וזה מעצבן ..אין הרבה במשותף מבחינה דתית

נושאי השיחה מצטמצמים

ככה זה שאתה מתחזק הרבה יותר והם נשארים מאחור..

גם את הילדים שלי אני ירצה לגדל בסביבה שתתאים להם ותחסוך מהם התמודדויות במיוחד כשהם קטנים עוד

רובם חילונים, אם לא כופרים בכלל (למרות שיש כמה דתיים פחות או יותר כמוני..)

ולפעמים כן בא לי לשנות, בעיקר שצריך שמחפשים איפה לשבת לאכול, וכולם רוצים איזה משו בלתי כשר בעליל.. או שהם לא מבינים למה אתה עושה כל מיני דברים, פשוט פחות זורם וצריך להסביר כל דבר בערך..

החברים הטובים שלי הם לא ממש דתיים אבל גדלנו ביחד. למדנו בפנימיה כמה שנים באותו חדר. ברור שנהיה חברים גם אם לא תמיד יוצא לנו להיפגש

תלוי אם הם חברים מהבית או מהישיבה...

לדעתי כל אחד צריך להיות ירא שמיים, בלי יוצא מן הכלל, בין אם הוא חבר שלי ובין אם לא.

אני לא חושב שבאמצעות שיחה איתו משהו ישתנה.

תוך כדי דיבור ייתכן שעולים כל מיני נושאים, שמדברים על דילמות בחיים וכו',

אבל חברים שלי יודעים את דעותיי בנושאים של יראת שמיים, ואין צורך לדחוף אותה לכל מקום.

עם דעות הדומות לשלי. 

כל החברים הקרובים שלי הם כאלה שהם כמעט הפוך ממני. 

בעיקר בגלל שאין בהישג ידי דתומטר ולכן אין לי אפשרות למדוד את הרמה הדתית של חברותי.

לכל חברה יש את המקומות בהן היא חזקה ומקומות בהן היא פחות.

מכל אחד אפשר (ומומלץ) ללמוד. (אם לא לחיוב אז לשלילה)

וזה דווקא נחמד.

אני נוטה להתחבר לאנשים ברמה דתית גבוהה משלי.

לא יודעת בדיוק למה זה.

וכן, לפעמים זה מפריע. 

והרבה חברות חרדיות, וחילוניות, וגם חברות שדומות לי באורח החיים.

כשהייתי יותר קטנה לא היה מצב לחברה שהיא לא מאד דומה לי, והיום כן. אין ספק שלהחזיק בקשר טוב עם אנשים שכל כך שונים ממך זו מורכבות שמושגת עם הגיל, וגם עם החיים. היום מקומות העבודה שלי בעיקר הם אלו שהפגישו אותי עם אנשים כל כך שונים ממני, ואני שמחה בזה.

בס"ד

יש גם ערבים מתורבתים אתה יודע?

חוץ מזה שלא כל הערבים מוסלמים.

בס"ד

איתי בסופר עובדת מישהי ערביה ואני לא מרגישה שום סכנה לידה [ספציפית לא נהיה חברות כי היא בת מאה בערך, אבל  עקרונית].

בכל מקרה אפשר גם להכיר אדם ולא גזע.

ויש גם את הדוגמה של ביסאן אבו לבן מבית ספר למוזיקה שהיא ערביה ולא נראה לי שיש בעיה להיות חברים של משפחתה.

בקיצור לשפוט על פי גזע זה טיפשי. ולא כל חברה ערביה תהרוג אותי בשנתי.

כל ההבדל בין ערבי מתורבת לאחד שהוא לא כזה מסתכם בזה שהשני יכול להרוג גם בדרכים פחות מתורבתות (קולפן למשל...)

יש כאלה שעד שלא חוטפים מכה לא לומדים

מזעזע לומר את זה, אבל לפני שהיא הגיעה אליי הנחתי את הסכין של הבשר במקום נגיש. אף פעם אין לדעת.

יש בזה משהוא מאוד נחמד לשמוע דעות שונות ולחדד את הדעה שלך. 

אין לי שום בעיה עם זה, החברות הכי טובות שלי לא חושבות כמוני

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.