ב"ה

כל משפחה ומה שמתאים לה.

יש כאלה שרוצות חממה, ויש כאלו שרוצות לחיות בעיר.

מן חוסר אמונה בצדקת הדרך. פחד מהשפעה חיצונית.

אני יכולה לדבר על עצמי באופן אישי, אבל אני לא מאמינה שקיימות הרבה משפחות כמו המשפחה שלי. ההורים שלי מלכתחילה לא אהבו את הבועה הדתית מהרבה סיבות. גדלתי בסביבה חילונית עם מעט דתיים. הערך הכי חשוב שההורים שלי החדירו לי זה תמיד להיות המוביל, לא המובל. עד שנכנסתי להדרכה <ועזבתי את הבית בשבתות>, הבית שלנו היה פתוח לכולם כל שבת. היו לי חברות מכל הסוגים. לענ"ד הדבר הזה היה טוב לי, כי גדלתי באווירה דתית מיוחדת. אני לא יודעת עד כמה הציבור שלנו מוכן לזה.

ובכל אופן לגור ביישוב מעורב זה בעייתי, שני הצדדים צריכים לוותר על משהו. בוא נגיד שמנסיון לשמוע שירים לועזיים מהבריכה בערב שבת זה לא הכי נעים.. אני מבינה את הצורך של החממה, אבל סולדת מכך.

אני חושבת שמאוד חשוב לצאת ולהשפיע וכן להתערבב עם החילונים אבל לא בגיל צעיר!! אני אישית גדלתי בחממה ואני ממש שמחה שיש דברים שלא ראיתי אותם בתור ילדה. אני אישית לא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה על הילדים שלי כי עד כמה שחשוב לצאת ולהשפיע על עמ"י בתכלס גם הילדים שלי הם עמ"י שצריך להתחנך טוב...

תמיד יש את האלה שאומרים שאנחנו גרים בחממות ולמה אנחנו לא יוצאים להשפיע בחוץ (אני אומר זאת מניסיון אישי כי אני גר בשעלבים ותמיד ההתווכחתי עם המדריך שלי (יהודה יעקבסון המלך) "למה אנחנו לא יוצאים להשפיע בחוץ")מסופר על הגאון מווילנא (שרוב חייו ישב בתוך חדר צדדי וקטן) שפעם אחת הגיע אליו המגיד מדובנא (תלמידו המובהק) ואמר לו - הרב יושב בחדר ולומד תורה, זה הכי קל בעולם, אני מציע לרב לצאת החוצה לכיכר המרכזית, לשבת שמה, ושמה בחוץ ללמוד תורה ולהשפיע על העולם בחוץ. ענה לו הגר"א: לא, אתה טועה! החוכמה היא להישאר כאן בפנים ולא להכנס לניסיונות ("שלא תביאני לידי ניסיונות" ויש עוד דוגמאות, אני אישית משתמש המון בסיפור הזה, למשל: כשהייתה לי דילמא רצינית האם ללכת לסניף עולים (רמלה, קמ"ש) והם ניסו לשכנע אותי, עד שבסוף החלטתי כמו בסיפור להישאר באריאל שעלבים (כבוד)).  

כנגד אותו סיפור, אפשר להביא מיליון אחרים שאומרים אחרת.

בצ"ל אריאל!

לי שכולם יסכימו איתי בעיניין השילוב. שילוב בין הרקע הדתי והחוזק האמוני-דתי מהפנימיות, מהבית ומצד שני בין חשיבות ההשפעה על הסביבה, חשיבות של ה"להוביל" והחדרת יהדות בעם-ישראל.

אבל זו היא שאלת המיליון דולר, מה הגבול, מה המינון בין זה לבין זה.

לדעתי, זה משתנה מאדם לאדם, אך עדין, בכולם צריכים להיות 2 המרכיבים, 2 הסוגים, "אברהם ונוח", ברגע שאדם משתדל לשלב בין שניהם הוא עושה את העיקר. אין כאן אידאל מסוים מבחינתי, יש אדם שהלשםיע שלו מסתכם בחיוך לנהג האוטובוס ואמירת תודה רבה אדיבה, ויש כאלה שזה מסתכם בהקמת גרעין תורני בלב שכונת מצוקה לא דתית עם עוד 2 משפחות בלבד. כל אחד והתרומה שלו.

אני בכל זאת סוברת, לגבי מקום מגורים, שהעיקר הוא כן בבית, הבסיס של הילד כן בבית, היום, עם עידן האינטרנט והטלויזיה, מקום מגורים לא חוסם בפני הילד את מה שהוא רוצה לראות, ומה שהילד רוצה לראות קשור לחינוך בבית...

בכל מקרה בעניין תושבי הגוש שמוזכרים בכתבה-

הם באו לגור בגוש קטיף ביישובים דתיים כי ככה הם רצו לחיות, לכן כשהמדינה רוצה לפנות אותם היא חייבת לדאוג להם ליישובים מהסוג הזה.

הם באו מישובים, שגם אם היו שם חילונים היו רחובות עוקפים שבהם נסעו בשבת, כדי לא לקלקל את האווירה. היה יותר מרחק בין בית לבית אז גם אם שכן השמיע ררדיו בשבת זה לא הפריע לשכנים. אבל עכשיו הם מגיעים למקום שגם אם השכן שם את הרדיו על הכי חלש הם ישמעו בשבת.

והבחירה שלהם היתה לגור במקום דתי עם אווירה דתית.

הם התרגלו לחיות בישובים בהם שמרו שבת, ועד עתה גידלו את ילדיהם לתוך מציאות של שבתות כהלכתן, דבר חשוב למי שגדל עליו וחבל לאבד אותו. אנחנו חיים במציאות אחרת, שבזמן שבקומה הזאת אב המשפחה עושה קידוש, בקומה למעלה המשפחה צופה בטלויזיה ובקומה מתחת יש מסיבת טראנס, וכשיוצאים לרחוב לא חסר מכוניות בכביש. בגלל זה קשה לנו להבין את המציאות הזאת. וחוץ מזה, מי אמר שתפקידו הרוחני של כל אדם הוא להשיב את זולתו בתשובה? יש כאלה שתפקידם הרוחני הוא התפתחות עצמית, לעבור תהליך רוחני שלם ולהגיע למעלה שממנה יוכלו להשפיע בצורה אחרת, חשובה בפני עצמה. ומה לעשות, אוירת חילול שבת עשויה קצת לפגום בהתפתחות הרוחנית הזאת. ואולי הבעיה היא דווקא אצלנו, שרגילים למציאות של חילול שבת עד כדי כך שח"ו זה נראה דבר מובן מאליו!?

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...