ממש לא "כולן מורידות". ועצוב שיש לחץ חברתי בעניין הזה...

הוא אוהב אותך

ואת מספיק מושכת בעיניו אם הוא מתחתן איתך

ואת תהיי עוד הרבה יותר מושכת 

שגם אם למרות זה, יפריע לו שאת לא חלקה -

תורידי אחרי החתונה. 

(אולי הפוך? יפריע לו שאת חלקה?)

והכי הכי הכי הכי חשוב:

אם את מרגישה יפה, מושכת, נעימה, 

אם לך יש ביטחון בקשר לגוף שלך,

גם הוא ירגיש ככה כלפייך. 

ולא משנה איך את נראית. 

את יכולה להיות חלקה לגמרי, עם גוף מושלם, אבל דימוי גוף נמוך- 

זה ישפיע על התחושה שלו כלפייך.

ואת יכולה לשמוח בגוף לא מושלם, ואפילו להיות גאה בסימנים, במתיחות, ב"פאשלות", להתייחס אליהם בחיוך ובאהבה,

בסוף הוא עוד עלול להמשך אלייך בגלל כל הפאשלות...

אל תשתעבדי לנורמות חברתיות מכאיבות עוד לפני שאת יודעת אם יש צורך.

מזל טוב, בהצלחה!

וגם כמו שכתבו זה תלוי בהרגשה שלך.

לגבר המצוי בדרך כלל לא משנה, הוא לא מבין בזה יותר מדי ויאהב אותך כמו שאת, אם את אוהבת את עצמך.

ביטחון עצמי זה הדבר הכי מושך שיש (צריכה להזכיר את זה גם לעצמי יומם ולילה..).

אם אחרי החתונה תחליטו שאתם רוצים, ממליצה רק רק בלייזר. כך מתפטרים מזה תוך כמה טיפולים והסבל הוא סופי לפחות.

אם זה קצת מפריע לך לביטחון העצמי שלך, את בהחלט יכולה להוריד מה שנקרא "עד קו הביקיני" כלומר שלא יראו שערות שיוצאות מהתחתון. זה באמת יותר נעים ומרגישים יותר יפים - לפחות זה מה שאני עשיתי ושיפר לי את הביטחון העצמי מאד.

שוב - רק בלייזר!!

מומלץ בערך חודשיים לפני החתונה, שאז השער הקצר נושר ועוד לא צומח שיער חדש.

אם יש לך ממש הרבה זמן כגון חצי שנה את יכולה להספיק שני טיפולים, אבל לא בטוח שכדאי לנסות. עלול לצאת תזמון כזה שדווקא בחתונה יהיו שערות. אבל אין גם בעיה לגלח, השערות נחלשות ומתמעטות מטיפול לטיפול וגם גילוח נראה יותר טוב.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

לא מהצד ההלכתי ולא מצד האסטתיקה. תלוי בהרגשה שלך.

היו כאן כמה שירשורים בנושא. את יכולה לעשות חיפוש בפורום. תקלידי  "הסרת שיער בלייזר" או סתם "הסרת שיער".

גם הוא לא יוריד שיער מן הסתם נכון?

גם אני חשבתי עליה בזמנו לפני החתונה.

לענ"ד מה שהכי חשוב שתגיעי שלמה ושמחה במקום שלך.

בגלל שב"ה אנחנו דוסים ולא מדברים על זה קודם לא יודעים מה הצד השני חושב, וטוב שכך.

את שאר השערות בגוף וודאי שמסירים (רגלים, בית שחי)

לגבי המקום הזה אני חושבת שזה תלוי בעמדה הנפשית שלך..

אם את מרגישה עם זה שזה לא נעים, ויותר נוח אם זה לא יהיה (ואת גם מפחדת מה הוא יחשוב אם זה יהיה)- אז תלכי כמה ימים לפני החתונה למישהי שתוריד לך שם בשעווה (לא סכין!!!!)

ואם את מרגישה שזה טוב לך, ולא מביך אותך, ויותר טוב שיש שם שיער- אל תעשי כלום. (וגם את מפחדת מה הוא יחשוב אם לא יהיה)תשאירי את זה.

ב"ה זה הפיך- ושיער גדל בחזרה..

אם תרגישו אחרי החתונה שמתאים לכם כך או אחרת- תמיד אפשר לעשות.

גם ברגליים ובבית השחי אין חובה להסיר, ובהרבה מקרים לבעל לא יהיה מושג מה מקובל, כי הוא לא הסתכל ולא ראה אף אחת לפני.

אצלי ב"ה לבעלי לא היה שמץ של מושג מה אמור להיות, והוא חושב שלהוריד שיער זה מטופש ומיותר ושמח בי כמו שאני באופן טבעי. אם זה סרט זה סרט ממש טוב, ואני אשאר בו, תודה.

אין סיבה שנשים יסבלו בגלל מודל כזה או אחר שלא בהכרח קיים אצל הבעל שלהן.

א. זה שלא שמעת על זה לא אומר כלום.

זה מדרש על פסוק בספר ישעיהו. שאומר שעד החורבן לא היה לבנות ישראל  שיער בערווה וזה גדל אחכ

ב. זה בסדר שלכם זה נעים ונוח וטוב

אבל המשפט הזה-  הקשר שלך עם בעלך הוא הדבר הכי עמוק בעולם, ולא יהיה לו אכפת אם את מחוצקנת ושעירה, כי הוא אוהב *אותך*. וברור שזה כיף וכדאי להתאפר ולטפח את עצמך, אבל רק בשביל הכיף וחלילה לא מפחד שאחרת בעלך לא ימשך אליך...!!

-המשפט הזה קצת עצוב, וגם לא נכון.

ברור שבעלי הכי אוהב אותי בעולם, והכי נעים לו לראות אותי גם כשאני עייפה, עם שער פרוע, בגדי סמרטוטים, חצקון בקצה האף וכל דבר אחר. כי הוא אוהב את הפנים וכו וכו.

אבל עם זאת בעלי (כמו כל הגברים בעולם) אוהבים דברים יפים. כתבו חזל- "אשה נאה.. מרחיבה דעתו של אדם"

כמובן שיופי זה דבר  סובייקטיבי, וכל אחד אוהב לראות משהו אחר בעלי לדוגמא שונא מראה של איפור כבד. ויש כאלה שזה מהמם בעינהם.

וכל אישה שרוצה לשמח את בעלה כדאי לה להשתדל להראות טוב (לפי מה שיפה בעיניה ובעיניו) כדי לשמח אותו, ולהגביר אהבתה בליבו.. 

וכן, נראה לי שרוב  הגברים בעולם ישמחו אם הרגלים של האישה שלהם לא יהיו עם המון שערות /שורות ארוכת

מה שאת חושבת, שכתבת בסוגריים? לא בטוחה בכלל שזה נכון.

מאוד חשוב.

במיוחד כשפותחת השרשור היא מאורסת.

אני לא הייתי חלקה לגמרי, הייתי אפילו פחות חלקה מכרגיל (מכל מיני סיבות, ובעיקר כי למי יש ראש יום לפני החתונה לדאוג לזה?!?! לי לא היה בכל אופן).

היה מושלם.

כתבת ככה כי לך היה כל כך ברור שכך את רוצה וככה הכי יפה וטוב, אבל יש הרבה שלגמרי לא ברור להן.

יש הרבה בנות ונשים שבכלל זה לא אישו בשבילן, והזוגיות בסדר גמור והכל טוב ויפה.

דווקא בגלל זה לא צריך שבנות לפני חתונה יכנסו לסרטים בענין הזה, שכל אחת תעשה מה שנוח לה ושלא יייחסו כל כך הרבה חשיבות לדבר הזה.

מה שבעצם התכוונתי- זה שעצם העובדה שכתבת שנראה לך שכולן חלקות בליל כלולות מראה שיש איזו הנחה בסיסית, איזו אקסיומה, שככה מגיעה כלה לליל כלולותיה.

ולכן כתבתי שלא, זו לא אקסיומה בכלל. יש כאלו שבכלל לא חשבו על זה.

ושאר מה שכתבת- אני מסכימה. זה הכל.

"בעלי אמר לי שעד חורבן בית שני (אם אני לא טועה) נשים היו חלקות באזור הזה. אז זה לא מצב אידאלי."

מדובר על היהודיות בלבד

ועדיין לא מבינה איך יתכן, הרי זה סימן בגרות גם בהלכה
 

וזה לא בהכרח כפשוטו, אלא כמו מדרשים אחרים, דרך להעביר מסר מסויים, ובגלל שבתקופה ההיא היה מקובל שנשים יורידו שיער זה הסתדר ככה. ברור שזה משהו שהיה קיים, כמו שציינת זה סימן בגרות הלכתי.

לי אישית זה נותן הרגשה טובה כשאני חלקה ובלי שערות מיותרות.

אני חושבת גם שגברים מעדיפים את זה ככה. בעלי לא העיר לי על כך אבל גם לפני החתונה התפדחתי מהקטע של השערות(לא הסרתי במקום לפני אבל לקרא החתונה כן.)

ובניגוד לבנות כאן, אני מסירה בסכין וה טוב לי. נכון שכשזה צומח אז יש קצת זיפים אבל אם יש סכין טובה

מורידים את זה וזה נשאר לפחות לשבוע וזה דקה-שתיים של הורדה במקלחת בלי כאבים.

פעם חשבתי על לעשות שעווה אבל זה מזעזעעעע איך אפשר לסבול כאלה כאבים שם???

רק המחשבה על כך והבושה להיחשף ככה מול אישה מנעה ממני...

בהצלחה ולכי עם הלב..

לא נרשמו שום בעיות, כבר כמה שנים.

צ'יק צ'ק ואת מסיימת עם זה!

ולבעלי זה לא היה נוח בלשון המעטה ואחרי הרבה זמן הוא היה מספיק פתוח לבקש ממני להוריד לגמרי

אז קחו הכול בערבון מוגבל, עד שהם לא יתחתנו וידברו על זה חופשי א"א לדעת מה הוא יחשוב ומה הוא ירצה ואיך יהיה להם נוח ביחד..

בכול אופן מאז ניסיתי להוריד בכל מיני שיטות ומהר מאוד עברתי להורדה לצמיתות על ידי לייזר

זה פושט שינה לי (ולו) המון דברים, הכול הרבה יותר חלק וזורם. ואני לא צריכה לחשוש כל פעם אולי גדלו לי שערות וזה מפריע לו... וגם כמעט לא כואב לי וזה גם יותר נעים להיות חלקה, אין אפס

בעובי, בצבע וכו' אבל בעיקרון שה טיפול אחת לחודש שכבר אחרי 2-3 טיפולים ממש מרגישים הבדל

אני עשיתי IPL ולא ליזר, שאומרים שזה לא מסוכן באיזור הזה

איך זה הולך..? אם אני מורידה באופן חלקי או מלא- זה מחייב אותי כל חודש לפני הטבילה גם להוריד?

תקראי בספרי הלכה של הלכות טהרה, כתוב במפורש מה התשובה

וגם אם חוזר שיער, הוא חוזר מעט ודליל ודק כך שלא מפריע. ואת יכולה להחליט שאת לא מורידה במצב כזה.

את מחליטה מה הסטנדרט שלך לטבילות.

ומה שמעבר לסטנדרט, אומרים בלי נדר.

3 חודשים לא עשיתי ואני עוד חלקה. ועשיתי רק 4 טיפולים..

אני חושבת שזה בסיס לאסטתיקה...

ואם בעלה הצדיק יתבייש לומר שזהב מפריע לו???

(בתחילת החתונה אני זילזלתי בזה ואחרי הרבה זמן בעלי התוודה בפניי שזה הפריע לו)

אולי אני טועה...אבל אני חושבת ששיער שם זה ממש לא נשי....בפרט אם הגבר נגעל מיזה...עדיף להוריד מה שבטוח בטוח...מקסימום זה גודל

כשאחד מסימני ההתבגרות של הילדה שהופכת לאשה זה יציאת השיער.

ממש עולם הפוך...

יש דרך לדבר על זה לפני החתונה ולשאול אותו בצניעות על כך?

לענ"ד אין דרך צנועה לשאול על זה לפני החתונה.

אני הסרתי בפנים באפילציה והתביישתי לשתף את בעלי, אז קל וחומר...

ושזה נראה לו מגעיל ומיותר כששאלתי אותו. אז שכל זוג יחליט בעצמו, ובכל מקרה במצב שבו האישה סובלת מזה כדאי שהבעל ילך לקראת אשתו. משום מה לא נראה לכן שגם הוא צריך להוריד שיער, נכון? זאת פשוט נורמה, ואגב גם לגברים זה עניין של נורמות...

לענין של הסבל שלה אפשר למצא פתרונות..

ואם הוא לא מעונין בזה יהיה יותר קשה למצא פתרונות...וכדאי הוא המאמץ..

משווע. למה צריך להעלות את העניין ולעורר את דמיונו??

כדאי להוריד שערות כי טבע הגברים (וגם הנשים) שאוהבים גוף חלק.

אפילו שזה לא טבעי זה הרבה הרבה יותר יפה. אם לאחר החתונה בעלך יגיד לך שזה מוזר ורוצה עם או שתשאלי אותו ויאמר-

אפשר לשנות בכיף.

ולא מתאים כלל

יכול להוביל להרבה הרהורים לא במקום

המנהג שלנו להוריד (כך גם אמא שלי נוהגת..)

ללא קשר לתרבות של היום.

אני 123 אני איתך עם כל מילה!!!!!

אני אישית עוד הרבה לפני חתונה הוררדתי הכל...

ולאלאלה שאומרות ה" ברא אותנו ככה אז אל תורידי צפורנים, וה" ברא אותך גם בלי עגילים ובלי תכשיטים ...ואל תסתרקי...ותתלבשי איזה בגד מרושל רק לצניעות..

אבל יכלתי להסכים עם דעות של אוהבת את זה או לא אם זה נשי או לא אסטתי או לא וכו.

אבל מקומם אותי המשפט תעשי מה שטוב לך ומה זה המשפט בעלך צריך לאהוב אותך כמו שאת?

יצא לי לשמוע הרבה הרצאות של שלום בית וכמה הרבנים זועקים לנשים תתיפו בעיני בעליכן אני מנסה להשיג קישור לרב מזרחי ..

שלא יחפשו את זה בשדות זרים..

ויש לי חברה שבעלה מטפל בהתמכרויות לאינטרנט וטיפול זוגי אמרה לי שבעלה אמר לה שעיקר הבעיה מתחילה בזה שנשים יולדות וממשיכות ושוכחות לטפח את עצמן..

והרבה פעמים תחילת הטיפול אצלו תתטפחי את עצמך מכל כיוון ותשאלי את בעלך מה הוא אוהב איפור כזה או כזה ,חלקה או לא..

והרבה בעלים במיוחד אצל זוגות מאד חזקים מבחינת דת] קשה להן להגיד להן את זה..והנשים שלהן בטוחות שזה לא מפריע להן..

נשים תפקחנה עינים וותאמצנה לטובתן ולטובתכן!!

אני אישית מיד אחרי שאלתי את בעלי כי אני לא חושבת שזה צנוע קודם ובעיקר שלא יכול לדעת קודם...ושיניתי הרבה מהקולקציה שלי לטובת בעלי

ותאמיני לי שמראים להם שחשוב לנו שנעשה להם מה שהם  אוהבים הם מאד מעריכים את זה.!

ואני מכירה אישית זוג עם 6 ילדים דוסים [לא יודעת איך התגלה ומה היה] וחי עם רוסיה יפה בדירה במשך שנים עד שרבנים הצליחו להציל אותו .

לאותה אחת שאמרה שבעלה לא מסתכל כלום תנסי פעם להוריד ולטפח את עצמך מאד בשבילוו ותגידי לו את זה עשיתי בשבילך כך וכך תראי את התגובה שלו ..ואם יגיב שזה לא מענין אותו אז הוא ממש זן נדיר..אבל את תסיקי תמסקנה  מראש אלא אחרי שתעשי את זה יש הרבה הפתעות בחיים.

להסרת שיער באותו מקום - אז בעלים שזה לא מענין אותם הם ממש לא זן נדיר.

אני מתחברת לענין הטיפוח בהחלט. אבל הכל במידה. צריך שיהיה איזון.

גם בעלים צריכים לעשות עבודה על עצמם - לא תמיד אישה יכולה להיות מטופחת ב 100 אחוז למען בעלה ומוטב שילמד לקבל אותה כמו שהיא בזמנים האלה.

הזן נדיר , הגבתי לזו שהיא דברה על הסרת שיער בכל המקומות ובכללי איך שהיא נראת לא מענין אותו..

אז הצעתי לה שתנסה אחרת וכל מה שרשמתי למעלה ..

ובקשר לזמנים אלו שרשמת :לא בקשתי יום אחרי לידה .ולא חודש אחרי לידה...

ולא מדובר על טיפוח של 100% ולא ב100% מהיממה.או 100% מהחיים...

תתעודדו אם אתן גם מסכימות עם זה..לפחות לא יטעו אותה..עוד בית בישראל..

גם בעלי גוזר ציפורניים, וחופף שיער ומסתבן ומתקלח.

מה הקשר להורדת שיער? מבעלך את גם מבקשת להוריד שיער?

ומה הקשר לסיפור עם הרוסיה? אז הוא היה אדם רע!

אשתו לא אשמה שבעלה היה בן אדם רע. זה הוא שאשם שהונה אותה כל הזמן הזה.

אם באמת היה אוהב אותה ואכפת לו ממנה היה מדבר איתה.

ובכלל אם את רוצה לשכנע מישהו את לא צריכה לצעוק כ"כ...

למה תמיד להסתכל על הצד השני?

אני לא מבקשת מבעלי לגלח שום דבר, אבל אני בוודאי לא משווה עצמי אליו.

תצאו מהסרט שבעניין שערות, ובמיוחד ערווה, נשים לא צריכות להתבייש.

אני מתביישת בשערות שלי. אני לא חושבת שזה יפה/אסתטי/נשי. אני מורידה בשביל בעלי אבל קודם בשביל עצמי.

לא כל דבר טבעי הוא טוב ויפה. 

שפם הוא טבעי. לא להוריד?!

נראה לי שהדיון סתם הולך פה במעגלים.

אם את מתביישת בעצמך ובסימנים של הנשיות שלך תעשי מה שטוב ונח לך אין לי שום בעיה עם זה.

רק אל תציגו את זה כדבר ההכי מקובל וחובה שצריך לעשות אותו.

היה על לברר בעדינות אחרי החתונה.

קחו בחשבון שבתחילה הבעל בקושי יודע מה הוא רוצה מעצמו.. גם בשבילו זה משהו חדש

אח"כ כבר יותר נעים לדבר על הנושא

לא ידעתי ששיער ערווה זה נשי...

וכאמור, שפם זה גם נשי???

שערות ברגליים זה נשי???

לא!

נשי זה להיות חלקה!

אל תהפכו את הבדיעבד ללכתחילה...

אז תיישמי על עצמך.

נשי או לא נשי, אנחנו חיות עם הבדיעבד טוב מאוד. גם הבעלים שלנו ב"ה.

לא מבינה מאיפה בא הלהט הזה לחנך את כולם מה טוב ולא טוב בחדר המיטות.

מה נשי ומה לא נשי

מה מגעיל ומה לא מגעיל.

טוב לך? תורידי.

את אוהבת את איך שאת? אל תורידי.

לא מבינה מה נסגר עם תגובות פה, להלחיץ כלה טריה בנושאים כאלה!!!!

כאילו זה כל מה שצריך להיות לה בראש!!! לספק גוף מושלם!

אתן לא זוכרות מה זה להיות מאורסת?!

גם אם בעלך יעדיף אותך חלקה, הוא יהנה איתך מאוד גם אם תחליטי שלא להוריד!

בטח ובטח בהתחלה, שהכל כל כך מרגש!

(ובטח אם הוא יבין שיש נשים שזה יסורים בשבילן להוריד. לא כל בעל מוכן שאשתו תסבול בשביל איזה פנטזיה)

ברור שבעלי אוהב אותי כמו שאני (ולכן הוא בחר בי לאישה כי זה אני ולא אחרת)

אבל יש דברים שמפריעים לבני זוג ואפשר לשפר אותם, לדוגמא: "מאוד מפריע לי שכל שבוע הכביסה בסלון זרוקה פה עד הדלקת נרות" אז ברור שאני (האשה) יעשה מאמץ לשנות

כך גם בנושא הזה, יש הרבה בעלים שמעדיפים כך או אחרת ובזכות זה הם יותר נהנים/יותר זורמים וצריך לראות אם האשה יכולה לעזור להם בזה

זה לא קשור לאהבה לדעתי

לדוגמא: "את תמיד יפה אשתי היקרה אך שאת שמה עדשות ולא משקפיים זה ממש מודגש יותר"

גמני חששתי מזה לפני החתונה לכן הורדתי הרבה יותר ממה שאני מורידה היום.

לדעתי מכיוון שאת לא יודעת איך הוא יעדיף וזה ממש אבל ממש לא שייך לדבר על זה לפני אז כדאי להוריד ברמה שתרגישי בנח (למשל חלק להסיר וחלק לקצר). מיד אחרי החתונה הכל כל כך חדש ומרגש אז זה מספיק לדעתי.

אחרי תוכלו להחליט מה מתאים לכם. יש כאלה שזה לא מפריע להם.

אישה שמחייכת, שמחה ומרגישה טוב עם עצמה.

חז"ל מלמדים אותנו "חן אישה על בעלה", זה משהו ידוע. את יפה בעיניו.

האם להוריד שיער ואיפה ועד כמה?

מה שיגרום לך לחייך ולהרגיש טוב עם עצמך.

ניקח את זה רגע לדוגמא שקל להבין- יש אישה שתרגיש שאם היא רק תוריד עוד 5 קילו היא תהיה יפיפיה וכרגע היא מרגישה גדולה מידי. לא יעזור כמה ישכנעו אותה שהיא מקסימה היא מרגישה כבדה וסביר להניח שזה מה שהיא תשדר.

ויכול להיות אישה שאובייקטיבית היא שמנה אבל מרגישה נפלא עם הגוף שלה ואי אפשר שלא לאהוב את איך שהיא נראית.

בקיצור- תחשבי על עצמך, מה שיעזור לך להרגיש בנח בסיטואציה הזאת, 

יש נשים שמרגישות צורך להיות חלקות לאחרות זה נותן תחושה של ילדה קטנה והן מעדיפות את המראה "הטבעי" או שזה פשוט לא מפריע להן ולבן זוגן.

ותמיד תוכלי לבחור אחרת בהמשך החיים ולהתייעץ עם מי שדעתו חשובה יותר מדעת הפורום

אז אני יכולה להגיד לך שאני ההיתי מאד רזה ומחוטבת לפני חתונה .

ולבעלי שאני יהיה יפה ומטופחת מוכן להשקיע הכל.[זמן וכסף ועזרה בבית ]

ואחרי כמה לידות עליתי ועליתי ועליתי,

ובעלי אדם נפלא ויש בינינו אהבה גדולה,

ככה אזר אומץ ודבר איתי על המשקל ,

[ונתן לי אופציות שאלך לדיאטה ומכון כושר]

וגם בזמן הריון לא הקפדתי להיות חלקה,

חיפש שעת כושר ודיבר איתי  שזה מאד מאד חשוב לו שיהיה חלקה שזה די מוריד לו את החשק.

וחייכתי והרגשתי טוב עם עצמי.ועם איך שאני נראת,

וקשה לי להאמין שרק בעלי כזה.

אז איך זה מסתדר עם חן האשה על בעלה?

מי אני שאסביר דברי חז"ל? באמת. ובכל זאת אנסה,

תקראי את מה שאת כותבת ותראי איזה יופי של תקשורת יצרתם,

לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו.

כנראה שאת חשובה לו מאד ואת יקרה לו ולכן הוא ביקש שתתאמצי בשבילו.

אני לא חושבת שהוא היחיד שזה מפריע לו ואני לא חושבת שזה מפריע לכל הגברים.

כמו שכאן לכל אחת יש טעם שונה ודעה שונה כך גם הגברים. 

ואם יש פער בין הטעם שלו לטעם שלה הדבר הטוב הוא כשיש תקשורת בריאה ואפשר לגשר ולמצוא דרך שתתאים לשני הצדדים.

ותודה ששיתפת!

זה בדיוק מה שלא הבנתי אם חן האשה על בעלה ,

אז למה עדין שאשה מרגישה טוב עם עצמה יש דברים שיפריעו לבעלה?

[אני חושבת שיש בדברי חזל אלו דברים יותר עמוקים ..ואןלי לומדי תורה ידעו להסביר את דברי חזל.]

ואצלי זה הכי ברור להתאמץ במה שהכי חשוב לבעלי , [היו כאן הרבה תגובות הפוכות, טוב לא חיבים לחשוב כמוני]

[הרי לא כל הדברים בעולם חשובים לו]

וברור לי שלאחד זה מפריע ולאחד לא,

ולגבי המשפט הזה,שרשמת,

מסכימה איתך בכל מילה,

,"לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו."

עצוב מאד,ובאמת כדאי שכל אשה תיקח לתשמת ליבה ולנסות לעלות עם בעלה ולדבר גם על נושאים כאלה.

ולהבין מה טוב לו ולא לפרש לבד..

תודה רבה!!

וגם בפשטות אני מניחה שגם במראה הפחות מטופח אני בטוחה שעדין האיש רואה חן אצל אישתו גם אם יש דברים שהיה רוצה שתשנה.

וכמובן שחן זה מעבר ליופי כשלעצמו, זה גם היופי הפנימי

הלוואי שחשבת את זה ברצינות ואת לא צוחקת איתנו.

השיער לא חוסם את הפתח

ממליצה לא להוריד לגמרי את שיער הערווה (אפשר להכנס לאתר שלה ולראות את זה).

השיער שם נועד להגן על הנרתיק שלנו ועל דרכי השתן.

אני בעד להוריד- למי שהיא או בעלה מרגישים צורך בזה . לדעתי במידה- ואפשר לעשות חלק מהאזור חלק לגמרי וחלק "רק לקצוץ".

כמו כן יש דעות בהלכה שצריכה להוריד הכל- לכתחילה.

אז בסופו של ענין- כל אחת שתעשה מה שטוב לה/ מה שספקו לה

צוטטה פה רופאה מומחית לנושא שמעידה שלשערות האלה יש חשיבות בריאותית.

זו גם העמדה הרפואית שאני מכירה, שכשמורידים יש יותר סכנה לדלקות וכדו'.

את מכירה רופא שאומר אחרת? מוזמנת להביא את דבריו.

אם לא - למה לזלזל במה שאמרה הרופאה? בגלל שיש מקומות אחרים בגוף שזה לא נכון? מה הקשר? היא עוסקת בתחום המומחיות שלה.

כמו שידוע ששיער על הראש מגן על העור. כשאחי היה ילד וקיבל כימותרפיה בקושי הרשו לו לצאת מהבית, כי בלי השיער חסרה לו הגנה חשובה. אז הוא היה עונה לרופאים בציניות שאין בעיה לצאת מהבית כי שעווה לא מגנה על האוזניים? מה הקשר?

לא משנה מה זה? אין שום דבר שאת אמורה להפדח בו בפניו. איזו מין זוגיות זו כשמתפדחים?

ואם נשואה  ולא טריה ובעלך מתביש ....אז יש לכם בעית תקשרת גדולה.

יש הרבה הרבה סוגי זוגיות.. זה שהיא לא מרגישה בנח לדבר על זה איתו זה לא אומר שיש להם בעיית תקשורת.

זה באמת נושא שלא נעים לדבר עליו חופשי. וזו צניעות יפה שזה לא נושא חופשי. (ואני ממש לא אומרת שאסור לדבר על זה, מותר וצריך אבל בצניעות והבושה כל כך מתאימה בעניין הזה לדעתי).

ויש כאלה שיש להן קצת יראה מהבעל (כמו רבקה אמנו..) זה לא אומר שאין להם זוגיות טובה הם יכולים להיות זוג מקסים ובריא.

תזהרי בכמה מילים במקלדת אפשר להרוס (ואפשר גם לבנות כמובן). זהירות.

(אני אנונימית אחרת)

צריך לשים לב.. אני לא מדברת על ספציפית מה שהועלה פה

אבל יש נושאים שעצם ההעלאה שלהם יכולה לגרום להרהור אצל הבעל.. 

ולא מומלצת

זה שיש לו אשה לא אומר שהוא צריך לדעת הכל על העולם הנשי 

כמו שכאשה את לא יודעת הכל על העולם הגברי

ודווקא מהכוון הזה - שגבר לא יודע הכל על העולם הנשי - זה טוב

זה שומר אותו מכל מיני דברים לא טובים

ואשה שיש לה חכמת נשים אמורה לדעת ולשים לב לרגישות הרצויה

ולא לומר כל דבר... 

בנושא הזה ספציפית זה אמור להיות בעדינות ובצניעות אחרי החתונה

למי שחשה צורך בכך

מי שלא חשה צורך בכך ובאינטואיציה שלה אין בעיה עם העניין (ותסמכו על האינטואיציה הנשית שלכן! היא יודעת הרבה)

לא חייבת להעלות את הנושא כלל לדיון

זו דעתי - ולגבי הדבר הראשון שכתבתי מצאתי כאן נקודה חשובה להעלות

לבין הסרת שיער, אם זה מה שאת שואלת.

הורדת שערות זה עיניין של טעם וזיעה זה עיניין מסריח לכל טעם.

מה מעליב ?

בצורה עדינה בשעת שיחה במיטה שדברנו על אה ועל דה.

בעלי מצא הזדמנות אמר לי שהוא מעדיף שאני ישתדל להיות חלקה ..

לא אמר זה מגעיל אותי או משו כזה נתן לי להבין שיתר כיף לו ככה..

לי תמיד הפריעו השערות אבל לא עשיתי עם זה כלום, לפני החתונה היה לי ויכוח עם חברות אם להוריד או לא והחלטתי לשאול את הארוס שלי(היום בעלי היקר), והוא אמר שגברים אוהבים חלק. אל תדאגו-שאלתי בצורה מאד עדינה.

הוא הביא לי את הסיפור של אמנון ותמר- מי שלא יודעת, כתוב שם "וישנאה" מה קרה שפתאום שנה אותה? אלא ששערה אחת התלפפה על האיבר שלו וגרמה לעקרות.

אז כמו שמישהי אמרה, נשים פעם היו חלקות ולכן המקרה הזה הוא שונה מהרגיל.

אז החלטתי שאני מורידה

ובאמת עד חודש שמיני בהריון הראשון הייתי מורידה עם שעווה (תכננתי לייזר אבל אז נכנסתי להריון..) בחודש שמיני כבר ממש כאב לי והפסקתי.

מאז אני כבר לא מורידה.

למה?

אז ככה,

תמיד בשלב הגדילה של השערות זה היה ממש מגרד וגם הציק לבעלי, יותר מאשר שערות ארוכות.

טוב, אבל זו בהחלט לא סיבה מספיק טובה, כי אני יכולה לעשות לייזר..

אבל,

בעלי היה בקורס של מכון פועה לחתנים לקראת חתונה או בשנה הראשונה והרב בורשטיין אמר שם שכל הבעלים יגידו לנשים שלהם שלא יורידו שם! מאז אני כל הזמן אומרת שאני צריכה להתקשר ולברר למה אבל אני לא עושה את זה.

מאחר ושמעתי כבר כמה פעמים (כולל מקוסמטיקאית שעושה שם לייזר) שזה פוגע בהיגיינה של המקום אז אני מאמינה שזה כנראה קשור לזה..

אז מה אני מציעה?

1. לברר קודם טוב טוב אם זה פוגע כשמורידים שם, ואם בכל זאת רוצים ללמוד איך שומרים על ההיגיינה בצורה הטובה ביותר.

2. אם מפריע-להוריד פעם אחת לפני החתונה ואז לראות אם רוצים להמשיך..

3. אם מחליטים שרוצים- ללכת עד הסוף ולעשות לייזר (כמו שכבר כתבו), אחרת זה דוקר ומציק וממש מעצבן, יותר משיער!!

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

לדעתי האישית הורים צריכים לחפות על חוסר תפקוד של הילד שלהם מול בני הזוג. ובחוסר תפקוד אני מתכוונת לא בפן הרשלני של הדבר, אלא כפשוטם של דברים.

אם הבן שלי נניח, לא מסוגל לפרנס את אשתו והילדים ואני מסוגלת, כאן אני נכנסת לפער ומנסה למלא אותו.

וזה לא משנה לי בכלל אם הילד בחר בזה,

המציאות הובילה אותו לשם, או לא משנה מה.

וכך גם במקרה הזה.

אני כהורה, לא מפסיקה להיות הורה בכל גיל שהוא ולוקחת את האחריות כל הילדים שלי והנכדים שלי בטוב וגם ברע ואני מקווה ומתפללת שהקב"ה יאפשר לי את זה.

זאת דעתי וכך גדלתי ולכן אני חושבת שהכעס והאכזבה שלך ברורים ממש.

מה שאני עוד חושבת זה שמי שלא נותן לא מגיע לו גם לקבל ולכן כשאת אומרת שאת מכבגת אותה כשהבנות שלה לא- זה דבר שלא צריך לקרות.

אני ממליצה לך לא לנסות לרכוש את ההערכה והאהבה שלך כי לא תקבלי ולא בגללך אלא בגללה ולכן אם היא לא מכילה אתכם כזוג את לגמרי לגמרי פטורה מלכבד אותה.

כך לדעתי.

שתהיו שמחים בחג הזה ובכל החגים.

חושב שאני צריך לחפות על חוסר תפקוד של הילד לבין להגיד

שאני כילד מצפה שההורים יתפקדו במקומי כשאני בוחר שלא לתפקד

אפילו לא מדוברפה על מילואים טי על מצב רפואי שנכפה

איפה עובר הגבול???

אני אלך להמר בקאזינו ומקסימום ההורים יכסו את המינוס?

אני אלך לי לטיול בהודו לחודשיים וההורים יגדלו לי את הילדים?

אני לא אבשל/אנקה את הבית- מקסימום אמא תבוא???

זה הזיה

זה בודאי שלא

אבל אני בהחלט מאמינה שהורה צריך לחפות כשהילד לא מתפקד כדי לשמור על שלמות המשפחה ועל שלומם ורווחתם של הילדים.

האם אפשר תוך כדי לנסות לחנך אך הילד שלי? בהחלט כן.

יש הורים שנכנסים ונותנים יד שהילד ולפעמים אפילו מחליפים ממש את ההורה הביולוגי כשהילד מכור לסמים, לאלכוהול או נושא בעיה נפשית או סיבה אחרת.

אם שם זה מקובל, אז אני מאמינה שגם בקטנה, הורה צריך להיות לעזר, לא צריך להתעורר כשמגיעים למצב קיצון.

גם אם אני לא מאמינה ולא מעוניינת שהילד שלי יסע לאומן, אם הוא נסע אני פה כרשת ביטחון למשפחה שלו עד שיבין שנכון אחרת. (ועם הפותחת הסליחה זו דעתי בלבד ואני מכבדת את הבחירות המשפחתיות שלקחתם).

ואם דעתי הזויה בעינייך,

אני חושבת שאני אתמודד עם זה 😃

שנה טובה ❤️

ההורים לא צריכים לחפות על התנהגות של הילד.

לא בצעירותו ובטח לא כשהוא נשוי.

כל הדינמיקה מהרגע שנשואים היא בין בני הזוג בלבד,

ניתן לעזור אבל בטח ובטח שלא חייב.

חבל הטבור צריך להיחתך.

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

אמא שלך וחמותך באותו מקום?

אני גם תמיד לא הבנת את השרשורים האלה.. כן יש חמות עם יציאות וכאלה אבל בסוף לבת קשורים יותר

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

כלה היא לא בת

ובת היא לא בן

ואפילו בין שתי בנות אין השוואה

בסוף יש פה אמא אם כמה ילדים

חלקן בנות ביולוגיות

חלקם בנים

חלקן בנות מנישואין

כל קשר כזה הוא מעגל סגור עם הסיפור שלו והאינטרקציה שלו

אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה המלאה

אנחנו אפעם לא יודעים מה הסיבה למה שנראה בעינינו כהעדפה או אפליה

אני יכולה לספר שהיו פעמים שנתנו לנו עדיפות (הייתי אחרי הפלה) ואחכ התברר לי שגיסתי נעלבה (ובדיעבד הייתי מאשרת לספר את הסיבה... חבל על האנרגיות)

ואני מכירה את הסיפור גם מהצד השני... שבו ניתנת עדיפות באופן קבוע לגיסתי...

ספציפית פה אני גם מודעת לסיבה והיא לגמרי מוצדקת

אבל לא תמיד אנחנו יודעים

כל עוד אנחנו לא שוים באופי, מצב זוגי, מצב בריאותי, מצב כלכלי, סטטוס משפחתי, אז ההשוואה לא רלונטית

ואם לא מתאים לך דלגי,

אומן זו בחירה, לא מילואים.

אפשר לוותר על העניין.

מצטערת אם זה פוגע אבל אני רואה נשים שנקרעות ברהש ואני בטוחה שלא זו הייתה כוונת המשורר

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

שמאז ומעולם בן אדם רגיל אליהם

לא ביקשתי עצות על אומן כן או לא

סה"כ ביקשתי עצה איך להתמודד עם תחושת כעס

זה קצת יצא מפרופורציה ההמלצות

וגם בעלי עשה מילואים אז אין קשר

כדאי שתרשמי את זה בהודעה הפותחת.

הנושא של אומן נכתב פה בפה אחד.

זה משהו בכן בשליטתך בשונה מהעיסוק עם החמות.

בהצלחה זה באמת מצב לא נעים❤️

תני לו פשוט להיות

מותר לכעוס ולהתאכזב. לא חייב לטאטא את זה ולהעביר

לדעתי זה יעזור לך לפתח עצמאות ולחשוב על אופציות אחרון שהן לא היא כי בסוף לא טוב לך שם ממילא, ותעשי את השיקולים שלך מה מתאים לך לתת ומה לא בהתאם ליחסים

אגב אומן - יש לי חברה שלא שוקלת בשום צורה ללכת לחמתה כי היחסים שם רעועים. זה לא קשור לאם את נשארת לבד או לא. היא יכולה להזמין אותך אליה,אבל במשפחה של כמה וכמה ילדים להחליט להזמין משפחה שלמה לחג שהוא 3 ימים זה אומר שאולי זה כבד מאוד כמארחת/ מונע ממנה להזמין ילדים אחרים מכל מיני סיבות

אזלא אגיד לך שלא יטוס כי זה לשיקולכם. אבל יש צד שני לאירוח והוא לא אתם גם אם השיקולים של יחסים טובים או פחות לא היו פה. ולכן אם זו ההחלטה הזוגית שלכם וזה המצב הנתון כדאי לחשוב איך בכל זאת תעבירו את זה בטוב בלי שחמתך היא עוגן. כי היא לא

אבל לדעתי,

היא באמת לא חייבת

נכון שזה מרגיש כאילו היא בוחרת..

אבל אתם החלטתם שהבעל טס לאומן בראש השנה

אין בעיה,

זה שלכם

תעשו את החישוב שלכם אם מתאים לכם הדרך הזאת אם אין לך איפה להתארח

ואם כן, אז תקחי בחשבון אופציה שתישארי בבית

לארח בראש השנה זה קשה מאוד.

והיא אירחה אותכם שנים (כמו שציינת) וזה מהמם בעיני

אני מאוד מבינה את הכאב שלך,

מאוד מאוד.

אבל אם קשה לך חג לבד

תשקלו אופציה שלא יטוס.

אתם בחרתם שבעלך יטוס לאומן ואת והילדים תישארו בארץ

היא מהתיאור שלך כבר כמה שנים רומזת שזה לא מתאים לה שתבואו ר"ה

אם בעלך טס בהנחה שהיא תארח, בלי לתאם איתה מראש- זה לא עליה.

ואם בעלך טס בידיעה שיש מצב שהיא לא תארח ולא יהיו אחרים שיארחו, אז זו תוצאה של בחירה שלכם.

שאפשר לחשוב שוב אם מתאים שיטוס לאומן. אולי את והילדים תצטרפו, אולי הוא לא יטוס, אולי יטוס ותהיו בבית.

אבל הבחירה היא שלכם.

גם אם גדלתם על זה.

ישר הגיבו על אומן וישר על עניין כלה חמות. מה הקשר? זה בין אדם לחברו גם

למה המשכת להגיע כל השנים האלה כשזה היחס וכשאת צריכה כל הזמן להעמיד במקום. איזו אוירה זו? לא נשמע לי חגיגי ולא סימן יפה להמשך השנה.

אז העצה שלי, תשמחי על ההזדמנות, כי לא הצלחת ליישם בלי הבקשה המפורשת את מה שאת טוענת שאת מעדיפה גם ככה- להישאר בבית ולחגוג עם הילדים באוירה טובה וכולם מרגישים רצויים במקומם, אז הנה היא דאגה לך שתוכלי לקפוץ למים, שנה הבאה גם אם היא תזמין כנראה שתעדיפי את הבית...

שיהיה לכם חג שמח! מאחלת לך שתאהבי את זה הרבה יותר

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

אין הרבה ברירות..

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.