי בלי השיער חסרה לו הגנה חשובה. אז הוא היה עונה לרופאים בציניות שאין בעיה לצאת מהבית כי שעווה לא מגנה על האוזניים? מה הקשר?

לא משנה מה זה? אין שום דבר שאת אמורה להפדח בו בפניו. איזו מין זוגיות זו כשמתפדחים?

ואם נשואה  ולא טריה ובעלך מתביש ....אז יש לכם בעית תקשרת גדולה.

יש הרבה הרבה סוגי זוגיות.. זה שהיא לא מרגישה בנח לדבר על זה איתו זה לא אומר שיש להם בעיית תקשורת.

זה באמת נושא שלא נעים לדבר עליו חופשי. וזו צניעות יפה שזה לא נושא חופשי. (ואני ממש לא אומרת שאסור לדבר על זה, מותר וצריך אבל בצניעות והבושה כל כך מתאימה בעניין הזה לדעתי).

ויש כאלה שיש להן קצת יראה מהבעל (כמו רבקה אמנו..) זה לא אומר שאין להם זוגיות טובה הם יכולים להיות זוג מקסים ובריא.

תזהרי בכמה מילים במקלדת אפשר להרוס (ואפשר גם לבנות כמובן). זהירות.

(אני אנונימית אחרת)

צריך לשים לב.. אני לא מדברת על ספציפית מה שהועלה פה

אבל יש נושאים שעצם ההעלאה שלהם יכולה לגרום להרהור אצל הבעל.. 

ולא מומלצת

זה שיש לו אשה לא אומר שהוא צריך לדעת הכל על העולם הנשי 

כמו שכאשה את לא יודעת הכל על העולם הגברי

ודווקא מהכוון הזה - שגבר לא יודע הכל על העולם הנשי - זה טוב

זה שומר אותו מכל מיני דברים לא טובים

ואשה שיש לה חכמת נשים אמורה לדעת ולשים לב לרגישות הרצויה

ולא לומר כל דבר... 

בנושא הזה ספציפית זה אמור להיות בעדינות ובצניעות אחרי החתונה

למי שחשה צורך בכך

מי שלא חשה צורך בכך ובאינטואיציה שלה אין בעיה עם העניין (ותסמכו על האינטואיציה הנשית שלכן! היא יודעת הרבה)

לא חייבת להעלות את הנושא כלל לדיון

זו דעתי - ולגבי הדבר הראשון שכתבתי מצאתי כאן נקודה חשובה להעלות

לבין הסרת שיער, אם זה מה שאת שואלת.

הורדת שערות זה עיניין של טעם וזיעה זה עיניין מסריח לכל טעם.

מה מעליב ?

בצורה עדינה בשעת שיחה במיטה שדברנו על אה ועל דה.

בעלי מצא הזדמנות אמר לי שהוא מעדיף שאני ישתדל להיות חלקה ..

לא אמר זה מגעיל אותי או משו כזה נתן לי להבין שיתר כיף לו ככה..

לי תמיד הפריעו השערות אבל לא עשיתי עם זה כלום, לפני החתונה היה לי ויכוח עם חברות אם להוריד או לא והחלטתי לשאול את הארוס שלי(היום בעלי היקר), והוא אמר שגברים אוהבים חלק. אל תדאגו-שאלתי בצורה מאד עדינה.

הוא הביא לי את הסיפור של אמנון ותמר- מי שלא יודעת, כתוב שם "וישנאה" מה קרה שפתאום שנה אותה? אלא ששערה אחת התלפפה על האיבר שלו וגרמה לעקרות.

אז כמו שמישהי אמרה, נשים פעם היו חלקות ולכן המקרה הזה הוא שונה מהרגיל.

אז החלטתי שאני מורידה

ובאמת עד חודש שמיני בהריון הראשון הייתי מורידה עם שעווה (תכננתי לייזר אבל אז נכנסתי להריון..) בחודש שמיני כבר ממש כאב לי והפסקתי.

מאז אני כבר לא מורידה.

למה?

אז ככה,

תמיד בשלב הגדילה של השערות זה היה ממש מגרד וגם הציק לבעלי, יותר מאשר שערות ארוכות.

טוב, אבל זו בהחלט לא סיבה מספיק טובה, כי אני יכולה לעשות לייזר..

אבל,

בעלי היה בקורס של מכון פועה לחתנים לקראת חתונה או בשנה הראשונה והרב בורשטיין אמר שם שכל הבעלים יגידו לנשים שלהם שלא יורידו שם! מאז אני כל הזמן אומרת שאני צריכה להתקשר ולברר למה אבל אני לא עושה את זה.

מאחר ושמעתי כבר כמה פעמים (כולל מקוסמטיקאית שעושה שם לייזר) שזה פוגע בהיגיינה של המקום אז אני מאמינה שזה כנראה קשור לזה..

אז מה אני מציעה?

1. לברר קודם טוב טוב אם זה פוגע כשמורידים שם, ואם בכל זאת רוצים ללמוד איך שומרים על ההיגיינה בצורה הטובה ביותר.

2. אם מפריע-להוריד פעם אחת לפני החתונה ואז לראות אם רוצים להמשיך..

3. אם מחליטים שרוצים- ללכת עד הסוף ולעשות לייזר (כמו שכבר כתבו), אחרת זה דוקר ומציק וממש מעצבן, יותר משיער!!

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים

והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )

חברים טובים בע"ה כשגדלים

יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים

לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד

בגדים וכו

מזל טוב 🥳 

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

איך זה מרגיש בזמן שיש טיקים?

מעניין אותי להבין.

ואיזה סוג טיקים היו לך?

בכלל לא דיברתי איתו על זה

רק שמעתי את אחד האחים אומר לו

תפסיק למצמץ ככה כל הזמן

אח"כ ניגשתי לילד וביקשתי שלא יעיר לו על זה.

פתאום שריר שנתפס ואת רוצה נגיד להזיז לשנייה את היד כדי "לשחרר", היו לי טיקים כמו קולות של יונה כזה המהום נמוך , וגם כזה מצמוצים / גלגול עיניים. הייתי מנסה לעשות אותם בזמן ש"לא רואים" כי כן היה לי אותם בשלב של חטיבה עליונה וכו ולא רציתי שחברות שלי יראו אבל ברור לי שראו לפעמים וכו, פשוט זוכרת שכשאמא שלי הייתה מעירה לי זה היה מתגבר . היה לי גם אחד שכזה הייתי מזיזה את הצוואר כמו כזה מוציאה קנאק. זה עבר אחרי איזה שנה שנתיים (שגם בהן זה לא היה רצוף אלא לתקופות מסוימות של לחץ בגרויות וכו) ואם זה מרגיע אותך הייתי אחת המקובלות בכיתה גם כשקצת הסתלבטו עליי (בעיקר חברות קרובות שידעו פשוט שיש לי תקופות של טיקים),

ברוך השם מאז התיכון לא היה לי (עבר יותר מעשור).. 

גם אצלנו היה בדיוק בגיל הזה. זה בא והולך.

אחת הפעמים היתה ארוכה מאד וגם הכיחכוחים שיגעו את האחים אז כבר קבעתי תור לנוירולוג. עד שהתור הגיע זה כבר עבר לבד… ב"ה מאז לא חזר.

הולך וחוזר

יש תקופות שממש חזק

צריך להיות במעקב נוירולוגי אבל ממה שאמרו לנו מתישהו זה אמור לחלוף

יש לו קשיי קשב וריכוז

בילדות למרות שהיו לי טיקים ממש מעצבנים (את הסביבה) ההורים שלי אף פעם לא אמרו על זה כלום, זה לקח הרבה זמן אבל עבר לבד

בנערות ובבגרות גם היו לי תקופות עם טיקים, ברגע שהחברה והאחים היו אומרים על זה נשהו זה היה מתגבר

בבגרות ראיתי קשר ישיר לתקופות לחוצות

ב"ה כבר כמה שנים לא היו לי

יש קידישיק לידר פוקס שילב מרכז הלבשה בזרר שטראוס

וכמובן מסטוקים ובזארים.

גרבי שרייבר

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

אותו לשום מקום.

יש לו זכות בחירה ובזה הוא בחר.

ומסרים כדאי להבין באופן ברור ומפורש בפה מלא.

למה אם את אומרת משהו לאחד הילדים בעלך אמור להבין שזה מסר אליו? אני לא הייתי מבינה.

הייתי ממליצה לשבת ולדבר על זה בנחת ובפתיחות.

(אני אגב באופן אישי לא הייתי נסערת אם הייתי מגלה אצלי דבר כזה)

בנוסף לכל התגובות שהפותחת ודאי תקבל

זה לא שלך

את לא צריכה להבהל

אף אחד לא מושלם

לכל אחד יש את הנפילות שלו, הנסיונות שלו, ההתמודדויות שלו..

גם גברים "מסופקים" נופלים בזה. 

אפשר לעזור

אפשר לחשוב יחד

להיות אוזן קשבת

או לתת לו להתמודד בעצמו ולבחור 

מבינה ממש את התחושות שלך,

(למרות שאת ממש ממש לא אשמה בשום צורה)

גם את האשמה העצמית ( זה היה בחירה שלו!)

וגם את ההלם והתחושות שמתעוררות בעקבות זה.

תני לעצמך זמן לעכל,להפנים,להבין.להכיל.

לקחת אויר לנשימה ולעשות לעצמך משהו שיעשה לך טוב.

וכשאת בטוב עם עצמך

אז כן כדאי לדבר בצורה נינוחה ביחד.

לא במקום של האשמה או מקום של מבקר אותו כי אז זה רק ירחיק בינכם אלא ממקום שרוצה להבין אותו ולהכיל את הקושי שלו.

כי סביר להניח שגם לו קשה לו עם עצמו שנכשל בזה.

הוא מספיק כועס על עצמו.

המקום הנמוך הזה יכול להיות מקפצה למקום שמקרב בינכם ונותן הכלה בזוגיות שלכם וגם אם הוא ירגיש מספיק בטוח לא לקבל שיפוטיות וביקורת אז זה גם יכול ממש לחזק את האמון שלכם אחד בשני.

וגם לגרום לאינטמיית ריגשית בינכם.

את לא דחקת אותו לשום פינה

זה החיים ובחיים יש גלים וזה הגל כרגע

אפשר לדבר על זה

הוא יכול להגיד שהוא ממש בקצה, ולך יש את הנסיונות שלך.

הוא צפה מתווך בחירה ומתוך שלא עמד בקושי, זה לא הופך את זה לבסדר.

תכף יגיעו הנשים שיגידו לך שזה שלו וכו וכו

תרגישי בנוח עם זה שזה גם שלך. לא מבינה איך צפיה בתכנים האלה לא קשורה לאישה…

יחד עם זאת באמת תריך לשקול את התגובה מה ואיך

אני חייבת לסיים מקווה להמשיך מאוחר יותר

יש לי עוד לכתוב

🩷🩷🩷

שאני מתכוונת שזה לא רק שלו זה חלילה לא אומר שיש לך איזה אשמה כל שהיא, בשום צורה!

אני רק מתכוונת שזה בסדר הגיוני ונורמלי שזה מפריע לך 

שהאישה לא תמיד יכולה לספק יצר, ושלאיש יש יצר חזק - אפשר להתמודד עם "זה שלו"

קורה שיש תקופות יותר מאתגרות בחיים סביב יחסים, מה שהגבר מחליט לעשות עם זה - זו בחירה שלו. יש נשים שיקחו את זה אליהן, ירגישו אשמות, ירגישו שזה מעליב/ בגידה, ויש נשים שחיות בתודעה אחרת בהקשר הזה

אני אישית לא הייתי נופלת מהרגליים מידיעה כזו.

זה שיש לו יצר "חזק" לא הופך את זה לסבבה

אני יודעת שאת לא נופלת מהרגליים, את הראשונה שעלית לי בדיעה הזו כשכתבתי

גבר שמחליט כשקשה לו לצפות בנשים אחרות כדי לספק את היצר המיני שלו זה לא מתקבל יפה בשום צורה

ואני לא חושבת שזה אמור לעניין אותי כשאשתו אם הוא נמשך אליה רגשית או לא.

הוא מגיע לסיפוק מצפיה בגוף של אישה אחרת? מספיק לי

שאתן מדברות (הלם מוחלט ופגיעה/זה שלו ולא אמור להיות קשור אלי) לא נכונים

ויש משהו איפשהו באמצע..

כי אם הם נשואים ויש בעיות או קשיים במיניות

זה בהחלט קשור גם לאישה. היא לא אשמה

אבל צריך לראות איך לפתור את זה בצורה שמכבדת את שני הצדדים

במיניות.

ואז מה תגידי?

לא משנה ככ מה הרקע בעיניי וברור שאם יש בעיה צריך לנסות לפתור אותה, אבל אני באמת חושבת שגבר שצופה בתכנים פורנוגרפיים זה בעיה שלו ועניין שלו עם עצמו וזו בחירה לא להתמודד ולהתגבר שהיום היא מאוד קלה אגב כשיש לכולם טלפון פרוץ ביד

היא מספרת שיש מורכבות בנושא הזה

יכול להיות שההתמודדות שלו מביאה אותו לצפות בזה ויכול להיות שהיה צופה גם עם הכל היה מעולה בתחום המיניות.

לכן אני חושבת שיש כאן מקום לשיח ביניהם על נושא הצפיה, אולי באמת היצר מתגבר עליו כי חסר לו את זה ביניהם

וינסו לפתור את הבעיה מהשורש.

אני רק מתכוונת

שלפתור את זה בצורת צפיה בתכנים האלה זה לא צורה שמכבדת 

אם יש לדרך לקיום יחסים בצורה שלא תכאיב לך ולא תדרוש כל כך הרבה הכנה? כי אולי יש לזה פיתרון שלא ידרוש כל כך הרבה מאמץ ןיאפשר לכם  חשק ותדירות שיותר יתאימו לכם...

(כמובן שזה לא פותר את הקטע של הצפייה, אבל זה נקודה שקפצה לי במה שכתבת...)

זה לא הגיוני שכל פעם זה כל כך מסורבל

יש כל מיני היתרים למקרה של כאבים

אני מאמינה שגם לך זה חסר 

ולא כיף בכלל כל הזמן לפחד מכאבים

מוריד את החשק לגמרי

וחיבוק גדול על מה שגילית

אני מאמינה שאפשר לפתוח את זה בצורה נכונה

נשמע מציף וקשוח בטירוף. ממש🫂

נראה לי עכשיו המיקוד הוא על באמת לשרוד את השבועות הקרובים ואת אחרי הלידה. לשחרר כמה שיותר, לשחד קצת את הילדים בזמן מסך ובמתוקים, לתת לעצמך כמה זמן שקט שאת יכולה, אפילו מקלחת ארוכה או זמן עם אוזניות ומוזיקה. אני חושבת גם שבאמת כרגע לגיטימי להגיד לבעלך שאת לא יכולה להכיל אותו ואת ההתלבטויות שלו כרגע בקצב שבו הוא מדבר על זה, ולבקש ממנו בצורה ישירה לנהל גם שיחות שהם לא על זה.

ואחרי הלידה- קודם כל הבן 4, נראה שאתם בתהליך אבחון איתו? אם כן יכול להיות שכדאי אחרי שהוא יאובחן, אם הוא יאובחן ללכת להנחיית הורים שמתמקדת בקושי שלו. או להנחיית הורים בכללי, או טיפול אישי שיעזור לך לעבד את הרגשות הלא קלים שאת כותבת פה כלפי ההורות שלך...

בהצלחה!!

ר מהקריאה הותשתי...

אני ממש מבינה אותך ומכירה את המפלצת הזו... היטבת להגדיר אותה....

טוב שפרקת.

יש לך אפשרות לקחת יום חופש? לקום מוקדם, לפזר את הילדים ולחזור הביתה לשקט שלך?

אפילו מקלחת חמה ולישוווון?

או יציאה לקפה עם חברה?

שולחת לך עוד חיבוק, זה ממש קשוח להרגיש ככה.

ולגבי בעלך- יש מצב שתגידי לו שזה מעייף אותך לשמוע? או אולי לנסות למצוא מה כן טוב במצב הקיים?

כי גם ההתקרבנות, בטח אם היא לא שלך, היא מתישה.

בנקודת שפל היא שיש הרבה לאן לעלות

זה בסדר להיות למטה

זה קורה נראה לי לכולם

הדבר החשוב הוא

כשיגיע הרגע בו יש כוח ללמוד מנקודת השפל הזו

כדאי לקחת את הלימוד הזה

ולשפר את החיים

לטווח הקצר ולטווח הארוך

התובנות הכי טובות שלי הגיעו מרגעי השפל הכי גדולים

תגידי לו שקשה לך לשמוע כל היום כמה קשה לו

ואם הוא יכול להוריד מינון

את באמת רוצה להכיל אותו אבל הכל ביחד זה קשה

ושאת גם רוצה להישען עליו קצת.

ככה אני עשיתי כשכבר לא יכולתי לשמוע עוד מילהההההה בנושא העבודה של בעלי

מילה!!!

שאת חייבת יום חופש לעצמך רק לעצמך

צאי עם עצמך לאיזה קפה ומאפה בארומה תנשמי אויר תדברי עם השם

ואל תגידי פרנסה כסף יש גבול להשתדלות שלנו

גם אם נראלך שיום אחד לא יעזור אל תתפתי לזה, תצאי זה ייעשה לך טוב את חייבת את זה 

בעיקר שאת על סוללה ריקה. ככה פשוט. אחרי תקופה מאתגרת ובסוף הריון. וכשאין לך מאיפה להטעין אנרגיה אז אין אותה. ואת עובדת על מינוס. ואין מכשיר שיכול ככה לעבוד היטב...

וכשאת ככה במינוס גם מאיפה יהיו לך כוחות לקום ולהיטען? וככה הגלגל מזין את עצמו והמצב מחריף ומחריף.

אובייקטיבית האתגרים שלך הם אתגרי חיים מתישים מאוד אבל לגמרי חלק מהחיים לפחות ממה שכתבת. את לא לבד... ואגב גם לא לבד בתחושה שהכל סוגר עליך ואין מוצא. ממש מכירה את זה.

הנקודה לפי איך שאת נקראת לי היא כרגע שאין לך מקור לקבל כוחות.

אז מה עושים??

לדעתי לפחות, להחליט שמעכשיו עד הלידה (שאז באמת הכל מתחרבש לתקופה) את הכי הכי חשובה. לרוב אני נגד זה האמת. כי אם רק אני ועצמי חשובה זה תמיד בא על חשבון וצריך איזון. אבל אצלך הכל כל כך צורח לצד השני שצריך טיפה להקצין לצד ההפוך. מעכשיו את בראש!! חוזרת מהעבודה, שמה להם מסך נכנסת למקלחת, לחדר עם קפה, לטלפון, נשארת בחוץ לנשום. מה שאת רוצה. מביאה בייביסיטר, הולכת לשעתיים לשבת בבית קפה או לקניות. בעלך חוזר, יוצאת להליכה רגועה (אגב זה משחרר חומרים מעולים. יותר טוב משוקולד, מבטיחה לך). מקפלת כביסה, מכניסה שיעור באוזניות. קובעת עם חברה. לוקחת יום חופש יושבת מול גלי הים. הולכת לעשות לק ג'ל. טיפול פנים. לא משנה, זה סתם דוגמאות, אבל הבנת?? ולומר לעצמך, אני נטענת, אני משקיעה בעצמי, לייקר את הרגעים האלה לא לתת להם לעבור על פניך, לכבד אותם, לכבד אותך. את חייבת להיטען כדי שתוכלי להטעין. עכשיו זה לא יום אחד בקסם. כי את בסופר מינוס. ייקח קצת זמן להרגיש טיפה חמצן. ואח''כ תנסי למצוא איזון בין הדברים. את חייבת חייבת את זה. הרעש שיש לך בראש חוסר הסבלנות, הכל כי איבדת את עצמך כבר ואין. המיכל ריק.

אחרי שאת מצליחה קצת להירגע ולהיות יותר בטוב ויש לך אנרגיה לעשות קצת עבודה כדי לא רק להיות בהישרדות, רק אז: הייתי מחפשת יעוץ שינה טוב כדי לעשות להם סדר בתחום. וגם נשמע שבן הארבע הבונבון צריך קצת ריפוי בעיסוק, אולי גם בדיקת שמיעה.

בהצלחה וחיבוק. 

לקחת יום חופש אחד בתקופה כזאת זה לא עוזר כלום. את חוזרת ואומרת - איפה כל האנרגיות והחיוניות שהיו אמורות להיות לי?? רק נכנסתי הביתה בום הכל קרס אני גמורה שוב אין לי כוחות לכלום.

כל אחד צריך להשקיע הכי בעצמו

תמיד יש מחיר לכל דבר

ספציפית השקעה עצמית היא ההשקעה הכי משתלמת

כי ככל שהאדם מטפל בצרכים וברצונות של עצמו

הוא פנוי לעשות טוב ונכון לאחרים

שיש וייב כזה של נשים שלוקחות את זה יותר מדי רחוק. אבל תחושה שלי.

יותר מדי מה שלי ולי ולי. וזה מוגזם לצד השני על חשבון הבית הזוגיות וכמובן הצרכים של הילדים.

לכן צריך כל מקרה לגופו ולאזן כל פעם לפי המציאות. 

לא רק לא עסוקות עם עצמן אלא גם לא מספיק דואגות לעצמן ונמצאות לרוב במקום אחרון

במקום במקום הראשון הנצרך לתפקוד תקין ובריא

ככה שאין כ"כ מה לאזן

יעברו עוד הרבה מים בירדן עד שנשים יתחילו לדאוג לעצמן בצורה מלאה (אם זה יקרה מתישהו)

וזה ממש מבורך נשים שמדברות ברשתות על אני ואני

זה טיפה בים בתוכן שמשעבד נשים לכל דבר חוץ מאשר לדאוג לעצמן

ממצב של מחיקה עצמית לראייה של עצמי בלבד

האשם פה בעיניי הוא החינוך הלקוי בעניין ודוגמה אישית גרועה בבית. גם אני גדלתי עם דוגמה כזו. מקדשים את הסבל וההקרבה למען האחר בזמן שאנחנו נובלות לנו ומתבלים את זה באמירות ופרדיגמות על איך אמורה וצריכה להרגיש אמהות/ זוגיות ומה מותר או אסור לעשות

ואז אם השם עשה איתנו חסד, מגלים שאפשר גם אחרת וזה מקצין בלי פרופורציה במידה וקורה שינוי. ואם לא - ממשיכים לנבול ולקרוס

זה טוב כדי ליצור איזון כשיש יציאה מאיזון. לכל אחד משני הכיוונים. אבל לטווח הרחוק מעדיפה לרקוד סביב קו מסויים שנח לי איתו. יהיה תקופות יותר לכל אחד משני הכיוונים כי אלה החיים. אבל אני לא אקדש שום קיצון בתור אידיאל. אני לא נותנת דוגמאות בכוונה כי הקו בכל תחום מאוד שונה מאחת לאחת. ובסוף גם יש את המכלול.

אם נגיד אצלי תקופת תינוק קטן ןהנקה מלאה מאוד טוטאלית ברמה באמת יותר של הורדה של עצמי בסדר העדיפויות ואני חיה עם זה בטוב לתקופה ואחר כך מאזנת, כי מבחינתי זה חוסר איזון זמני לצד שפחות מטעין אותי בשביל מטרה שאני מאמינה בה, לאחרת דבר כזה יהיה מחיקה עצמית עד תחושה נוראית. מבינה? זה מאוד משתנה מאחת לאחת. אז אם נגיד בזה אני בקיצון אבל יש מישהי עם ניו בורן ששלוש פעמים בשבוע יוצאת בערב לצורך הנאה ומילוי עצמי ולא משנה כמה הוא בוכה עם אבא שלו, זה קיצוני לצד השני. וכנראה שיש הרבה מקום באמצע. וכנראה שצריך להסתכל על שתינו בתוך המכלול של יתר הגורמים בחיים. כי אם אני שמחה עם זה זה סבבה. ואם היא תהיה באשפוז בדיכאון אם תימנע מלצאת ככה אז זה גם סבבה. אבל אם סתם כי היא רואה את הצורך שלה ומבטלת את של התינוק, או שאני בדיכאון מהטוטליות אז זה פחות נכון בעיני. לכן אני כן אומרת שצריך איזון. לפעמים בשביל האיזון הזה צריך רגע לעצור ולקחת טיפה לצד אחד, כמו שנראה אצל הפותחת. כדי לא לסחוט תפוז כבר סחוט בטירוף או סוללה ריקה ובאמת כדי לחזור להיות עם יותר כוחות לטובתה פלוס לטובת כולם. ואחר כך לאזן את המערכת מחדש. 

אבל טבע העולם הוא כזה שלפני שמגיעים לאיזון, מקצינים לרוב. שוב, הסיבה שבגללה מתנהלים בקצוות.. כתבתי כבר

האמת היא בא לי להגיד לך שלא משנה מה המחיר לצאת לחלד עוד שבוע גג

או להוריד ל3 ימים בשבוע..

גם אני כשעבדתי ככה כל הזמן שאני לא עם הילדים יצאה ממני המפלצת...

חייבים זמן לעצמנו זה לא עובד אחרת!

פשוט לא!!

ואם את לא מפסיקה לעבוד אז להגיע למצב שעש לך שעה ביום לעצמך.. שבעלך יעשה פיזורים או איסופים/ בייביסיטר קבועה/ מסך או גם וגם...

תאמיני לי שאחרי לידה הכלללל אינטנסיבי אז חייבים לאגור כוחות לפני...

לא מגיע לך לחיות ככה בלי אוויר

חיבוק !!!

או סיפורים מוכרים שאנשים מספרי סיפורים העלו למדיה, או פודקאסט לילדים

ועוד רעיון, משחק השקט. מי שלא מדבר שום כלום להכי הרבה זמן מנצח. לתת נקודות תוך כדי (ולהתחיל מיד אחרי 2-3 שניות) למי שכבר מצליח כדי שיתפסו את הרעיון. אפשר גם לתת פרס אמיתי למנצח או לכל מי שיצליח (יכול להיות כוס תה ובסקויט או קוביית שוקולד או הפתעה בשקל וחצי. לא צריך עכשיו אופניים למנצח).

ואני מעריכה שגם בעלך שם לב למצב שלך, אבל מאוד חשוב בעיני לשתף אותו מה עובר עליך, שאת שונאת שאת ככה אבל על הקצה, ומה יכול לעזור לך כרגע לא לעורר את המפלצת. ואם צריך תהיי עם אוזניות בחדר, ותסמכי עליו שגם הוא יגיע לתוצאה שלשמה הוא התכנס, ותארי לעצמך אותך מסתכלת מהצד איך הוא שואג עליהם כדי להכניס אותם לישון. בכל מקרה, להתערב לו בצעקות לא עושה טוב לאף אחד, תנסי לשחרר את עצמך באמת מלקחת אחריות שם.

ויחד עם זה, מכירה מקרוב את התקופות האלה שעל הקצה ושאין שום אורך רוח לבקש דברים יותר מפעם 1, והמפלצת שאסור לעצבן. אז קבלי גם נירמול, ותדעי שזה יעבור, וברור שמה שאפשר לעשות כדי שלא תתנהלי ככה לאורך זמן צריך לעשות, אבל את אמא ואישה טובה, ואכפת לך. ועצם המודעות והשיתוף הם כבר צעד משמעותי כדי לא להישאר במקום הזה לעולמים, ואף פעם לא מזיק להתתפלל על הילדים שלנו ועל עצמנו...

יהיה בסדר, שתעברי את זה בעז"ה בקלות.

אבל נשמע לי שאת באמת צריכה עזרה. כי את קורסת.ובצדק

ילד כזה יכול לחרפן בטירוף

וכשעייפים אז פי מליון

ממליצה ממש לנסות לקחת אותו לאבחון ולקבל הדרכת הורים ממישהו שמתמחה בילדים עם בעיות קשב וריכוז (ולא קריטי כרגע אם זה באמת האבחנה הנוירולוגית שלו או רק התסמינים).הם באמת צריכים סביבה שונה ,התנהלות שונה,וגם אתם כהורים צריכים תמיכה במישור הזה

אפשר גם ללמוד יש דברים בסגנון לא חייב דווקא הדרכה אישית למות שברור שזה הכי יעיל

למשל לא לנסות לצעוק אליו כדי שיעשה משהו. להבין שאין סיכוי שהוא יסב את הקשב וחבל על האנרגיה והעצבים - ישר לגשת פיזית ולתפוס את תשומת הלב באמצעות מגע.

למשל בנסיעות אפשר לתת לו אוזניות עם מוזיקה מרגיעה שתתן לך שקט

זה לוקח זמן להבין איך המח שלו עובד, זה קצת שונה ממח של אדם שמנהל קשב, וכשמבינים את נקודות התורפה הרבה יותר קל לשים את האנרגיה במקומות המועילים

בהצלחה!

מפזרת את הילדים וחוזרת הביתה לשמוע שקט ולישון לפחות יומיים

סוף הריון זה זמן נוראי

אני שוקלת לזרז רק בגלל הילדים שפשוט אני כבר לא מסוגלת לראות אותם

יש מהם שחמודים באמת, זה לא עוזר, שץדעי לך

חוצמזה יש לי ילד שובב בטירוף שאני פיזית לא מתמודדת איתו

וילד אחד עם אופי נוראי גם רחפן (יש לו באמת קשב אבל הוא קטן מכדי להיות מטופל תרופתית)גם עניני ויסות (זה חלק מהקשב)

ברגיל אני מתמודדת איתו ויש לי את הכליפ לעזור לו אבל עכשיו דיייייייי דייייי דיייייי

ומרגישה שהבית מבלגן את עצמו ומלכלך את עצמו

רק מנחמת את עצמי שזה יעבור.

באמת שתדעי שאחרי הלידה זה יעבור

ובנתיים אם את רוצה אני איתך בסירה (במחשבה שניה לא בטוח שכדאי ששתי נשים מפוצצות בהורמונים יהיו באותה סירה, אבל חיבוק אתן לך על החוף בשחה)