עבר עריכה על ידי שדות של אמת בתאריך ב' באדר תשע"ו 16:51
דיברתי איתה אתמול, כפיים לי! ומסכנה אמון היא נכנסה לחדר שלי והייתה מובכת כי היא לא ראתה אותי בוכה, והיא נכנסה בדיוק באמצע..היא מתפאדחת ממני.
לא אכלתי כלום אתמול והיום, היא שונאת שאני עושה את זה.אני לא רעבה בכלל, מוזר משהו.
הבטן התפוצצה, חשבתי שזה הפנדיציט. ולא הסכמתי ללכת לרופא, אז היא אמרה לי שאני יכולה למות.
ואני חולה זה לא כיף.
הוא ראה שעשיתי חינה והוא אמר את זה מול כלום, זה היה מביך ולונעים וגם בכלל לא שייך. והוא אמר עוד משו.שעורר בי מחשבות רבות. אני יחסוך ממכם.
והאולפנה עיצבנה אותי אתמול מאד.
והברזתי גם היום.
וברחתי היום שוב פעם.
ויהרגו אותי בסוף. מעניין מתי ישימו לב שאני רק קופצת לבקר שם מידי פעם.
ודיברנו שוב בלילה, והיא אמרה לי משו משמח.וגם משו עצוב.
וצריך תפילות. שוב פעם טיפולים.
ואז התקלחתי ועוד פעם בכיתי.
ואז הם באו מהחרמון, וסיפרו דברים.
ולא היה לי כח אליהם אז הייתי מאד רעה. וזהו. הייתי רעה.וגם סיננתי אותה ואותה ואותה.
והיי תודה לך
את מדהימה! @קול דממה. והמורה רצתה לדבר איתי. אמרתי לה שאין לי כח. ולא ניכנסתי לשיחה. מזל, אמרו שזה היה ארוך.
ממ קראתי מקימי והלכתי לישון.
